תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן נג
נדה פ' תינוקת (דס"ה) ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותתנשא לאחר ניסת לאחר וראתה וכו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ופירש"י דתלתא זימני בעי' לחזקה כרשב"ג וכו' ונאמנת וכו' דברי רבי ופירש"י הך מילתא לחודה וכו' קאמ' רבי אבל רישא כולה ר"ש היא עכ"ל והוא לפי מה שכתב למעלה דג' זימני בעי' לחזקה כר"ש ובתוס' ד"ה ונאמנת פירש"י וכו' ור"י מפרש דאפי' רבי מודה ברואה מ"ת דבעי ג' זימני' להחזיקה. דומיא דהא דלעיל (דס"ג) לימים שנים ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום וראתה וכו' עיי"ש ופי' האחרונים דרש"י פליג עם הר"י בוסת דרואה מ"ת אי הוי כוסת הבא ע"י מעשה או לאו ולענ"ד נראה דרש"י לא פליג עם הר"י כלל. דווסת דרואה מ"ת הוי ווסת הבא ע"י מעשה ובעי ג' לכ"ע כמו באכלה שום ופלפלי'. דאל"כ למה העמיד רש"י דבריו באחרונה אהא דתנשא לאחר בפעם ג' דהוי מטעם שאין כל האצבעות שוות. ולא העמידם בראשונה אבעל ראשון דתנא משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית והיינו משום דאין כל הכוחת שוות כדאמרי' בש"ס ומש"ה בעי' ג' זימנין לאחזוקי לכל הכחות וש"מ דהיינו כרשב"ג דתלתא זימנא בעי' לחזקה. דאי לרבי כבר נתחזקה בשני פעמים א"ו דרש"י נמי מודה דוסת דתשמיש כיון שבא ע"י מעשה בעי ג' פעמים ואפי' לרבי כשי' של הר"י והא דכתב רש"י הכא אותנשא לאחר לבעל ג' דלא אתי כרבי אלא כרשב"ג דאילו לרבי בתרי זימנא הוי חזקה לאו משום איסורא דרואה מחמת תשמיש קאתי עלה דלהא גם לרבי ג' זימנין בעי כדכתיבא אלא משום דלרבי הוחזקה להתגרש כל שנתגרשה שני פעמים דלגבי הא תרי זימנא הוי חזקה ורש"י אזיל לטעמי' שכתב בספ"ב דיבמות (דכ"ו) ד"ה בתרי זימנא וכו' שהוחזקה להתאלמן ולהתגרש עכ"ל ותוס' לטעמייהו אזלי שכתבו שם ד"ה אגירושין דאפי' נתגרשה כמה פעמים שרי עיי"ש כנלע"ד: