תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן ז
לחרב החו"ב מהור"ר פסח ווויצמאן נ"י.
מה שהקשה עלה דכתב המרדכי בחולין פרק הזרוע סי' תשל"ז ונראה לראבי"ה דהקונה הראש והלחיים מן העכו"ם אע"ג דהראש וגם הזרוע של ישראל פטור כיון דניהוג הוא שאם תמצא טרפה שמניתו. לעכו"ם אימת מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה דתיהוי דידי' יע"ש, וע"ז כתב הרמ"א ביור"ד סי' ס"א סעיף כ"ה במקום שנוהגים לשחוט אצל העכו"ם אם נמצאה טרפה נשארת לעכו"ם ואם נמצאה כשרה לוקחה הישראל פטור מן המתנות, והקשה כ"ת דע"כ הכא מיירי דהישראל כבר עשה קנין בהבהמה דאלת"ה הוה כשוחט לעכו"ם ואח"כ קנה ממנו הישראל בשר דפשיטא דפטור וההכרח שעשה הישראל קנין בתנאי בהבהמה שאם תמצא טרפה תשאר לעכו"ם כמתחילה ויתבטל את הקנין וא"כ אין זה בגדר ברירה כלל דכל היכא דאתינן לברירה היינו היכא שנעשה ונתחדש איזה דבר אנו דנין אם למפרע היה עומד לכך למה שנתחדש ויש ברירה או לא, אבל דבר הנשאר כמו שהיה מקודם אלא שהיה אפשר שיארע דבר לבטלו ולא אירע דבר לבטלו זה אינו שייך לברירה והכא הא עתה ברור דגם מקודם היתה הבהמה כשרה ולא נתבטל הקנין מעיקרא עכ"ד והנה הסברא ההיא היא נכונה דבכל היכי דתנאי יכול לבטל המעשה משלא בטלו אין זה שייך לדיני ברירה וכן כתב מהרש"ל ז"ל בים של שלמה בפ"ה דב"ק בדיני ברירה, אך עצם הקושי' כבר הקשה בספר עמודי אור סי' מ"א. והנה מה שכתב דע"כ עשה הישראל קנין בהבהמה הנה הפרי חדש בק"א עלה דכתב הבית הילל שעכשיו אין נוהגין בא"י במתנות כתב שאין הדבר כן, אך בא"י הבהמות של עכו"ם ושוחט הישראל לצורך הנכרי ובכה"ג פטורים ממתנות וכמש"כ הרמ"א בהגה' סעיף כ"ה עכ"ד, ועי' בספר לתם הפנים, מדבריו למדנו שהרמ"א מיירי דלא. עשה הישראל קנין בהבהמה, וכן משמע ממה שכתב בכרתי סי' ס"א ס"ק ל"ב, אלא דא"כ מה קמ"ל הרמ"א ז"ל דהא הוי כשוחט לעכו"ם ואח"כ קונה הישראל בשר דפשיטא דפטור וכמש"כ גם בספר עמודי אור הנ"ל, ועוד הא המקור לדינו של הרמ"א הוא המרדכי הנ"ל ושם הא מפורש קאמר הקונה הראש והלחיים מן העכו"ם, ועוד קאמר שם דהראש וגם הזרוע של ישראל אלא שאם תמצא טרפה מניחו לעכו"ם משמע שאח"כ יתבטל הקנין אם תמצא טרפה אבל עכשיו הוא של הישראל בקנין:
ונראה לענ"ד דלא קשה דהתם לא מדיני ברירה נחתינן עלה, דאלת"ה בל"ז אף כשהבהמה היא בודאי של ישראל נימא נמי דאולי תהי' טרפה ואין ברירה, א"י דהל לאו מלתא היא דזה לא שייך לענין ברירה דהא אח"כ נתברר ונודע דלאו טרפה היא, אלא לענ"ד נראה בדעת המרדכי דהנה החיוב של מתנות כהונה הוא בשעת זביחה וכמש"כ הפוסקים בטעמא דמלתא, ואם היא אז של ישראל חייל עלה חיוב מתנות ואם אינה אז שלו אינו חייל החיוב של מתנות, וכן הוא סברת הראבי"ה במרדכי דבמקום שקונים הראש והלחיים מן העכו"ם אם נמצאת הבהמה טרפה נשארת לעכו"ם ואם נמצאת כשרה לוקחה הישראל פטור מן המתנות דכיון דאינו מחויב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה דתהוי דידי', וכונתו בזה דלכן אין הבהמה נקראת על שם הישראל כיון דשוחטים אותה ברשות הנכרי וגם אפשר דתטרף ולא יקחנה הישראל כלל א"כ עדיין אינה בבירור של הישראל ולכן פטור מן המתנות ואף דעשה קנין בהבהמה אך עדיין לא נקרא שם הישראל עליה ואיננה עוד כשלו בהחלט ובבירור, דכיון דקנה בתנאי אין הקנין נגמר אלא לכשיתקיים התנאי ועי' בחו"מ סי' ר"ז ובסמ"ע ס"ק ו' ועי' ג"כ ברמב"ם פ"ט מהל' גירושין ובה"ה שם, אבל כל עוד שלא ידעינן שנתקיים התנאי אין עוד קנינו קנין ברור ואינו שלו בהחלט ובבירור, ומכיון ששוחט ברשות העכו"ם עדיין שם עכו"ם עליה ולכן פטור מן המתנות, וראי' לזה נ"ל, דאל"כ מאי תליא בהא דשוחטין אצל העכו"ם אף אי שוחטין אצל הישראל להוי נמי הכי כיון דאין ברירה ואם תטרף יניחנו להעכו"ם, והא מפורש הביאו האחרונים בשם הריק"ש דאם הוא אפכא ששוחט אצל הישראל ואם נמצאת כשרה נשארה לו ואם נמצאת טרפה לוקחה העכו"ם חייב במתנות, א"ו דכיון דשוחט אצל ישראל אף דקנה בתנאי מ"מ שם ישראל מקרי על הבהמה וחייל עלה חיוב מתנות, אבל אם שוחטין אצל עכו"ם שם עכו"ם מקרי עליה ואי משום דתהוי כשרה תהיה של הישראל הא אכתי אין עוד הדבר ברור דתהיה כשרה ואף דרוב כשרים הם בהא לא אזלינן בתר רובא ויש לספק דלמא תטרף וכיון דשם הנכרי נקרא עליה אף שעשה קנין פטור מן המתנות דהוה כאלו קנה אח"כ הבשר מן הנכרי ובזה מדוייק לשונו של המרדכי דכתב וההיא שעתא לית ברירה, כונתו בזה דבשעת הזביחה אין הדבר ברור דתהוי של ישראל וא"כ עדיין שם הנכרי עליה ולא שם הישראל ולכן פטור:
חיים פישל עפשטיין החופ"ק הראזאווא יצ"ו: