תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
הוספות
לסימן ג חלק אבן העזר
מה שדחיתי אהא שכתב שכיון שהיא סגורה בבית החולים, הרי היא משתמרת ותלי' במחלוקת רש"י ותוספות בקידושין (דף מ"ג), וכתבתי דאין זה ענין למחלקותם, דזה רק בקטנה שמתגרשת ע"י אביה אבל בגדולה שהיא מטעם שאינה יכולה לשמור את גיטה אין מועיל מה שהיא סגורה בבית החולים, הנה קבלתי מכתב מידידי הרב הגאון מהר"ח מעדניק שליט"א שאחר ששלח לי מכתבו, עמד בעצמו על זה, ודחה ג"כ כמו שכתבתי:
לסימן יד חלק אבן העזר
אהא דכתבתי דאין נפקותא אם נאנסו ע"י נכרים או עפ"י הוראת ב"ד או עדים, אפשר לדחות, דבנאנסו ע"י נכרים עיקר המעשה הוא באונס נגד רצונם, אבל בנאנסו עפ"י הוראת ב"ד עיקר המעשה הוא ברצון:
לסימן מ חלק אבן העזר
בד"ה ולענין אם אסורה לכהן, מה שכתבתי עלה דכתב בהגה' מלא הרועים שהיל"ל שישלח לה גט ויבטלנו ובכה"ג נפקעין הקידושין ומותרת לכהן א"ו דאסורה לכהן, וכתבתי דלאו מילתא היא דכיון דנפקעין הקידושין א"כ נעשו בעילותיו ב"ז, אך לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרד"ך והב"ח דבה"ג אין בזה בעילת זנות, לא תקשה דהא מ"מ לא הוו בעילות של אישות והוו כעין בעילות זנות, ובגמרא קרי לזה ב"ז דהיינו דאינן בעילות של אישות:
לסימן ו מחלק חושן משפט
ד"ה דאין מועיל עדות מיוחדת לענין מלקות מהא דסנהדרין (דף פ"ו) הכל מודים בבן סורר בעדים הראשונים שאין נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו, ואי נימא דעדות מיוחדת מהני למלקות היה להם לבא להעיד בעדות מיוחדת, הנה בעדות הראשונים באמת באים להלקותו, ומה שאומר מתוך שיכולים לומר הוא לאו דוקא עיין תוס' (דף פ"ו ע"א) ד"ה מתוך, ויש לעיין מה שכתב בערוך לנר שם:
ומה שמבואר שם דשנים אומרים גנב ושנים אומרים אכל והוזמו דנהרגין שני הכתות לר' יוחנן וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"א הל' ט' מהלכות עדות והקשה בערוך לנר הא אכתי יכולים לומר לחייבו ממון לשלם לאביו באנו שהעידו עליו שגנבו ועי' בלח"מ שם, ותירץ בני הרב אפרים שליט"א דא"כ היה להם להעיד בעדות מיוחדת, ובפשוטו ניחא דמסתמא מיירי דהני עדות האחרונים יודעים שכבר העידו עליו ונלקה ועתה כשבאים להעיד שגנב עוד פעם ע"כ להמיתו מסהדי:
לסימן ב חלק יורה דעה
אח"כ בא לידי ספר אמרי יושר להגאון ר' מאיר אריק ז"ל וראיתי בסימן ק"פ שכתב ג"כ דבשמע שמת קרובו בעיר אחרת שמתחיל האבלות משנסתם הגולל, והנה הוא הביא ראי' מהירושלמי מו"ק פרק ב' הל' ה' דפריך אהא דחל יום ח' בשבת איך משכח"ל, ומשני התם כמה שנויי וחד מינייהו בשמועה קרובה, ואמאי לא משני בפשיטות שמת לו בשבת מת בעיר אחרת ועדיין לא נקבר ואין דעתו לילך שמה, וע"כ דבזה אין אבלות חלה עכ"ל. הנה מהירוש' אין זה מוכרח דאפשר לומר דנקטו סתמא בשמועה קרובה בכל גונא, בין שכבר נקבר בין שעוד לא נקבר דהוה נמי שמועה קרובה לדידי' אם מונין האבלות תיכף מהשמועה, אבל בדברי התוס' שכתב וז"ל ואולי זה כונת התוס' במו"ק (דף י"ז ע"ב) ד"ה כשחל שכתבו כגון ששמע שמועה קרובה דקבורתו לא היתה בשבת, שלכאורה היה די בזה ששמע שמועה קרובה כלשון הירושלמי, אלא דלא נימא דשמועה קרובה היינו שעדיין לא נקבר ונימא דחל עליו אבלות תיכף כיון דהוא בעיר אחרת, לכך הוסיפו לפרש שקבורתו לא היתה בשבת, והיינו שנקבר לפני השבת, אבל בלא נקבר עדיין אין אבלות חלה עכ"ל. והנה מדהוצרכו התוס' להוסיף שמיירי שכבר נקבר, משמע דמהירושלמי שכתבו סתמא אין מוכרח דבלא נקבר אין אבלות חלה משמועה, אך התוס' לפי שיטתם שמפורש בדבריהם במו"ק (דף כ"ג ע"ב) ד"ה ואינו אוכל בשר, דבשמועה חלה האבלות רק אחר שנקבר, כמו שהבאתי דבריהם בתשובתי, על כן הוסיפו על דברי הירושלמי שקבורתו לא היתה בשבת, דמשמע שכבר נקבר קודם השבת, ועל כן חלה אבלות עליו כששמע בשבת, והנה הגאון הנ"ל כתב ג"כ דתליא בהא אם שמועה קרובה מונין מיום הקבורה, כמו שכתבתי בתשובתי:
סוף הספר