סימן י
לרב פלטוי. (1) וששאלתם חרם ושמתא דבר א' הוא או לא. איזהו חרם ואיזהו שמתא שמתא נדוי שמנדין אותו וכותבין עליו פתיחא. לאחר שמנדין אותו שלשים יום ואינו חוזר בו ממה שהיה בידו כותבין עליו חרם. ומוציאין אותו מכלל ישראל ומה היא החרמתא. כך כותבין. פלוני בן פלוני לחכמים וראשי ישיבות וזקנים שלומכם ירבה. מודיעים אנו אתכם שפב"פ יש עליו ממון של פ' וחתכנו עליו ולא קבל. או עבר עבירה אחת ודנינו אותו ולא קבל. ונדינו אותו שלשים יום ולא קבל, ולא חזר ולא תבע נדויו. וצוינו והחרמנו אותו אף אתם החרימו אותו בכל יום תמיד. הכריזו עליו שפתו פת כותי ויינו יין נסך ופירותיו טבלים וספריו ספרי קוסמים וחתכו ציצותיו ועקרו מזוזתו ולא תאכלו עמו ולא תשתו עמו ולא תמולו לו בן ולא תלמדו את בניו תורה בבה"כ ולא תקברו לו מת ואל תכניסוהו לחברת מצוה ולא לחברת הרשות ושטפו כוס אחריו ונהגו בו מנהג נכרים ואמרו חז"ל (מ"ק טו א) מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו. מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו. ושמענו שיש במקומכם בני אדם שמוסרין שבועה לכל אדם, ויש בני אדם שאין מונעין את עצמן מלהשביע, ואומרים באמת אנו נשבעין ואינו כן, ולא יפה הן עושים שהם גורמים כליה לעצמן, וחמור ענשה של שבועה שהיא חלה אפי' על פחות משוה פרוטה. וכשמתחייב אדם שבועה ובקשתם להשביעו יוציאו ס"ת ויכינו אותו על הקללות הכתובות בתורה, ויביאו מטה שנושאין בה מתים ויפרשו עליה כלים שהם פורשין על המתים ויוציאו שופרות ותינוקות של בית הכנסת ויביאו נאדות נפוחים וישליכו אותן לפני המטה ויאמרו ב"ד לאותו אדם שמשביעין אותו, הוי יודע שלמחר אותו האיש מושלך כנאדות הללו ומביאין תרנגולין ומדליקין נרות ומביאין אפר ומעמידין את האיש שנתחייב שבועה על האפר ותוקעין בשופרות ומנדין אותו בפניו. ואומרים לו אתה פב"פ אם יש לו לפלוני עליך ממון זה ואתה כופרו כל הקללות הכתובות בספר הזה ידבקו בו ומנדין אותו לפניו כל הנדוי כלו ותוקעין בשופרות ועונין התינוקות וכל העומדים שם אמן.