תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן נו
והנה במה שכתבנו לעיל בסי' הקודם דגנב וגזלן שהזיקו בידיים נותנים עליו חומרי שניהם לחייבו בכח היפה שבזה ושבזה ואי משום ליתי' דגזלן יפטור לגמרי ומשום מזיק מתחייב כמו בהיזק שאין בו שינוי דייניני' לי' כמזיק לחייבו ועי"ז ממילא נותנים עליו גם קולי מזיק להיות פחת השברים דבעלים וכן אם הי' קלב"מ בשעת הגנבה והגזילה שאם נבוא לדונו משום ליתי' דגנבה וגזילה נפטרנו לגמרי כיון דהאי שעתא ה"ל קלב"מ אם היזיק בידיים ובהאי שעתא לא הוי קלב"מ לשי' הרמב"ן ודעימי' חייב משים מזיק ואם הוזל בין שעת הגנבה והגזילה ובין שעת הנזק בתרווייהו אינו משלם אלא כזולא דשעת הנזק דהא כולא חיובא בתרווייהו לא הוי אלא משום מזיק ואילו משום גנבה וגזילה פטור לגמרי בזה לפי שאין בו שינוי. ובזה לפי שהי' קלב"מ בשעת הגנבה והגזלה ועכ"פ מתבאר לפ"ז דגנב וגזלן שהזיקו בידיים לא גרעי מכל מזיק דעלמא והויין גנב או גזלן ומזיק כחדא. וכדאמרי' כה"ג בב"מ (די"ב) חצר משום יד אתרבאי ולא גרע משליחות ובגט דחוב הוא לה אתי' עלה מטעם יד ובעי' שתהא עומדת בצידה ובמציאה דזכות הוא לה אפי' באינה עומדת בצידה דלא הוי משום יד מהני מטעם שליחות עיי"ש ומקור לכל זה הוא מימרא דרבה דס"פ המפקיד (דמ"ג) דגזל מידי דמעיקרא שווה זוזא ולבסוף שווה ד' דאם שיבר בידיים משלם ד' אעפ"י שאם נשבר ממילא לא משלם אלא זוזא וכפמש"כ בסי' הקודם:
ואיכא למידק בהא טובא מהא דר"פ הגוזל בתרא (דקי"א) במימרא דרב חסדא בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה קאמרי' דרבא ורמי בר חמא פליגי בהאי דינא ולרמי ב"ח ל"ל דרב חסדא ולדידי' אם בא אחר ואכלו פטור וכתבו שם בתוס' ד"ה גזל דטעם פלוגתתן הוא בסברא דרמב"ח ס"ל דכיון דקיי"ל בגזל ולא נתיאשו הבעלים ששניהם אינם יכולים להקדישו וכו' מש"ה כיון דכבר נפיק מרשות בעלים להקדש ולמכירה אם בא אחר ואכלן או הזיקן אין לבעלים עליו כלום ור"ח ורבא ס"ל דדווקא לאחר יאוש הוא דפטור השני אם אכלו או הזיק משום דאע"ג דקיי"ל יאוש כדי לא קני מיהו כיון דגבי גזילה יאוש אהני לן שנקל לצאת מרשות בעלים ע"י יאוש ושינוי רשות מש"ה אינו גובה מן השני אבל לפני יאוש אעפ"י שאין הבעלים יכולים להקדישו ולמכרו מ"מ אכתי ברשותי' דמרי' קאי לתבוע מהשני עייש"ה וא"כ לרמב"ח דס"ל דגזל אעפ"י שלא נתיאשו הבעלים נמי אינו גובה מהשני גם גנב וגזלן עצמן שהזיקו בידיים אין אנו יכולים לחייבן מטעם מזיק משום דלא דמו למזיק בבית הבעלים שהדבר יצא מרשותם כבר להקדש ולמכירה וכמו דאילו בא אחר ושברם או אכלה ושתאם פטור. ה"נ גנב וגזלן גופייהו נהי דמחייבי לשלומי אבל כל חיובם אינו אלא משום גנב וגזלן ולא משום מזיק וא"כ אם הי' היזק שאין בו שינוי או שהי' קלב"מ בשעת גנבה וגזילה או שהי' מעיקרא בזול והוקרו לא ישלם אלא כזולא דמעיקרא אם הוקרו. ואם הי' היזק שאין בו שינוי או שהי' קלב"מ בשעת הגנבה והגזילה יפטור לגמרי לרמב"ח וכל הני דיני הוי רק לר"ח ורבא ולא כרמב"ח איברא דהא לא קשיא משום דלא קיי"ל כרמב"ח אלא כר"ח ורבא דגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו או הזיקו רצה מזה גובה וכו' וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות גזילה דין ד' ובחושן משפט ס' שס"א ס"ה עיי"ש אבל א"כ יצא לנו דבר חדש לדינא דהני כולהו דיני ליתנהו אלא בשהזיקו הגנב והגזלן לפני יאוש דאם הזיק גברא אחרינא נמי חייב עלה מטעם מזיק כאילו הזיק בבית הבעלים ואם רצו בעלים גובים ממנו ולא מהגזלן. ומש"ה כשהזיקו או אכלו הגנב והגזלן בעצמם נמי אנו באי' עליהם משני צדדים לחייבם ודטבא להו לבעלים עבדי' להו שאם הוקר בשעת ההיזק אנו באי' עליהם מטעם מזיק ואם הוזל אנו באים עליהם מטעם גזלן [ולע"ד יראה דאולי יש לכוון זה גם בדברי ר"ח בבא אחר ואכלו דרצה מזה גובה רצה מזה גובה דהיינו ג"כ בהוקר טוב לבעלים לגבות מהשני ובהוזל טוב להם לגבות מהראשון והוא פי' צח אבל אם אכלו או הזיקו לאחר יאוש דבאחר כה"ג אין לבעלים על השני כלום כדמוכח שם בהש"ס וכמש"כ גם הפוסקי' וכדאי' בח"מ (שם ס"ו) בד"א שלא נתיאשו וכו' עיי"ש. גם כי אכלו והזיקו הגנב וגזלן בעצמו נמי אין אנו יכולים לבוא עליהם אלא מטעם גזלן ולא מטעם מזיק ומש"ה אם הוקר בשעת הנזק אין לבעלים אלא כזולא דמעיקרא ואם הי' קלב"מ בשעת הנזק או שהי' היזק שאין בו שינוי פטור לגמרי עלה וכמו שאמרנו אליבא דרמב"ח בלפני יאוש דהא לדידן הוי לאחר יאוש כמו לדידי' בלפני יאוש וכמש"כ התוס' שהבאנו לעיל:
ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהאי דינא דרבה באם הגזלה מעיקרא שווה זוזא ולבסוף שווה ד' ותברא או שתי' משלם ד'. תלי' בדינא דר"ח בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה וכו' ולרמב"ח דפליג עלי' ליתי' להאי דינא כלל כפמש"כ דהא הש"ס בב"מ שם מהדר לפרוכי עלי' דרבה בהאי דינא ובעי לאוקמי' לפלוגתא דב"ש וב"ה בשולח יד בפקדון במתני' דהתם דפליגי בהאי דינא ולב"ה אעפ"י ששברה בידיים נמי אינו משלם אלא כשעת הוצאה מבית בעלים וקשה דהיכי הוי ס"ד כלל לומר הכי דהא דינא דרבה מילתא דפשיטא היא בסברא דאטו גזלן שהזיק בידיים נעדיף כחו ממזיק בידיים בעלמא דמשלם כשיווי דשעת הנזק והרי ה"נ קאי ברשות בעלים ולא קנאו הגזלן עוד וכדקאמר רבה בטעמי' דהא כי איתא הדר בעיני' א"כ ברשות בעלים נתיקרה. אבל לפמש"כ ניחא דהש"ס רצה לדייק ממתני' דקיי"ל כרמב"ח בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דאינו גובה אלא מן הראשון ואין להם על השני כלום והא שולח יד בפקדון סתמא לפני יאוש הוי. דהא הבעלים אינם יודעים אם השומר שלח יד בפקדון שלהם ומש"ה היינו טעמא דב"ה וב"ש סבר לה כר"ח ורבא דהתם נמי גובה מהשני אם רצה ומש"ה גם בגזלן עצמו אם רצו הבעלים באים עליו מטעם מזיק ומש"ה קאמר דילקה בחסר וביתיר כמו דהתם אמרי' אם רצה מזה גובה רצה מזה גובה עפ"מ שפרשנו לעיל דהיינו אם הוזל או הוקר ה"נ לגבי גזלן עצמו דכוותי' אם רצו באי' עליו מטעם גזלן והוא בחסר ואם רצו באי' עליו מטעם מזיק והוא ביתיר. והיינו דפריך הש"ס לימא רבה דאמר כב"ש וא"ש:
ויש לבאר עוד עפמש"כ התוס' שהבאנו לעיל בטעמא דרמב"ח דמש"ה אין יכולים הבעלים לגבות מהשני משום דכבר נפק לה מרשות בעלים ע"י הגזילה לענין מכירה והקדש שאין יכולי' לא למכור ולא להקדיש כהא דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אינם יכולים להקדיש כו' והנה נתבאר במרובה (דס"ח) דהאי דינא דר' יוחנן פלוגתא דתנאי היא וצנועי' ור' דוסא ס"ל דהבעלים יכולים להקדיש עיי"ש וא"כ אליבא דידהו מודה רמב"ח דאם בא אחר ואכלו או הזיקו אם רצו בעלים גובים מהשני דהא עדיין ברשותם קיימא והוי ס"ד דהש"ס דב"ש וב"ה נמי פליגי בהכי ומש"ה ס"ל לב"ש דאם בא אחר ואכלו חייב משום דס"ל דקאי עדיין ברשות בעלים גם לענין הקדש. וא"כ כי אכלו גזלן עצמו נמי ילקה גם מדין מזיק כאילו הזיקו אחר אבל ב"ה ס"ל כיון דכבר פקע מרשות בעלים גם לענין הקדש ומש"ה אילו אכלו אחר פטור לגמרי ומש"ה אם עשו כן הגנב וגזלן בעצמן אין אנו יכולים לבוא עליהם אלא משום גזלן והיינו נמי דקאמרי' לימא רבה דאמר כב"ש. ויש לפרשו עפי"ז דהכי קאמר דרבה לטעמי' דס"ל במרובה (דס"ו) דיאוש קונה כוותי' דר"ל במרובה שם (דס"ח) וקשה לדידי' נמי מהך מתני' דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כו' דאותיב מיני' ר' יוחנן לר"ל שם וצריך לשנוי' גם לדידי' כמו דשניני' אליבי' דר"ל שם הוא דאמר כצנועי' וכו' וכמש"כ שם בתוס' (דס"ז) ד"ה דתניא בסוף הדיבור עייש"ה ומש"ה הוא דס"ל ג"כ בבא אחר ואכלו דאם רצו בעלים גובים מהשני כרב חסדא ורבא שהרי עדיין ברשות בעלים קאי גם לענין הקדש ולהכי גם אם אכלו או שברו הגנב בעצמו נמי מחייב גם מטעם מזיק דהא לא עדיף מאילו הזיקו אחר שאינו גנב וגזלן דנמי חייב:
ואפשר לומר עוד דהוי ס"ד דהש"ס דאפי' לרב חסדא ורבא דס"ל בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו אם רצו בעלים גובין מן השני נמי ה"מ לענין אחר הוא דאמרי' הכי משום דכיון דס"ס צריך השני לשלם לזה או לזה וכיון דאין כח הגזלן על החפץ יותר מכחן של בעלים שהרי שניהם אינם יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. ומש"ה הוא דס"ל דמוטב שישלם השני לבעלים שהוא שלהם ואינו ברשותם משישלם לגזלן שאינו שלו אעפ"י שהוא ברשותו וכל זה לא שייך אלא גבי בא אחר וכו' אבל אם הגזלן עצמו הזיקו בידיים. גם לדידהו נמי א"צ לשלם לבעלים אשעת ההיזק מטעם מזיק שהרי גבי בעלים הוי אינו ברשותם כמו שהוא אצלו אינו שלו הכי הוי ס"ל להמקשן ודחי לה הש"ס דלעולם גזלן נמי דינו כאחר ואעפ"י שאינו ברשותם כיון שהוא שלהם מיהת ואי איתא הדר בעיני' אם הזיק משלם כשעת הנזק מטעם מזיק כדרבה:
מיהו עכ"פ נתבאר דגנב וגזלן שהזיקו בידיים לא מציני' למחייב לדידהו מטעם מזיק אלא באופן שבאם הי' מזיק אותם גברא אחרינא נמי הי' מתחייב עלה מטעם מזיק. ומש"ה הוא דס"ל דגם גנב וגזלן גופייהו לא עדיפי מגברא אחרינא כדרבה אבל למ"ד דאם בא אחר ואכלו אפי' לפני יאוש אין הבעלים גובים ממנו. וכן בלאחר יאוש גם לדידן כיון דאם בא אחר ואכלו פטור כפמש"כ גם גנב וגזלן גופייהו אם אכלו או הזיקו אין אנו יכולים לחייבם מטעם מזיק אלא מטעם גזלן לחוד משום דגנב וגזלן שהזיקו לא גרעו מאילו הזיקן אחר עכשיו ואילו הוא הי' פטור גם הם אין חייבי' אלא מטעם גנב וגזלן לחוד לענין כל הני דיני דאמרן. ואם הוקר בשעת הנזק אינו משלם אלא כזולא דמעיקרא מטעם גזלן:
ואין לדקדק איפכא מהא דקאמר רבה בטעמא דבתברא או שתיי' משלם ד' כדהשתא משום דכיון דאי איתא הדר בעיני' ההוא שעתא דקא תבר לה קא גזל לה וכו' והא האי טעמא שייך גם בלאחר יאוש דהא קיי"ל דיאוש לא קני וש"מ דגם בלאחר יאוש אם שברה הגזלן בידיים משלם כיוקרא דהשתא. אע"ג דאילו שברו אחר בלאחר יאוש כ"ע מודו דאין הבעלים יכולים לגבות ממנו:
דהא ליתי' משום דהאי מימרי' דרבה ודאי בלפני יאוש איירי ולא בלאחר יאוש דהא רבה גופי' ס"ל דיאוש כדי קני במרובה (דס"ו) ולא מספקא לי' אלא אי מדאורייתא או דרבנן עיי"ש. וא"כ אי בלאחר יאוש גם כי איתא נמי לא הדר בעיני' אלא משלם דמיו וא"כ פשיטא דבכה"ג לא משלם כדהשתא [ואעפ"י שמדברי רש"י דמרובה (דס"ה) ד"ה נעשה שינוי בידו וקנאו פי' ז"ל בשינוי להא מילתא וכו' אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכו' עיי"ש ומשמעותו דאטבח ומכר דמעיקרא קאי ומש"ה משלם כי השתא משום דה"ל כתברא או שתיי' וכן פי' במהר"ם מלובלין עיי"ש וש"מ דגם לאחר שינוי מעשה כי תברא או שתיי' משלם כדהשתא דבריו ודאי תמוהים הרבה וכבר עמדו תלמידי ה"ר פרץ עליהם כמו שהובא בשיטה מקובצת שם ואנחנו נכתוב בזה במק"א בעזה"י] לפום טעמא דידי' גופי' א"ו דבלפני יאוש איירי וא"כ ממילא דגם בהזיקו אחר נמי, חייב ומש"ה איהו גופי' כי שברי' נמי לא עדיף מאחר אבל בלאחר יאוש אפי' לדידן דקיי"ל דיאוש כדי לא קנאו וכי איתא הדר בעיני' מ"מ כיון דאילו שברו אחר פעור עלה לגבי בעלים גם אם שיבר הגזלן עצמו לא מצינו למחייבי' מטעם מזיק אלא מטעם גזלן לחוד ואינו משלם אלא כשווי' דשעת הגזילה ומה לנו בכך במאי דאי איתא הדר בעיני' כיון דיצא מיהת מרשות בעלים לענין הקדש. המזיק אותם אינו חייב לשלם לבעלים וכיון דאחר פטור גם גזלן עצמו אם שיברו בידיים לא מחייב משום מזיק אלא משום גזלן לחוד ומשלם כדמעיקרא אלא משום דלרבה גופי' בלאחר יאוש גם כי איתא לא הדר בעיני' סגי לדידי' ה"ט לחוד דמהני בלפני יאוש ולאחר היאוש הא ליתי' לדידי' ודו"ק.
ובזה יתפרש כמין חומר הך ברייתא דמייתי בר"פ הגוזל בתרא (דף קי"ב) תנו רבנן והשיב את הגזילה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו מלשלם ופי' רש"י כעין שגזל אם גזילה קיימת יחזיר אבל אין גזילה קיימת פטור ובדידיה ליכא לאוקמי' אלא בבניו עכ"ל ואיכא למידק בהא טובא דתנא מפיק לקרא מפשטי' דאיירי בדידי' דהא אשר גזל כתיב ודרשי' מינה לעיל בפרק מרובה (דע"א) על גזילו מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזל אביו ותנא מוקי לה אאביו ותו קשה במה דלעיל שם ילפי' מהאי קרא דשינוי קונה ואמר אם כעין שגזל יחזיר פי' גופו של חפץ דווקא ואם לאו דמים בעי לשלומי הרי דלא דרשי' מהאי קרא למפטרי' לגמרי אם אינו כעין שגזל אלא לענין שאין צריך להחזיר גופו של חפץ לאחר שינוי אלא דמיו:
ואילו הכא דריש לה האי תנא שאם אינו כעין שגזל פטור לגמרי גם מתשלומי דמים ובדליתי' בעיני' ובבניו גם הלשון דמכאן אמרו אינו מדוקדק כלל דלשון זו אומרת שמתחילה מילתא אחריתי קאמר ומשם נלמד עוד דין שני ואילו לפי פירושו כולא חדא מילתא הוי דגם פירושא דרישא היינו הא גופי' דמסיק בסיפא דאם גזל והאכיל בניו פטורים משום דאין גזילה קיימת אבל לפמש"כ יש לפרשה דאיירי רישא דברייתא במעיקרא שווה זוזא ולבסוף שווה ד' ותברא או שתיי' כלאחר יאוש [כמו שמתפרש גם לפי פירש"י] דאינו משלם אלא חד זוזא כשיווי הגזילה בשעתה משום דאין אנו יכולים לחייבו כשעת ההיזק דהוי שוה ד' ומטעם מזיק משום דכיון דכבר יצאה מרשות בעלים להקדש ולמכירה וקמה לה ברשות גזלן להכי שהרי הגזלן יכול להקדישה ולמכרה לאחר יאוש דקנו לה הקדש ולוקח ביאוש ושינוי רשות כדאמרי' בפרק מרובה מש"ה אין אנו יכולים לחייבו מטעם מזיק כדי שישלם כיוקרא דהשתא אלא מטעם גזלן לחוד ומש"ה אינו משלם אלא כשעת הגזילה דהיינו כשעת הזול דהא בהאי שעתא לא הי' שוה אלא זוזא וה"פ דברייתא והשיב את הגזילה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל פי' כשיווי החפץ בשעת הגזילה ולא כשווי' בשעה שהוציאה מן העולם ע"י שבירה או אכילה ושתי' משום דהאי שעתא כבר קמה לה ברשותי' ע"י יאוש לענין מכירה והקדש ואע"ג דכי איתא הדר בעיני' דהא קיי"ל יאוש כדי לא קני' מיהו כיון דמהני לענין מכירה והקדש אין אנו יכולים לחייבו אשעת השבירה ומתפרש לפ"ז האי כעין שגזל כמו דמתפרש הא דרב במרובה (דס"ה) קרן כעין שגנב ומפרשי' לה ביוקרא וזולא דמשלם כדמעיקרא אלא דהתם לא מתוקם אלא בשהוזל ומעיקרא שוה ד' ולבסוף שוה זוזא משום דלא מצינו לאוקמי' בשהוקר ובלאחר יאוש דהא רב ס"ל לקמ' (דס"ח) דיאוש כד' קני וא"כ אין שם דו"ה דשלו הוא טובת ומוכר] וזה הוא הדא הראשון של הברייתא ואשמעי' תו בסיפא מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורי' מלשלם פי' דכיון דבדידי' גופי' נמי אינו משלם אלא כשעת הגזילה ולא כשעת הנזק וש"מ דבלאחר יאוש כיון דנפק מרשות בעלים וקמה ברשות גזלן לענין מכירה והקדש פטור על הזיקן ומש"ה כי האכיל את בניו ממילא דפטורי' לגמרי כיון שאין אנו יכולים לחייבן על שעת הנזק והא אינהו לא גזלי מידי והן הן אותן דברים שכתבנו לעיל דגזלן בעצמו שהזיק בידיים וגברא אחרינא שהזיק דין אחר לשניהם וכל מקום שזה חייב משום מזיק גם זה חייב וכל מקום שזה פטור משום מזיק ואינו חייב אלא מטעם גזלן באחר שאינו גזלן פטור לגמרי אלא שאנחנו למדנו דין גזלן שהזיק מדין אחר שהזיק ובברייתא מהפך לה ולמד דין גזלן עצמו מקרא דכעין שגזל וממנה למד דינא דאחר שהזיק ומתישב ג"כ מה שהקשינו לעיל דאיך מוקי לקרא דוהשיב בבנים והא בקרא כתיב חומש ואשם דליתי' אלא בדידי' גופי' כדאי' במרובה משום דלפמש"כ לא ילפי' מקרא אלא בדידי' ובאחר ילפי' מסברא דכיון דגם הוא פטור משום מזיק וחייב משום גזלן אחר שאינו גזלן פטור לגמרי ומתישב ג"כ מאי דקשה לך דלעיל דרשי' מהאי קרא גופי' דאשר גזל שאם אינו כעין שגזל אינו מחזיר גופו של חפץ אלא דמים והכא דרשי' מהאי קרא דאם אינו כעין שגזל פטור לגמרי ולפמש"כ א"ש משום דקרא ודאי איירי בין בגזילה קיימת ובין באין גזילה קיימת. ובתרווייהו מתקיים האי כעין שגזל דנפק לן מאשר גזל בגזילה קיימת מתקיים כעין שגזל דצריך להחזיר גוף הגזילה עצמה ולא דמי' ואפי' בלאחר יאוש משום דיאוש כדי לא קני [והא דמוקמי' לקרא בין לפי מה שפירשנו ובין לפירש"י בלאחר יאוש הע"ג דקרא סתמא כתיב מתבאר עפמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות גזילה דין פ"ו דאחר שנשבע ודאי מת יאשים הבעלים ממנה עיי"ש והא קרא בכחש ונשבע כתיב] ובאין גזילה קיימת בין בדליתי' בעולם בין בשנשתנית דמשלם בדמים מתקיים ג"כ כעין שגזל לענין אם הוקר בשעת הנזק ונשברה בידיים דלא משלם אלא כדמעיקרא משום דהוי לאחר יאוש שיצאה מרשות בעלים וקמה לה ברשותי' להקדש ולמכירה. וכ"ש בנשברה מאלי' דגם לפני יאוש משלם כזולא דמעיקרא וכן בהוזלה בשעת הנזק לעולם משלם כדמעיקרא בדליתי' בעיני' ומהא דילפי' מהאי קרא בדידי' בדאין גזילה קיימת דמשלם כדמעיקרא נפיק לן ממילא לענין בנים ואחר דפטורי לגמרי אבל בקרא גופי' דבגזלן עצמו איירי ולא בבנים ולא באחר אין פטור לגמרי כלל משום דלעולם משלם דמים כשעת הגזילה בין בהוזל בין בהוקר בין בנשברה ממילא בין בשיברה בידיים לפ"מ דאיירי קרא בלאחר יאוש כדכתבינין ופטורא לגמרי בגזלן לא משכח"ל כלל אלא בבנים או באחר דלא איירי בי' קרא כלל וא"ש הכל:
ברם דקושטא ודאי לאו הכי קאי שהרי לא מצינו שום רמז בש"ס דהאי דינא דמעיקרא שווה זוזא ולבסוף שווה ד' דאם שברה בידיים משלם ארבע דליתי' אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש לא משלם אלא חד זוזא וגם הפוסקי' סתמו בדבר לא חילקו בזה שהרי הרמב"ם כהב בפ"ג מהלכות גזלה ז"ל הגוזל חביות של יין מחבירו והרי היא שווה בזוז בשעת הגזילה והוקרה אצלו ועמדה בד' אם שיבר החביות משלם ד' כשעת הוצאה מן העולם שאלו הניחה היתה חוזרת בעיני' וכו' עיי"ש ומדסתם ולא חילק בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש ש"מ דגם לאחר יאוש נמי משלם די והרי מפרש הטעם שאילו הניחה וכו' וה"ט שייך גם לאחר יאוש לדידן דקיי"ל יאוש כדי לא קני' ואילו הי' חילוק בדבר הי' אומר הטעם משום (דאינון ברשות הגזלן להקדש ולמכירה והוי ידעי' דהא ובלאחר יאוש דהוי ברשותי' לענין זה אינו משלם כשעת הנזק ואם בדרבה גופי' אמרנו לעיל דלטעמי' אזיל דיאוש כדי קני וא"כ ממילא ידעי' דבלאחר יאוש לא משלם ד' דהא התם לא שייך ה"ט דכיון דאין איתא וכו' ועוד נוכל להוסיף ע"ז ולומר דלרבה ליכא כלל יאוש בגזילה וכדאי' בהגוזל בתרא (דקי"ד) ובתוס' שם ד"ה רבה אכתי לדידן דקיי"ל יאוש כדי לא קני ואי איתא הדר בעיני' ומ"מ מהני לענין שיכול להקדיש ולמכור אי תימא דמה"ט דיכול להקדיש ולמכור מש"ה פטור מלשלם כשיוי דשעת הנזק כדאמרן. כל כי האי לא הוי שתקו הפוסקי' מזה גם משמעו' דברי הרמב"ם שם דקאי אדסמוך לי' לפני זה שכתב גזילה שנשתנית והוקרה אעפ"י שנתיאשו הבעלים ה"ז חוזרת לבעלים וכו' עיי"ש הרי דגם בלאחר יאוש נמי משלם ד' כי שברה בידיים וכן בש"ע ח"מ (סי' שס"ב ס"ו) הביא ב' הדינים ביחד ומשמע דגם הדין השני בלאחר יאוש איירי וכן בטור סתם ולא חילק בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש בזה ואעפ"י דלפי גירסת היש"ש בהטור ס"ל נהטור דיאוש כדי נמי קונה מדרבנן לענין יוקר מתקנת השבי' ולפ"ז על כרחיך איירי בלפני יאוש דוקא אבל כל הפוסקי' נחלקו בזה וגורסי' בדברי הטור דלא כהיש"ש וכ"כ הש"ך שם סק"ה עיי"ש וא"כ ודאי בלאחר יאוש נמי איירי] וש"מ דגנב וגזלן שהזיקו בידיים בשעת היוקר משלמי כיוקר דעכשיו ולא כזול דשעת הגזילה בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש וזה ברור:
ומה דקשה לן דכיון דבהזיקו אחר דלאו גזלן פטור לגבי בעלים בלאחר יאוש לכ"ע שהרי לרמב"ח אפי' לפני יאוש נמי פטור א"כ גם גנב וגזלן עצמו שהזיקו בידיים לאחר יאוש נהי דחייבי' מטעם גנב וגזלן אבל איך נחייבם גם משום ליתי' דמזיק כדי שישלמו כיוקרא דהשתא בזה אנו צריכי' לומר דגנב וגזלן שהזיקו בידים גרעי מאינש אחרינא שהזיק דלגבי אחר אמרי' דכיון שיצא הדבר כבר מרשות בעלים ע"י הגזילה והיאוש שהבעלים א"י להקדיש ולמכור עוד והגזלן יכול מש"ה אין לבעלים על המזיק כלום אלא הגזלן בע"ד דמזיק ואם מחלו או האכילו פטור אבל גנב וגזלן עצמן שהזיקו בידיים אין הגזילה שהוציאה את החפץ מרשות בעלים לשלא יוכלו להקדיש ולמכור פוטרתם לענין ההיזק שהזיקו הם עצמם בידים אח"כ שלא יתחייבו מטעם מזיק שהרי גם ההוצאה מרשות בעלים באה ג"כ על ידם ובידות נזיקין (סי') הראנו בעזה"י הרבה דוגמאות לזה ולמדנו מזה לענין גזלן שהזיק מתחילה בהאי חפץ היזק שאינו ניכר דפטור עלה ואומר לבעלים הרי שלך לפניך וחזר והזיקו היזק הניכר או שאיבדו מן העולם לגמרי אין אנו אומרים שלא ישלם אלא כשיווי החפץ בשעת ההיזק השני דמחייב עלה אלא משלם כשיווי החפץ קודם ההיזק הראשון ואעפ"י שאילו הזיקו אחר לא הי' משלם אלא כשעת הנזק וגם על ההיזק הראשון אם עשאו אחר נמי פטור לגמרי אם עשה אחד לשני המעשים מחייבי' לי' כשיווי החפץ בשעת היוקר קודם שהזיקו והוזל על ידו בהיזק שאינו ניכר וה"נ כאן אנו אומרי' כן וחשבי' ההוצאה מבית בעלים להתחלת הגזילה וההיזק ששברו בידיים לסוף הגזילה ומשלם כשיווי החפץ בשעת הנזק ע"י הצטרפות הגזילה והנזק ביחד ואינו דומה לאחר שהזיקו לאחר יאוש דפטור מצד הבעלים משום דכבר נפק מרשות בעלים ע"י הגזילה להקדש ולמכירה שלא על ידו דמזיק אבל גזלן גופי' שהוא הגורם בגזילתו להוציאה מרשות בעלים כי הזיקה אח"כ בידיים מחייבי' ליה כשעת הנזק. ואינו יכול לפטור א"ע ע"י מה שהוציאה הוא מתחילה מרשות הבעלים להקדש ולמכירה. שלא ישלם ככל מזיק מפני שהגזילה גופא מסייעתו ג"כ שישלם על סופה ולא יהא כשאר מזיק ובהכי ניחא לישנא דרבה דקאמר מ"ט כיון דא"א הדר בעיני' האי שעתא דקא תבר וכו' קא גזל לי' וק' הא חיובא מטעם מזיק הוא והכי הל"ל קא מזיק לה וכל המזיקי' משלמי' כשעת הנזק ולפמש"כ א"ש דמטעם מזיק לחודי' לא מצי' לחייבו לדידן לאחר יאוש ולרמב"ח אפי' לפני יאוש שאינו הזיקו אחר פטור עלה ומש"ה נקט רבה לטעמי' דהאי שעתי' קא גזל לה ותנן כל הגזלני' וכו' דגבי דידי' חשבי' האי היזק לסופה של גזילה דאתחיל בה תחלה ואע"ג דלרבה לא משכח"ל אלא בלפני יאוש וכפמש"כ לעיל מ"מ נ"מ בהכי למ"ד יאוש כדי לא קני ויש יאוש בגזלן וגם אליבי' דרמב"ח:
דס"ל דגם לפני יאוש נמי אם בא אחר והזיקו פטור לגבי לגבי בעלים משום דכבר יצא מרשותם מיהת לענין הקדש ומכירה אעפ"י שגם לרשות גזלן לא באו לענין זה היינו ג"כ דוקא גבי אחר אבל גזלן גופי' שהוא בעצמו גרם להוציא הדבר מרשות בעלים ע"י הגזילה הא גופי' מהני לי' לחייבו על שעת הנזק כאילו הזיקו בבית בעלים משום דהאי הזיקא הוי גמר הגזילה ועכ"פ למדנו דאין חילוק בזה בין קודם יאוש ובין לאחר יאוש לענין גנב וגזלן גופייהו שהזיקו בידיים דמחייבו גם מטעם מזיק משום דגבי' ה"ל סוף הגזילה ולא דמו לאינש אחרינא שהזיק ודו"ק:
ומ"מ אם הי' קלב"מ בשעת ההיזק ולא בשעת הגנבה והגזילה דמחייבו לי' משום שעתא דשעת הגזילה. כדאמרי' משעתי' דאגבהי' קניי' ואמרנו לעיל בסי' הקודם שאין אנו יכולים לחייבו אי מעיקרא שווה זוזא ולבסוף ד' אלא זוזא כשעת הגזילה כיון דאשעת הנזק ה"ל קלב"מ הדין דין אמת ולא מצי' למדמי' לאם הזיק לאחר יאוש דמשלם ד' אעפ"י שאם הזיקו אחר פטור לגבי בעלים לגמרי מיהו אם הזיקו גנב וגזלן בעצמן משלמי' ד' אעפ"י דבשעת הגזילה לא שווה אלא זוזא וכפמש"כ. דשאני התם דפטורא דאחר שהזיקו לאחר יאוש הוי ע"י מה שיצא כבר מרשות בעלים לענין הקדש ומכירה ע"י הגזילה דהגזלן ומש"ה בגזלן עצמו שהוא גרם לזה וע"י יצא מרשות בעלים אינה פוטרת אותו ממה שהזיק אח"כ לשלא ישלם כשעת ההיזק אבל הכא ההיזק שהי' בשעה שהוא קלב"מ פטור מפאת עצמו ואין הגזילה דמעיקרא גורמת לאותו פטור שהרי אפי' הזיקו בבית בעלים והי' קלב"מ ג"כ פטור עלה ומש"ה גנב וגזלן ג"כ אם היו קלב"מ בשעת ההיזק פטורי' עלה אם הזיקו בידיים ולא מחייבו אלא מטעם גזלן לחוד ומש"ה אין משלמים אלא כדמעיקרא וזה פשוט:
וגם לענין דינו של הרמ"ה שכתבנו בסי' הקודם שאם הזיק היזק שאין בו שינוי כיון שאין חיובו אלא מטעם מזיק לחוד מש"ה הוי פחת השברים דמשעת הנזק ואילך לבעלים ככל מזיק ולא דגנב וגזלן כיון דמשום ליתי' דגנב וגזלן פטור לגמרי וא"ל הרי שלך לפניך נמי אין לדמותו למאי דמחייבי' גנב וגזלן שהזיקו בידיים לאחר יאוש דאע"ג דמזיק אחר פטור עלה לגבי בעלים הם חייבי' גם כתורת מזיק. לשלם כיוקר דשעת ההיזק ע"י הצטרפות הגנבה והגזילה גופה שבא על ידם וא"כ ה"נ תתן עליהם גם תורת גזלן שיהא פחת השברים שלהם דז"א דהא כל אלמותא דגנב וגזלן לגבי פחת שברים שיהי' עליהם ולא על הבעלים יותר ממזיק הוא משום דהם קנו בשינוי ולא המזיק וא"כ בהיזק שאין בו שינוי אעפ"י שנחייבם מתורת גזלן וגנב ע"י מה שהזיקו הם בעצמם לבסוף ס"ס מיהא כיון דלא קנו לה בשינוי שהרי אין כאן שינוי מדוע יהי' הפחת דשברים עליהם וגם זה פשוט:
ולענין גנב וגזלן שהזיקו בידיים היזק שאין בו שינוי ומעיקרא הי' שווה ד' ולבסוף שווה חד זוזא. שכתבנו לעיל דג"כ אינו משלם אלא חד זוזא כשעת ההיזק שהרי משום ליתי' דגנב וגזלן פטור לגמרי כיון שאין בו שינוי וא"א לחייבו אלא משום מזיק לכן אינו משלם אלא כשעת הנזק יש לדון בדבר עפ"י מה שכתבנו לעיל דאעפ"י דמזיק אחר פטור בלאחר יאוש גזלן גופי' מחייב מפני שמה שיצא מרשות בעלים להקדש ומכירה ג"כ בא על ידי הגזלן וא"כ ה"נ יש לומר דגם מה שהוזל החפץ הרי הוא בא ע"י הגזלן ואילו הי' ביד בעלים הי' מוכרו בשעת היוקר שהי' שווה ד' וכיון שכן אנו מצרפים אותו הזיק שאינו ניכר שבא ע"י בעת שהוזל אעפ"י שא"א לחייב עלי' בפני עצמו. מ"מ אפשר שהוא מצטרף לההיזק השני שעשאו בידיים לשלם כיוקרא דמעיקרא וכמו שכתבנו קרוב לזה בידות נזיקין שם:
מיהו יש לחלק דהתם עכ"פ עכשיו עשה בו היזק שיש בו שינוי או שאבדו לגמרי מן העולם שא"י לומר לו הרי שלך לפניך ומש"ה תו מחייב לשלם כדמעיקרא אעפ"י שהזול בעצמו אין אנו יכולים לחייב עלה אבל הכא דגם הזיקא דבידיים דעכשיו אין בו שינוי ואומר לבעלים הרי שלך כו' ואי אתה יכול לבוא עליו אלא מטעם מזיק מש"ה אי אתה יכול לחייבו אלא כשוויו דשעת הנזק עיי"שה בידות נזיקין ודו"ק:
סוף הספר