אור ברסלב
תרומת יד סימן נה

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן נה

סימן נד

בביאור דברי הרמ"ה התמוהים בפ"ק דב"ק **(כל הענינים המדוברים בספר הלזו בד"מ הדברים מבוארים למעיין בם שלא נכתבו אלא לפרש דבריהם של הראשונים לבד ואין יוצא מהם שום דבר בזמנינו לענין הלכה למעשה כללי כי כלל גדול הוא בד"מ בקנינים וכדומה שהולכים אחר הנהוג בין הסוחרים וק"ו בן בנו של ק"ו

כתב הנ"י בפ"ק דב"ק אהא דאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזיקין שם (די"א) אחרי שהביא פירושו של רש"י דה"ק אין שמין את הנבלה והשברים לבעלים שישלים עליהם הגנב או הגזלן את הפחת אלא משלם בהמה וכלים מעליא והשברים יהיו של הגנב והגזלן הביא שיטתו של הרמ"ה דפליג אהא וכתב ז"ל אבל הרמ"ה כתב דהיינו דוקא כשיש לגנב וגזלן זוזי לאשתלומי מיני' [כוונתו משום דבכה"ג ס"ל לרמ"ה דכולהו כ"ד אבות נזיקין דר"ח בריש ב"ק (ד"ד) לא מצי לשלומי אלא בזוזי וכמו שהביא הנ"י בשמו לעיל בסוגיא דכסף או מיטב עיי"ש] אבל אי לית לי' כו' אע"ג דאית לי' קרקע ושאר מטלטלי' שמיי' לי' דהשתא היכי דאית ליה מנא תבירא יהיב לי כו' איתא למנא דנגזל לא כ"ש דהא גזלן חד מכ"ד אבות נזיקין וכו' ואוקימנא לשלם ממיטב וכולן שוין בדין זה וה"מ לענין מיטב אבל לענין שומא לא ילפי' מהדדי דענינא באנפי נפשי' הוא גנב וגזלן דקנו להו בשינוי ומסלק לי' בזוזי בעל כרחי' דגזל שמי' לי' השברים כמו ששוי' בעידן גוביינא ואי זל או נפחת לגזלן נפחת לנזיקין ושואל דלא קני להו בשינוי וברשותי' דמריהון קיימי דלא מצי לסלוקינהו בעל כרחי' בזוזי שיימי' להו כמה שוים בעידן שבירה ומה שפיחת משעת שבירה עד שעת גוביינא פחת לבעלים:

ומיהו אפי' בגנב וגזלן] היכי שלא נשתנה שינוי גמור שיקנה הגזלן באותו שינוי והשיב את הגזלה אשר גזל קרינא בי' ומחזירה בעיני' ואינו חייב לשלם את הפחת ודוקא היכי דאתבר ממילא אבל אי אתבר מחמתי' אי דלא הוי שבירה של שינוי גמור דינו לשלם כמזיק אבל היכי ששברו שבירה של שינוי גמור כיון דקני להו לגנב וגזלן באותו שינוי לא מבעי בפשיעה אלא אפי' באונס חייבים לשלם כולה משלם ולא למלוי' דמי פחתה בלבד דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל כעין שגזל יחזיר וכו' עכ"ל ויען כי דבריו משוללי הבנה ובעלי חידושי אנשי שם. והגה"ה נטו אחר מחכ"ת מדרך הפשט הברור ולא עמדו על עיקר כוונתו גם הגאון בעהמח"ס כתונת פסים על הנ"י עמד ג"כ ע"ז ולא העלה מאומה כאשר יראה הרואה שם לכן בס"ד אבארם ואפיץ אור בהיר כשחקים לראות עומק כוונת הרמ"ה בעזה"י:

והנה שיטתו של הרמ"ה הוא כשיטתו של ה"ר שמואל שהביאו התוס' בב"מ (דצ"ו) ד"ה זיל דגם גנב וגזלן יכולים לפרוע בסובין כשאר מזיק וכ"ש בשברים דנגזל גופי' דיכול לשלומי לי' בהדייהו וחומרי' דגגב וגזלן הוא רק לענין פחת השברים דמשעת הנזק עד שעת העמדה בדין דבגנב וגזלן הוי הפחת לדידהו וצריכי' להשלים עד שיוי החפץ לפי שוין דשברים עכשיו ובמזיק הפחת משעת הנזק ואילך דבעלים וביאר הרמ"ה טעמו של דבר משום דגנב וגזלן קנו לה בשעת שבירה ע"י שינוי מעשה גם לטובתן ואי בעי בעלים גופן של שברים והגנב והגזלן רוצים ליתן דמיהם שומעים לגנב וגזלן ומסלקי לבעלים בזוזי בעל כרחייהו משום הכי גם פחת השברי' דמאותה שעה ואילך עד שעת גוביינא לרעתם נמי הוי דגנב וגזלן נזיקי' ושואל דלא קנו לשברים בשינוי וברשותא דמאריהון קיימי דלא מצי לסלוקי לבעלים בזוזי ולמשקל השברים לדידהו לטובתן מש"ה גם לענין שומא נמי שיימי' להו כמה שוים בשעת הנזק דהיינו מיד לאחר השבירה ומה שפיחת מאותה שעה ואילך עד שעת גוביינא הוי לבעלים ועל זה כתב עוד ומיהו [אפי' בגנב וגזלן] היכי שלא נשתנה שינוי גמור שיקנה הגזלן באותו שינוי והשיב את הגזלה אשר גזל קרינא בי' ומחזירה בעיני' ואינו חייב לשלם את הפחת עכ"ד ופשטות דבריו משמע דכוונתו לפ"מ שהעלה לעיל בטעם חומרת הגנב והגזלן מנזיקין ושומרים להיות הפחת שלהם ולא דבעלים משום דקנו לי' לשברים בשינוי ממילא נלמד דהיכי שהי' ההיזק באופן שלא נשתנה החפץ עי"ז שינוי גמור באופן שיקנה הגזלן ע"י אותו שינוי את גופו של חפץ כיון דקרי' בי' והשיב את הגזלה אשר גזל. חזרה דינם של גנב וגזלן לדין נזיקי' ושומרים דמחזירים השברים בעינם ואינם חייבים לשלם הפחת שפחתו השברים משעת הנזק ועד שעת גוביינא אלא שיימי' להו לשבריו כמה היו שוים מיד לאחר הנזק ומוסיף עליהם להשלים עד דמי כל החפץ כמו שהי' שוה קודם הנזק ומה שפחתו השברים משעת הנזק עד שעת גוביינא הוי לבעלים כמו נזיקין ושומרים וכן הבינו בדבריו כל מפרשי הנמוק"י ולכן ראו לתקן את דבריו ולהוסיף עליהם במאמר המוסגר [ומיהו אפי' בגנב וגזלן] וכו' כדי להעיר על כוונתו דהרמ"ה שהוא לומר דבהזיק שאין בו שינוי שיקנה את השברים ע"י פקע חומרייהו דגנב וגזלן מנזיקי' ושומרים לגבי פחת השברים וחזר הדין להיות שוים דפחת השברים לאו דידהו אלא לבעלים כמו בנזיקין ושומרי' בכל גוונא:

ולפ"ז לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ואת רגליהם בבהמ"ד להבין את סוף דברי הרמ"ה במה שכ' עוד ודוקא היכי דאתבר ממילא אבל אי אתבר מחמתי' אי דלא הוי שבירה של שינוי גמור כיון דקנו לה גנב וגזלן באותו שינוי וכו' חייבים לשלם כולה משלם ולא למלוי' דמי פחתה בלבד דכתיב והשיב וכו' כעין שגזל יחזור עכ"ל וקשה שבא לחלק בין אתבר ממילא ובין אתבר מחמתי' ולא חילק כלל שהרי כמו דמסיק באי אתבר מחמתי' דאם הי' הזיק שאין בו שינוי דיני כמזיק דהפחת לבעלים ואם הי' הזיק שיש בו שינוי הפחת שלו ה"נ כתב מתחלה באי אתבר ממילא דאם הי' הזיק שיש בו שינוי הפחת דגנב וגזלן ואם הי' הזיק שאין בו שינוי חזרה דינם לדין המזיק שאין הפחת דמשעת שבירה ואילך שלהם אלא דבעלים ומה החילוק שבין אתבר ממילא או אתבר מחמתי' דקאמר ומאי אבל דנקט וכאשר כתב בס' כתונת פסים ז"ל אינו מובן כלל דמאי חילוק יש בין אתבר ממילא לאתבר מחמתי' דאי לא הוי שינוי גמור הפחת לבעלים דהיינו נגזל דברשותו אפחת והיכי דהוי שינוי גמור שיקנה הגזלן על ידו הפחת הוא על הגזלן עכ"ל וגם בעל חי' אנשי שם שם נרגש מזה ולכן נלחץ לפרש דברי הרמ"ה באופן זה דדוקא היכי דאתבר ממילא הוא דמחלקי' בין הזיק שיש בו שינוי ובין ן הזיק שאין בו שינוי דבאין בו שינוי דינו כמזיק דמשלם בשברים ופחתיהו ג"כ לבעלים אבל ביש בו שינוי גמור שהזיקו בידיים חייב לשלם כולה בדמים ולא בשברים וגם פחת ל"ה אבעלים עכ"ד ולפ"ז אע"פ שהרמ"ה נחלק על רש"י בפירושא דאין שמין במאי דלרש"י אינו משלם בשברים כלל ולדידי' משלמים שפיר בשברים אלא שהפחת הוא על הבעלים מיהו ה"מ אי איתבר ממילא גבי גנב וגזלן אבל אם שברו בידים מודה הרמ"ה לדרש"י דבכה"ג אין שמין להם השברים כלל אלא משלם בדמים או שלמים. וכ"ז בהזיק שיש שישיבו שינוי אבל בהזיק שאין בו שינוי בין כי אתבר ממילא בין כי אתבר מחמתי' שוים דין הגנב וגזלן לדין המזיק לגמרי בין לענין לשלם בהשברים ולא בדמים ושלמים ובין להענין הפחת דהוי דבעלים ולא דגו"ג ויכול לסלקו בהשברים וגם הפחת הוי דבעלים והנה **(שבמקום שיש דינא דמלכותא שאין הולכים רק אחרי' אבל במקומנו ובזמנינו בכל איירופא כולה. אשר מושלי' למשפט צדק ישפטו ומשפט אחד בכל חוקי המדינה לכל בני המדינה כולה שאין הפרש בין עם לעם פשוט הדבר וברור כשמש בצהרים כי אנחנו כל עם בני ישראל את פי מלך נשמור על דברת שבועת אלקי' ומי זה חלילה חוטא חומס נפשו שיזיד לעבור ע"ז אף כמלא רוחב שערה חלילה לגו ! לא תהא כזאת בישראל עם הק' וכל בעל נפש יחוש לנפשו כאמור ירא ד' בני ומלך וכל עסקינו בספרנו הוא רק להגדיל תורה ולהאדירה ולקיים מ"ע דלימוד התורה ואף בד"מ שאמרו חז"ל הרוצה שיחכים יעסיק בד"מ מפני שיש בזה חכמה עמוקה וכמו שכל העמים הנאורים עוסקים בחכמת הדינים מהעמים הראשונים הרומיים ודומיהם למען הרחיב גבול חכמת היוריספרודענציע ולא תהא תורתנו הק' כהם חלילה אבל להלכה למעשה אין להם מקום וזה פשוט וברור)** לישנא דהרמ"ה דכתב באתבר מחמתי' אי הוי שבירה של שינוי גמור דחייבי' לשלם כולה משלם ולא למלוי' דמי פחתה בלבד הביאתהו לזה הפירוש דבאתבר מחמתי' שבירה של שינוי משלם בדמים דוקא ולא בשברים כשי' של רש"י אבל באמת אין זה דקדוק של כלום אלא כונת הרמ"ה ודאי הוא דחייבים לשלם כל ההיזק משלם וגם הפחת שנפחת משעת היזק עד שעת גוביינא ולא למלוי' דמי פחתה בלבד כלומר רק מה שנפחת ע"י ההיזק אבל הפחת שבא אח"כ יהי' לבעלים כמו במזיק והתשלומים יהיו בשברים או בסובי' אי ל"ל זוזי ואי אית לי' זוזי לא מצי לסלק לי' אלא בזוזי כמו דס"ל להרמ"ה בכל מזיק וכפ"משכל:

ברם דמלבד מה שפירושו תמוה ונסתר מסוף ד' הרמ"י בעצמן דמסיק עלה ז"ל וכדפרישית לעיל אי אית לי' זוזי ואי ל"ל זוזי כדאמרן וכו' וזה הדין הא הוי ג"כ אי אתבר ממילא וגם במזיק לדידי' כמו שכתב מפורש בתחילת דבריו דאי אית לי' זוזי צריך לסלקו דוקא בזוזי ואי ל"ל יכול לסלקו בשברים וכמו שהקשה כן בספר כתונת פסים. גם גוף הסברא קשה כתורמס דאילו מזיק לחודי' יכול לסלקו בשברים וגם הפחת הוי דבעלים וכן גנב וגזלן לחודייהו לפי שיטתו של הרמ"ה נהי דפחת השברים הוי לדידהו ולא לבעלים מיהו יכול לסלקו בהשברים כפי שוים דשעת גוביינא ואלו גו"ג שהזיקו בידיים יהא דינם חמור בין ממזיק בין מגו"ג שלא הזיקו בידיים בהאי צד שהם מחויבים לשלם גם בדמים או שלמים ולא בשברים חומרא דליתא לא בזה ולא בזה והיכן מצינו כזה שגו"ג שהזיקו בידיים ידונו בחומר שאין בשניהם:

ומנלי' להרמ"ה דינא חדתא כדנא שלא מצינו לו שום ראי' מהש"ס גם איך יתכן דפירושא דאין שמין לגו"ג ישתנה בתרי אנפי שאם הזיקו בידים יתפרש עפ"י שיטתו של רש"י ובהזיקא דממילא יתפרש עפ"י שיטתו של הרשב"ם. כל זה ממה שאין הפה יכול לדבר והאוזן לשמוע:

אבל כך הם עיקרן של דברים בפי' דברי הרמ"ה דאחר שכתב מתחלה דגם בגנב וגזלן מצו לסלוקי בשברים דלא כפירש"י והאי אין שמי' אינו אלא לענין פחת השברים דמשעת הנזק עד שעת גוביינא דהוי לגנב וגזלן ולא לבעלים כמזיק ושומרים וביאר עוד טעם החילוק שבזה בין גנב וגזלן ובין מזיק ושומרי' משום דגנב וגזלן קנו להאי מידי בשינוי משא"כ בנזיקין ושומרי' דאכתי ברשות בעלים קיימי ומתבאר מזה דבהיזק שאין בו שינוי ליתי' להאי חומרא דגנב וגזלן לגבי נזיקין ושומרים כיון דבכה"ג גנב וגזלן נמי לא קנו לה כיון שאין בו שינוי ולכאורה הו"א דדינם שוה בכה"ג גנב וגזלן לנזיקין ושומרי'. ובשניהם הפחת דמשעת הנזק עד שעת גוביינא הוי לבעלים אבל הפחת שבא ע"י הנזק עצמו חייב לשלם בשניהם. וכמו שעלה בדעת המפרשים שהבאנו וכדי לאפוקי מהאי דעתא כ' עוד ז"ל ומיהו היכי שלא נשתנה שינוי גמור שיקנה הגזלן באותו שינוי והשיב את הגזלה אשר גזל קרינא בי' ומחזירה בעינה ואינו חייב לשלם את הפחת עכ"ל. ואין כונתו במה שכתב ואינו חייב לשלם את הפחת על פחת השברים דמשעת הנזק עד שעת גוביינא כמו שהבינו המפרשים ולכן הוסיפו בדבריו ומיהו [אפי' בגנב וגזלן] כלומר וכ"ש בנזיקין ושומרים שלעולם אין משלמי' את הפחת דפיחתו שברים משעת הנזק עד שעת גוביינא ואפי' בהיזק שיש בו שינוי אלא כונתו במה שכתב דבגנב וגזלן אם הוא היזק שאין בו שינוי מחזירה בעינה ואינו חייב לשלם את הפחת כל הפחת קאמר ואפי' מה שפיחתו ע"י הנזק בעצמו ונפטר והולך לו בלא כלום משום דכללא הוא בגנב וגזלן בכל היזק שאין בו שינוי א"ל הרי שלך לפנים וכדתנן בהגוזל קמא (דצ"ו) מטבע ונפסל כו' אומר לו הרי שלך לפנים ואין כוונתו דפקע חומרת גנב וגזלן מנזיקין ושומרים בכה"ג ונמצא הם שוים בדינם כמו שהבינו המפרשים שלפנינו והוסיפו בשביל זה במוסגר שלשה תיבות אפי' בגנב וגזלן כמש"כ אלא כונתו דדוקא בגנב וגזלן הוי דינא הכי דבהיזק שאין בו שינוי מחזירה בעינה ואינו חייב לשלם הפחת כלל אפי' מה שפיחת ע"י הנזק. אלא אומר לו הרי שלך לפנים ונפטר בלא כלום אבל נזיקין ושומרים כשם שחייבי' בהיזק שיש בו שינוי ה"נ חייבים בהיזק שאין בו שינוי ונמצא דכשם שבהיזק שיש בו שינוי חמור דין הגנב והגזלן מנזיקין ושומרים לענין הפחת שפיחתו השברים משעת הנזק ואילך דבגנב וגזלן דקנו בשינוי הוי אותו פחת דידהו ובנזיקי' ושומרים דלא קנו בשינוי הוי אותו פחת דבעלים. ה"נ בהזיק שאין בו שינוי הוי איפכא דחמור דין נזיקי' ושומרים מדגנב וגזלן. דאילו נזיקין ושומרים משלמים הפחת שפיחתו ע"י הנזק מיהת אעפ"י שאין בהם שינוי כמו אילו יש בהם שינוי אבל גנב וגזלן בהיזק שאין בי. שינוי והשיב את הגזלה אשר גזל קרינא בי' ומחזירה בעינה כמו שהיא ואינו חייב לשלם את הפחת כלל אלא אומר לו הרי שלך לפניך וכהך ברייתא דלקמן (דצ"ח ע"ב) והשיב את הגזילה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל פירות והרקיבו כו' א"ל הרי שלך לפניך וזהו קל שהקילה התורה בגנב וגזלן לחוד שלא לשלם גם פחת שפיחת ע"י הנזק אם הוא היזק שאין בו שינוי ונמצא לפ"ז ההוספה שהוסיפו בדפוס אפי' בגנב וגזלן ומשמע דכ"ש נזיקין ושומרים הוספה יתרה היא בטלה ומבוטלת וכל יתר כנטול דמי וכ"ז ברור בס"ד:

וכדברים האלו מצינו מפורש גם לרבותינו בעלי התוס' בפרק הכונס (דנ"ו ע"ב) ד"ה פשיטא שכתבו ז"ל דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה הבהמה כחשה דהדרא ובפירות שהקריבו מקצתן מוכח בהגוזל קמא דגזלן אומר לו הרי שלך לפניך משום דלא חשיב שינוי ולא קנינהו ופטור אפי' בפשיעה דלא קבל עליו שמירה. אבל שומר כיון שמתחייב בכחשא דלא הדרא ובהרקיבו כולן אם נעשו בפשיעה כ"כ יתחייב בכחשא דהדרא ובפירות שהקריבו מקצתן כיון דקבל עליו שמירה דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין השומר קונה בשינוי ואפי' שואל דקיי"ל אף לשואל שמין כדרב כהנא ורב אסי לעיל עכ"ל ודבריהם עולים עפ"י שיטת הרשב"ם והרמ"ה דהא דאין שמין כו' היינו לענין פחת השברים דמשעת הנזק עד שעת גוביינא ומשום דקנו לה בשינוי הוי פחת דידהו ולא דבעלים אבל שומרים דלא קנו לה בשינוי ואפי' שואל מש"ה קיימא לן דשמין הפחת לבעלים ומכח האי קולא דמצינו לגבי שומרים ושואל בהיזק שיש בו שינוי לגבי גנב וגזלן לענין פחת השברים דמשעת הנזק ואילך דבשומרים ושואל הוי פחת דבעלים משא"כ בגנב וגזלן דכיון דקנו בשינוי הוי פחת דידהו למדו ג"כ להחמיר על השומרים ושואל בהיזק שאין בו שינוי דאילו גנב וגזלן שחיובם תלוי בקנין שינוי כל מקום שאין בו שינוי נפטר לגמרי אפי' על הפחת שפיחתו מחמת הנזק וא"ל הרי שלך לפניך אבל שומרים ושואל דלא קנו בשינוי והרי על כרחיך חייבן הכתוב כך לי בהם היזק שאין בו שינוי לשלם בפחת שבא ע"י הנזק כמו פחת שבא ע"י נזק שיש בו שינוי והן הן דברי הרמ"ה כהוויתן ואעפ"י שהתוס' לא הזכירו בדבריהם כאן דגם במזיק דינא הכי. הדבר נלמד במכ"ש שאם השומרים מתחייבי' בהיזק שאין בו שינוי כהזיקא דממילא כ"ש במזיק בידיים וגם טעמם עולה למזיק כמו לשומרים שהרי גם הוא אינו קונה הדבר בשינוי א"כ כך לי לגבי דידי' הזיק שאין בו שינוי ג"כ כאלו יש בו שינוי וגם האי ילפותא שלמדו התוס' לחייב את השומרים בהיזק שאין בו שינוי ג"כ מהא דשמין השברים לדידהו ופחת הוי לבעלים עיקרו במזיק הוא דכתיב דהא נפקא לן מקרא דוהמת יהי' לו דכתיב במזיק וגם בגיטין פרק הנזיקין (דנ"ג) ד"ה גזלן כתבו התוס' מפורש לענין מזיק ג"כ דחייב בהיזק שאין בו שינוי כמו מכחיש בהמת חבירו באבנים ובמלאכה חייב אפי' בהכחשא דהדרא שאין בה שינוי עייש"ה ובידות נזיקין כתבנו בס"ד דאע"ג דבשומרים יש מחלוקת לראשונים בזה אי מתחייבי' גם בהזיק שאין בו שינוי ויש מרבוותא דס"ל דגם שומרים לא מתחייבי' אלא היכי דגם גנב וגזלן חייבי' ואין יכולים לומר בהם הרי שלך וכו' מיהו במזיק בידיים כ"עמודו דלא פלוג בדידי' ומתחייב גם בהיזק שאין בו שינוי כאילו יש בו משום שלא מצינו להם שנחלקו גם במזיק כמו שנחלק בשומרים עיי"ש (סי') ) וע"פ דברי הרמ"ה עולים בקנה אחד עם דבריהם של רבותינו בעל התוס':

ובזה נפתחו לפנינו שערי אורה להבין גם סוף דברי הרמ"ה במה שכתב ודוקא היכי דאתבר ממילא וכו' דקאי כלפי מה שכתב לפני זה דהיכי דהוי הוזק שאין בו שינוי קל דינם של גנב וגזלן מנזיקין ושומרים דאלו נזיקין ושומרים משלמים כמו שעלה הנזק בשעתו אבל גנב וגזלן פטורים לגמרי ואומרים לבעלים הרי שלך לפניך. וע"ז כתב דהיינו דווקא בהיזקא דממילא הוא דקיל דינם של גנב וגזלן משל מזיק ושומרים לפטור לגמרי ולומר הרי וכו'. אבל אי אתבר מחמתי' בהזיקא דבידיים דה"ל גזלן ומזיק כחדא אז נותנים עליו חומרי שניהם לחייבו ככח היפה שבשניהם שאם הי' היזק שאין בו שינוי דגנב וגזלן פטורי' עלה לגמרי ואין אנו יכולים לחייבו משום ליתי' דידהו אז אנו באים עליו מטעם מזיק דאמרי' דל גנב וגזלן מהכא אלו אזיק לי' בבית בעלים אטו מי לא בעי לשלומי אף בהיזק שאין בו שינוי כדאמרן וכי משום דגנבן או גזלן מעיקרא נפטרנו לגמרי על היזק שאין בו שינוי. הילכך חייב מטעם מזיק בכה"ג, ולא מטעם גנב וגזלן ואם הוא היזק שיש בו שינוי שמתחייב בין מטעם גנב וגזלן בין מטעם מזיק שוב אנו באים עליו לחייבו מטעם גנב וגזלן כדי לחייבו גם בפחת שפיחתו השברים משעת הנזק עד שעת תשלומי' דגנב וגזלן חייבים עלה משום דקנו בשינוי ומזיק פטור עלה ומש"ה אמרי' איפכא דל מזיק מהכא מה שהזיקו הוא בידיים. אילו הוזק ממילא או ע"י אחר אטו לא בעי גנב וגזלן לשלומי גם כל הפחת שפיחתו השברים משעת שבירה עד שעת תשלומי' ואטו משום דהזיקו הם עצמם בידיים תפטור אותם על אותו פחת הא ודאי לא תברא מיהו חילוק הדינים יש בזה בין היזק שיש בו שינוי ובין היזק שאין בו שינוי דבהיזק שאין בו שינוי כיון דמטעם גנב וגזלן פטור לגמרי. ואין אנו יכולים לחייבו אלא מטעם מזיק לחוד הדר דיני' למזיק וקולותיו דאינו משלם אלא פחת שבא ע"י ההיזק אבל פחת שפיחת אח"כ הרי הוא פטור עלה אבל בהיזק שיש בו שינוי שאנו מחוייבי' אותו מטעם גנב וגזלן ג"כ ממילא הוי גם פחת השברים שאחר הנזק ג"כ שלו ככל גנב וגזלן וזהו מה שכ' הרמ"ה דאי לא הוי שבירה של שינוי גמור דינו לשלם כמזיק פי' כקולי מזיק שהפחת דמשעת הנזק ואילך הוי דבעלי' אבל היכי דשברי שבירה של שינוי גמור כיון דקנו לה גנב וגזלן באותו שינוי כו' חייבים לשלם כולה משלם ולא למלוי' דמי פחתה בלבד פי' דביש בו שינוי שוב אנו באי' עליו מטעם גנב וגזלן דחמירי לשלם גם מה שנפחתו השברים אחר הנזק ולא למלוי' מה דאפקת ע"י הנזק עצמו ואמרי' דל הזיקא דבידים מהכא אטו אילו היזק ממילא או ע"י אחר מי לא מחייבת לי' בכל הפחת גם דמשעת הנזק עד שעת התשלומי' וכי בשביל שהזיקו בעצמו תעדיף כחו שלא ישלם הפחת דמשעת הנזק ואילך. וכל דברי הרמ"ה ברורים כשמש בעזה"י:

והנה סוף דינו של הרמ"ה בגנב וגזלן שהזיקו בידיים שנותנים עליהם חומרי שניהם לחייבם ככח היפה שבזה ושבזה אשכחינא לי' ג"כ בש"ס במימרא דרבה דס"פ המפקיד (דמ"ג) בגזל חביתא דחמרא מחברי' אי מעיקרא שוה זוזא ולבסוף שוה ד' דבתברה או שתי' משלם ד' כשעת הנזק ואי אתבר ממילא לא משלם אלא חד זוזא כדמעיקרא כמו דהוי שוה בשעת הגזילה משום דהשתא הא לא עביד ולא מידי ואמאי קא מחייבת לי' אההיא שעתא דגזלה וההיא שעתא זוזא הוא דשוה הרי דבכה"ג מחייבי' לי' משום מזיק ולא משום גזלן אם שברה בידיים או שתאה. דהא אי מטעם גזלן לא מצי' למחייבי' אלא כשעת הגזילה דלא הי' שוה אלא חד זוזא וכדאמרי' באי אתבר ממילא. והיינו מטעמא דאמרי' דל גנב וגזלן מהכא אילו אזיק לי' בבית בעלים אטו מי לא בעי לשלומי ד' כשוי' דשעת הנזק וכי משום דגנבה או גזלה מעיקרא תעדיף כחו של גזלן שלא ישלם אלא כדהשתא ובמעיקרא שוה ד' זוזי ולבסוף אינו שוה אלא חד זוזא בין באתבר ממילא בין בתברא או שתיי' משלם ד' כדמעיקרא וכדמוכח בפרק מרובה (דס"ה) במימרא דרב דקרן כעין שגנב וכמו שכתב הרא"ש שם ובב"מ שלא יהא חוטא נשכר וכיון דאילו אתבר ממילא משלם ד' כשעת הגזילה כ"ש בששברו בידיים או שתאו והיינו ג"כ מה"ט דאמרן דדל הזיקא בידיים מהכא אטו אילו אתזק ממילא מי לא משלם ד' כדמעיקרא מטעם גזלן וכי בשביל שהזיקו בידיים תעדיף כחו לשלם כדהשתא והוא ממש כדינו של הרמ"ה בגנב וגזלן שהזיקו בידיים שנותני' עליו חומרי מזיק לחייבו גם בהיזק שאין בו שינוי משום ליתי' דמזיק ונותני' עליו חומרי גזלן לחייבו בהיזק שיש בו שינוי בפחת שפיחתו השברים משעת הנזק עד שעת תשלומין:

וכן מצינו לענין קים לי' בדרבה מיני' דאמרי' בכתובת (ד"ל) ומודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שחייב מפני שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבוא לאיסור חלב וכן שם לקמן (דל"ד) בהי' גדי ופרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבוא לאיסור שבת וכן בגיטין (דנ"ג) ובב"ק (דקי"ז) משעת הגבהה קניי' אחייב לי' ממון. מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך דבהני כולהו שאין אנו יכולים לחייבו מטעם מזיק משום דבהאי שעתא קלב"מ ויפטר לגמרי עי"ז. לכן אנו באים עליו מטעם גזלן שחל חיובו בשעת הגבהה או משיכה שאז לא הי' קלב"מ וטעמא דכולהו הוי משום דדמו להא דאי מעיקרא שוה ד' ולבסוף שוה זוזא דמשלם ד' כדמעיקרא בין באתבר ממילא בין בשברה בידיים וכמו דמחייבי' לי' התם בד' אע"ג דבשעת ההיזק לא הי' שוה אלא חד זוזא וש"מ דשעת הגזילה לחוד מחייבתו בזה. ה"נ אם הי' קלב"מ בשעת ההיזק מיהו שעת הגזילה לחוד מחייבתו. וכמו דמחייב מה"ט בפחת שפיחתו השברים משעת הנזק ואילך כגזלן אע"ג דמזיק פטור עלה משום דמחייבי' לי' מטעם גזלן ומדלי' הזיקא דבידיים מהכא וכן נמי אשכחן ג"כ לענין קלב"מ שאם בשעת הגנבה והגזילה הי' קלב"מ ובשעת הנזק לא הי' קלב"מ כמו ההיא דגונב כיס בשבת והי' מגרר ויוצא מרה"י לר"ה שאיסור שבת ואיסור גנבה באים כאחד כמו דאיתא בכתובת (דל"א) ושאר דוכתי' אם שיברו אח"כ בידיים בשעה שאינו קלב"מ לפי שיטתו של הרמב"ן בסנהדרין פרק בן סורר (דע"ב) חייב על שעת השבירה שאז אינו קלב"מ וכן הביא המגיד משנה (בפ"ג מהלכות גנבה) בשם הרמ"ה עיי"ש וכן בטור ח"מ (סימן שנ"א) בשם הרב ישעי' וכתב שכן מסתבר עיי"ש וטעמא דהא נמי הוי משום דדל גנב וגזלן מהכא דלא מצי' למחייבי' הכא משום ליתי' דידהו מפני שבשעת הגניבה והגזילה הי' קלב"מ מחייבי' לי' מטעם מזיק לחוד שאז אינו קלב"מ וכהא דרבה באי מעיקרא שוה חד זוזא ולבסוף שווה ד' ותברא בידיים משלם ד' ככל מזיק מטעמא דאי איתא הדר בעיני' וכהאי דינא דהרמ"ה באם הזיקו בידיים היזק שאין בו שינוי דמטעם גנב וגזלן מפטר עלה לגמרי ואומר לו הרי שלך לפניך מיהו חייבי' לי' מטעם מזיק שחייב בהיזק שאין בו שינוי כאילו יש בי שינוי. [ולפי שי' בעהמ"א ושאר רבוותא דבהדי' דס"ל דכל שבא ליד הגנב והגזלן ע"י קלב"מ גם אם הזיקו אח"כ בידיים בשעה שאינו קלב"מ ג"כ פטור כמו שהביאו הרמ"א בח"מ (שם) יתבאר בעזה"י במקומו] ה"נ אם הי' בשעת גנבה וגזילה קלב"מ ובשעה שהזיק בידיים אינו קלב"מ חייב מטעם מזיק.

ויש להתלמד לפי זה לדינא באי מעיקרא שוה זוזא ולבסוף שוה ד' זוזי ותברא בידיים דמשלם ד' כדרבה היאך הוי דינא לענין פחת השברים דמשעת הנזק ואילך מי אמרי' כיון דמטעם גזלן לא מצית למחייבי' אלא בחד זוזא כשעת הגזילה ולא מחייבת לי' בד' זוזי אלא מטעם מזיק בידיים א"כ חזר דינו לדין מזיק לגמרי ולקולותיו. דפחת השברים דמשעת הנזק ואילך הוי דבעלים ולא דגנב וגזלן וכמו דאמרי' לענין היזק שאין בו שינוי מה"ט דכיון דמטעם גנב וגזלן פטור לגמרי ואין חיובו אלא מטעם מזיק לחוד חזר דינו לדין מזיק ולקולותיו שמשלם מה שהזיק אעפ"י שאין בו שינוי אבל הפחת שפיחתו השברים אח"כ הוי דבעלים. א"ד שאני התם דאילו מטעם גנב וגזלן פטור לגמרי כיון שהוא היזק שאין בו שינוי הרי הוא א"ל הרי שלך לפנים אבל הכא הרי מטעם גזלן נמי מחייב בחדא זוזא מיהת ונהי דהא דמחייבת לי' ד' זוזי אינו רק מטעם מזיק נותנים עליו גם חומרי גנב וגזלן להיות גם פחת השברים דמשעת נזק ואילך שלהם ולא דבעלים ולכאורה הי' נראה דבהאי טופיינא דרמי עלי' מטעם מזיק הוי פחת דבעלים אבל במאי דמתחייב גם מטעם גזלן הוי פחת דידי':

אבל כד דייקינין בהא מילתא חזי' דבכה"ג ודאי נותני' עליו חומרות שניהם ביחד ואעפ"י שמשלם ד' כשעת הנזק מ"מ גם מה שפיחתו השברים אח"כ עד שעת התשלומי'. הוי ג"כ דידי' ולא דבעלים ולא דמי לאם הי' היזק שאין בו שינוי דכיון שאינו חייב אלא משום מזיק נותני' עליו גם קולי מזיק להיות פחת השברים שבא אחר הנזק לבעלים ולא לגזלן כמש"כ הרמ"ה דשאני הכא שהרי מה דפחת השברים לא הוי דמזיק אינו אלא משום דשינוי אינו קונה גבי' כמו בגנב וגזלן. הא אילו הי' שינוי קונה גם בדידי' פשיטא דגם הפחת הי' ג"כ שלו וא"כ גזלן שהזיק בידיים כיון דהוא קנה הדבר ע"י שינוי יותר מכל מזיק ממילא גם פחת השברים הוי ג"כ שלו כמו בכל גזלן ולא גרע מה שהזיקו בידיים מאילו הוזק ממילא ומש"ה אעפ"י שנותני' עליו חומרי מזיק לשלם ד' כשעת ההיזק מיהו פחת השברים שפיחתו אחר הנזק הוי דידי' ולא דבעלים מפני שאעפ"י דדייניני' לי' כמזיק לשלם כשעת הנזק אבל גם ע"י מה דהוי גם גזלן אהני לי' שקונה הדבר לעצמו ע"י השינוי ועי"ז ממילא מה שהוזלו אח"כ השברים הוי דידי' ג"כ וזה ברור:

מיהו לענין היזק שאין בו שינוי דגנב וגזלן פטורי' עלה ואומרי' לו הרי שלך לפניך ואם הזיקו בידיים חייבי' עלה מטעם מזיק לחוד. ומש"ה נותנים להם גם קולי מזיק שיהא הפחת שפיחתו השברים משעת הנזק ואילך דבעלים כמש"כ הרמ"ה. נראה פשוט דה"ה נמי אם מעיקרא הי' שוה ד' זוזי ולבסוף שוה חד זוזא דאינו משלם אלא חד זוזא כשעת הנזק מה"ט גופי' דכיון דמטעם גזלן פטור לגמרי וא"ל הרי שלך בהזיקא דממילא כה"ג גם בהזיקו בידיים דמחייבי' לי' מטעם מזיק גם בהיזק שאין בו שינוי מיהו אינו משלם אלא כמה שהזיק דהיינו כשויו דשעת הנזק לחוד וגם ממה שכתב הרא"ש במרובה ובס"פ המפקיד בטעם הדבר מאי דאי מעיקרא שוה ד' ולבסוף שוה זוזא ושברה בידיים דמשלם ד' משום דכיון דאי אתבר ממילא משלם ד' דכל הגזלני' משלמים כשעת הגזילה כדליתי' בעיני' מש"ה גם בשברה בידיים משלם ד' כדי שלא יהא חוטא נשכר עיי"ש נמי מוכח דהא בהיזק שאין בו שינוי כי שברה בידיים לא משלם ד' אלא חד זוזא דהא התם לא שייך ה"ט דשלא יהא חוטא נשכר דהא בכה"ג אי אתבר ממילא פטור לגמרי ובאמת טעמו של הרא"ש אינו מדוקדק שהרי אי משום ה"ט אם הי' היזק שאין בו שינוי הי' ראוי ליפטר לגמרי כמו באתבר ממילא בכה"ג ובאמת הא ליתי' דודאי חמור דינו של מזיק בידיים מאתבר ממילא לענין זה וכמש"כ גם הרא"ש בפרק הכונס לענין שומרי' וגם גנב וגזלן שהזיקו בידיים נמי לא עדיפי משאר מזיק משום דדל גנב וגזלן מהכא מחייב מטעם מזיק אלא משום דלא איירי הרא"ש אלא לענין היזק שיש בו שינוי דבאתבר ממילא משלם ד' כדמעיקרא והתם סגי לי' ה"ט דשלא יהא חוטא נשכר לחייב גם מזיק בידיים ד' כדמעיקרא ועיקר הטעם הוא דכיון דה"ל גזלן ומזיק כחדא מחייבי' אותו ככח היפה שבזה ושבזה ומשום שהזיקו בידיים לא גרע מאלו היזק ממילא וכן משום שהזיקו אחר שגזל תחילה לא גרע מאלו הזיקו בבית הבעלים וזה פשוט:

ולענין קים לי' בדרבה מיני' היכי דבשעת הגנבה והגזילה הי' קלב"מ כמו הי' מגרר ויוצא בשבת מר"ה לרה"י וכו' ואח"כ שיבר בידיים בשעה שאינו קלב"מ דחייב לפי שיטתו דהרמב"ן ודעימי' מטעם מזיק בידיים דבהאי שעתא או לא ה"ל קלב"מ וכפ"מ שכתבנו לעיל אי מעיקרא שוה ד' זוזי ולבסוף לא שוה אלא חד זוזא. נראה פשוט דאינו משלם אלא חד זוזא כדהשתא דהא אי איתבר ממילא פטור לגמרי משום דאותה שעה דגנבה וגזילה שהי' אז קלב"מ לא מצי למחייבי' באונסי' וא"כ גם כי שברה בידיים נהי דמחייב מטעם מזיק מיהו לא מצי' למחייבי' אלא כשווי' דהאי שעתא דהיזק לחוד ולענין פחת השברים דמשעת הנזק עד שעת תשלומי' יש להסתפק אי הוי ג"כ דבעלים כמו בכל מזיק שהרי אי אתה יכול לחייבו אלא מטעם מזיק ולא מטעם גזלן דאז הי' קלב"מ. א"כ ה"ל כמו היזק שאין בו שינוי דכיון דפטור עלה מטעם גזלן ה"ל ככל מזיק שהפחת דשברים הוי דבעלים א"ד נהי דכל מזיק הוי פחת שברים דבעליו משום שאינו קונה בשינוי ואע"ג דאי אתזק ממילא פטור עלה משום דכיון דהשתא לא עביד ולא מידי והאי שעתא דגזילה דקא מחייבת לי' עלה הא ה"ל קלב"מ מיהו אם הזיקו בידיים אח"כ בשעה שאינו קלב"מ והרי הי' בידו בגזילה וכיון לזכות בה. נתחייב על שעת הנזק לחוד דקנה אותה בשינוי בהאי שעתא גופי' מיהו במרובה (דע"ט) תנן גנב וטבח וכו' ברשות בעלים פטור הרי דשינוי מעשה לחוד לא קני בלא הגבהה או משיכה שלפניו וכמש"כ בידות קנינים (סי' )וכיון דהכא הי' קלב"ם בשעת משיכה. אינה יכולה לחייבו ממון ולא לגרום חיוב ממון על הפחת דשברים דמשעת ההיזק עד שעת תשלומי' וצ"ע ויתבאר בס"ד במקום אחר:

ואם הי' קלב"מ בשעת הנזק ולא בשעת הגנבה והגזילה כמו בהי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת או בגונב חלבו של חבירו ואכלו אליבא דר"נ בן הקנה אם בשעת הגנבה והגזילה הי' שוה ד' והוזל אח"כ אין נ"מ משום דס"ס משלם ד' כשעת הגזילה וגם הפחת הוי דידהו ולא לבעלים אם הי' היזק שיש בו שינוי ואעפ"י שלא נגמר ההיזק עד שעת הנזק מ"מ חשבי' לכולא חיובא משעת התחלת הקנין דמשיכה או הגבהה אבל אם הי' היזק שאין בו שינוי פשוט הדבר דפטור כיון דשעתא דגזילה לא מחייבא לי' ובשעת ההיזק הא ה"ל קלב"מ ואם בשעת הגנבה והגזילה לא הי' שווה אלא זוזא. ובשעת הנזק שווה ד':

פשוט הדבר דלא משלם אלא זוזא כשעת הגזילה ואין דינו אלא כגזלן בהזיקא דממילא דמחייב בהיזק שיש בו שינוי. ופטור אהיזק שאין בו שינוי ופחת השברים דמשעת הנזק ואילך הוי דידי' ותו לא מידי:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה