תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן נח
חשון תרנ"ב, טאווראג יצ"ו.
כתב הרמב"ם בפרק א' הל' ח' מהל' נערה בתולה, אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה כדרכה, ובספר החינוך מצוה תקנ"ז כתב ע"ז ובכתובות פ"ד נראה הפך דבכל התורה כולה אין חלוק בין כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשים אלא במוציא שם רע בלבד עכ"ד והראב"ד שם כתב טעות הוא ומפורש בגמרא דאפילו שלא כדרכה משלם קנס עכ"ד. וכתב עלה במגדל עוז אני אומר גמרא זו איני יודע ע"ש. ואני אומר גמרא זו יודע אני בקדושין (דף י' ע"א) אמר ר' זירא מודה רבי לענין קנם דכולהו משלמי, והא התם באו עליה שלא כדרכה ומשלמי קנס. והנה כבר הקשו רבים על הרמב"ם ז"ל אמאי לא הביא הא דאמרינן שם בקידושין דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה, ולפי מה שאמרתי לתרץ מה שהיה קשה לי על התוס' בכתובות (דף כ"ט) זה נמי ניחא, דהנה בכתובות (דף כ"ט ע"א) תוד"ה ועל הכותית כתבו וז"ל אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה כו' עכ"ל, וקשה דהא אמרי' בקידושין (דף ט' ע"ב) דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה וא"כ שוב אין בה קנס, אח"ז ראיתי בספר שער המלך פרק ג' הל' ו' מהל' איסורי ביאה שכתב הקשה כן ותירץ בדוחק וכתב עוד דדבריהם סותרים למה שכתבו בפרק נערה (דף מ"ח ע"ב) ד"ה היינו, ונלענ"ד דהנה גבי מיתה הוה בחנק אחר נשואין אף אי לא בעלה ועיין בכתובות (דף מ"ט ע"א) ובתוס' שם ולהכי קאמר אביי ע"כ כו' עשאה בעולה, דהא הבא עליה שלא כדרכה לא גרע מנשואין וא"כ חייבת חנק. אבל גבי קנס מה לי בעל מה לי אחר, כיון דקנס בבתולה תליא מילתא ואף שבא עליה שלא כדרכה מ"מ לא הסיר בתוליה, אבל לרבי ע"כ צריך למידרש בעולת בעל גבי קנס דבעל עושה אותה בעולה כיון דגבי מיתה אף אחרים עושים אותה בעולה. והשתא ניחא דהתוספות לא יסתרו זא"ז דהתם בכתובות קמיירי ממיתה, וא"כ גם דברי הרמב"ם לא קשה כיון דלרבנן אין בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה אלא גבי חנק מטעם דהוי כמו נשואה. אבל לא גבי קנס משום דבקנס בבתולים תליא מילתא, א"כ לדידיהו גבי קנס אף בעל אינו עושה אותה בעולה שלא כדרכה משום דלא נחשב ביאה לגבי הא, א"כ מה"ת אם יבוא עליה שלא כדרכה יחייב קנס כיון שלא הסיר בתוליה, אבל לרבי כיון דבעל עושה אותה בעולה של"כ א"כ לדידיה האי ביאה מחשבה ביאה גמורה ולא בהסרת בתולים תליא מילתא. אלא דלגבי קנס גלי קרא דבעולת בעל דרק בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ולא אחר, וא"כ לדידיה כיון דנחשבת ביאה גם אם בא עליה שלא כדרכה חייב קנס, והרמב"ם פסק כרבנן, והא דקאמר בקידושין מודה רבי, הכי פי' אף דפליג וס"ל דבעל עושה אותה בעולה של"כ אף לגבי קנס, מודה דאחר אינו עושה אותה בעולה ומחייבו כולהו קנס:
והנה הרמב"ם יצא לו דין זה דאין קנס בשל"כ מהא דאיתא בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) כגון שבא עליה שלא כדרכה ואח"כ בא עליה כדרכה ע"ש. וכ"כ הר"ן ס"פ אלו נערות, אלא שדעת הר"ן ז"ל שם כהראב"ד, וכן גם דעת התוספות בסנהדרין (ע"ג ע"ב) ד"ה ממונא לא משלם ובכתובות (דף מ' ע"א) תוד"ה יאמרו ע"ש וכן דעת הרא"ש בפרק אלו נערות סימן ח'. ודעת רש"י נראה ברור שהוא כדעת הרמב"ם ע"ש. ובסנהדרין כתבו התוספות בסוה"ד ומיהו בירושלמי דכתובות משמע דאהעראה משלם קנס דאמרינן הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו משלמין קנס עכ"ד, ולכאורה הוא מפורש שלא כדעת הרמב"ם ורש"י דאם בהעראה חייבין קנס א"כ לא תליא בהסרת בתולים ומ"ל העראה מ"ל שלא כדרכה, ואדרבה בתו' יבמות (נ"ט) ד"ה אלא לא משמע דהעראה קילה משלא כדרכה, אלא הברור שגירסת הרמב"ם בירושלמי היא הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו בסקילה כגירסתנו שם בירושלמי (פרק ג' הל' ו') דכתובות וע"ש בק"ע שם. וביבמות (דף נ"ט) בתוד"ה אלא לאו בסוה"ד כתבו וז"ל אבל קשה אי לא מיחייב קנס בהעראה א"כ מאי פריך בבן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מחייב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש עכ"ל. הנה לפי פירש"י שם בסנהדרין לא קשה דפי' וקנסה לא מחייב אלא משום גמר ביאה כו' והאי ג"ב לאו דוקא כו' אלא גמר ביאה דהכא הכנסת עטרה היא עכ"ל, והנה נראה שכיון לתרץ כאן קושית התוספות:
והנה הרב המגיד בפרק ג' הל' ו' מהל' איסורי ביאה כתב באמת דהרמב"ם פסק כרבנן, אך המאירי הביאו בשיטה מקובצת בכתובות פרק אלו נערות כתב דהרמב"ם פסק כרבי ולענ"ד דע"כ פסק הרמב"ם כרבנן כמו שמבואר בפי' המשניות להרמב"ם בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף ס"ו) וז"ל ואמרו בסקילה והשני בחנק כשבא עליה ראשון כדרכה ואם באו עליה עשרה שלא כדרכה ועדיין היא בתולה כולם בסקילה עכ"ל. מזה מבואר שפסק כרבנן דהא הוה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם, וראיתי בספר שער המלך בפרק ג' הל' ו' מהל' איסורי ביאה שהקשה לדברי המאירי דהו"ל להרמב"ם לפסוק דלענין קנס לכ"ע בעולה היא כו' עכ"ל ובאמת קשה יותר דהא אדרבה הרמב"ם ס"ל דלענין קנס דוקא בכדרכה מחויב, וכדלעיל:
ובמשנה למלך בפרק ג' הל' ו' מהל' איסורי ביאה כתב אך רש"י מוקי לה בבא ראשון שלא כדרכה ומתני' רבי היא ולדברי רש"י אפשר דהלכה כרבי דהו"ל סתם במתניתן ומחלוקת בברייתא עכ"ל. והנה לפי מה שהוכחתי לעיל שרש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ם דאין מחויב בקנס עד שיבא עליה בכדרכה כמו שמבואר בדבריו בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) ע"ש בתוס', א"כ איך יפסוק כרבי דתקשה ליה ההיא דקידושין (דף י' ע"א) דקאמר ר' זירא מודה רבי לענין קנס דכולה משלמי ונלענ"ד דע"כ רש"י ז"ל לא פסק כרבי, דהנה שם בסנהדרין (דף ס"ו) אמרינן כתנאי ומתו גם שניהם עד שיהו שניהן שוין דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו כו' ואידך האי לבדו מאי דריש ביה כדתניא באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר ראשון בסקילה וכולן בחנק. ופירש"י וכולן בחנק דגבי סקילה לבדו כתיב, וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא דאע"ג דקרינא בי' בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית עכ"ל, וא"כ ע"כ ר' יאשיה הוא דס"ל להא דרבי אבל ר' יונתן דדריש האי לבדו למילתא אחריתא, א"כ לית ליה להא דרבי וכיון דאנן פסקינן כר' יונתן ולפירש"י גופיה דפלוגתייהו עד שיהו שניהן שוין בני עונשין סתמא דמתניתא בנידה (דף מ"ד) כותיה, ועיין בקידושין (דף י' ע"א) ד"ה עד שיהו, ולכן לא פסק כרבי משום דסתמא דנדה דלא כותיה, דמפיק האי לבדו למילתא אחריתא:
ומיהו זה קשה לשיטת הרמב"ם מהאי ירושלמי שהביא הר"ן ס"פ אלו נערות דקאמר ביררה אחד מהם נפטרו כולם מלא תעשה אמרה אי אפשי בוררת וחוזרת ובוררת ועיין בחי' הריטב"א בקידושין (דף י'), וא"כ גם שלא כדרכה חייב לישא אותה ולהרמב"ם ליכא קנס של"כ. וגם מההיא דיבמות (דף נ"ט ע"א) דקאמר התם אמר רב יהודה אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה מתיב רבא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היכי דמי אילמא בכדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק לי' משום דהויא לה בעולה, אלא לאו שלא כדרכה ע"ש. וא"כ הרי גם בשל"כ מחויב לישא אותה:
ואשר אחזה בדעת הרמב"ם ז"ל לענ"ד דהא דקאמר דאין קנס בשלא כדרכה היינו קנס דחמישים כסף משום דהא בהסרת בתולין תליא, אבל לישא אותה הא לא תליא בהסרת בתולין. וחייב לישא אותה אף בשל"כ כיון דעכ"פ פגמה, והא גם המחבר ספר החינוך כתב במצוה תקנ"ז ולענין שישאנה האונס אף בזמן הזה היא מצוה עליו שהנשואין מצוה ולא קנס עכ"ל, והא גם לגבי גדולה דליכא קנס כתבו הפוסקים דמצוה לישא אותה וכמבואר באהע"ז סימן קע"ז סעיף ה'. וא"כ גם אליבי' דהרמב"ם סלקא כהוגן הא דיבמות (דף נ"ט) והירושלמי שהביא הר"ן כיון דהתם לענין נשואין מיירי, וזה אפילו בשלא כדרכה הוה מצוה כיון דפגמה, וכבר כתב הרדב"ז בתשו' חלק א' סימן י"ט דאפילו אם הודה דפטור מן הקנס, מ"מ חייב לישא אותה דשתי מצות עשה נינהו א' ליתן הקנס וא' לישא אותה:
והתוס' אף דס"ל דרבנן פליגי אדרבי בהא דשל"כ לענין קנס וכמש"ל. אפשר לומר דהם ס"ל כרש"י דמתני' בסנהדרין (דף ס"ו) אליבא דרבי הוה, והוה סתם משנה כותי', והוה מחלוקת בברייתא וסתם במתניתן דהלכה כסתם וכמ"ש המל"מ אליבא דרש"י ואליבייהו ליכא סתם שלא כרבי וכמ"ש בתוס' קידושין (דף י' ע"א) ד"ה עד שיהו ובסנהדרין (דף ס"ו ע"ב) ד"ה עד יע"ש: