תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן נא
שבת (דקי"ז) והא תנא דבי ר"י לא תעשה כל מלאכה י יצא תקיעת שופר ורדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ובתוס' גרסו כל מלאכת עבודה לא תעשו והקשו עלה דמ"ט מייתי האי קרא דכתיב גבי יו"ט הא אפי' בשבת דכתיב לא תעשה מלאכה סתם ולא כתיב עבודה נמי שרי תקיעה ורדה"פ מן התורה כדמייתי לה הש"ס הכא אשבת. ופי' ר"ש דגרסי' לא תעשה כל מלאכה ורשב"א מפרש דלעולם מכל מלאכת עבודה אמעיט ושבת ילפי' מיו"ט משום דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' עיי"ש והנה לפי' הר"ש דלאו מלישנא יתירא דעבודה הוא דמפיק להו אלא דגם בכלל סתם מלאכה נמי לא הוי קשה דא"כ מ"ט מסמיך לה תנא אקרא כלל לימא סתמא תנא וכו' תקיעת שופר ורדה"פ חכמה ואינה מלאכה ואנן ידעי' דשרי בין ביו"ט בין בשבת ולשני הפירושים איכא למידק טובא מה ראה התנא לזווגן להני תרתי תקיעת שופר ורדית הפת כאחד שאין להם ענין זה לזה כלל ולהוציאם מהפסוק מכלל מלאכה או מכלל מלאכת עבודה יותר משארי שבותים שנראים במלאכות ואינם מלאכות:
וחלקי אמרה נפשי בזה דבר נחמד בדרך נאה ומתקבל לפי' גירסתו ופירושו דהרשב"א דמכל מלאכת עבודה דכתיב גבי יו"ט הוא דמפיק לה והה"נ לשבת משום דאין בין וכו':
ואומר דהנה בהאי קרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו דכתיב גבי יו"ט מצינו עוד דרשה אחרת בת"כ ורש"י בפי' החומש הביאה בפ' אמור (ויקרא כ"ג ח') ז"ל מלאכת עבודה אפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהם כגון דבר האבד כך הבנתי מת"כ דקתני יכול אך חוה"מ יהא אסור במלאכת עבודה ת"ל ביום הז' וכו' וכן פי' עוד בפ' פנחס ( במדבר כ"ח י"ח) כל מלאכת עבודה אפי' מלאכה הצריכה לכם כגון דבר האבד המותרת בחוה"מ אסור ביו"ט עכ"ל:
ומצינו עוד דרשא אחריתי בהאי קרא גופא בחגיגה (די"ח) תניא אידך כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיות מלאכה דברי ריה"ג ופרש"י וסמיך לי' שבעת ימים תקריבו אשה לה' עיי"ש. ואומר אני בעניי שכולם עולות בקנה אחד ולא פליגי אהדדי כלל שהרי הרמב"ן בפירושו על התורה הקשה אהך דרשא שהביא רש"י מתורת כהנים דקרא דמלאכת עבודה דכתיב גבי יו"ט אתי לרבות דאפי' דבר האבד נמי אסור דא"כ מ"ט לא כתב רחמנא גם גבי שבת ואטו בשבת מי שרי דבר האבד עיי"ש ובאמת היא קושי' גדולה לכאורה דאיך ה"א כלל דבשביל הפסד ממון נתיר לאו שבתורה דאיצטרך קרא לאפוקי מהא והיכן מצינו שנתיר איסור תורה בשביל חסרון כיס:
לכן הנראה בזה ברור' דהך קרא דמלאכת עבודה לאו לרבות באיסור מלאכת יו"ט אפי' דבר האבד קאתי. דהא ודאי ליתא דאי' משום הא לא צריך קרא כלל דמהכ"ת נימא להתיר איסור לאו משום הפסד ממון וכדכתיבנן. אלא קרא קאתי משום דמתחילה כתב רחמנא ז' ימים תקריבו אשה לה' וסמיך לה אך ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו וא"כ אי הוי כ"ר סתמא כל מלאכה לא תעשו הוי דייקי' מינה דביום הראשון וביום הז' דהוי מקרא קודש הוא דאסור בעשיות מלאכה אבל שאר הז' ימים דהייינו חוה"מ שרי לגמרי בכל מלאכה אע"ג דשוים ליו"ט בהקרבת המוספים אמטו להכי כ"ר כל מלאכת עבודה לא תעשו לרבות דבר האבד שאסור ביום הראשון וביום הז'. ומינה דהא דמפיק מהאי קרא חוה"מ שאינו בכלל האיסור דעשיית מלאכה מפני שאינם מקרא קודש לאו מאיסורא דכל מלאכה הוא דמפיק להו דבדידהו שרי אלא מהאי חומרא לחוד דאחמור רחמנא גבי יו"ט בראשון וז' משום דהוי מקרא קודש לאסרו גם בדבר האבד הוא דמפיק מינייהו חוה"מ דשרי בהא אבל בדבר שאינו אבד חוה"מ נמי אעפ"י שאינו מקרא קודש מ"מ אסור בה משום דשוו ליו"ט בהקרבת המוספי' דבר יום ביומו ונמצא לפ"ז דהאי ריבוי' דמלאכת עבודה דכ"ר גבי יו"ט לאו משום ריבוי' באיסורא דיו"ט גם בדבר האבד קאתי דלהא ודאי לא צריכא כלל והרי בשבת דלא כתיבא הכי ומ"מ פשיטא דאסור גם בדבר האבד כמו בדבר שאינו אבד כדכ' הרמב"ן. אלא האי מלאכת עבודה דכ"ר גבי יו"ט למעט במיעוט דאפיק קרא לחוה"מ מאיסור מלאכה שאמרה תורה ביו"ט קאתי לומר לך דלא מעטי' קרא לחוה"מ מכל מלאכה אלא מהאי חומרא דדבר האבד לחוד אבל בדבר שאינו אבד בחוה"מ נמי אסור. והכי דייקא לישנא דת"כ שהביא רש"י יכול אף חוה"מ יהא אסור וכו'. וא"כ קרא לאו לאסור ביו"ט בדבר האבד קאתי אלא לאסור גם בחוה"מ בדבר שאינו אבד ולפ"ז הני הרי דרשות הא דת"כ והא דמסכת חגיגה אחת הן:
ועפי"ז נפתחו לפנינו שערי אורה בפי' הך ברייתא דתנא דבי ר"י דממעט מהאי קרא גופי' דמלאכת עבודה תקיעת שופר ורדית הפת דהדבר תמוה מה ענין להם להדדי ועכשיו הדברים מבוארים באר היטב דהנה לפ"מ שנתבאר דהאי ריבוי' דמלאכת עבודה דדרש גבי יו"ט אינו בא בגלל עצמו באיסורא דיו"ט גם בדבר האבד אלא בגלל חוה"מ לומר דהא דחוה"מ אינו בכלל האיסור הוי רק במלאכת דבר האבד לחוד הא לא"ה גם חוה"מ נמי אסור א"כ הא תינח בפסח וסוכות דאית בהו חוה"מ ניחא הא דכתיב בהו רחמנא מלאכת עבודה משום ה"ט דאמרן. אבל בעצרת ור"ה דלית בהו חוה"מ קשה מ"ט כתב בהו רחמנא מלאכת עבודה ולא מלאכה סתם כמו בשבת. ומש"ה למד מינייהו תנא דבי ר"י דברים שנראים כמלאכות ובאמת אינם מלאכות אלא חכמות למעוטינהו מהני קראי וכיון דקיי"ל בכהת"כ דדבר למד מענינו מש"ה ממלאכת עבודה דכ"ר גבי ר"ה ממעטי' תקיעת שופר דאיירי בי' קרא וממלאכת עבודה דכ"ר גבי עצרת ממעטי' רדית הפת דאיירי בי' נמי קרא גבי שתי הלחם בשבועת דכתב בהו רחמנא חמץ תאפינה. והדברים מאירים כשמש בצהרים: