תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן נד
בביאור דברי הרי"ף בריש ב"ק. דלא כפי שפירשם הרא"ש ז"ל.
כתב הרי"ף בריש ב"ק ושן ורגל פטורים בר"ה דאורחי' הוא וכתב עלייהו הרא"ש ז"ל תמי' לי מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא הא קרא כתיב וביער בשדה אחר ולא בר"ה ואפשר שבא לפרש טעם הכתוב למה פטרתו תורה בר"ה לפי שדרכו לילך בר"ה וא"א שילכו הבעלים אחריהם תמיד וכו' ונ"מ מטעם זה שאם הי' עץ ארוך מונח מקצתו בר"ה ומקצתו ברה"י ודרכה עליו בר"ה ושברה ברה"י כלים כיון שדרכה לילך ולידרוס עליו פטורים וכו' עייש"ה וראיתי ביש"ש שם (סי' ג) שלא נחה דעתו לפרש דברי הרי"ף עפ"י דרכו של הרא"ש וכתב עלה שאעפ"י שהדין שהוציא הראש מדבריו דין אמת מיהו הרי"ף על כרחיך לא לכך נתכוין לפיכך יצא לפרש דברי הרי"ף בדרך אחר עייש"ה וגם בפירושו לא נתקררה דעתי הנמוכה שיתכוין לזה הרי"ף מפני שאין מדרכו של הרי"ף להוציא דברים מדעתו ולדרוש טעמא דקרא כדי לחדש דינים שלא מצינו אותם מבוארים בהש"ס ואנן איפכא מצינו במשנתינו דפרק כיצד הרגל דנקט לה תנא האי טעמא דשן ורגל אורחייהו הוא כדי להחמיר עליהם להיות מועדים מתחילתם ולשלם נ"ש מיד ולאפוקינהו מידי קרן שאינו מועד מתחילתו ואינו משלם אלא ח"נ. ומש"ה אם הזיקה בשן ורגל מידי דלאו אורחה בכך חזרה לקלות קרן ואינה משלמת אלא ח"נ כקרן והיינו דתנן לקמן (די"ז) הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת וכו' משלם ח"נ וכן תנן עוד לענין שן (די"ט) הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות אכלה כסות וכלים משלמת ח"נ אבל במה שהקילה התורה עליהם לפטרן בר"ה לא שמענו ערין שהוא ג"כ הטעם דאורחי' הוא בכדי שנלמוד מזה להוסיף בפטורן בעץ ארוך שדרסה בר"ה והזיקה ברה"י דילמא גזירת הכתוב הוא ומנלי' להרי"ף מדנפשי' שאותו הטעם בעצמו משתרבב גם במה שהקילה התורה בשן ורגל לפוטרן בר"ה שהוא ג"כ מכת זה כדי להוסיף על הפטור גם במקום שההזיק הי' ברה"י כל שהוא אורחי' הוא פטור הא מנלי' ואעפ"י שבחי' הבאתי ראי' קצת מהש"ס לדינו של הרא"ש שלמדה מד' הרי"ף ודינו של הרא"ש דין אמת וכמו שכ' היש"ש ג"כ אבל רחוק רחוק שיהי' זה בכוונת הרי"ף ז"ל ואנהרינהו לעיינין מן שמיא למצוא דבריו של הרי"ף לפי' שיטתו סוגיא ערוכה בש"ס מפורש באר היטב דטעם הפטור בר"ה דשן ורגל הוא משום דאורחי' הוא. ולא להוסיף על הפטור נתכוין [גם בהלכה בר"ה והזיקה בדה"י כפי מה שהבין הרא"ש בדבריו] אלא למעט מהפטור קאתי שלא פטרה התורה שן ורגל בר"ה כי אם היכי דהוי אורחי' אבל אי לא הוי אורחי' גם בר"ה נמי חייב. ולא היכי דחייב רק בח"נ כדין קרן שחייבת גם בר"ה דהא מ לתא דפשיטא היא וא"צ להשמיענו דבביעטה או שאכלה כסות וכלים כיון דיצאה מכלל שן ורגל ובאה לכלל קרן שאינו משלמת אלא ח"נ פשיטא דהה"נ דגם בר"ה חייבת כדין קרן ממש וזו א"צ לפנים אלא הרי"ף לכך נתכוין דגם שן ורגל ממש שהיא מועדת מתחילתה ומשלמת נ"ש. דמ"מ אם היא לאו אורחה חייבת גם בר"ה. ונותני' עליו חומר שניהם דשן, ורגל לענין שתהא מועדת מתחילתה ותשלם נ"ש ומ"מ גם בר"ה נמי חייבת כקרן ואי תימא היכי משכח"ל הרי היכי דלאו אורחי' ממילא ה"ל משונה ונפיק לה מתורת שן ורגל ובא לתורת קרן לקולותיו וחומרותיו שמשלמת ח"נ וחייבת גם בר"ה וכהני מתני' דאייתי' והרי כבר אמרנו שזה מילתא דפשיטא א"ל להאמר בזה אשיבך כי מה שאמרנו הוא מפורש בש"ס דלקמן (ד"כ) במימרא דאילפא בהמה בר"ה פשיטה צוארה ואכלה מע"ג חברתה חייבת מ"ט על גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסעייא לי' היתה קופתו וכו' ודחי לה כדאמר רבא בקופצת ה"נ בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא דא ר' אושעי' וכו' עייש"ה. והנה רש"י כתב ז"ל בקופצת וכו' שאין דרכה בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת ח"נ קאמר עכ"ל ולפירושו ברייתא הוא דאיירי בקופצת דהוי קרן. אבל אילפא שלא בקופצת איירי דאורחי' הוא והוי שן אלא דע"ג חברתה כחצר הניזק דמי אבל הרי"ף פי' דהאי מימרי דאילפא נמי איירי בקופצת ומ"מ משלמת נ"ש והבעהמ"א נחלק עליו אכמ"ל אבל הרמב"ן במלחמות ה' ביאר ברחבה שיטתו של הרי"ף בזה ותורף דבריו בקצרה הוא דודאי הא דאילפא איירי בקופצת ואע"ג ששינתה בדרך שבאתה לאכלו אפ"ה משלמת נ"ש מפני שלא זו השינוי מוציאתה מידי שן ומביאתה לידי קרן לשלם רק ח"נ שזה אינו אלא היכי שהיתה השינוי בעצם האכילה שאכלה מה שאינו ראוי לאכילתה כמו כסות וכלים אבל אם אכלה מה שראוי לה אעפ"י ששינתה בדרך אכילתה כגון שאכלה בקפיצה וכדומה אין זו מוציאתה מידי שן ומועדת מתחילתה לשלם נ"ש ככל שן דעלמא דכיון דאורחה לאכול אורחה נמי למקפץ שהרי גדולה מזו מצינו באכלה לליפתא ותברא לדנא דחייבה רבא אליפתא ואדנא נ"ש א"כ כ"ש דאמרי' הכי לענין ליפתא גופי' שאעפ"י שאכלתו ע"י קפיצה וכדומה אין זו מוציאתה מידי שן ומביאתה לידי קרן שלא תחייב אלא חצי נזק אלא עדין היא שן כמו שהיתה ומ"מ אהני לן האי שינוי שבדרך אכילתה להוציאה מקולת כל שן ורגל שפטורה בר"ה אבל בזו ששינתה מדרך אכילתה יצאתה מכלל האי קולא מפני שלא זו היא שן שפטרתה התורה לפי שאין דרכה לאכול בקפיצה אלא להלוך ולאכול בדרך הילוכה בלא קפיצה וכיון דלאו אורחה הוא אמטו להכי חייבת נ"ש גם בר"ה. מפני שלא פטרה התורה שן ורגל בר"ה אלא היכי שגם דרך אכילתה היתה כאורחה אבל אם לא היתה דרך אכילתה כאורחה אעפ"י שעצם האכילה היתה כאורחה שאכלה דבר שדרכה לאכול ולא כסות וכלים שאין דרכה לאכול כלל. [שאילו כן כבר יצאתה מתורת שן לגמרי ובאת לגמרי לכלל קרן גם לקולא שלא להתחייב רק ח"נ בין בר"ה בין ברה"י] משלמת נ"ש כשן ורגל וחיובה בין בר"ה בין ברה"י כקרן. ודבר זה מפורש בתוספתא בהמה שהותה מהלכת כדרכה בר"ה ואכלה משלמת מה שנהנית שינתה ואכלה משלמת מה שהזיקה כיצד שינתה ואכלה היתה קופתו מופשלת לו מאחוריו בר"ה ופשטה פרה פי' לתוכה ואכלה משלמת מה שהזיקה והאי לישנא דמשלמת מה שהזיקה היינו נ"ש ולא ח"נ וכן איתא בירושלמי מפורש תני ר"ח שינתה ואכלה משלמת נ"ש מהו שינתה ואכלה היתה קופתו מופשלת לו מאחוריו בר"ה ופשטה פי' ואכלתן משלמת נ"ש הרי דאעפ"י שאין זו שינוי המוציאתו מכלל שן ומביאו לכלל קרן שלא ישלם אלא ח"נ מהני מיהת ע"י מה דלאו אורחה לחייבה גם בר"ה משום שאין שן ורגל פטורים בר"ה אלא היכי דהוי אורחי' לגמרי גם בדרך אכילתן ולא סגי לן במאי דהוי אורחי' בעצם האכילה כמו דסגי לן בהכי לחייבו בנ"ש וגם בדנא וסלא אע"ג דקרי לה אורחה לחייבא על הסל נ"ש לענין לפוטרה בר"ה מיהא לאו אורחה הוא והן הן דבריו של הרי"ף ממש במה שכתב דשן ורגל פטורים בר"ה דאורחי' הוא כלומר הא לא"ה אעפ"י שאכלה מה שדרכה לאכול ולא הוי שינוי דמייתי לה לכלל קרן שלא לחייבה רק בח"נ מיהו אין זו שן ורגל שפטרתו התורה בר"ה ודבריו מפורשים בש"ס ותוספתא וירושלמי [ואני תמה על רבן של ישראל הרא"ש ז"ל. דלא נחת להכי נפרש דבריו של הרי"ף באופן הלזה שהרי גם הוא בפרק כיצד הרגל (סי' ד') הביא שי' הרי"ף בהא דקופצת דקפיצה לאו שינוי הוא להוציאו מכלל שן ורגל מלחייבו בנ"ש ולהביאו לכלל קרן שלא יתחייב אלא בח"נ אנא דאיהוא אינו מפרש טעם החיוב בר"ה משום דלאו אורחי' הוא בדרך אכילתו ואין זו שן שפטרתו התורה אלא היכי דהוי אורחי' לגמרי גם בדרך אכילתו וכמו שלמד הרמב"ן מהתוספתא והירושלמי אלא תלי טעם הפטור דשן ורגל בר"ה משום שהניזק אין לו להניח פירותיו במקום שלבהמה רשות להלוך ויכולה לאכול כדרכה אבל במקום שאין הבהמה יכולה לאכול אלא ע"י קפיצה יש לו רשות לניזק להניח שם פירותיו ומש"ה ממילא חייב בעל בהמה דקרי' בי' בשדה אחר עייש"ה וגם לפי דרכו הי' יכול לפרש דברי הרי"ף דשן ורגל פטורים בר"ה דאורחי' הוא פי' ומש"ה אין לו רשות לניזק להניח שם פירותיו ולא קרי' בי' בשדה אחר ומינה דהא היכי דלאו אורחי' שאין יכול להגיע אלא בקפיצה חייב גם על שן ורגל בר"ה נזק שלם ואולי מקום הניחו לי וכו'] ובבירור דברי רא"ש ודינו הארכנו הרבה בידות נזיקין בס"ד: