אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן כא

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן כא

סימן כ

בע"ה כ' שבט תרנ"ה לפ"ק טאווראג יצ"ו. למע"כ המיל"ג ידי"נ הרה"ג צמ"ס שלשלת היוחסין מהור"ר ארי' ליב נייווידעל

מה שקשה לך על דברי האבני מלואים בסימן כ"ז סק"ו דכתב דאף אם אין העדים יודעים שהבינה כל שהיא אומרת שהבינה נאמנת עפ"י דברי הר"ן (בנדרים דף ל') דהיא נעשית כהפקר כו' רצון האשה לא בעי עדים עכ"ל וקשה לך דהא הר"ן גופיה כתב איפכא בפלוגתא דצריכי שומא דכתב דאם קבלה האשה פתות משוה פרוטה ואמרה לדידי שויא פרוטה מסיק דדוקא שהעדים יודעים שדרכה להתיקר מקודשת דאם אינם יודעים הוה כמקדש בלא עדים, ואין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים ע"כ. והרי הכא אנו יודעים גוף הקידושין מצד המקדש ורצונו על פי עדים ואין אנו דנין רק על דעתה ורצונה ואפילו הכי כתב שצריכים עדים. הרי גם על דעתה ורצונה צריכים עדים, ע"כ לשונך. ולפום ריהטא תמיהתך היא תמיה גדולה על האבני מלואים, אמנם הר"ן גופי' בפרק קמא בקידושין כתב מפורש כדברי האבני מלואים דהיכי דהיא עצמה אומרת שהבינה הויה קידושין, וא"כ לכאו' תקשה דברי הר"ן אהדדי דאמאי כתב דצריכים העדים לדעת אם דרכה להתיקר:

אלא דאחר העיון נראה לענ"ד דהנה האמירה בקידושין אינו מעכב רק דצריכין להבין דנתרצתה, והא בעסוקין באותו ענין אף אם נתן ולא אמר כלום מקודשת, זהו משום שמבינים דעתה שעשתה עצמה כהפקר לגביה והוא זוכה אותה אך עכ"פ בלא קנין איך יזכה בהפקר, ולכן היכא שאומרת שהבינה ונתרצתה נאמנת כיון דהיא נעשית כהפקר, ועל זה שעשתה עצמה כהפקר נאמנת. אך אף אם ידעינן בבירור דעשתה עצמה כהפקר מ"מ צריכין קנין, היינו מעשה הקידושין ומתנאי הקנינים הוא דדוקא בפרוטה מקודשת. אבל בפחות מפרוטה אין זה קנין, ולכן נהי נמי דחזינן שנתרצתה מ"מ על עיקר הקנין צריכין עדים, ולכן צריכים עדים ע"ז דדרכה להתיקר, דאל"ה נהי נמי דחזינן דדעתה ורצונה להתקדש, בזה חזינן רק דמסכמת דעתה ונעשית כהפקר. אבל על עיקר הקנין איך נאמין לה והא בלא קנין אינו זוכה בה ואף אם תחפוץ להתקדש בפחות מפרוטה אינה מקודשת, וזה ברור, ולחכם שכמותך די הקיצור:

ובזה ניחא מש"כ הרשב"א בחי' בקדושין (דף נ"ו ע"ב) עלה דהמקדש בערלה כו' אינה מקודשת וז"ל וא"ת עוד והא ערלה וכלאי הכרם בשריפה ותנן שלהי תמורה כל הנשרפין אפרן מותר כו'. ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפילו קדשה בסאה של פירות ערלה משום דהשתא מיהא לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן האי אינו בעולם ולכי קלי ליה ה"ל כגופא אחרינא ולאו זהו מה שקדשה בו הלכך אינה מקודשת ואע"ג דאסיקנא בפרק האומר לקמן גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא עכ"ל. וראיתי מקשים ע"ז דא"כ למ"ד אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם א"כ לדידי' המקדש בערלה מקודשת משום אפרן ומ"ט קא סתם במשנתנו וכן נמי ראיתי בספר שואל ומשיב שמקשה לשיטת הרמב"ן ז"ל בטעמי' דמלתא דהמקדש במלוה אינה מקודשת אף דאח"כ היתה צריכה לשלם לו הלואתו וכתב משום דהוה דבר שלא בא לעולם. והקשה בספר הנ"ל הא רב ס"ל בקידושין (דף מ"ז) דהמקדש במלוה אינה מקודשת. ורב הא ס"ל ביבמות (דף צ"ב) דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם. ולפי מש"כ לא קשה ולא מידי, דאף למאן דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם, מ"מ הקנין שבו מקנה הוא עתה בעולם, דאי לאו הכי במאי יקנה. אבל הכא כיון דעיקר הקידושין אינם בעולם אז אף למ"ד דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם מ"מ כיון דעיקר הקנין, היינו הקידושין אינם עתה בעולם ודאי דלא הוה קידושין דבמאי מקדשה:

גם על עיקר דברי האבני מלואים קשה לך, עפ"י דברי הרי"ף ביבמות פרק החולץ דכתב גבי אשתמודענה כו' והלכתא גילוי מלתא בעלמא הוא ונאמן אפילו קרוב ואפילו אשה דלאו אמילתא דאיסורה ולאו אמלתא דממונה קא מסהיד רק מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין גברא פלוני והא ניהי איתתא פלוניתא וכיון שכן הרי אתחזק מפומא דהאי איתתא דהא נינהו פלוני והא ניהי פלוניתא הלכך שרי למסמך אפומיהו ולמסהיד עלויה דהך גברא או עלויה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ד הרי"ף וחפצת ג"כ לומר דה"ה בקידושין נאמנת היא עצמה לומר שהבינה דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא, וכן נמי קשה לך על דברי הר"ן דאמאי לא נאמן קרוב או פסול להעיד שהיה שוה פרוטה בעת הקידושין.

ולענ"ד נראה דלא דמי דהא התם הקרוב והאשה מחזיקין אותו שהוא פלוני מקודם ואח"כ עפ"י חזקה זו יודעים שפיר. אבל אחר המעשה דאנו דנין על עיקר הקידושין איך נאמין לקרוב ולאשה. והא בקידושין (דף ס"ד) אהא דאמר ר"ח בני זה בן ט' שנים כו' אבל לא למכות ולא לעונשין, כתבו התוס' דמיירי הכא שאביו העיד שכבר עבר שנה או שנתים שאכל בנו חלב או בא על הערוה כו' ע"ש וברא"ש, וברמב"ם פרק ט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' שכתב דאין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי הכרם פירות אלו כו' ואכל כו' הר"ז לוקה עכ"ל. היינו נמי כשבא העד א' והעיד קודם שעבר ואכל אבל אח"כ בודאי אינו לוקה על פיו וע"ש מש"כ בספר שער המלך שם. ומפורש כתב בספר שב שמעתתא שמעתא ו' פרק ב' דאם בא לאחר מעשה להעיד דמה שאכל חלב היה ולהלקותו ודאי אינו נאמן, והכנ"מ דכותי' דאחר המעשה שוב אינו נחשב לגילוי מלתא אלא לעדות, והא בהך דהרי"ף גופי' הביא הב"י באהע"ז סימן קנ"ז בשם הריב"ש דהיינו דוקא כשמעידין כן קודם המעשה והוחזק על פיהם אבל בשעת מעשה אין אשה וקרוב נאמנין ע"ש. ואף שהב"י כתב דמדברי שאר הפוסקים לא משמע כן מ"מ אחר המעשה בודאי אין אשה וקרוב נאמנים. ומפורש כ"כ בעהמ"ח ס' פתחי תשובה באהע"ז סימן קמ"ב ס"ק ז' והכא הא הוה אחר המעשה, ויש לי בע"ה שיטה אחרת בדברי הר"ן ואכמ"ל:

והנני המיל"ג אוהבך ומוקירך, חיים פישל עפשטיין

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה