אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן נד

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן נד

סימן נג

בע"ה ה' תרומה, תרס"ט לפ"ק סייני יצ"ו. למעלת כבוד חרב הגאון המפורסם כו' מהור"ר משה נחום ירושלימסקי אב"ד דקעלץ יצ"ו

הנה ראיתי בספרו באר משה בקונטרס כלל גדול הקשה על אא"ז שכתב בנודע ביהודה קמא אהע"ז סימן ס"ד בתשובה שכתב לחתנו אא"ז הגאון מהר"ר יוסף ז"ל ובמהדורא תנינא אהע"ז סימן ע' בתשובה שכתב לבנו דו"ז הגאון מהורר"י ז"ל שלא מצא מפורש בש"ס שיכול אדם להיות שליח לקדש קרובתו, וכתב ע"ז כת"ר וז"ל פליאה נשגבה דהא מצינו ש"ס מפורש בנזיר (דף י"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם כו' ומודה ר"י באשה שאין לה כו' מבואר להדיא דבקרובות השליח אסור, וכן מצאתי שעמד על מבוכה זו הרב המגיד בפרק הל' ו' מהל' אישות וז"ל הטהור יש מדקדקין מכאן שאדם יכול לקדש קרובתו לאחר ולהיות שליח להוליך לה קדושין אעפ"י שאינו יכול לקדשה לעצמו שאם לא כן יאמרו מותר בקרובות השליח עכ"ל כת"ר. והנה מדברי הרב המגיד הערתי גם אנכי ורשמתי שם על אתר. וכן ראיתי בחי' מהר"ץ חיות שם בנזיר שהקשה ג"כ מסוגיא זו דקרובי השליח דלא שייך מגו דזכי לנפשי' א"כ אין מועיל שליחות לקדושין ולמה לא יהא מותר לישא אותה עכ"ד. וכן ראיתי בספר אורח לחיים להגאון ר"ח מראצק שהקשה כן:

ובעניי איני יודע איך יצוייר שיהיה מותר בקרובות השליח, דאם באמו הא אפשר דקידש בת בתה דלו היא מותרת שהיא בת אחותו ואמו אסורה על המשלח מחמתה משום בת בתה. ואם נאמר שיהא מותר באחות השליח, הא אפשר שקידש בתה, ואם נאמר שיהא מותר בבת השליח, הא בת בת בתו אסורה רק מדרבנן וקידושין תופסין בה לדידי' ואפשר שהשליח קידש בת בת בתו ובת השליח אסורה על המשלח משום בת בת בתה. שהיא אם חמותו שאסורה מן התורה. ואם נאמר דמה דנקטו בלשונם בקרובות השליח הוא לאו דוקא דכונתם היא דיהי' מותר באלה שקרובות השליח הן קרובותיהן וכיון שקרובותיהן לא קידש השליח א"כ הן מותרות לו, הא זה נכלל בהא דקאמר מודה ר"י באשה שאין לה לא אם, דהיינו אם כזאת שאפשר שקידשה השליח:

והנה בספר אורח לחיים הקשה עוד מהך דקדושין (דף ז' ע"ב) גבי שתי בנותיך לשתי בני, וביבמות (דף ל"ד ע"א) אמרינן דשוי שליח ופגע שליח בשליח ושם לא שייך מגו דזכי לנפשי' דאי אפשר לו לקדש שתי אחיות כאחת, כמבואר בקדושין (דף נ' ע"ב) עכ"ל. והנה לפי האמת כבר כתב בנו"ב קמא אהע"ז סימן ס"ד דאין בקדושין משום תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, אך גם לפי מה דסליק אדעתי' מעיקרא, נראה לענ"ד דלא קשה, דהך מיגו דזכי לנפשיה אימת אמרינן הכי, אם בשעה שזוכה לאחר או בשעה שמקדשה, הלא אז אינו יכול שוב לזכות לעצמו, כיון שכבר זכה לחברו, וגם בקדושין הרי כבר קדשה למשלחו, אלא דאנן הכי אמרינן דאין כאן תופס לב"ח במשח"ל מיגו דמקודם הזכי' באותה שעה שחפץ לזכות לחברו יכול לזכות לעצמו, וא"כ באותה שעה עצמה שחפץ לקדשה למשלחו הרי יכול הוא לקדש לעצמו, ואף שהן שתי אחיות, הא יכול הוא לקדש אחת לעצמו ומיגו דיכול לקדשה לעצמו יכול הוא לקדשה למשלחו, ואטו הוא מחויב לקדשן ביחד אם חפץ הוא לעשות שליחותו, הרי יכול לקדש אחת בעד האת הראשון ואח"כ לקדש השניה בעד האח השני, ובכל פעם אפשר לומר הך מגו דיכול לקדשה לעצמו יכול הוא לקדשה למשלחו, ואף שמקדשן בפעם אחת אין זה מעכב למימר דלית לי' מיגו, דהא קודם שמקדשן יש לו מיגו בכל אחת לקדשה לעצמו, ואף דבשעה שמקדשן לית לי' הך מיגו, הא לבר מהא דהן שתי אחיות ג"כ לית לי' אז הך מיגו דהא מקודשות כבר לאחרים, אלא דאנן בתר שעה שקודם קדושין דיינינן:

עוד כתב כת"ר וז"ל הנה הנו"ב מה"ת חלק אהע"ז סי' ל"ה פלפל לענין דאין להקל במנקת חברו משום מצות פו"ר דאטו נתיר איסורי שניות או איסור חלוצה לכהן משום פו"ר יע"ש באורך. אכן יש מקום לחלק קצת, דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פו"ר דשמא לא תתעבר, ועל כן לא התירו ודאי איסור, דדלמא לא יבא לקיום פו"ר. מה שאין כן הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה, א"כ ממ"נ אי תתעבר יש מקום להתיר האיסור משום פו"ר ואי לא תתעבר ליכא שום חשש לולד עכ"ל כת"ר. ואיני יודע מאי טעמא חשיב לה כת"ר לספק לשמא לא תתעבר הא רוב נשים מתעברות. ואי חייש כת"ר למיעוטא דאין מתעברות, הא גם במנקת איכא למיחש דתתעבר ותעכר חלבה ואח"כ תפיל הולד ולא יקיים פו"ר, ואם דרוב נשים מתעברות ויולדות הא מיעוט מפילות, ואם יאמר כת"ר דגבי שניות איכא ספיקי טובא דלא יקיים פו"ר, אם תתעבר כלל ואם תתעבר שמא תפיל ובמנקת איכא חד ספיקא דשמא תפיל, דאם לא תתעבר כלל ליכא חשש להולד, הא הני ספיקות אינן נכנסות כלל בגדר ספק דהא איכא רוב כנגד, ורק היכא דאיכא חזקה נגד הרוב אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בגונא דאיכא תרי ספיקא עיין בחידושי הרשב"א יבמות (דף קי"ט) ובנ"י שם. אבל בלא זה אזלינן בתר רובא. אלא דאיכא למימר בזה דהא אמרי' רוב נשים מתעברות. א"כ איכא מיעוטא דאין מתעברות, וגם בהך רובא דמתעברות איכא גם מיעוט דמפילות, וא"כ בשניות יש לחוש להני תרי מיעוטא דלא יקיים פו"ר. אבל במנקת משום הך מיעוט דאין מתעברות אין חשש לאיסור, אך אפשר לומר דהא דאמר רוב נשים מתעברות ויולדות הך רוב קאי על יולדות ומיעוט מפילות, אבל הא דאינן מתעברות הוא רק מיעוטא דמיעוטא, וכבר הארכתי במק"א:

אלא דבאיסור מנקת יש להבין הא ר' מאיר דס"ל בכתובות (דף ס') דמנקת לא תנשא עד כ"ד חדש, והא איהו ס"ל ביבמות (דף י"ב) דמנקת משמשת במוך וא"כ ליכא חששא דתתעבר, וכבר העיר מזה בהפלאה בכתובות (דף ס') ד"ה אמר רשב"ג. וגם יש לדייק הא מנקת היא מסולקת דמים ואין לחוש שמא תתעבר ועיין בנדה (דף י' ע"ב) תוד"ה דהויא ובמגן אברהם ריש סימן ר"מ. וראיתי שמו"ר בספרו העמק שאלה שאילתא י"ג העיר גם מזה, אלא דכבר מבואר בשיטה מקובצת כתובות (דף ס' ע"ב) בשם תלמידי רבנו יונה ז"ל דבדבר שיש בו סכנה יש לחוש אפילו לדבר רחוק:

ומו"ר הנצי"ב ז"ל כתב שם בהעמק שאלה דלשיטת הרמב"ם דלא זכר שתתעבר ולא תוכל להניק, אלא דחיישינן שמא יתעכר החלב מחמת תשמיש, דרתיחת הדם בשעת מעשה מעכר עכ"ל וכ"כ בספרו משיב דבר חלק אהע"ז סימן י"ח. ולפ"ז א"א כלל לחלק בין איסורי שניות וחלוצה לכהן ובין מנקת, דבמנקת נמי אף בלא עיבור יש איסור ושפיר כתב אא"ז בנו"ב דלא מקילין משום פו"ר במנקת:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה