אור ברסלב
תרומת יד סימן מח

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן מח

סימן מז

בדין מזיק את ההקדש בנזקי גופו. אם מחויב מד"ת או לאו וכבר הזכרנו זה לעיל בדברינו (סי' ל"ג) ואם יש חילוק בקדשי' שחייב באחריותן לענין מזיק ומישך שייכא במאי דכתבינן לעיל:

התוס' בריש ב"ק (ד"ו ע"ב) ד"ה שור רעהו הביאו מהירושלמי דר"פ הנזיקין ז"ל במה אנן קיימין אי בהכשר נזיקין הא תניני' שור רעהו ולא שור של הקדש ואי בנזקי גופו הא תני ר' חייא נזיקין להדיוט ואין נזיקין לגבוה אלא באמר הרי עלי מנה לבדק הבית ושמעי' מהא דגם באדם המזיק נמי פטור אדהקדש עוד כתבו וכן משמע במתני' דתנן לקמן (ד"ט) נכסי' שאין בהם מעילה ואכולהו אבות קאי אפי' אנזיקין דאדם המזיק למ"ד מבעה זה אדם והא דאמר שמואל בב"מ פרק השואל (דצ"ט) כי יאכל פרט למזיק דלא משלם חומש אבל קרן משלם היינו מדרבנן עכ"ד אבל בשיטה מקובצת הביא בשם המאירי שכתב שהוא מחלוקת בין גדולי הראשונים ודעת הרבה גדולים לחייב את המזיק בקרן ואינו פטור אלא מן החומש וגם דעתו מסכמת כן עיי"ש. הרי דדבר זה הוא מחלוקת בין הראשונים מיהו גם לשי' התוס' לא מפטר אלא מדין תורה אבל מדרבנן חייב וכמו שהוכיחו התוס' בעצמן מפרק השואל וכן יש להוכיח עוד ממתני' דגיטן (דנ"ג) הכהנים שפיגלו במקדש מזידי' חייבי' וכמו שהעיר זה המל"מ רפ"ב מהלכות גנבה והתוס' שלא הביאו זה הוא משום דאפשר לומר דמתני' דהתם כר"ש ובקדשי' שחייב באחריותן או בקדשים קלים וכריה"ג דאמר ממון בעלים הוא עיי"ש ומ"מ אע"ג דלשיטת התוס' נמי חייב מדרבנן נ"מ לענין נכסי א"י דדינם שווה לנכסי הקדש דתרווייהו ממעטי מרעהו וכמו שכתב הרמב"ם שם וכן בתוס' דשבועת (דמ"ד) ד"ה שומר אבידה בסוף הדיבור עיי"ש וכן יש להוכיח ממתני' דנכסי' שאין בהם מעילה שהוכיח מזה בתוס' לענין אדם המזיק בנכסי הקדש:

ולכאורה קשה לשי' התוס' דגם אדם המזיק פטור בנכסי הקדש דא"כ ל"ל קרא בריש מרובה לפטור הקדשות מתשלומי כפל כיון דאפי' במזיק בידים פטור מיהו כבר הקשו בתוס' עצמן קושיא כעין זו בריש מרובה שם (דס"ב) ד"ה יצאו שטרות דלמאן דלא דאין דינא דגרמי ולדידי' גם אם שרפן בידיים פטור אשטרות. וכן להך שיטתא דכולא דינא אינו אלא מדרבנן וקשה דא"כ ל"ל קרא למעוטינהו מכפל תיפוק לי' דאפי' אם הזיקן בידיים נמי פטור ותי' דכיון דהיכי' דאיתא בעיני' מחייב להדורי למרי' ה"א דגם כפל נמי חייב עלה עיי"ש והאי תירוצא שתי' בתוס' לענין שטרות מסתגי נמי לענין הקדש דגם בזה פשוט הדבר דגם להך שיטתא דפטור במזיק בידיים ה"מ היכי דהזיקן וליתנהו בעינייהו שבא לכלל תשלומי' והתם מעטי' קרא מרעהו אבל היכי דאתנהו בעינייהו לא בעי' למינחת לתורת תשלומי' כלל אלא הלה בא ונוטל את שלו דמאן אקני להו ממון דבעלים שיקנו. וה"ט מהני גם בהקדשות כבשטרות והרי הדבר דומה להא דאמר רבה בפ' בן סורר ומורה (דע"ב) בבא במחתרת ונוטל כלים ויצא דפטור משום קלב"מ דה"מ כי שיבר דלתנהו בעיני' וצריך לשלם וכל שבא לכלל תשלומי אין מת ומשלם. אבל בנטל ואיתא בעיני' חייב משום שאין שייך כאן לומר אין מת ומשלם מפני שאינו בא לכלל תשלומין כלל אלא הלה בא ונוטל את שלו וכדאי' פן להלכה ברמב"ם פ"ג מהלכות גנבה דין ב' עיי"ש ובמ"מ ובח"מ (סי' שנ"א) וכיון שהוא מחויב להחזיר את הקרן בתורת חזרה את שלו ה"א דגם כפל חייב רחמנא אע"פי שהוא בתורת תשלומי' מש"ה בעי' קרא למעוטי שטרות והקדישות:

איברא דמהא דמבע"ל קרא דרעהו למעוטי הקדשות מדיני שומרים כדאי' בב"מ (ד מ"ב) ודאי קשה לשי' התוס' דגם מזיק בידים פטור והיכי סד"א דלחייב על הזיקא דממילא דשומרים אטו מי אלימא הזיקא דממילא דשומרים מהזיקא דבידים וכן מצאתי להגאון מוהרר"י קארלין בספרו קהלת יעקב במסכת' פסחי' (ד"ו) שהביא זה לראי' ברורה לשי' החולקים על התוס' עיי"ש מיהו לפ"מ שכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות שכירות דין ה' דהפקיד הקדש ואח"כ פדאו כשהוא ביד שומר אעפ"י שעכשיו כבר הם חולין מ"מ אין בהם דין שומרי' משום דבעי' שתהא תחילתו וסופו נכסי' הדיוט עיי"ש במ"מ שהיא מהמכלתא ממילא לק"מ דמבע"ל קרא בכה"ג דבמזיקן בידיים ודאי חייב כיון שעכשיו הם חולין אבל בהזיקא דממילא דשומרים פטור בשביל שתחילתו לא הי' נכסי הדיוט ובעי' שיהא רעהו בשעת נתינה ג"כ. ובלא"ה נמי אותה קושיא בעצמה תקשה ג"כ אשטרות לכ"ע וכעין שהקשו בתוס' לגבי כפל א"ו צריך לומר דה"א שנעדיף כחן של שומרים לחייבן בהזיקא דממילא יותר מכפי חובו של מזיק בידיים משום שהם קבלו עליהם השמירה ברצונם וחייבו א"ע בכל חיובי שומרים דהא אשכחן לשמואל בס"פ שבועת הדינים (דמ"ד) בהלוה אלפא זוזי אקתא דמגלא ואבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ויש מהפוסקי' דפסקי כוותי' בדפריש כדאי' בח"מ (סי' ע"ב) ומש"ה גם לגבי שטרות נמי ה"א דהוי לי' כאילו פריש דאי אבד ישלם דמיהן שגרם להפסיד להמפקיד ומש"ה מבע"ל קרא למעטינהו ותי' זה עולה גם להקדש דאפי' לשי' התוס' דמזיק בידים פטור מיהו בשומרים ה"א דמחייב כיון שקבל מרצונו שמירתו עליהם והרי בקנו מידו באמת קיי"ל דחייב כדאי' בב"מ (דנ"ח) ומש"ה מבע"ל רעהו למעוטי באופן שאין ראי' מכאן לאפוקי מדעתם של התוס':

ולכאורה יש להביא ראי' דבידים פטור בהקדש וכשיטת התוס' מהא דבעי' רבא בפרק מרובה (דע"ח) אמר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו מי פטר גנב נפשי' בכבש וכו' מי אמרי' שם עולה קיבל עילוי' א"ד מצי א"ל מצוה מן המובחר בעינא למעבד בתר דבעי הדר פשטא גנב פטר נפשי' בכבש וכו' ופירש"י דאתשלומי דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא מבית הקדש ואליבא דר"ש נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב עכ"ל והנה ריהטא דשמעתתא נראה פשוט דאתשלומי קרן מבע"ל שחוזרים למזבח ושייך לומר מצוה מן המובחר בעינא למעבד אבל אתשלומי כפל אין לו ענין כלל שהרי נשאר ת"י הבעלים וא"כ אי תימא דמזיק קדשים חייב משום ליתי' דהקדש גופי' ואפי' בקדשים שאינו חייב באחריותן מאי נ"מ בהך אבעי' דאפ"ת דמשום ליתי' דבעלים פטר גנב נפשי' בכבש כשם שהם פוטרים א"ע בכבש מ"מ מחייב וקאי בשור משום ליתי' דהקדש מיהא והרי אלו הוי בעיני' פשיטא דמחויב להחזיר להקדש וגם כשהזיקן בידיים נמי הא ס"ל להני רבוותא דמחייב לשלם להקדש מטעם מזיק וא"כ מאי נ"מ בהאי אבעי' אי מחייב נמי משום ליתא דבעלים או לאו כיון דס"ס חייב וגם אמסקנא נמי קשה דהיאך מסיק דגנב מצי פטר נפשי' בכבש נהי דמשום ליתי' דבעלים פטר נפשי' ולא מצי למימר מצוה מן המובחר בעי למעבד אכתי משום ליתי' דהקדש גופי' מחייב וקאי שור תחת השור ואפי' אם הי' גדול א"י לפטור א"ע בקטן וכ"ש בכבש ועוף תחת השור דלא א"ו דמזיק את ההקדש פטור כשי' התוס' והכא בדליתי' בעיני' איירי וכשהזיק ומסיק דפטור גם משום ליתי' דבעלים:

מיהו גם זה יש לדחות לשי' החולקים על התוס' דלעולם משום ליתי' דהקדש פשיטא לן דחייב לשלם כעין שגנב ועיקר הבעי' הוא אי מחייב גם משום ליתיהו דבעלים דמצי אמרי אנן מצוה מן המובחר בעי' למעבד או לאו ואי תימא מאי נפקא לן מינה אי חייב גם משום ליתייהו דבעלים או לאו כיון דס"ס מחייב משום ליתי' דהקדש ודאי נ"מ מהא לענין כפל דמחייב לר"ש בקדשי' שחייב באחריותו:

והאי חיובא ודאי אינו אלא משום ליתי' דבעלים דאי משום ליתי' דהקדש אין שם תשלומי כפל דמעטינהו קרא. וא"כ אי תימא דמחייב גם משום ליתייהו דבעלים בשור ולא בכבש משום דמצו אמרי מצוה וכו' גם כמות הכפל צריך לשלם דמי שור ולא דמי כבש. אבל אי אמרת דמשום ליתי' דבעלים פטר נפשי' גם מקרן בכבש או עוף. נהי דצריך להשלים עד דמי שור כעין שגנב משום ליתי' דמזיק את ההקדש אבל תשלומי כפל אינו מתחייב אלא כפי כמות הקרן שנתחייב מפאת הבעלים ולא על היתרון שאינו מתחייב אלא משום ליתי' דהקדש שאין להם כפל:

עוד יש לומר דנ"מ גם לענין קרן גופי' בהזיקא דממילא שנעשה ביד הגנב דנהי דגנב חייב באונסי' כשואל מיהו גנב דהקדש ודאי פטור לכ"ע ואפי' החולקי' ומחייבי במזיק בידיים בהזיקא דממילא מודו דפטור וגם בשומרים גופי' נמי פטרינהו רחמנא ועד כאן לא נחלקו ר"ש ורבנן לענין שומרים אלא בקדשי' שחייב באחריותו וא"כ יש לפרש אבעיות רבא בכה"ג שהוזק מאליו דמשום ליתי' דהקדש פטור אי מחייב משום ליתייהו דבעלים דמצו למימר אנן מצוה וכו' וה"ה דהוי מצו למשאל הך אבעי' לענין שומרים. בכה"ג דאמר הרי עלי שור ומסרו לשומר ונגנב או נאבד. אי מצי פטר נפשי' בכבש או עוף אלא דנקט לי' בגנב דחייב גם באונסי' כשואל וגם משום דקאי התם אמתני' דפליגי ר"ש ורבנן גבי גנב והתירוץ הראשון יותר נכון מדלא נקט להך אבעי' לענין שומרים בב"מ א"ו דלענין כפל קאי וכמו שכתבנו [וגם לפי שימש התוס' נראה ג"כ דאבעיות רבא הוי לענין כפל דאיירו בה ר"ש ורבנן דאי אקרן ומשום דמזיק הקדש פטור ה"ל לנקוטי בעי' דידי' אמזיק] באופן שאין לנו ראי' מסוגיא זו לא למר ולא למר שמתפרשת שפיר אליבא דתרוויהו:

והרמב"ם כתב ברפ"ב מהלכות גניבה הגונב וכו' או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא להקדש וכו' עיי"ש ומשמעות לשונו דקרן הוא משלם אפי' כי ליתי' בעיני' שהזיקו. דאי בדאיתא בעיני' ה"ל למימר מחזיר את הקרן, ולא שייך לשון תשלומין. והוא נוטה לשי' החולקי' על התוס'.

ולענין מזיק קדשים שחייב באחריותן לשי' התוס' דמשום ליתי' דהקדש פטור. אי מחייב משום ליתייהו דבעלים הראשונים שעדיין אחריותן עליו או לאו הנה לא מצינו מפורש דפליגי רבנן ור"ש בקדשים שחייב באחריותן אלא לענין כפל ודו"ה בפ' מרובה (דע"ו) ולענין אונאה בב"מ (דנ"ו) ולענין שומרים ושבועה בשבועות (דמ"ב) אבל לגבי מזיק בידיים לא מצינו להם מפורש שנחלקו בדבר והי' מקום לומר דבמזיק בידיים לרבנן נמי חייב בקדשים שחייב באחריותן וכמו כן יש להסתפק בגנב גופא דפליגי בה רבנן לענין כפל ודו"ה ופטרי אם גם הקרן בכלל הפטור א"ד האי תשלומי כפל ודו"ה היינו לבר מקרן ברם כי דייקת האי ספיקא נמי שייך בדקמייתא. שהרי אלו עדיין איתי' בעיני' פשיטא דחייב ואפי' בקדשים שאינו חייב באחריותן משום ליתי' דהקדש גופי' ואפי' לשי' התוס' וכפמשכ"ל. ואי בשנאבדו ומתו ביד הגנב נמי פשיטא לאידך גיסא דודאי פטור לרבנן דר"ש משום דנהי דכל גנב וגזלן חייבי'. רחמנא באונסי' כשואל מיהו בקדשים שאין בהם דין שומרים גם גו"ג נמי אין חייבים באונסיה ומינה נמי דלרבנן דר"ש דפטרי גם בקדשים שחייב באחריותן מדין שומרים דהה"נ דגו"ג פטורים ג"כ אם לאנס ברשותם הא אין עליך להסתפק אלא בגו"ג שהזיקו בידיים וא"כ חוזר הכל לספק הראשון והיא היא ומ"ל מזיק בידים בבית הבעלים הראשונים ומ"ל גו"ג שהזיקו את החפץ כשהוא ברשותם שנסתפקנו אי מפטר לרבנן דר"ש כמו בכל הני דאמרן או לאו איברא דגם זו סוגיא ערוכה היא בפ' הגוזל קמא (דצ"ח) דאמר רבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר ושרפו וכו' מחלוקת ר"ש ורבנן לרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממ"ד פטור זכו' הרי דגם במזיק נמי פטרי רבנן כמו מכל הני. ומ"מ עדיין יש להסתפק לדינא לפי מה דקיי"ל כר"מ דדאין דד"ג ומחייב בשורף שטרו של חבירו כאמימר התם ודלא כרבה דאמר דפטור לכ"ע משום דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך וכמו שפסק הרי"ף ז"ל. והא מדרבה מוכח התם דשורף שטרות גריעא טפי מקדשים שחייב באחריותן כדאמר התם אימר דשמעת לי' לר"ש בדבר שעקרו ממון בדבר שאין עקרו ממון מי שמעת לי'. וא"כ לר"מ דמחייב בשורף שטרו שאין עיקרו ממון כ"ש דמחייב במזיק קדשי' שחייב באחריותן אבל יש סברא ג"כ לומר איפכא דשורף שטרו עדיף טפי. וכבר נחלקו בהאי דינא הרמב"ן והרא"ש ותלוי בשני תי' התוס' דפרק מרובה (דע"א) ד"ה וסבר לה כמשכ"ל בדד"ג עיי"ש. ועכשיו באנו לענין האי אבעי' דרבא באומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו אי מצי פטר גנב נפשי' בכבש וכו' ולכאורה איכא למידק לפי שי' של הרמב"ן דמזיק חייב בקדשים שחייב באחריותן דא"כ אמאי לא נקט רבא הך אבעי' לענין מזיק דגם לרבנן נמי חייב ומ"ש דנקט בגנב דלא מסתגי אלא אליבי' דר"ש וכפמשכ"ל דלהרמב"ן לא פטרי רבנן אלא מכפל וכל הני אבל במזיק מודו דחייב עיי"ש אלא דגם זו לק"מ משום דלכאורה איכא למידק אכל עיקר אבעי' דרבא דהכא דמאי קא מבע"ל כלל אי מצי גנב פטר נפשי' בכבש וכו' הרי פשוט הדבר דמצי פטר נפשיי בכבש וכו' שהרי אילו לא קיבל עליו בעליו אחריות הא פטור גנב לגמרי. א"כ השתא נמי שקבלו עליהם הבעלים אחריות איך נחייבנו יותר מכפי כמות האחריות שקבלו עליהם הבעלים הא אהאי טופיינא הוי כאילו לא קבל עליהם אחר ות כלל ומאי מספקא לי' א"ד מצו בעלים למימר אנן מצוה מן המובחר בעי' למעבד הרי אלו לא קבלו עליהם אחריות דגנב פטור לגמרי ולא מהני לן מה דקאמרי בעלי' אנן למעבד מצוה בעי' ולא עבדי' כלל כדי לחייב את הגנב וא"כ קו"ח הדברים היכי דגם עכשיו נמי עושים מצוה אלא שאינה מן המובחר שאין בו טענה לחייב את הגנב. אבל באמת אין זו קושיא משום דחיובא דגנב אליבי' דר"ש. דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי אינו על אותו ממון שהוא גורם לחייב את הבעלים ולהוציא מכיסם ע"ז. אלא משום דחשיב אותו דבר בעצמו שגנב כאילו הוא ממון גמור של בעלי אחריות וכאילו הוא כיס מלא דנרים שלהם ומש"ה יש מקום לומר דמחייב וקאי גם על מה שאינו גורם להם להוציא ממון אחר מכיסם למלאותו ומצו למימר אנן מצוה מן המובחר בעי' למעבד וכפ"מ שפרשנו לעיל (בסי' כ"ה) עיי"ש. ומינה דכל זה אינו אלא לר"ש דאמר דבר הגל"מ כממון דמי וחשיב ככיס מלא דנרים של הבעלים אבל לר"מ דמחייב משום דד"ג הא היינו על ממון אחר שגרם המזיק להבעל אחריות להוציא מכיסו וכמו שהשריש לנו הרמב"ן לפי דרכו בדד"ג שלו אבל אותו דבר בעצמו אינו חשוב כלל כאילו הוא ממון גמור של הבעלי אחריות וכמו שדברנו בזה בארוכה לעיל בדינא דגרמי (סי' כ"ט) עיי"ש. א"כ פשוט הדבר דלא קא מספקא לי' לרבא בלל דמצי מזיק למפטר נפשי' בכבש וכו' ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה