תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן ה
בע"ה יום ב' ב"ו תשרי תרס"ו. למע"כ ידידי חרב הג' מהור"ר יצחק
גאלדבערג נ"י
מו"ץ במינסק.
במה ששאל אם מותר להמוהל לחתוך או לקרוע הסמרטוט או את המוכין של צמר גפן בשבת וגם מה שמגלגל את המוכין באצבעותיו כדי שיהיה כמו חבל לכרוך סביב הגיד, וגם מה שמושחין משיחה על המוכין שכת"ר אסר, וחלקו עליו אחרים שמותר, וענותנותו תרבנו לשאול חות דעתי. נראה לענ"ד שדבר זה אין צריך לפנים שאסור לעשות כן וצריך המוהל לקרוע המוכין וגם לגלגל המוך וגם למשוח המשיחה על הסרמטוט או על המוך מערב שבת, דכיון דמכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת וכל זה אסור לעשותם בשבת, דהא דמחתך את הסרמטוט או המוכין ומכוין למידת גדלו הרי זה עובר משום מחתך כמבואר בשבת (דף ע"ד ע"ב) א"ר אשי אי קפיד אמשחתה חייב משום מחתך והא כשמתחכו ע"כ מכוין למידת גדלו:
ואין לומר כיון דהמוך אינו מחובר יחד באריגה אין זה נחשב לחתך, זה אינו דהא אינו גרוע מלבדין, ואף לדעת הראב"ד בפרק ט' הל' ט"ו מהל' שבת דאין טויה בלבדין מ"מ מודה הוא דחיבור הלבדין הוה חיבור והמחתך ומקפיד למדת גודל ורוחב בודאי חייב משום מחתך. והא גם באוכלין שייך מחתך, כשבא לתקן כלי ע"י דבר אוכל כמש"כ הר"ן בביצה (דף ל"ג) ואף דאפשר דקורעים המוך ביד ולא בסכין מ"מ נראה דאף ביד יש בזה משום מחתך אם מתכוין למדת הגודל, דהנה הרמב"ם בפרק י"א מהל' שבת הל' ז' לא עשה נפקותא בין יד ובין כלי ועי' מש"כ שם הרב המגיד. ואף להנך דכתבו דקטימה תיקון כלאחר יד הוא ולא תיקון מעליא איכא אלא כשמחתכו וממחקו בסכין. מ"מ נראה דזהו דוקא בהך גונא דקיסם דדרך חיתוכו הוא רק בכלי אבל לא ביד ולכן כשקיטמו ביד הוה רק שבות דהוה תיקון כלאחר יד. אבל במוכין כיון דדרך הוא לקורעם ביד א"כ זהו דרך חיתוכם:
וראי' לזה נראה מהך דרש"י והר"ן ז"ל בביצה (דף ל"ג) כתבו מפורש דקטימה תיקון כלאחר יד הוא. אלא כשמחחכו בכלי. ואעפ"כ בשבת (דף ע"ג ע"ב) גבי הא דאמר החם רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך כתבו וז"ל אין דרך כו' ע"י זריקה אלא או ביד או בכלי עכ"ל, א"כ חזינן היכא דדרך תלישה ביד מחייב נמי ביד ולא דוקא בכלי. וה"נ כיון דדרך חתוכם הוא ביד מחייב נמי אם קרע ביד. והא גם גוזז הוא בכלי ואעפ"כ היכא דהוה אורחי' ביד חייב משום גוזז אף ביד וכדאמרי' בבכורות (דף כ"ה ע"א) דאמרי' שם דתולש לאו היינו גוזז. ופריך והא תניא התולש אח הכנף והמורטו חייב שלש חטאות ואמר ריש לקיש תולש חייב משום גוזז. ומפרק שאני כנף דהיינו אורחי' ועיין ברא"ש שבת (פרק ז' סימן ו') מה שכתב שם בשם הירושלמי:
והא שמגלגל את המוכין בידו ועושה כמין חבל כדי לכרוך על המילה הא מבואר ברמב"ם פרק י' הל' ח' מהל' שבת הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן או חוטי שער וכיוצא בהן הרי זה תולדות קושר וחייב. ומה שמושחין משיחה על המוכין הרי הם חייבים משום ממחק כמבואר בשבת (דף ע"ה ע"ב) הממרח רטיה בשבת חייב משום ממחק. ועיין ברמב"ם פרק י"א הל' ו' מהל' שבת, ואף כשאין מושחין. רק שמשימין בלא משיחה מ"מ הא תנינן בשבת (דף קל"ד ע"ב) אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך כו' ובכל אופן שעושין התחבושת אסור דהא קיי"ל דאין עושין לה אספלנית. ועי' ביור"ד סי' רס"ו סעי' ג':
והנה לענין טלטול המוכין נראה דמותר לכ"ע דהא דמבואר בשבת (דף נ' ע"א) יוצאין בפקורין ובציפא בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה לא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה אין יוצאין בהם. ויש בזה מחלוקת הראשונים אם מהני בזה מחשבה שמחשב לתתם על המכה דלשיטת הר"ן ור"י לא מהני מחשבה ועי' באו"ח סימן ש"ת סעיף כ"ד. וא"כ כיון דאינם מתקנים המוכין קודם שבת אף שמחשבים דיתנום על המכה מ"מ לשיטת הר"ן ור"י היה צריך להיות אסור לטלטלן. מ"מ נראה דמוכין כיון שסתמן הם לתת עפ"י המכה לכ"ע מותר לטלטלן ולא דמו לפקורין ולציפא דסתמן שלא לתת עפ"י המכה והנה כבר הקשה המגן אברהם בסימן ש"ח ס"ק מ"ו דהא לטלטלן לכ"ע סגי במחשבה. ובספר אלי' רבה כתב דדעת הרשב"א בתשו' סימן תשנ"ו היא דאף לטלטלן אסור. אך בחידושי הרשב"א בשבת (דף נ' ע"א) הביא דברי רבינו יונה בזה דמשו"ה בפקורין ובציפא לא מהניא מחשבה משום דלא מוכחא מלתא דמיחדי למכתו ומחזי כמוציא בשבת עכ"ל, משמע דלטלטלן מותר. והרשב"א בתשובה שם נראה כמסתפק בדבר ואפשר נמי דהתם לענין להשתמש בהם קאמר אבל לא לטלטלן:
ולכן נראה לענ"ד דטוב הורה כת"ר ואסור להמוהלים לתקן המוכין ולמשוחן במשיחה בשבת, רק יעשו כן מערב שבת:
ידידו חיים פישל.