תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן לד
בע"ה יום א' י"א שבט תרנ"ט לפ"ק הראזאווע יצ"ו כ' הרה"ג המפורסם מהוה"ר מרדכי ליפשיץ (ז"ל) אבד"ק ראסטאוו ע"נ דאן
אחדשה"ט את מכתב כת"ר קבלתי, ודברתי אל לבו ויתרצה האיש לפוטרה בג"פ כד"ת, אך אמר לי כי עליו עוד להתישב בדבר זה ובעוד שבוע יגיד לי דבר ברור:
והנה ע"ד שם המתגרשת אשר כת"ר כתב כי נראה לו לכתוב חנה רחל דמתקריא חנה אך כתב כמסתפק וכתב כי יסמוך על חות דעתי, אודיעהו כי לענ"ד נראה איפכא לכתוב חנה דמתקריא חנה רחל, יען כי שם חנה הוא העיקר, כי כן היא נקראת מרוב בני אדם תמיד, רק דלפעמים היא נקראת ג"כ חנה רחל וצריכין אנחנו לכתוב דמתקריא על שם הטפל, וכמ"ש הבית שמואל בסימן קכ"ט ס"ק ד' דלכתחילה צריכין לכתוב שם העיקר ואח"כ שם הטפל, וזה ברור דשם חנה רחל הוא טפל לשם חנה דא"א לכתוב דמתקריא רחל דהא רחל איננה נקראת בשום פעם, רק כשקורין לה רחל קורין לה ג"כ חנה, וזה רק מיעוט ב"א אך הרוב קורין לה חנה לחוד, א"כ חנה הוא העיקר וחנה רחל טפל, ואף דבמקום עיגון הסכימו האחרונים דאף כשכתב שם הטפל בתחילה ושם העיקר בדמתקריא כשר, מ"מ לכתחילה לכ"ע צריכין לכתוב שם העיקר תחילה ושם הטפל בדמתקריא, לבד הריב"ש בתשובה שכתב דדוקא היכא דכתב שם טפל ושם עיקר נכלל בוכל שום, אך אם כתב שם טפל לעיקר ושם עיקר מפורש בדמתקריא כשר אף לכתחילה, יעי' בשלטי גבורים בגיטין פרק ד' בשם ריא"ז שכתב מפורש דאם הרוב קורין לו יוסף ומיעוט שמעון יכתוב יוסף הנקרא שמעון, ולא שמעון הנקרא יוסף, וגם ר"ת דמפרש (בדף ל"ד) תוד"ה וכל שום דוכל שום שיש לו דקתני במתניתין היינו כל שמותיו בפירוש ע"כ יפרש הא דאיתא בירושלמי (פ"ד ה"ב) מתניתא שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל מגליל וכתב לגרש ביהודה אבל אם היה מיהודה וכתב לגרש ביהודה מגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת, אמר ר' אילי בתחילה צריך לומר אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל ע"כ, ועל כרחי' יפרש ר"ת דברי ר' אילי דצריך לכתוב שם שמיהודה ושם דגליל בטפל ג"כ מפורש ואעפ"כ סבירא לי' לר' אילי דשם שביהודה עיקר, וא"כ מוכח דס"ל דלא כהריב"ש ז"ל אלא דלכתחילה צריכין לכתוב שם העיקר אף דכתב ג"כ שם הטפל במפורש, וכן מוכח נמי לדברי ר"ת מהך דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה כו':
ובדרך זה מתישב מה שהקשו המפרשים על הרי"ף ז"ל מ"ט לא הביא הך ברייתא דהיה לו שתי נשים, וגם הרמב"ם ז"ל בפרק ג' הל' י"ג מהלכות גירושין שכתב וז"ל מי שהיו לו שני שמות וכן אשה שיש לה שני שמות כשמגרש כותב שמו ושמה שהן רגילים בו ויודעין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו גרש אשה פלונית וכל שם שיש לה ע"כ ותמה עליו הלח"מ וז"ל ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דברי רב אסי וגם לא לאחד מן הדינים שזכר ה"ה היוצאים מסוגית הגמרא עכ"ל, ועי' בפי' המשניות להרמב"ם שם (בדף ל"ד) שכתב וז"ל וזה שאמר שהוא כששינה שמו ושמה וכתב כל שם שיש לו שזה כשר לא יתקיים זה אא"כ היה לו לאדם שני שמות שנודע בשניהם או כשכתב א' מן השמות ובתנאי שכתוב המפורסם מהם ואמר וכל שם שיש לו יהיה הגט כשר וכמו כן האשה עכ"ל אשר מזה נראה שהרמב"ם מפרש הסוגיא לא שכתיבת הגט הוא במקום אחד והנתינה היא במקום אחר ובאלה השני מקומות יש לו שני שמות רק שהוא מפרש שמקום הכתיבה והנתינה הכל אחד ובמקום זה יש לו שני שמות ושם אחד מפורסם יותר והוא העיקר ושם שני טפל לו:
וכך הוא פי' הסוגיא אליבא דהרמב"ם והרי"ף רבו. בראשונה היה משנה שמו ושמה כו' היינו כשהיו לו שני שמות לא כתב רק שם אחד ולכן התקין ר"ג הזקן שהוא כותב איש פלוני וכל שום שם שיש לו וא"כ שוב ליכא למיחש שמא יאמרו כי אינו הוא המגרש, יען כי המגרש יש לו שני שמות וכאן נכתב רק שם אחד דכיון דיכתוב וכל שום א"כ ליכא למיחש להא. כו' אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא. היינו דבמקום שמגרש יודעים שיש לו שם אף שאינו מפורסם כשם העיקר. תניא כוותי' דר"א היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה כו' וגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה כו' היינו שהוא נקרא עפ"ר ביהודה בשם אחד ובגליל נקרא בשם השני לבד אבל מ"מ ידעינן גם ביהודה שיש לו עוד שם בגליל. ובגליל יודעים שיש לו עוד שם שני ביהודה, ולכן אם גרש אשתו שביהודה בשמו שמפורסם יותר ביהודה שהוא כאן שם העיקר אך לא כתב השם שיש לו בגליל אינה מגורשת, כיון שנודע ביהודה שיש לו עוד שם בגליל. כדמסיק הא דאתחזק כו' א"כ יאמרו דאין זה המגרש, והמגרש יש לו שני שמות וזה שלשמו נכתב הגט אין לו רק שם אחד. יצא למקום אחר היינו במקום שאינו ידוע אם יש לו עוד שם, כדמסיק הא דלא אתחזק וגירש באחד מהם מגורשת. משום דלא אתחזק ליכא למחש ללעז כלל. ואף דנקרא בגליל בעוד שם אחר, כאן דלא אתחזק לא גרע משם שנשתקע:
וכן מפרשי נמי הרי"ף והרמב"ם ז"ל הירושלמי שהביאו התוס' בגיטין (דף ל"ד), והנה התוס' הביאו דברי הירושלמי בקיצור. וכך הוא לשון הירושלמי הגע בעצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמיה שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי יותר מכן אמרו היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וכתב זה שביהודה לגרש בו זה שבגליל ושבגליל לגרש זו שביהודה אינה מגורשת מתניתא שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל מגליל וכתב לגרש ביהודה אבל אם היה מיהודה וכתב לגרש ביהודה מגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת אמר ר' אילי בתחילה צריך לומר אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל אם היה שרוי במקום אחר מגרש לאי זה שירצה אמר ר' יוסי הדא דאם אמר לשעבר אבל לכתחילה צריך למיעבד כדהא דר' אילי אמר ר' אבין יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן עכ"ל הירושלמי וכך פי' אליבא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל. הגע עצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמיה שמעון. כלומר וכי בשביל מי ששינה שמו במזיד אצטריך ר' גמליאל לתקן שיכתוב וכל שום וכמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות וז"ל אבל אם היה שמו על דרך משל יצחק וכתב בגט אני אברהם וכל שם שיש לו הרי הגט בטל ודע זה עכ"ל וא"כ מה הואיל רבן גמליאל בתקנתו. אלא אני פלוני וכל שום שיש לי, כלומר בשביל חשש שמות אחרים שיש לו שלא כתב בגט. וכך פי' כמעט כל המפרשים אליבא דכ"ע. אלא דמכאן ואילך אפרש אליבא דהרמב"ם והרי"ף דלא כוותייהו והנה בפני משה שם בירושלמי פי' הגע בעצמך וז"ל טעמא דמתנית' מפרש שאם אינו כותב וכל שם שיש לי הגע עצמך שהיה שמו ראובן במקום אחד ואפיק שמי' שמעון במקום אחר והאיך יכול לגרש שם לפיכך צריך לכתוב אני פלוני וכל שום שיש לי עכ"ל. והנה הוא מפרש אליבא דכל המפרשים דפירשו דבין בבבלי ובין בירושלמי מיירי דמגרש בב' מקומות, היינו שנתינת הגט במקום אחר. יתר על כן כו' וכתב זה שביהודה לגרש זו שבגליל כו' א"כ אף שכתיבת ונתינת הגט הכל במקום אחד מ"מ אינה מגורשת מפני ששם יהודה בגליל אינו עיקר וקאמר מתניתא שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל כו' אבל אם היה מיהודה וכתב לגרש ביהודה כו' הרי"ז מגורשת היינו ששם שיש לו ביהודה הוא התם עיקר השם. אמר ר' אילי בתחילה צריך לומר אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל. היינו לכתחילה צריך להזכיר שם העיקר ושם הטפל ג"כ, אם היה שרוי במקום אחר, היינו במקום שלא נודע עוד בשמותיו מגרש לאתה שירצה כדאמרי' גם בבבלי הא דאתחזק הא דלא אתחזק. ואף על זה קאמר ר' יוסי דלכתחילה צריך להזכיר בגט וכל שם היינו דגם שם הטפל צריך להזכיר. וכן נמי קאמר דאם נתחזק בשלשה שמות צריך להזכיר שלשתן. וכל זה מיירי שמקום הכתיבה והנתינה הכל אחד רק ששם אחד הוא מפורסם יותר משם השני:
והנה התוס' בגיטין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאתחזק הביאו תוספתא בזה"ל יש לו שתי נשים אחת ביהודה כו' רשב"ג אומר אפילו כתב שם דיהודה בגליל ושם דגליל ביהודה כשר עכ"ל:
והנה אם נפרש דבר זה כפשוטו דלרשב"ג כשר באם כתב שם טפל לחוד, קשה דא"כ שינוי השם דנקט במתני' דמשום האי שינוי אצטריך ר"ג לתקן וכל שום היכי משכחת לה דאי שינוי גמור הא הוה פסול גמור ולהא לא איצטריך לי' לרבן גמליאל לתקן. ועוד כיון דתקן רבן גמליאל הזקן שהיה כותב איש פלוני וכל שם שיש לי מפני תקון העולם. א"כ ע"כ אם לא כתב כן פסול. דהא רשב"ג גופי' ס"ל לעיל (בדף ל"ג ע"א) דכיון שתקן ר"ג שלא לבטל השליח, דבטלו אינו מבוטל שאם כן מה כח ב"ד יפה. וא"כ הכי נמי אם לא כתב וכל שם כתקנת ר"ג ג"כ פסול דאל"כ מה כח ב"ד יפה. ואפילו רבי דפליג התם וס"ל דאם בטלו מבוטל הא מסקינן (בדף ל"ד ע"א) דגם לרבי התם ממונא הכא איסורא. ופירש"י ז"ל התם ממונא דהפקר ב"ד הפקר. הכא איסורא דאשת איש ומשום מה כח ב"ד יפה לא אפקעו רבנן קידושין עכ"ל. וא"כ הכא גם רבי מודה דאמרי' כח ב"ד יפה לחומרא דלהוי בטל גיטא. ועוד הא אמרי' לקמן (בדף פ"ו) דלר' מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. ואפילו לרבנן דפליגי עליה עכ"פ ס"ל דלכתחילה הגט פסול. והכא משמע דאפילו לכתחילה כשר. וגם תקשי הא דאמר בירושלמי אבל אם היה מיהודה וכתב לגרש ביהודה כשר. אמר ר' אילי בתחילה צריך לומר אני פלוני שמיהודה ע"כ שם שיש לי בגליל, אמאי לא מפסל אף בדיעבד כיון שכבר תיקן רבן גמליאל הזקן שצריך לכתוב. והנה לפנינו הגירסא בתוספתא גיטין פ"ו ר' שמעון אומר אפילו כתב עמו שמו ביהודה בגליל ושמו שביהודה כשר ע"כ:
והנראה לענ"ד דכך פי' דהך תוספתא, רשב"ג אומר אפי' כתב שם ביהודה בגליל היינו דשם דגליל שהוא הטפל ביהודה עשה אותו לעיקר ושם דיהודה לטפל כשר וס"ל לרשב"ג דאפילו כתב להפך שם העיקר לטפל ושם טפל לעיקר ג"כ כשר. ואולי ס"ל דתקנת ר"ג לא היתה שיכתוב שם העיקר לעיקר דוקא ושם הטפל לכלול בוכל שום. רק דהתקנה היתה שיכתוב שני השמות בין העיקר ובין הטפל. אבל אם הפך הטפל לעיקר והעיקר לטפל ל"ל בה, והירושלמי מיירי במקום דלא נתחזק בשם השני ואעפ"כ ס"ל לר' אילי דצריך שיזכיר גם אותו שם בגט לכתחילה. ואם היה שרוי במקום אחר, היינו במקום ששני המקומות לא נתחזקו שם א"כ ליכא נפקותא איזה שם שיכתוב. ועל זה נמי קאמר ר' יוסי דלכתחילה צריך לכתוב שניהם:
שוב ראיתי כי המתגרשת במכתבה חתמה את שמה חנה רחל, וכבר כתבו הפוסקים ששם החתימה נחשב לשם המובהק עי' במשנה למלך פ"ג הל' ט"ז מהל' גירושין. אך אעפ"כ נראה לענ"ד כמו שכתבתי בתחילה, חדא שהיא בעצמה אינה יכולה לחתום את שמה ובודאי בקשה מאיש אחר לכתוב המכתב בעבורה. ועוד נ"ל דהכא קריאת רוב העולם מכרעת דאין חתימתה מפורסמת כ"כ דתהוי חתימה דידה עיקר וקריאת רוב העולם טפל. וגם בדברי הפוסקים שכתבו דאזלינן בתר החתימה כבר שדו נרגא דבאמת מדברי הרא"ש ז"ל בגיטין פ"ד אין הכרע. ובר מן דין אף אם היתה חותמת בעצמה, איננה חותמת עצמה היטב רק כך הוא החתימה תנע רוכיל. וא"כ כיון דחזינן דחתימתה בטעות ובענין האותיות בודאי לא קמשגחינן בטעותה כמבואר בכמה אחרונים גם בקריאת שמה לא קמשגחינן בחתימה שהיא בטעות דסוף סוף לא מצינן למכתב ככתיבתה. ועי' בגט מקושר בסה"ג ובס' שו"ת בית דוד סי' כ"ו ובס' ברית יעקב חלק אהע"ז סי' פ"ה: