תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן א
לכבוד הרה"ג ר' יהושע הכהן שפירא בקליוולאנד
אשר שאל אם אמת הוא מה ששמע משמי שהשוחטים יש להם חזקת השחיטה במקום שהם שוחטים אצל סוחרי העופות ואסור להשיג גבולם, האמת הוא כן וכל כי הני מלתא מעלייתא ליתאמרו משמאי, ואף שנתקבלו בלא הסכם בני העיר והרבנים, מפני שלא התענינו בדבר והניחו לכל סוחר עופות לקחת לו שוחט בעצמו, מ"מ הלא למדו דין השגת גבול מהא דמבואר בחו"מ סי' רל"ז סעיף ב' דאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו, והמקור לזה הוא מדברי התוס' בקדושין (דף נ"ט). והכ"נ אסור לשוחט להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו שוחט אחר, ואם עובר ע"ז נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו:
והנה ממה שכתבו התוס' שם וז"ל:
אם לא שיאמר ב"ה דאין רצונו לעכב המלמד שלו, מזה הבין כת"ר דיש רשות לבעה"ב בכל עת לומר שאין רצונו לעכב המלמד ואז יכול מלמד אחר להשכיר עצמו, וכן גם בנד"ד אם יאמר הסוחר בעופות שאין רצונו לעכב השוחט אז רשאי שוחט אחר לבוא בגבולו. אך לענ"ד אין הדבר כן. דכבר הקשו העצמות יוסף ומהרי"ט בחידושיו למה כתבו התוס' שצריך שיהיה המלמד בביתו הלא מדין עני המהפך בחררה הוא רק אם משתדל והיה לו פיסוק דמים מהני:
אך לפי דברי המקנה שפי' דברי התוס' שכונתם אף בשכור לזמן אחד ועבר הזמן ונשאר על זמן השני, דבזה א"צ פיסוק דמים כלל דמסתמא על פיסוק הראשון של זמן הקודם וכמ"ש בחו"מ סימן של"ג סעיף ח' עכ"ד. ולפי"ז דברי התוס' עולים כהוגן דאם שכרו לזמן אם יבא מלמד אחר להשכיר עצמו אין זה בגדר מהפך בחררה, כ"א הוה גזלן גמור, וגם הבעה"ב אינו יכול לומר אין רצוני לעכבו, אך כשכלה הזמן והוא נשאר בסתמא גם כן אסור למלמד אחר להשכיר עצמו משום מהפך בחררה, אבל הבע"ב יכול ע"ז לומר שאינו רוצה לעכבו עוד, וכן משמע ג"כ מדברי מהרש"ל בים של שלמה בקידושין שם, לפי"ז אם שכר מלמד לזמן אין הבע"ב יכול לסלקו תוך הזמן, וכן נמי שוחט אינו יכול לסלקו תוך הזמן, וכן מפורש בתשובות הרא"ש כלל ק"מ ס' ד' וז"ל ששאלת מי ששכר מלמד לבנו ללמדו שנה אחת ובתוך השנה מצא טוב ממנו אם יש להוציא מן הראשון לתת לו, דע כי כיון ששכרו לזמן קצוב והתחיל במלאכתו אינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו אם אינו פושע במלאכתו, עכ"ל. וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם חו"מ סימן רנ"ט:
והנה דברי הרא"ש צריכים ישוב לכאורה, דמה שכתב שאם שכר מלמד לבנו ומצא טוב ממנו דאינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו, וכן כתב בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רפ"ה דבשוכר מלמד ואח"כ מצא אחר טוב ממנו דאינו יכול לתת לו מלאכה אחרת אעפ"י שהיא קלה מהלמוד ולכאורה זה הוא נגד מה שפסק הרא"ש בעצמו בפסקיו (בבא בתרא דף כ"א) כרב דימי דמקרי דרדקי דגריס ואיכא אחרינא דגרוס טפי מיני' מסלקינן לי', כן פסק הטור ביו"ד סימן רמ"ה, אם כן מלמד שלומד לתנוקות ובא אחר טוב ממנו מסלקין הראשון מפני השני:
ונלענ"ד דהרא"ש קאמר רק היכא דשכרו לזמן ידוע כי אז סבר וקבל וא"א לבטל השכירות אף אם ימצא מלמד טוב ממנו, אבל אם נתקבל המלמד בלא זמן ידוע אז מסלקינן לי' אם נמצא אחר טוב ממנו, כיון דלא נחית לזמן ידוע, אדעתא דהכי נחית אם ימצאו טוב ממנו יסלקו אותו:
ועוד י"ל דהכונה של איכא אחרינא דגריס טפי, היינו לפי התלמיד שיכול לגרוס טפי ממנו ואם זה אינו למד טפי, אם כן אינו לומד לפי מה שהתינוק יכול לקבל, והוה בגדר פושע במלאכתו שכתב הרא"ש בתשו' שמסלקין אותו:
והנה ספר המקנה אינו לפני עתה, אך לפי מה שהביא בנ"צ את דבריו אינו מבין, דבאופן זה אם עבר הזמן ונשאר המלמד על זמן אחר, לענ"ד אין זה בגדר עני המהפך בחררה, כי אם גזל גמר למלמד אחר להשיג גבולו, דהא הש"ך שם ס"ק מ"ד והט"ז שם השיגו על הרמ"א אם נשאר בסתם וס"ל דאף בזה נשאר על תנאו הראשון, ואפילו לפי דברי הרמ"א נראה דזהו דוקא לגבי תנאי השכירות, אפשר דיכול הבע"ב לשנות מתנאו הראשון, אבל לגבי עצם השכירות בודאי הוא שכור אצלו, כיון שהניחו לעבוד ונהי דהבעה"ב יכול לסלקו, אבל כל שלא סלקו הלא יש לו דין שכיר אצלו ובודאי מדינא אין אחר יכול להשכיר עצמו על מקומו כל זמן שלא סלקו הבעה"ב, ואין זה בגדר עני המהפך בחררה:
ונראה לענ"ד דדברי התוס' ניחא בפשוטן, דמיירי ששכר אותו לזמן, למשל על שנה אחת וככלות הזמן בטלה השכירות. ובאופן זה כתבו התספות דבתוך שנה ראשונה כל זמן שהמלמד בביתו של בעה"ב אסור למלמד אחר להשכיר עצמו על השנה השניה, דהא האיסור משום מהפך בחררה יש אם אחד מחזיר אחר הדבר לקנותו או לשכרו אף שעדיין לא עשה שום פעולה באותו הדבר עצמו, מכש"כ כשכבר מלמד אצלו ויודע הוא שיצטרך מלמד אף לשנה השניה כשתכלה זמן שכירותו, מסתמא משתדל הוא ללמד יפה אף מפני הטעם כדי למצא חן בעיני הבעה"ב כדי שישכרנו אף לשנה האחרת, ואם כן הוה בגדר עני המהפך בחררה, ובאופן זה כתבו התוספות דכל זמן שהוא בביתו אסור למלמד אחר להשכיר עצמו על השנה האחרת, אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו, דהיינו על שנה האחרת, אז יכול מלמד אחר להשכיר עצמו, אף אם המלמד הוא בביתו תוך שנה הראשונה, ואז אין זה בגדר עני המהפך בחררה:
ואין להקשות על זה מהך דכתב בנתיבות סי' רל"ז ס"ק א' דתקנת ר"ג שהחרים שלא להסיג גבול בשכירות בתים, היינו שלא להוסיף כלל בדמי השכירות, כי קודם ששכר השנה השניה היה מן הדין רשאי להוסיף דמים על דמי שכירות החרים ר"ג שלא להסיג גבול, עכ"ל. משמע מזה דאף שהשוכר דר בהבית אין כאן השגת גבול לשכור שנה שאחריה, דלא דמי כלל, דגבי מלמד בודאי משתדל הוא בלמודו ג"כ בכונה כדי למצא חן על ימים הבאים, והוה כמו שמחזיר אחרי דבר לקנותו דיש בו משום עני המהפך בחררה, אבל בדר בבית אין כאן משתדל על להבא כלל, ומשו"ה אין בזה משום הסגת גבול:
אלא שדברי הנתיבות יש לתרץ בפשיטות, דמה שהקשה דבשכירות יש משום דינא דבר מצרא. היינו כשעודו שוכר את הבית, אבל תקנת ר"ג מובא בתשובת מהר"ם ב"ר ברוך. שהיא שלא לשכור בית עכו"ם שדר בו ישראל עד מלאת לו שנה אחר שיצא ישראל מהבית, אם כן כשכבר יצא מהבית ואינו עוד שוכר אותו, על זה עשה ר"ג תקנה שלא לשוכרו על מלאת לו שנה אחר שיצא דבזה לכ"ע אין דינא דבר מצרא:
והנה בנד"ד אם קבלו לזמן אפשר דבכלות הזמן יכול לסלקו, אך הא הם מקבלים סתמא והרי לשיטת הרשב"א המובא בחו"מ סימן ס' דכל מי שמתחייב בסתמא הוא לכל ימי חיו, ואף לפי שיטת הרא"ש שם דאפשר דהתחייבות סתם הוה רק על יום אחד, משום דהמוציא מחברו עליו הראי' כמבואר באחרונים שם, אך כבר כתב בשו"ת חמדת שלמה חלק או"ח סי' ז' דהאידנא בכל המנויים הוה לעולם, ואם כן סתמא נמי הוה לעולם, וכ"כ בשו"ת שאילת שלום תנינא סימן ק'.
ועוד נראה לענ"ד דבנ"ד גם הרא"ש יודה דהוה לעולם, דהנה פשוט דהשוחט שקבלו הסוחר בעופות לשחוט אצלו יש לו דין פועל, וכשמנהו לפעולתו בסתם גבי שוחט הוה לעולם, דהנה בתומים שם סימן ס' ס"ק ח' כתב דהיכא דיש סברא דהוא לעולם גם הרא"ש מודה, כמו בנודר לתת לעני דסתם נדרים להחמיר הוה לעולם, והנה הרמב"ם בפי' המשניות (בבכורות דף כ"ט) כתב ומן ההלכה הזאת יתבאר לך שיש מן הטבחים וכו' אז יטול שכר על כל מה שישחוט בין נבלה בין טריפה בין כשרה כדי שלא יבא לידי חשד כו', עכ"ל, וכן אפסקא ביור"ד סימן י"ח סעי' י"ח, ואם כן אם תהיה ביכולת הבעה"ב לסלק את השוחט בכל עת שירצה, אם כן הרי השוחט תלוי בו בכל פרנסתו ופשיטא שיש כאן חשד שמפני שירא ממנו שלא יסלקו לא יגלה אם יקרה שינבל בשחיטה ויגרום לו הפסד, ובאופן כזה היה אינו נאמן מק"ו מנוטל רק מהכשרות שרק הרוחה לפרנסתו איכא, משא"כ כאן שעיקר פרנסתו תלוי בזה שאם יכעס עליו יסלקו לגמרי ממקומו, והנה נקטינן כללא דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אם קבלו לשוחט בודאי קבלו באופן הראוי עפ"י דין כדאיתא בבא מציעא (דף צ"ו ע"ב) דהיתרא ניחא לי' דליקני, ועי' מש"כ הט"ז ביור"ד סימן קמ"ו ס"ק ד', ולפ"ז אפשר דגם להרא"ש אם קבלו בסתם הוה קבלה לעולם, כיון דאם לא קבלו לעולם איכא איסורא משום חשדא שירא פן יסלקו, לכן אמרי' דקבלו באופן דליכא איסורא, והיינו לעולם:
שוב ראיתי בספר באר יצחק חלק יור"ד סימן ג' שכתב ג"כ שמינוי שו"ב הוא לעולם:
ולכאורה יש למידק דאם כן מ"ט נקטו האחרונים אם שו"ב אחר בא בגבול רעהו דאסור משום עני המהפך בחררה, עי' בשו"ת שבסוף הש"ע של בעל התניא, סימן ט', הא אסור משום גוזל ממש, אך זה לא קשה כלל דהתם אין השוחט השני מסלקו ממקומו לגמרי, רק שרוצה גם הוא לשחוט בעיר הזאת, דנהי דיש להשוחט הראשון זכות על מקומו ואין לסלקו מצד הדין, אך על מה שאסור לשוחט לשחוט גם ליחידים, זה אסור מצד עני המהפך בחררה:
ובזה ניחא נמי מה שחולקין בתשו' האחרונים על בעל גדולי הקדש שנדפס אצל התבואות שור בסי"א ס"ק ג' שכ' דאין איסור הסגת גבול בשו"ב שהחזיק מעצמו לשחוט, וחלקו עליו שגם בזה יש הסגת גבול, ולכאו' הוא מלתא בלא טעמא, דאיזה חזקה יש לו אם החזיק בעצמו, והא הוה חזקה שאין עמה טענה, אך לפי מה שכתבתי זה ניחא, דנהי דאין לו חזקה על מקומו ויכולים לסלקו אם לא קבלוהו לשו"ב, אך כל זמן שלא סלקוהו הרי הוא עני המהפך בחררה ואין לשו"ב אחר להסיג גבולו:
שוב מצאתי בספר שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' פ"ה שכתב ג"כ דהוה איסור גמור היכא דאימת הקצבים על השו"ב, וזה הוא ממש כדברי:
ומה שכתב כת"ר דזהו רק כמו מתנה ואין בזה רק משום ועשית הישר והטוב, וכמו שאין במצרן משום ועשית הישר והטוב היכא דאיכא פסידא, כן גם בנד"ד יכול הבעה"ב לסלקו, במחילה מכת"ר, אין הדבר כן, דאפילו אם היה כאן צד מתנה, הגע בעצמך אם אחד נתן כבר מתנה לחברו האם יכול הוא לסלקו מהמתנה שנתן לו כשירצה אח"כ, ואי הוה כאן משום ועשית הישר והטוב זה הוא רק על השו"ב שלא ירד לאומנות חברו שנקרא רשע כמבואר במכות (דף כ"ד) ובסנהדרין (דף פ"א), ובאופן שאין שם גזל גמור רק משום מהפך בחררה וכדומה, אבל כאן הוא פועל שבא בשכרו ואין בזה משום מהפך בחררה גרידא, רק משום גזל גמור כשמסלקו ממקומו:
וראיתי בשו"ת דברי חיים שהביא כת"ר סיוע לדבריו, ושם מבואר ממש כדברי, ת"ל בסימן ט' חלק יור"ד בח"א, אם כן נמי בשו"ב שמוחזק לשחוט אצל בעה"ב אסור לשו"ב אחר להסירו משום דהוי עני המהפך בחררה, דודאי גם במלמד איירי שאינו מדחהו בתוך זמנו, דאל"כ בעה"ב אינו יכול לדחותו, ורק איירי בסוף הזמן נמי אסור למלמד אחר לשכור עצמו אצל אותו בעה"ב משום עני המהפך בחררה, עכ"ל, הרי ברור בדבריו דבתוך הזמן הבעה"ב אינו יכול לדחותו, ובסתם הוה הקבלה לעולם ואינו יכול לדחותו:
והנה אף למי מה שסבר שזהו בחינם גם כן אינו יכול לסלקו, דהנה בבא בתרא (דף כ"א ע"ב) איתא מקרי ינוקא שתלא טבתא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין נינהו והרמב"ם בפ"י הל' ז' מהל' שכירות כתב וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות כו' מסלקין אותן בלא התראה ומבואר באחרונים שלדעתו רק טבח של בני העיר מסלקין בלא התראה. אבל טבח של יחיד אין מסלקין אלא בהתראה, אך הראב"ד בהשגות והטור ס"ל דגם טבח וכל הנהו דיחיד נמי מסלקין בלא התראה, והנה במגיד משנה שם הביא בשם הראב"ד שהקשה אי בשכר מאי פסידא איכא והלא משלם אי בחינם כי מסלקי לי' מאי פסידא אית לי'. ותירץ דאפילו בחינם קנסינן לי' ולא עביד לא בחינם ולא בשכר כו' עכ"ל. והרי הראב"ד ס"ל דבשוחט של יחיד דמסלקינן גם כן בלא התראה אם נבל הבהמות, אבל אם לא ניבל לא מסלקינן לי' אף דעביד בחינם, ומכיון דהוי בחינם הרי זה כמתנה, מ"מ לא מסלקינן לי'. אבל באמת אין זה מתנה, רק הוה פועל העובד בשכרו, וגם בעה"ב מגדיל מסחרו בשביל השוחט, דזה הוא לטובתו, כמש"כ גם כת"ר בעצמו. ואם כן לפי דברי הכל טבח של יחיד לא מסלקינן לי' אם לא נבל, ואף בזה כתב הרשב"א ז"ל דהתראה הוא דלא צריכים אלא מיהא בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהם לא מסלקינן להו עכ"ל, ואם השוחט מפסיד להבעה"ב אז יקוב הדין ביניהם ויעשו כתורה:
ועוד זאת, דהלא גם לפי דבריו הוא שכל זמן שהשוחט עומד אצל הסוחר בעופות אסור לשוחט אחר להשתדל לקבל מקומו משום עני המהפך בחררה שנקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו, ורק לפי דברי כת"ר יש רשות להסוחר עופות לסלקו ממשמרתו ואז יכול הוא לקבל כל שוחט שירצה, ולפי זה נפל פיתא בבירא, דהלא ידוע שברוב הפעמים אין הסוחרי עופות חפצים לסלק את השו"ב רק ששוחטים אחרים באים ומפתים אותם בכל מיני פתויים והבטחות ועוברים בשאט נפש על איסור עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלה שנקרא רשע, והבע"ב יסלק השוחט ממקומו ויקח את הרשע ויקיים מאמר הגמרא ב"ק (כ"א ע"ב) הכלב שנטל חררה, ובאופן כזה שחיטתו אסורה ויכשיל רבים, ע"כ נראה דאסור להשו"ב השני לעמוד במקום הזה אשר בגרמתו נדחה רעהו, וה' ישמרנו שלא נכשל ח"ו בהלכה: