סימן כג
לרב נטרונאי. (1) כך הראוני מן השמים שמשומד אינו יורש את אביו ישראל מאי טעמא דכיון דאשתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה ואשכחינן דלא הויא ירושה אלא לבר ישראל דמתיחס בתר אבוהי דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך זרע כשר דמתיחס אחר ישראל דכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מי שזרעו מיוחס אחריו יצא משומד שאין מתיחס אחר אביו ישראל ושוב מצינו באברהם אבינו כשאמר לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אעפ"י שהיו לו ישמעאל ויצחק לא פרע חובו אלא יצחק שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע וכשבא יצחק אע"פ שהיו לו עשו ויעקב לא פרע חובו אלא יעקב ונכנס למצרים. וכן לירושה אינו יורש אלא זרעו שהוא מתיחס אחריו ונקראת משפחת אביו על שמו אבל משומד מתעברת נחלה מאומה לאומה ואין עושין כן. ואם תאמר הא דאמר קידושין יח א) רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן נכרי יורש את אביו דבר תורה התם הכין קאמרינן נכרי יורש את אביו דבר תורה שנא' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר והכין פריש מר רב צדוק גאון ז"ל ואמרו ליה במתיבתא דילמא את אביו ישראל. אמר להו אי הר שעיר דיצחק וירתיה עשו כדאמרתון, השתא דלאו דיצחק הוה הכי קאמר כי ירושה לעשו לאורתינון לבניה גוים. וקאמרינן ודילמא שאני עשו דישראל משומד הוה וירתין ליה בניה אבל גוי גמור אימא לך דלא ירתי ליה בניה. אלא מהכא כי לבני לוט נתתיה ירושה לאורותיה לבניה גויים. ואמרו קמיה אי הכין הוא דגוי יורש את אביו גוי מה עסקנו עם הגוי ומי הטיל משפטו של גוי עלינו לומר גוי יורש את אביו גוי ואמר להון אצטריך דאי אית ליה לגוי מלוה או פקדון ביד ישראל ומת ההוא גוי כי קא אמרינן גוי יורש את אביו גוי דבר תורה מחייב ישראל לאהדורה לההיא מלוה או פקדון ליורשיו דההוא גוי ואי אמרינן גוי אינו יורש את אביו גוי תהוי כנכסי הגר וקנינון ההוא בר ישראל ולא מחייב לאהדורי ליורשיו. וכן היכא דשבק גוי נכסי והחזיקו בהון ישראל אי אמרת גוי אינו יורש את אביו גוי הוי כנכסי הגר וכל המחזיק בהן זכה בהן והשתא דקיימא לן דגוי יורש את אביו גוי ירית להון ואית בהון משום גזל וקבלוה רבנן דמתיבתא. לפיכך המלוה את חברו ונשתמד ואח"כ מת אביו של משומד אין נפרע ישראל מלוה שלו מממון שהניח ישראל אביו של משומד מפני שאינו יורש משומד את ישראל אביו ואחריה דישראל על המשומד.