תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן כג
לכבוד הרב הגאון מהור"ר
חיים הלוי אבד"ק
יאנאווא יצ"ו:
הנה בהך עובדא שעתה הוא מעשים בכל יום, שהמילדת או הרופא בודקים באצבעם או בכלים העשויים לכך בעומק גוף הנשים אם צריכות שבעה נקיים או לא הנה אא"ז בנודע ביהודה מהד"ת חלק יור"ד סי' ק"כ כתב וז"ל ופשוט הוא שמה שאמרו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה, הוא מבפנים ובין מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ונפתח פי המקור עכ"ל, אלא שכת"ר כתב ולא זכיתי להבין דברי קדשו בזה ומה דפשיטא לי' למרן ז"ל מסתפקא לי טובא, דיש לחלק דבשלמא היכא דגרם פתיחת הקבר ע"י מה שאחזוה צירים וחבלים ודאי מסתבר שע"י כן מחעורר הדם לצאת אבל מי הגיד לנו שבסתם פתיחת הקבר יוצא דם וכן משמע מלשון רש"י בנדה (דף כ"א ע"א) ד"ה בלא דם וז"ל דם לידה ולמאי דייק דם לידה, א"ג דבא לומר דלהכי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם משום לידה, אבל לא בפתיחה בעלמא עכ"ל כת"ר, והנה כדברים האלה כתב ג"כ הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל בהגהותיו על הנו"ב, ולענ"ד נראה דא"א לומר כן דרק משום לידה אמרי' א"א לפתיחת הקבר בלא דם דהא אמרינן שם בנדה (דף כ"א) קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה כו' ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והנה הך אינה יודעת מה הפילה פירש"י ואינה יודעת אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא עכ"ל, ואעפ"כ קאמר דמביאה קרבן ונאכל ממה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי ע"ש בפירש"י, ואי נימא דרק משום לידה אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, א"כ אי נימא דאין זו לידה ליכא גם לספוקי בדם ואין כאן זיבה, ומ"ט נאכל הקרבן דבזיבה ליכא לספוקא כלל, ולומר דכיון דסו"ס הפילה זה גורם לדם דהא מספקינן גם אם הפילה רוח, וזה אין סברא דאם הפילה רוח זה יגרום מצד עצמו להוציא הדם, אם לא מצד פתיחת הקבר, והא דנקט רש"י ז"ל דם לידה אפשר דלרבותא דרבנן קאמר דאפי' בכה"ג ס"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ויעי' בספר בעל הנפש להראב"ד ז"ל בשער הפרישה מש"כ שם, ועוד אי נימא כדברי כת"ר דרק בלידה אמרי' א"א לפתיחת הקבר בלא דם, מ"ט נקיט תלמודא כי האי לישנא אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הו"ל למינקט אי אפשר ללידה בלא דם ומדנקיט כהאי לישנא סתמא אי אפשר לפתיחת הקבר משמע דבכל גונא דהוה פתיחת הקבר אי אפשר בלא דם בין ע"י לידה בין שלא ע"י לידה בין גרם שמבפנים בין גרם שמבחוץ:
ולכאורה מהא דהפילה רוח אפשר לומר דהא עכ"פ יצא דבר מה מן הרחם וזה גרם ליציאת הדם וכמו שמשמע לכאו' מלשון הרמב"ם בפי' המשניות בפ' המפלת שכתב וז"ל שר"י אומר שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר אי אפשר מבלי שיצא דם בהכרח עכ"ל, ואף שגם באופן זה יש לומר דהא גם במכניס שפופרת או דבר אחר לתוך הרחם כשמוציאו אח"כ אי אפשר ג"כ מבלי שיצא דם עמדו, אך מלבד זה הא משמע דהיכי דאמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, היינו דבהתחלת הפתיחה יוצא הדם אעפ"י שעדיין לא יצא דבר אחר מהרחם ועיין בדף ל"ח ע"א ברש"י ד"ה קמ"ל, וכן מבואר ממה שכתב הרמב"ן ז"ל בהל' נדה פ"ג וז"ל המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוקה אעפ"י שאין עמה דם טמאה אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום ולד מפני החתיכה כמו שיתבאר עכ"ל הלא שפתיו ברור מללו דהא דאמרינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אין זה רק משום לידה, דהא קאמר דפעמים שטמאה משום ולד, אבל אם אין שם הפרטים שטמאה משום ולד, טמאה משום נדה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם נדות:
ומה שכתב כת"ר וז"ל ונראה לי קצת ראי' לדברינו דאם נפתח רחמה מבחוץ לא אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מהא דאיתא בחולין (דף ע"א ע"א) במשנה האשה שמת ולדה כו' ופשטה חיה את ידה ונגעה בו כו' והאשה טהורה. עד שיצא הולד, ולדברי הנו"ב הנ"ל האשה טמאה משום דפשטה חיה את ידה ונפתח רחמה ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם עכ"ל, הנה זה פשוט דהכונה היא שהאשה טהורה מטומאת מת, אבל לא מטומאת נדה, וגם כת"ר הרגיש בזה, וכן מבואר בכ"מ בפרק כ"ה הל' י"א מהל' טומאת מת, והדבר ברור הוא דאף דנפתח הקבר מ"מ לענין טומאת מת אינה מטמאה דהא בפרק כ"ה הל' י"א מהל' טומאת מת שם כתב הרמב"ם מי שילדה שני ילדים ואחד חי ואחד מת כו' ואם החי יצא ראשון הרי הוא טמא, שהרי א"א שלא נגע בו המת משיצא לאויר העולם עכ"ל, ולולי הא דאי אפשר שלא יגע בו המת היה החי טהור ובודאי דגם אמו היתה טהורה עד שיצא המת, ואע"פ שכבר נפתח הקבר וטמאה לידה משעת לידת החי, א"ו דאין זה ענין לטומאת מת שהיא עודנה טומאה בלועה אף שנפתח הקבר, ועי' בפרק ז' משנה ד' ומשנה ה' דאהלות ופי' הר"ש והתויו"ט שם.
וכת"ר בעצמו כתב דאפשר לדחוק לפי מה שכתב הגאון רעק"א ז"ל בתשו' סי' קנ"ח לדעת הראב"ד ז"ל דלהכי אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם טמא משום דרוב דמים טמאים באשה ואם ראתה דם טהור בפתיחת הקבר שוב לא חיישינן שמא ראתה עוד דם טמא יע"ש, וא"כ אפשר דהך מתניתין ג"כ מיירי בכה"ג שראתה דם טהור ושוב לא חיישינן לדם טמא, אלא דכת"ר דחה דברי הראב"ד באמת הבנין שבידו, מהא דקאמר בנדה (דף ל"ח ע"א) ולאפוקי ממ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כו' דהא אפשר דאפי' למ"ד דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ג"כ משכחת לה כשראתה דם טהור בהדי לידה דשוב לא חיישינן לדם טמא עכ"ל כת"ר, ואין כאן ריח קושיא דאי הוה אמר אליבא דמ"ד דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם אז אפשר להקשות הא אף למ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם משכחת לה כשראתה דם טהור ואמאי מוקי לה רק אליבא דמ"ד אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אך התם הכי קאמר דהאי תנא ע"כ משמיענו חידוש דין דאל"כ מאי קמ"ל דאטו לא ידעינן דראיות של נדה ויולדת אינם בכלל זיבה ועל כן אומר דקמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשו"ה אינה זבה, ואי נימא דגם אם אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשכחת לה כשראתה דם טוהר שוב תקשה מאי קמ"ל, ועי' מה שכתב בחי' הרמב"ן ז"ל ובתוספי הרא"ש שם:
והנה כת"ר בעצמו הביא מה שהקשה הב"י דלפי מה שפסק כר"י דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם רואה בשפופרת או בחתיכה אמאי מטהר הרי נפתח הקבר על ידם ואי אפשר בלא דם עכ"ל, גם מש"כ הב"ח וז"ל וצ"ל דשפופרת הוי כמו חתיכה קטנה ומשום הכי מותר לכו"ע עכ"ל, והקשה כת"ר ע"ז ממה שכתב הרא"ש וז"ל ונ"מ אליבא דהלכתא דבשפופרת טהורה, אבל בחתיכה טמאה ולא משום דם שבתוכה אלא משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויקשה דגם בשפופרת נטמא משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואין לומר דהוי כחתיכה קטנה דהא לפי מה שכתב הב"י לפי דברי הרא"ש קיימינן השתא דלא מחלקינן בהכי, א"ו דשאני שפופרת שאינו אלא גרם מבחוץ והיה נראה לדחות דבלא"ה לא קשה משפופרת דאפי' אם נימא דגם בכה"ג שגרם הפתיחה מבחוץ אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, מ"מ לא שייך זה בשפופרת דהא באמת ראתה דם בשפופרת, רק דמטהרינן משום דהשפופרת חוצצת בין דם לבשרה, וא"כ מאי ניחוש שוב לדם אחר, אבל יקשה מהא דהקשה הרא"ש מהא דאמר רבא אין דרכה של אשה כו' תיפוק לי' דטמאה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והא אפשר לומר דשאני היכי שראתה דם בחתיכה ומה"ת ניחוש לדם אחר עכ"ד כת"ר והקדימו בזה בספר חוות דעת בסימן קפ"ח ביאורים ס"ק ג' ומסיק וז"ל וצ"ל לדעתם דסברי דבשעת פתיחת המקור קודם נפילת החתיכה גם כן מחויב הדם לבא עכ"ל, ופשוט בסברא לפי זה דבשלמא בחתיכה שיוצאת מבפנים נפתח הקבר קודם יציאתה, ואז כבר יוצא דם וכמש"כ (בדף ל"ח ע"א) ברש"י ד"ה קמ"ל, אבל כשפותח הקבר ע"י שפופרת, הא קודם שתוחב השפופרת אין הקבר נפתח ומשנפתח הקבר השפופרת כבר נתחב ויוצא הדם בתוכו ומ"ט ניחוש לדם אחר דהא א"א לומר דקודם שיצא הדם דרך השפופרת כבר יצא דם מקודם תיכף כשנפתח הקבר, דהא הקבר אינו נפתח בלא השפופרת:
ולכאורה מהא דכתבו התוס' בנדה (דף מ"א ע"ב) ד"ה וסבר ר"ש דבגדול וקטנה הוה מקום שהשמש דש בית הפנימי ואי נימא דפתיחת הקבר מגרם שמבחוץ ג"כ א"א בלא דם, א"כ איך מותר לגדול לבא על הקטנה הא איכא למיחש לפתיחת הקבר ואי אפשר בלא דם די"ל דאף שכתבו התוס' דהוי בית הפנימי אבל מ"מ אינו מגיע לפי המקור ועי' ברמב"ם בפרק ה' מהל' איסורי ביאה:
אלא ממה שכתב הרמב"ן בהל' נדה שלו פרק ו' גבי רואה מ"ת וז"ל כיצד בודקת עצמה כו' ומכנסת השפופרת עד מקום שהי' יכולת ודוחקת אותו עד שיגיע המוך למקור כו' עכ"ל. ולכאורה תקשה דמאי בדיקה היא זו הא הרמב"ן ס"ל דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ואם יגיע המוך למקור ע"כ ימצא דם על המוך, אך אם נימא דבגרם הפתיחה מבחוץ אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היה ניחא, ואולי הוה המוך כחתיכה קטנה דלא שייך בזה פתיחת הקבר. ועוד נראה לענ"ד בזה דהנה עיקר הך בדיקה צריכה להכניס המוך עד מקום שהשמש דש כמבואר ברמב"ם פרק ד' הל' כ"ב מהל' איסורי ביאה וז"ל ודופקת אותו עד שיגיע המוך לצואר הרחם וע"ש בכסף משנה דעד מקום שהשמש דש היא צריכה להכניסו ועד צואר הרחם הוא דישת השמש, ועיין מש"כ הרמב"ם שם בפרק ה' הל' ד' דהשמש אינו מגיע עד ראש הפרוזדור שמבפנים, והא הרמב"ם ס"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף על פי כן ס"ל דלא צריך להכניס המוך בעומק יותר אלא סגי רק עד מקום שהשמש דש, ועיין בטור ושו"ע סי' קפ"ז והא הרמב"ן ז"ל בעצמו כתב בריש פרק ג' מהל' נדה שלו דהשמש מגיע עד בית השינים, ומ"ט מצריך להכניס המוך בעומק יותר, אלא הנראה לענ"ד דמה דנקט הרמב"ן ז"ל שיגיע המוך למקור כונתו סמוך למקור דהיינו עד בית השינים אבל לא בעומק יותר, ובאופן דלית למיחש מידי משום פתיחת הקבר:
ומצאתי חבר להנו"ב בספר שו"ת נחלת שבעה סימן ט' שכתב באשה שחשבה שכבר בא עת לדתה והיו קורין לה החכמה ואח"כ ראו שטעתה ולא באה עד משבר והנשים שבפולין מעידות שהמנהג הוא בפולין שכשקורין לה חכמה והיא בודקת את האשה אם הגיע זמנה ללדת אם לאו מחזיקים אותה לטמאה וצריכה לספור שבעה נקיים ומסיק דמכיון שישבה על המשבר הוא פתיחת הקבר, ואף שבספר כריתי ופליתי בהל' נדה סי' קצ"ד סעי' א' ובספר סולת בלולה סי' קצ"ד ובספר סדרי טהרה סי קצ"ד ס"ק כ"ה השיגו עליו בזה, דעד כאן לא אמרי' בשבת (דף קכ"ט) דמשישבה על המשבר הוי פתיחת הקבר, דוקא אם ילדה לבסוף אגלאי מלתא שכבר משעה שיושבת על המשבר נפתח קברה וטמאה, ולענין שבת כל שיושבת על המשבר חיישינן שמא תלד לבסוף, ומהשתא היא בסכנה ומחללים שבת מספק אבל כל שנפסקו הצירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל, אך עלה דכתב בנחלת שבעה בסוף תשובתו וז"ל מאחר שהמילדת בודקת אותה ודאי לפתיחת הקבר יחשב עכ"ל, על זה לא השיגו כלום דזה ברור דמשבודקת אותה ופתחה רחמה באצבעה הוה לה פתיחת הקבר ואי אפשר בלא דם:
שוב ראיתי בספר שו"ת חתם סופר יור"ד סי' קע"ט שהשיג ג"כ על בעל נחלת שבעה, וכתב עוד וז"ל ותמהתי כי לא מצאתי בכל הספרים הנ"ל שהזכרתי שום אחד שהזכיר מתחיבת אצבע המילדת כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים הן אשה הבודקת עצמה בחורין וסדקים לטהר לבעלה והן המילדת לעולם לא יגעו בפתיחת הקבר שהוא, המקור אלא בבית החיצון ואפי' השמש הדש אינו נוגע אלא סמוך לפתיחת הקבר היינו מקור, ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ר"פ יוצא דופן ובחיבורו פ"ב ה"ב, ומשתתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולה להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פתיחת הקבר שאי אפשר בלא דם עכ"ל, והנה מה שדימה אשה הבודקת עצמה בחורין ובסדקין להמילדת החוש מורה שאינו כן שאשה הבודקת אינה מכנסת אצבעה כ"כ בעומק אבל המילדת מכנסת אצבעה תוך המקור בעומק הרבה וגם הרופאים מכניסים כלי אומנתם תוך המקור פנימה, וכעין ראי' לזה מחולין (דף ע"א ע"א) האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו הרי דאף בשעה שהיא מעוברת יכולה החיה להושיט ידה לחוך מעיה דהא לא קאמר דבישבה על המשבר מיירי אלא דאפשר לדחות דסתם חיה פושטת ידה בשעת לידה.:
ומצאתי בספר בינת אדם סי' כ"ג שכתב על דברי הנו"ב וז"ל וצ"ע דלפי"ז כאשר ימשמש הבעל באצבע בשעת תשמיש או כשמכניס האבר ג"כ נימא אי אפשר בלא דם, ועוד שהרי עיקר הבדיקה בהפסק טהרה שתכניס אצבעה בעומק אלא ודאי דאין זה ענין לפתיחת הקבר שהרי אפי' האבר כשהוא גדול הרבה אינו מגיע רק עד הפרוזדור ולא לחדר כמ"ש התוי"ט בשם הרמב"ם פ"ב דנדה משנה ה' ולכן נ"ל דאגב שיטפא כ"כ אמ"ו ולא דק בזה עכ"ל ולענ"ד נראה דאיהו הוא דלא דק, דבאמת בהבדיקה או בהכנסת אבר או אצבע אינו מגיע להמקור, אך כשהרופא מכוין שיגיע להמקור בודאי אפשר לו להושיט אצבעו בעומק תוך גוף האשה כידוע וכמש"כ אא"ז וז"ל שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור עכ"ל, היינו אם ידעינן דנתכוין להכניס כ"כ עומק ושפתח פי המקור אבל מסתמא כשבודקין באצבע ואין מכונין להכניסו בעומק תוך הרחם מסתמא אינו מגיע לחוך המקור:
וכבר הביא כת"ר דברי התפארת למשה שכתב דבשפופרת א"צ שתהי' דק מן הדקין, דרק אם נפתח מבפנים אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אבל אם נפתח מבחוץ ע"י אדם או כלי לא אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, וראי' לזה דהא השמש דש עד צואר הרחם והוא פתח המקור וכן בדיקת שפופרת דלעיל סי' קפ"ז וכל הבדיקות דלקמן סי' קצ"ו הוא עד מקום שהשמש דש מכלל דאין הקבר נפתח עי"ז ודלא כמו שהקשה הב"י משפופרת עכ"ד, וכת"ר כתב ע"ז וז"ל מסי' קפ"ז לא קשיא דאפשר דבאמת צריכה ז' נקיים לאחר בדיקת השפופרת ורק אהניא דלא תהא רואה דם מחמת תשמיש כמבואר שם עכ"ל כת"ר ולבר מכבודו של הדר"ג דבריו אלה לא ניתנו להאמר כלל דא"כ לא הנחת בתו של אברהם אבינו יושבת תחת בעלה דהא גם הבדיקות שבסי' קצ"ו הן ג"כ עד מקום שהשמש דש, וכמו שהביא גם התפל"מ ראי' מזה, ואם אתה מצריכה ז' נקיים לאחר בדיקה זו הרי אין לדבר סוף ולא תטהר לעולם, ועוד עד שאתה מצריכה בדיקה לרואה דם מחמת תשמיש הלא אי אפשר בלא זה בכל תשמיש לדברי כת"ר שמצריך אותה ז' נקיים משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ בכל תשמיש תהי' רואה דם וגם מאי בדיקה היא זו הא ע"כ תהי' דם על המוך. אלא דדברי התפל"מ אינם מובנים לענ"ד דמקום שהשמש דש הוא בבית החיצון כאשר כבר כתבתי וגם כת"ר בעצמו כבר הרגיש בזה ואין כאן פתיחת הקבר כלל וממילא נפל יסוד בנינו של כת"ר במה שכתב דעובי אצבע מקרי חתיכה קטנה
ומעתה כיון דהטור כתב בסימן קפ"ח ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה כו' שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכן פסק בשו"ע סי' קפ"ח סעי' ו' ומשמע מדבריהם דמשו"ה בשפופרת טהורה משום דהוה קטנה אבל בדבר גדול שנפתח הקבר ע"י אי אפשר בלא דם אף אי גרם הפתיחה ההוה מבחוץ וכן נראה מפורש מדברי הב"י והב"ח כמש"כ לעיל, ועי' מש"כ בספר שו"ת עונג יו"ט סי' פ"ד ובס' שם ארי' סוס"י י"ט ומכל זה נראה דאם בדק הרופא את המילדת בכלי או אם הושיט ידו לעומק רחמה צריכה ז' נקיים, וכבר הורה זקן אא"ז בנו"ב ז"ל ומפיו אנו חיים:
והנני המוקירו ודו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני