סימן כב
לרב האיי (1) תנאה דחרם סתם והדרת הראש לא מהני בנאמנות ואין חברו יכול לעכב חרם סתם ולומר לו הוציאני מן הכלל שלא האמינו לגזול ואם לא גזל אין לו עליו חרם וכי מחרים סתם לא לימא כל מאן דגזלה אלא כל מאן דאית ליה גזלה ולא מהדר ליה הכי והכי ליהוי והוו יודעין שאין אנחנו ולא אבותינו רגילין ליתן רשות לכל מי שיבא ויאמר כתבו לי פתקא דלטוותא ותנו לי להחרים סתם בצבור אלא כך אנו אומרים אם אתה תובע אדם ידוע הרי הדיין ביניכם ואם לאו מסור אתה בביתך (2) דין על המעלים ממך וקלל אותן כרצונך אבל יתומים שבאו בטענה הם או אפוטרופוס שלהם ואמרו אין אנו יודעים אצל מי יש למורישנו כלום כותבין פתקא דלטוותא.