אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק חושן משפט › סימן כ

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק חושן משפט · סימן כ

סימן יט

מעלת כבוד הגאון הגדול, המפורסם לתהלה עמוד התורה וההוראה כמוה"ר חיים פישל עפשטיין שליט"א, אב"ד דסט. לואיס, שלום לו ולכל אשר לו.

עתה באתי לדבר מעט בענין השגותיו והערותיו שכתב אלי במכתבו:

הנה הדר"ג הקשה על דברי שכתבתי דלרש"י דס"ל דהמעשר בעצמו הפקר הוא ואין להם בעלים, רק שיש לו טובת הנאה שיוכל ליתן לכל מי שירצה אם נותנם ללוי אז הלוי א"צ לעשות קנין הטובת הנאה שזה אינו נותנו לו, שהוא בעצמו כבר נהנה בנתינתו לו ואיננה עוד, והלוי צריך לזכות רק בהתבואה, וע"ז הקשה הדר"ג מסוגיא ערוכה דנדרים גבי כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו. דטובת הנאה אינה ממון דאי הוי ממון אסורים ליטול, ואמאי הא המעשר הוא הפקר, ואת הטובת הנאה אינו לוקח, ואמאי אסור, ומשמע דגם את טובת הנאה הוא נותן לו ע"כ תורף דברי הדר"ג:

ומאחר שגם הדר"ג דעתו הוא שסברתי סברא נכונה היא, נ"ל לתרץ קושייתו, דאף דאמת הוא שאינו נותן לו כלל את טובת הנאה וא"צ ע"ז שום קנין מ"מ נ"ל דזהו רק לענין קנין אבל במודר הנאה שפיר אסור, דאף דמן התבואה מותר לו ליהנות, דהרי הפקר הוא, ואת טובת הנאה אינו נותן לו, מ"מ בלקיחתו המעשר נהנה הוא מן הבעלים. דהרי הבעלים היו יכולים ליתן ללוי אחר, והיתה טובת הנאה שלו מסתלקת מן התבואה לטובת לוי אחר, ולא לטובתו הוא, וכשהבעלים נותנים לו הרי הוא נהנה במה שסילקו הבעלים את הטובת הנאה שלהם, שהוא ממון לטובתו ולהנאתו שיזכה הוא בהמעשר, נמצא שהוא נהנה מן הבעלים משו"ה אסור:

וכמו שהסביר הדר"ג בעצמו לשיטת רש"י פסחים (דף מ"ו) שהביא דהטו"ה הוא שיכול ליטול דבר מועט מאוהבו של כהן לתנה לכהן זה, שביאר הדר"ג דמשו"ה אסור במודר הנאה, דכשנותן המעשר ללוי א"כ נותן לו הזכות שיש לו בזה שיכול לקבל דבר מועט בעד הנתינה, ואף שעכשיו אינו מקבל מאומה, מ"מ מה שהיה לו זכות כזה מה שהיה יכול לקבל והזכות הזאת הוא כמקבל ממנו ודכוותיה אשכחן בקדושין וכו', ואף דהתם היא בעצמה נהנית במה שהיתה נותנת פרוטה בשביל זה, וכו' מ"מ ה"נ במה שויתר להישראל זכות הטו"ה הוי כאלו מקבל הלוי הזכות הזאת עכ"ד הדר"ג. הרי שהדר"ג בעצמו כתב דאף שהלוי לא הגיע לידו שום דבר זולת המעשר שאינו של הבעלים לרש"י, מ"מ מה שויתרו לו הבעלים זכות זה שהיה יכול לקבל מאחר פרוטה נקרא שהוא נהנה ממנו, אף שויתר זה לא הגיע ליד הלוי, כן ה"נ לדידי מה שנתן לו התבואה, וסילק הטו"ה שהוא ממון ע"י ההנאה בנתינתו לו, נקרא שנהנה ממנו, שהרי היה יכול לסלק הטו"ה ע"י הנאה בנתינתו לאחר, או במכירת הטו"ה לאחר כנ"ל:

אולם זה עולה יפה רק כשנותן הוא ברצונו הטוב ללוי, אבל אם הלוי לוקח על כרחו שפיר יש להקשות כדברי הדר"ג, למה לא יוכל ליטול על כרחו, הלא התבואה מותרת לו, ואת טובת הנאה אינו לוקח. והבעלים לא ויתרו מאומה בשבילו ולטובתו, וא"כ אמאי לא יטול על כרחו, אמנם לפע"ד גם לפי באור הדר"ג יקשה זאת דהרי כתב דמה שויתר לו הישראל זכות הטו"ה הוי כאלו מקבל הזכות והיינו ע"כ דזה נקרא הנאה מה שויתר בשבילו הטו"ה שהוא ממון, אף שלהלוי לא הגיע ויתור זה, אבל אם לוקחה בע"כ הרי לא ויתר לו כלום והוא לא נהנה משום דבר זולת המעשר, ומהיכי תיתי לאסור:

לכן נ"ל לומר דבאמת הכוונה הוא דאסורים ליטול על כרחו משום הפסדו של הטובת הנאה, כמו שרצה הדר"ג לומר, ולא משום איסור הנאה של הלוי, ומה שכתב הר"ן שם אלמא טובת הנאה אינה ממון מדקתני דכהנים שנאסרו בהנאה נוטלין תרומתן, אין מזה הוכחה דכוונתו הוא משום איסור הנאה, דהכי הוא כוונתו, מדקתני מותרים ליטול ע"כ, משמע דטו"ה אינה ממון ואין מפסידין לו שום דבר, דאם טו"ה ממון אסורין להפסידו הטו"ה, ודוקא במודר הנאה מכל הכהנים אז אי אמרינן דאי טו"ה אינה ממון יטלו על כרחו משום דאי אפשר בענין אחר אבל כשאינו מודר הנאה אף אי טובת הנאה אינה ממון אסור לכהן ליטול על כרחו, דהרי זהו זכותו שיכול ליתן כהן שירצה, ואסור ליקח ממנו שלא ברצונו, וזהו כשנוטלו על כרחו, אז אסור מצד הפסד, אבל כשנותן להם מעצמו ודאי אסורין משום שנהנין הם ממנו, וכמו שבארתי כנ"ל:

ובעיקר מה שכתבתי שטו"ה הוא שנהנה ממה שנתן להלוי שרצה, והדר"ג העיר שרש"י פסחים כתב דהוא משום דיכול ליקח פרוטה מאוהבו של לוי, והדר"ג ביאר דכשנותן הוא ללוי ויתר את הפרוטה ולא נהנה כלל, אפשר שבזה צדקו דבריו, אבל אין זה נוגע כלל למה שכתבתי דהטו"ה כבר אינה ואינו מקנה לו וא"צ לזה קנין, דגם לפי ביאור הדר"ג ברש"י ג"כ הוא כך, דהטו"ה כבר אינה דכבר ויתרה כאשר בארתי. ואפשר שגם לרש"י הכוונה הוא דכשנותן להלוי הוא נהנה מזה, ולא משום ויתור, דהרי אם לאוהבו של כהן שוה ליתן פרוטה עבור זה שיוכל ליתן לאוהבו, הרי דהוא נהנה מזה וא"כ כשנותן לו בעצמו להלוי אוהבו הוא ג"כ נהנה מזה, ועדיין צ"ע:

והדר"ג עוד הקשה עלי שכתבתי שאם היה נותן ללוי המעשר לחלק לאחרים אז פשיטא שנותן לו את הטו"ה, והקשה הלא לר' עקיבא נתן לחלק לעניים, וא"כ הרי נתן לו את הטו"ה אף לפי סברתו וא"כ היה צריך לעשות קנין על הטובת הנאה עכ"ד, ולענ"ד אין זה קושיא, דאף שלר"ע היה הזכות לחלק לעניים מ"מ זה אינו כלל מפני שיש לו זכות בהמעשר עני כמו הבעלים שהיו מקודם. אלא מפני שהוא גבאי צדקה, וגבאי צדקה צריך לחלק המעות לעניים לא למי שהוא רוצה אלא למי שנצרך יותר, ואין זה מפני שיש לו זכות בהממון כמו הבעלים קודם הנתינה, דהבעלים יכולים ליתן לכל מי שירצו אף שיש עני שצריך לו יותר, וגבאי צדקה לא, דהוא רק שלוחם של העניים וידו כידם וכמו שאמרו ב"ק ר"פ שור שנגח ד' וה' אנן יד עניים אנן ובקדושין בהאי סוגיא שאני ר' עקיבא דידו כיד עניים הוא, אבל שום זכות אין לו, והגע בעצמך, למ"ד טובת הנאה ממון והישראל יכול לקדש אשה בתרומות ומעשרות, האם גם גבאי צדקה יכול לקדש אשה במעות צדקה ע"י שתוכל היא לחלק לעניים:

והוסיף עוד הדר"ג להעיר עלי שכתבתי דחלות במטלטלין צריך להיו' כמו חלות הקנין בקרקע, והקשה הדר"ג דא"כ גם הקנין שעושה בקרקע צריך שיהא מועיל גם במטלטלין, והלא קיי"ל אין מטבע נקנה בחליפין ואגב קרקע נקנה אף שקנה הקרקע ע"י חליפין עכ"ד, אבל אני הארכתי בדברי באותו סימן והעליתי דזה באמת א"צ, והבאתי ראי' מקנין חזקה שמועיל בקרקע ואגב הקונה מטלטלין שאין מועיל חזקה בהם, והיינו כעין ראית הדר"ג, אלא שא"צ כלל קנין על המטלטלין ונעשה חלות הקנין בלי פעולת הקנין כלל, אבל החלות צריך להיות במטלטלין כמו בקרקע עיי"ש בדברי שהארכתי בזה:

ובנוגע לתירוצו על קושית הקצוה"ח וחילוקו בין הפקר לגזלה ודאי דבריו נכונים מאוד ואין לי מה להעיר עליהם כלל:

משה אהרן פּאַלייעוו

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה