תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן מה
העולה לדינא לפי חלוקת שיטות הראשונים בהא דיחד לו בית דאין הנפקד עובר עליו בב"י עפ"י מה שנתבאר בסי' הקודמים ובפי' דברי המכילתא:
והנה לפי מה שביארנו בסי' הקודמים שיטתו של רש"י בהא דיחד לו בית אין זקוק לבער דנהי דמפרש ולה בשלא קבל עליו אחריות אלא אמר לו הא ביתא קמך מיהו טעם הפטור מב"י דנקט לה תנא שנאמר לא ימצא אינו משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ולא באחריותו ולא קרי' בי' לך אלא משום ליתי' דבית שאינו דנפקד אלא הוא קנוי בשאלה או שכירות להמפקיד ואע"ג דקושטא הוי דפטור גם משום ליתי' דחמץ שהרי אינו שלו ולא באחריותו ולא קרי' בי' לך מיהו תנא מהדר הכא לאשמעי' דכל כה"ג כיון שלא קבל עליו שמירה אלא א"ל הא ביתא קמך. לבר מאי דמפטר מב"י משום ליתי' דחמץ דלא קרי' בי' לך פטור נמי משום ליתי' דבית דלא קרי' בי' בבתיכם משום דא"י לביתא דנפשי' קא מעייל מפני שהמקום שאול או שכור להא"י ואע"ג דבכל דוכתא קיי"ל דשכירות לא קני' שאני הכא דגלי קרא לא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו ונ"מ במאי דמפטר הנפקד גם משום ליתי' דבית שאינו שלו חדא לענין חיובא דמפקיד אם הוא ישראל דלא מפטר מב"י כל כי האי גוונא משום ליתי' דבית. משום דקרי' גבי' שפיר בבתיכם ותו נ"מ בפירש לו בהדיא שמשאיל או משכיר לו המקום לחמצו דאז אעפ"י שקבל עליו הנפקד אחריות בפירוש מ"מ פטור מב"י משום ליתי' דבית שאינו שלו אלא דבעל החמץ וכדינו של ר"ת ונמצא לפ"ז דבטלה מחלוקת בין רש"י ור"ת לדינא דתרוייהו ס"ל באם יחד לו בית בשאלה ושכירות אעפ"י שקע"א בפירוש ג"כ הנפקד פטור מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם ולא נחלקו אלא בפי' הברייתא דרש"י מפרש להא דיחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך דפרק הזהב ומש"ה בסתמא נמי כיון דלא קבל עליו שמירה הרי הוא משאיל ומשכיר ביתו לבעל החמץ ומפטר גם משום ליתי' דבית לבר מאי דמפטר משום ליתי' דחמץ משום דשניהם אינם שלו לא החמץ ולא הבית ור"ת מפרש לה בקבל עליו אחריות ויחד לו בית בהדיא בשאלה או שכירות שהוא שומר אהחמץ ומשאיל או משכיר הבית ונמצא שאינו נפטר אלא משום ליתי' דבית לחוד אבל משום ליתי' דחמץ הי' עובר בב"י כיון שקבל עליו אחריות ולרש"י תנא דפסחים מילתא אגב אורחי' קמ"ל דהא ביתא קמך אינו מקבל עליו שמירה אלא משאיל או משכיר ביתו להמפקיד ונפיק מינה לענין ב"י דמפטר גם משום ליתי' דבית שאינו דנפקד אלא דמפקיד שהוא מצוי ביד המפקיד ולא ביד הנפקד. וממילא למדנו דכל שהשכיר לו או השאילו ביתו בפירוש אעפ"י שקבל עליו שמירה ואחריות ג"כ פטור עלה משום ליתי' דבית.
ויש לחקור אי כמו דרש"י מודה לדינא דר"ת דכל שיחד לו בית בשאלה ושכירות להמפקיד אעפ"י שקבל עליו שמירה ואחריות מ"מ מפטר מב"י משום ליתי' דבית. ה"נ מודה ר"ת לדינו של רש"י דגם כי אמר לו הנפקד הא ביתא קמך כיון דאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא משאיל או משכיר ביתו להמפקיד ממילא מפטר נפקד מב"י בין משום ליתי' דחמץ בין משום ליתי' דבית א"ד דלר"ת לא מפטר משום ליתי' דבית אלא באומר לו שמיחד לו בית בשכירות או שאלה ולא בהא ביתא קמך דאקני לי' מקום בביתא דידי':
והנה שיטתו של הרא"ש הוא דכל שומר אעפ"י שקע"א מ"מ גם המקום שהפקדון מונח עליו הוא מקנה להמפקיד בשאלה ושכירות ומש"ה מפקיד לעולם עובר בב"י ונחלק מכח זה על הגאונים דפוטרים המפקיד מב"י כשהחמץ בבית הנפקד שקע"א וקשה לדידי' דא"כ מאותו טעם בעצמו יפטור מב"י גם את הנפקד אעפ"י שקע"א משום דלא קרי' גבי' בבתיכם וכמו דפטרי' ביחד לו בית לשי' דר"ת דפסק הרא"ש כוותי' מה"ט וחיובא דנפקד בשקע"א היכי משכח"ל לדידי' וצריכי' אנו לומר בזה לדידי' דנהי דכל מפקיד יש לו מקום בשאלה או שכירות מהנפקד בין שקבל עליו הנפקד אחריות בין בשלא קבל. מיהו אכתי הוי בית השותפי' דלא עדיף שכירות מאילו הקנה קנין גמור בביתו להמפקיד בכה"ג וא"כ בחמץ דכ"ר לשון רבים בבתיכם הרי שניהם עוברי' עליו בב"י וכדמוכח מחולין (דקל"ו). ומש"ה נהי דאהני לן טעמא דהרא"ש לחייב את המפקיד בב"י לא אהני לן לפטור את הנפקד. וכפמשכ"ל (סי' מ"ב) עייש"ה וא"כ הה"נ בלא קבל עליו הנפקד אחריות וא"ל הא ביתא קמך דבכה"ג גם לרש"י מקני לי' נפקד בית בשאלה או שכירות להניח בו חמצו:
אכתי אין מהראוי שיועיל לנו אותו טעם אלא לחייב את המפקיד ולא לפטור את הנפקד דהא אכתי בבתיכם קרי' בי' למר ולמר משום דה"ל בית השותפין ולא מפטר נפקד מב"י אלא היכי דיחד לו בית בפ"ע להמפקיד שאין לו בה שום תפיסת היד וכיון דגבי חמץ אזלי' בתר מי שמצוי בידו וקני' שכירות הוי ביתא דמפקיד ולא דנפקד:
וכן יש לדקדק מדברי הברייתא לפי פירושו של ר"ת דיחד לו בית היינו שאעפ"י שקבל עליו אחריות יחד לו גם בית בשאלה או שכירות להמפקיד משמע דבעי' שיהא הבית מיוחד להמפקיד שאין להנפקד שם שום תפיסת היד. דלא מבעי' אם ס"ל לר"ת כשיטת הרא"ש ודאי מוכח דס"ל הכי דאלת"ה כל שומר אעפ"י שקע"א לא יעבור עליו בב"י אלא אפי' נימא דהר"ת לא ס"ל הא דהרא"ש אלא סתם שומר שקע"א אין מקנה מקום בביתו כלל להמפקיד בשאלה ושכירות אלא מקבל הפקדון לרשותי' דידי' וכשיטתן של הגאונים מ"מ לישנא דיחד לו בית לפי פירושו משמע דבעי' בית מיוחד להמפקיד ולא שאלה ושכירות מקום בביתו דידי' דבשלמא לפי פירש"י דיחד לו בית היינו הא ביתא קמך אפשר לפרשו דלא בעי' יחוד בית מיוחדת אלא שיחד לו בית להניח שם פקדונו אבל לפיר"ת דאיירי אם קע"א ככל שומר והוסיף להשאיל או להשכיר לו מקומו אי תימא דלא בעי' בית מיוחד לא שייך לשנא דיחד לו בית]:
מיהו לפמש"כ לעיל (סי' מ"ג) דגם רש"י דקדק בדבריו שאמר הרי הבית לפניך הניחו באחת מן הזוית. וכן כתב עוד שהרי אותה זוית מסורה לא"י ומזה מבואר דגם דעת רש"י הכי הוי דבעי' שיהא זוית מסורה להמפקיד שלא יהא שם להנפקד שום תפיסת יד ונהי דלא בעי' לרש"י חילוק מחיצות שיהא בית מיוחד בפ"ע להמפקיד מיהו בעי' ג"כ מקום מיוחד בהאי ביתא גופא שמשתמש בו הנפקד אבל אותה זוית מסורה להמפקיד. מפני שהנפקד נתן לו רשות לברור לו מקום בביתו שיהא לו לבדו ולא להנפקד ויחד לו בית היינו שנתן לו רשות בכל בית לברור לו איזו מקום שירצה ולהכי נקט לישנא דיחד לו בית ולא יחד לו מקום משום דלשון דיחד לו מקום הי' במשמע שהנפקד יחד לו מקום וזוית בביתו ששאל או שכר לו אבל יחד לו בית היינו שנתן כל ביתו להמפקיד שיברור לו הוא הזוית באותו בית. ומדברי הב"י (סי' ת"מ) לפי מה שהבין הב"ח בדעתו גם לדידי' נמי אם יחד לו קרן זוית בביתו אין הנפקד עובר עליו אעפ"י שקע"א גם לרש"י אלא דאיהוא ס"ל בדעת רש"י. דמפרש להך ברייתא דיחד לו בית דבלא יחד לו קרן זוית איירי ומש"ה אינו נפטר מב"י אלא בשלא קע"א ומשום ליתי' דחמץ דלא קרי' בי' לך עיי"ש בב"י ובב"ח. ולא ידעתי כוונתו שהרי לרש"י לפי פירושו של הב"י והטור בדבריו גם אם יחד לו בית בפ"ע עובר עליו הנפקד בב"י כל שקע"א ואיך יפטר הנפקד שקע"א אם יחד לו קרן זוית באותו בית שגם הוא עצמו משתמש בו וצ"ע] וא"כ תו לא הוי בית השותפין אלא בית המפקיד לחוד [ולפ"ז אפשר לומר דבפירש לו בהדיא שלא באחריות איירי והא דנקט יחד לו בית. הוא שא"ל ברר לך זוית בביתי איזו מקום שתרצה כמו שדקדק רש"י בפירושו כדי שיהא אותה זוית מיוחדת למפקיד לחוד ולא יהי' בית השותפי' ואין אנו צריכי' לומר דבסתמא איירי כמו שפירשו הרמב"ן והר"ן] ובדעתו דר"ת לא נתברר אי גם לדידי' סגי לפטור הנפקד מב"י כל שיחד קרן זוית להמפקיד בביתו או שנתן רשות להמפקיד שיברור לו הוא איזו קרן זוית שירצה בביתו כמו אלו יחד לו בית וחדר מיוחד דפטור לדידי' והא דנקט תנא יחד לו בית אורחא דמילתא והה"נ מקום מיוחד באותו בית עצמו שהוא משתמש בו הוי כחדר מיוחד לפטור הנפקד מב"י א"ד בית דוקא ולא מקום מיוחד באותו בית ולישנא דיחד לו בית דייקא הכי מדלא תני יחד לו מקום כמתני' דב"מ פרק המפקיד (ד"מ) וכן שם פ' איזהו נשך (דס"ג) כשיחד לו קרן זוית וכן בביצה (ד"מ) כגון שיחד לו קרן זוית. משמע דבעי בית מיוחד מחולק במחיצות וכיון שמצינו לראשונים הבעל העיטור והרמב"ן שפירשו האי מימרא דרב (שם) חמצו של א"י עושה לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דבקבל עליו אחריות איירי והא לא"ה די אם מפנהו למקום שלא נכשל בו ודלא כפירש"י] ומש"ה מבעי מחיצה כדי שיהא בביתו של א"י דומיא דיחד לו בית כמו שהביאם הה"מ בפ"ד מהלכות חמץ ומצה והוא כשי' ר"ת כמו שכ' הב"י (סי' ת"מ) ש"מ דלר"ת בעי' מחיצה דווקא וחדר מיוחד ולא זוית מיוחדת באותו בית עצמו ונמצא לפ"ז דרש"י ור"ת מחולקים בזה ור"ת לחומרא כנלע"ד:
ולפ"ז נלע"ד עוד לענין מה שנחלקו בזה הרא"ש עם הגאונים בשומר שקע"א דלהגאונים לא מקני לי' שומר מקום לבעל החמץ ומש"ה לא קרי' בהו לגבי בעלים בבתיכם ולהרא"ש אעפ"י שקע"א מ"מ גם דוכתא מקני להו להבעלים על חמצם וקרי' בהו גבי בעלים בבתיכם ועוברים עליו בב"י וכמשכ"ל (סי' מ') אין להוכיח מדעתו של רש"י דקאי בשיטת הגאונים דבקבל עליו השומר שמירה ואחריות לא מקני לי' שומר מקום להבעלים על חמצם אלא מקבל החמץ לרשות שלו מדפירש הא דיחד לו בית בהא ביתא קמך דלא קבל עליו שמירה ואחריות ש"מ דדוקא בכה"ג מקני לי' מקום לבעל החמץ הא בקע"א לא מקני לי' מקום להבעלים וכפמשכ"ל שם. אבל עכשיו לעולם אימא לך דגם רש"י ס"ל כוותי' דהרא"ש דגם שומר שקבל עליו שמירה ואחריות מ"מ גם מקום מקני לי' בביתו על חמצם ומש"ה הבעלים עוברים בב"י דקרי' בהו בבתיכם ודלא כהגאונים אלא דהנפקד אינו נפטר עדיין מב"י משום דגם לדידי' קרי' בבתיכם משום דה"ל כבית השותפין ודוקא ביחד לו בית דא"ל הא ביתא קמך הניחהו באחת מזוית הבית כיון דלא קבל עליו שום שמירה ואחריות הוא דאמרי' דנתן לו רשות לבעל החמץ לברור לו זוית אחת מכל הבית שיהא מיוחד לזה על חמצו ושלא יהא יכול לפנותו מאותו מקום למקום אחר אבל בקע"א נהי דגם רשותו הקנה לזה בכל מקום שהוא בביתו על חמצו אבל מקום ידוע לא הקנה לו לבעל החמץ ולא נתן לו רשות שיברור לו הוא מקום בביתו שלא יהא הוא יכול לשנותו ומש"ה ה"ל בית השותפין דקרי' בי' בבתיכם למר ולמר ולפיכך שניהם עוברים עליו בב"י והדעת מכרעת כן דאם קבל עליו הנפקד שמירה ואחריות מן הסתם לא אכפת לי' למפקיד באיזו מקום שיניחנה בביתו דהא אי מגנב ומתבד עלי' דידי' הדר אבל הנפקד יכול לשנותה ממקום למקום כדי שתהא במקום המוצנע ולא במקום התורפה אבל אם לא קבל עליו הנפקד אחריות ושמירה כלל כמו בהא ביתא קמך הניחנה במקום שתרצה בכה"ג ודאי נתן לו רשות לברור לו זוית בתוך ביתו שיהא בטוח מכל היזק לפי ראית עיני הבעלים ואין הנפקד יכול לשנותה ממקום למקום ומש"ה רק גבי בעלים קרי' בהו בבתיכם ולא גבי נפקד ודו"ק [מיהו גם אם קבל עניו הנפקד אחריות אם התנה מפורש שרשות ביד המפקיד לברור לו זויות שירצה בביתו לא קרי' גבי' נפקד בבתיכם כמו לר"ת בקע"א ויחד לו בית מיוחד:
ורש"י מפרש להברייתא בסתמא ומש"ה פי' דאיירי בלא קע"א אלא אמר לו הא ביתא קמך דאז מסתמא נמי נותן לו רשות לבעל החמץ לברור לו מקום וקרן זוית בביתו ומש"ה לא קרי' גבי' נפקד בבתיכם וכשמשכ"ל. ואולי יש לומר עוד דכל שקבלו עליו הבעלים אחריות אע"פ שנתן לו הנפקד למפקיד רשות לברור לו איזו זוית שירצה בביתו אכתי קרי' גבי נפקד בבתיכם משום דכיון דאחריות עלי' רמי' יכול הנפקד לשנותה ממקום למקום בביתו אם היתה מונחת במקום התורפה להניחה במקום המוצנע לפי ראות עיניוי ומש"ה אכתי קרי' גבי נפקד מצוי בידך עי"ז. אעפ"י שבירר לו המפקיד זוית בביתו וראי' לזה ממתני' דב"מ (ד"מ) המפקיד אצל חבירו חבית וכו' יחדו לה הבעלים מקום וכו' לצרכה פטור ופירש"י שהיתה מונחת במקום התורפה כו' עיי"ש הרי דאעפ"י שיחדו לה הבעלים מקום יכול לשנותה במקום אחר. לצורך הפקדון. אבל לפיר"ת שיחד לו בית מיוחד אפשר שאינו יכול לשנותו מבית לבית בכל גוונא ודו"ק):
אבל הגאונים ודאי ס"ל דכל שקבל עליו הנפקד אחריות אינו מקנה כלל מקום בביתו לבעל החמץ ואפי' מקום שאינו מבורר ומש"ה גם בית השותפין נמי לא הוי אלא ביתו דנפקד לחוד אבל גבי בעלים לא קרי' בי' בבתיכם וכמשכ"ל מיהו בלא קבל עליו הנפקד שמירה ואחריות אלא אמר לו הא ביתא קמך גם להגאונים מקני לי' נפקד מקום בביתו לבעל החמץ בשאלה או שכירות ומש"ה קרי' גבי בעלים בבתיכם וכבר כתבנו לעיל בסוף סי' הקודם דגם אם קבל עליו הנפקד אחריות דש"ח אפי' אם נימא דאחריות כזה אינו מועיל לחייב הנפקד בב"י כיון שלא קבל עליו אחריות דגנבה ואבידה כש"ש מיהו גם ע"י אחריות כזה מהני לפטור את הבעלים מב"י משום דמ"מ בכה"ג ג"כ לא השאיל והשכיר ביתו לבעל החמץ אלא קבל החמץ לביתו אליבייהו דהגאונים דפליגי אהרא"ש:
והנה שיטתו של הרמב"ן היא דכל שהפקידו בבית אחר שוב אין הבעלים עוברים עליו בב"י ולא התנה קבלת אחריות דהנפקד לענין פטור הבעלים כמו שהתנו הגאונים וכפמשכ"ל (סי' ל"ח) מיהו גם לדידי' נמי נלע"ד דלאו משום דשכירות לא קניא קאתי' עלה ומש"ה לעולם קרי' בבתיכם גבי נפקד שהבית שלו ולא גבי מפקיד אלא בחמץ ודאי לכ"ע שכירות קניא בין להפקיע בי' מהנפקד מפני שאינו מצוי בידו בין לחייב בב"י את המפקיד עי"ז. אלא דס"ל להרמב"ן דכל שומר לא משאיל או משכיר ביתו להמפקיד ע"י חפציו אלא לעולם מקבל את הפקדון לרשותי' דידי' וכמו דס"ל להגאונים כשקבל עליו הנפקד אחריות דהבעלים פטורי' מטעם זה ה"נ ס"ל להרמב"ן גם אם לא קבל עליו אחריות ודלא כהרא"ש דס"ל דבין אם קע"א בין אם לא קע"א לעולם משאיל או משכיר ביתו לבעל החמץ על חמצו ולהרמב"ן הוי איפכא דלעולם לא משאיל ומשכיר מקום בביתו על חמצו אלא לעולם מקבל אותו לביתא דידי' והגאונים הם שחילקו בדבר דבקבל עליו הנפקד אחריות לא משאיל ומשכיר המקום בביתו להבעלים ודלא כהרא"ש אבל אם לא קבל עליו הנפקד אחריות מודו להרא"ש דמשאיל או משכיר מקום בביתו לבעל הפקדון ומש"ה הנפקד עובר עליו ונ"מ לפ"ז דביחד לו הנפקד בית להמפקיד על פקדונו כיון דבכה"ג גם להרמב"ן אמרי' דהשאיל או השכיר החדר שהחמץ מונח להבעלים ומש"ה אין הנפקד עובר בב"י כפי שיטתו דר"ת בכה"ג כ"ע מודו דהבעלים עוברים בב"י ודלא כמו שכתב הש"א (סי' פ"ו) דגם יחד לו בית לפי שי' ר"ת אעפ"י דמהני לפטור את הנפקד מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם מ"מ המפקיד ג"כ אינו עובר בב"י משום דגם גבי דידי' לא קרי' בבתיכם כיון דבכל דוכתא שכירות לא קניא אע"ג דגבי חמץ גלי לן קרא מלא ימצא דבעי' שיהא מצוי בידך ולהכי שכירות לא קניא לחייב את הנפקד בב"י [משום שעיקר החמץ אינו שלו ובכל דוכתא גורם לממון לאו כממון דמי נהי דבחמץ חדית לן קרא דגורם לממון כממון דמי לענין שיעבור הבעל אחריות בב"י מיהו כלפי האי חידושא גלי לן עוד קרא דלא ימצא שאינו עובר אח"כ הוא מצוי בידו] אבל לגבי מפקיד הדרי' לכללא דבכל התורה שכירות לא קניא ומש"ה אעפ"י שיחד לו הנפקד בית מיוחד על חמצו ג"כ אינו עובר עליו משום דמ"מ לא קרי' גבי בבתיכם דהא שכירות לא קניא עיי"ש אבל אין דבריו נראין וכבר צווח ע"ז ככרוכיא בספר מקור חיים דלפ"ז תורה חדשה יוצאת דאין מציאות לבל יראה אלא לבעלי בתים שדרים בבתיהם אבל אם הוא דר בבית אחרים בשכירות אין כאן עבירת ב"י מן התורה כלל מפני שבעל החמץ אינו עובר עליו לפי דלא קרי' גבי' בבתיכם דהא מן התורה שכירות לא קניא וגם המשכיר אינו עובר עליו בב"י בין משום ליתא דבית שאינו מצוי בידו שהרי השכיר ביתו בשכירות ביחוד ובין משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו והוא דבר תמוה מאוד ע"כ הנראה דבחמץ דגלי קרא בלשון לא ימצא דאזלי' בתר מי שהוא מצוי בידו שכירות קונה לאוקמי' לבית ברשות השוכר כמו שמפקעת מרשות המשכיר ואינו נפטר אלא כשמסר לשמירה להנפקד לשי' הגאונים באחריות ולשיטת הרמב"ן אפי' שלא באחריות דכל כה"ג אינו מקנה לו הנפקד להמפקיד שום קנין בביתו אלא נהפוך הוא שמקבל הפקדון לרשותא דידי' וזהו שפוטרתו לבעלים מב"י משום ליתי' דבית דלא קרי' בהו בבתיכם כלל ואפ"ה אם יחד לו הנפקד ביתו להמפקיד אעפ"י שקע"א כיון שמהני האי הקנאת מקום דהנפקד לפטרו מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם כ"ש דמהני לחייב את הבעלים בב"י מטעם זה וזה ברור:
איברא דעדיין שיטתו של הרמב"ן צריכה להתפרש כיון שאמרנו דביחד לו בית להמפקיד גם הרמב"ן מודה דהבעלים עוברים בב"י א"כ גם בלא יחד לו בית נמי נהי דגם הנפקד אית לי' בהאי ביתא דוכתא לאשתמושי בי' וקרי' גבי' ג"כ בבתיכם אכתי הא גם המפקיד נמי אית לי' בהאי ביתא דוכתא בשאלה ושכירות ונהי דהוי כבית השותפין אכתי גם הבעלים עוברי' בב"י וחילוק שבין יחד לו בית או לאו שייך לענין פטור הנפקד מב"י דביחד לו בית שמיוחדת בשכירות להמפקיד ולא להנפקד ראוי לפטור את הנפקד אבל בלא יחד לו בית להמפקיד כיון שיש לו תפיסת היד בהבית קרי' גבי' ג"כ בבתיכם דהוי כבית השותפין אבל לענין פטור הבעלים מב"י אין טעם לחלק בין יחד או לא יחד שהרי הם מתחייבי' אם הוא ביתא דידהו לחוד כמו אם הוא בית השותפין וצריך לומר דבלא יחד לו בית אינו מקנה הנפקד כלל את רשותו בשאלה ושכירות להמפקיד אליבא דהרמב"ן וגם בית השותפין לא מקרי' גבי דידי':
מיהו לפמשכ"ל בסוף סי' הקודם דהך קבלת אחריות שהתנו הגאונים לענין פטור הבעלים מב"י אינו אחריות דש"ש דווקא שיתחייב בגנבה ואבידה אלא אחריות כל דהוא אפי' דש"ח לחוד שאינו מתחייב אלא בפשיעה ג"כ מהני לפטור את הבעלים מב"י משום דכל שמקבל עליו שמירה ואחריות כל שהוא תו לא מקני להו דוכתא לבעלים על פקדונם להבעלים אלא נהפוך הוא שמקבל את הפקדון לרשותא דידי' ואין לבעלים שום מקום בביתו אפי' בשאלה ושכירות והא שהזכירו קבלת אחריות דהנפקד אתו לאפוקי אם לא קבל עליו שום שמירה ואחריות אלא אמר לו הא ביתא קמך דאמרי' בהזהב (דמ"ט) דאינו לא ש"ח ולא ש"ש. ובכה"ג ודאי משאיל או משכיר לו את מקומו וכפמש"כ התוס' בב"ק (דמ"ז) ד"ה ואפי' עיי"ש וכן מוכח בב"ק שם (דמ"ח) דאמרי' שם בכנוס שורך אליבא דרבי דלא מקבל עלי' נטירותא ה"ל חצר השותפין וא"כ מש"ה המפקיד עובר עליו דגם בדידי' קרי' בבתיכם לפ"ז יש לנו להשוות דעת הרמב"ן עם דעתן של הגאונים בהיפך מכפי מה שרצה הש"א להשוותם דגם להגאונים לא בעי' קבלת אחריות ולא נקטו בדבריהם קבלת אחריות אלא כלפי מה שכתבו דהנפקד עובר בב"י אבל אנו נאמר דגם הרמב"ן מודה להגאונים דבעי' שיקבל עליו הנפקד שמירה ואחריות כל שהוא הא לא"ה כיון שהנפקד מקנה להם מקום בשאלה או שכירות פשיטא דעוברים עליו בב"י דגם בדידהו קרי' בהו בבתיכם דהא הוי כבית השותפין לגבי דידהו ולענין ב"י דכתב רחמנא בבתיכם לשון רבים אין חילוק לענין עבירות הבעלים בב"י בין אם יחד להם בית בין אם הקנה להם מקום בביתם דיש להם חלק בשאלה או שכירות בביתו בשותפת וכפמשכ"ל ואעפ"י שלא הזכיר זה הרמב"ן בפירוש מ"מ מדכתב ז"ל אבל אם הפקדנו אותו ביד הא"י בבית שלו אין אנו עוברים עליו בב"י וב"י עכ"ל וכל מפקיד בסתם ש"ח הוא וכמו שדקדקו הראשונים מזה דלא בעי אחריות דש"ש אלא גם באחריות דש"ח נמי עובר בב"י משום דסתם מפקיד ש"ח הוא וכמו שהביאם הרא"ש ה"נ נידוק אנן דעכ"פ אחריות דש"ח בעי' לפטור את הבעלים מב"י הא לא"ה גם הרמב"ן מודה דקרי' בי' בבתיכם משום דיש לו מקום בשותפות מיהת בהאי ביתא ועולים דברי הרמב"ן ודברי הגאונים בקנה אחד ושניהם שווים לדינא:
העולה ממה שכתבנו דלגבי חמץ שכירות קונה לכל הראשונים בין לפטור את הנפקד [אם הבית או המקום מיוחד להמפקיד לבדו ואין לו בו גם תפיסת היד כלל כי היכי דלא להוי בית השותפין בשכירות דבחמץ דכ"ר בבתיכם לשין רבים חייב עלה] בין לחייב את הבעלים [ובדידהו אין חילוק בין אם הבית מיוחדת להם לבדם בין אם יש לנפקד ג"כ תפיסת היד בה דהא אכתי בית השותפין הוי] ודלא כהש"א דס"ל דגם בחמץ שכירות לא קניא אלא לפטור את הנפקד לחוד והרי מדברי הרא"ש מבואר להדיא דלא כוותי' שהרי כתב לחייב את הבעלים ע"י מה שיש להם קנין שאלה או שכירות בהבית לפי שיטתו לעולם גם בקבל עליו הנפקד אחריות. ש"מ דס"ל דבחמץ דגלי קרא לא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו שכירות קניא גם לחייב את הבעלים. ומש"ה בעלים מחייבו אפי' אם לא יחד לו מקום שאין הנפקד נפטר עי"ז משום דאכתי ביתא דשותפין מיהא הוי ומש"ה מהני לחייב את הבעלים ולא לפטור את הנפקד אא"כ יחד לו מקום או חדר מיוחד שאין לנפקד בו כלום בתשמיש בית והוי בשאלה ושכירות כולא דמפקיד ולא דנפקד וגם הגאונים לא נחלקו עליו אלא אם קבל עליו אחריות דאז הוא דס"ל דהוי רק דנפקד ולא לבעלים כלל משום שקבל הפקדון לרשותו דידי' ולא מסר רשותו להבעלים ואותו אחריות סגי לן גם אחריות דש"ח ולא מפקי' מינה אלא הא ביתא קמך דבכה"ג מודו להרא"ש דיש גם להמפקיד מקום בשאלה או שכירות בהבית וגם הרמב"ן מודה להגאונים בזה והרי מלבד מה שמצינו באונאה דגלי בהו קרא דשכירות קניא כמוש"כ התוס' בב"מ (דנ"ז) ד"ה והאי עיי"ש גם בקנינים מצינו דלגבי קנין חצר אזלי' רק בתר השכירות של מי הוא ושוכר קני מיני' דמשכיר כדאי' במתני' דמסכת פאה (פ"ו) ומייתי לה הש"ס בקדושי' (דכ"ה) ובב"מ (די"א) וכן במתני' דב"ב (דפ"ד) ברשות מוכר לא קנה עד שישכור את מקומו אבל משכיר מיני' דשוכר לא קני כדמוכח מהא דב"מ פרק הזהב (דמ"ט) כגון שהיתה עליתו של לוקח מושכרת למוכר ופירש"י ולא שתקנה לו חצרו עיי"ש וכן לענין שן ורגל דאינו חייב אלא ברשות הניזק אמרי' בב"ק (דמ"ח) תני ר' יהודא בס' בנזיקין דבי קרנא אם הכניס פירותיו לחצר בעה"ב ברשות ובא שור ממקום אחר ואוכלן חייב עיי"ש בפירש"י הרי דחשבי' לי' לרשותו ממש לחייב את שור הבא ממקום אחר והא דפטור התם בשורו של בעה"ב היינו משום דהוי כחצר השותפי' לפטור בה על שן ורגל כדאי' בפ"ק (די"ד) הא אם יחד לו בית מיוחדת לזה לבדו ואין לבעה"ב תפיסת היד בו נראה פשוט דקרי' לי' ביתא דשוכר ולא דמשכיר ואם הזיק שורו דמשכיר לשורו דשוכר חייב ואיפכא פטור וא"כ מה זו קשה אם גם גבי חמץ דגלי קרא לא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו דהיינו שוכר דג"כ תו קיי"ל בדידה דשכירות קניא לשוכר ומפקעת מן המשכיר אם בסתמא יש לשוכר שותפת בה ואם יחד לו הוי רק דשוכר ולא דמשכיר:
ולענין פטור הנפקד מב"י משום ליתי' דבית שאינה שלו כבר כתבנו דלמדנו משי' של ר"ת דכל שהשכיר לו בית להמפקיד ביחוד אעפ"י שקע"א פטור משום ליתי' דבית שאינה שלו בשכירות אלא קנוי לגמרי לבעלים ואם הקנה לו מקום מיוחד להמפקיד באותו בית בעצמו שהוא ג"כ משתמש בה מדבריו של ר"ת לא למדנו בבירור אי מהני או לאו אבל מדברי הבעל העיטור והרמב"ן מתבאר בדברי הה"מ דלא מהני ומסתברא דגם הר"ת כוותייהו ס"ל ודלא כרש"י אבל לרש"י ודאי גם ע"י מה שהקנה לו זוית מיוחד באותו בית בעצמו ג"כ מהני וכמו שדקדקנו מדבריו [מיהו יש לדון עוד דלרש"י דווקא אם נתן לו הנפקד רשות שיברור לו המפקיד זוית בביתו הוא דקרי' גבי מפקיד בבתיכם משום דחשבי' כל הבית דהמפקיד ע"י מה ש"ו יש רשות לברור איזו מקום שירצה בהבית. ולהנפקד אין לו רשות לדחותו ממקום למקום. וכהא דאמרי' בב"מ (דצ"ז) לענין הרב ותלמידיו דהם שאולים לו בכל יומא לבר מיומא דכלה. הואיל ומצי לאשתמוטי ממסכת למסכת והם לא מצו וביומא דכלה הוי איפכא עיי"ש וכ"פ בח"מ (סי' שמ"ו) וא"כ דווקא בשנתן לו הנפקד רשות להמפקיד לברור לו המקום אבל אם יש רשות להנפקד לשנותו ממקום למקום ולא להמפקיד חשבי' לכולא בית דנפקד ולא דמפקיד ומכאן תיובתא לדעת הרא"ש דס"ל דכל מפקיד קרי' גבי' בבתיכם והרי בלא יחד לו מקום ויש לו רשות לשנותו ממקום למקום אחר והמפקיד אין לו רשות. ראוי שיהי' בבתיכם בשאלה ושכירות ג"כ לנפקד ולא למפקיד מיהו אם יחד לו קרן זוית באותו בית בעצמו כיון ששניהם אין להם רשת לשנות נראה דהוי דומיא דיומא דכלה ודוק] ואם קע"א ופירש לו בהדיא שמיחד לו ג"כ מקום או שנתן רשות להבעלים לברור להם מקום אפשר דגם לרש"י מהני והא דפי' בשלא קבל עליו היינו משום דמפרש לה בסתמא שלא פי' לו בהדיא שנותן לו רשות לברור בביתו זוית ולכן אם קע"א בסתמא אין לו מקום מיוחד באותו בית ולכן פי' דווקא בשלא קע"א ויש לומר עוד דדווקא בשלא קע"א אבל אם קע"א אעפ"י שיחד לו זוית מ"מ יכול המפקיד לשנותו ממקום למקום לצורך הפקדון כדי שיהא במקום יותר בטוח וכפ"מר שהוכחנו מב"מ פרק המפקיד (ד"מ) ואפשר דגם מבית לבית נמי יכול לפנותו לצורך הפקדון ומש"ה קרי' גבי' נפקד ג"כ מצוי בידו ודלא כר"ת ומסתבר כסברא הראשונה:
ובפירוש המכילתא הנה בהך בבא דיצא חמצו של ישראל בבית הא"י דמפיק לה מבבתיכם. כבר נתבאר דדעת הגאונים והרמב"ן הוא כפשוטו דכל שהפקידו אצל א"י שקיבל עליו שמירה ואחריות כל שהוא כבר אינו בביתו דישראל אפי' בשאלה ושכירות אלא נהפוך הוא שהא"י קבל את החמץ לביתא דידי' ומש"ה אין המפקיד עובר אלא אם לא קבל עליו הנפקד שמירה ואחריות כללי שא"ל הא ביתא קמך שהקנה לו מקום בשאלה או שכירות בביתו [וכ"ש אם יחד לו בית מיוחד לחמצו בשאלה או שכירות דאז ודאי הוי בבתיכם לגבי מפקיד ולא לגבי נפקד אלא דגם בלא יחד לו בית ומקום מיוחד כיון שלא קבל עליו שמירה ואחריות. ע"כ השאיל חו השכיר מקים שאינו מיוחד בביתו מיהת וא"כ הוי בית השותפין מיהת וכיון דכ"ר גבי חמץ בבתיכם לשון רבים הרי המפקיד עובר עליו בב"י ואינו נפטר אא"כ קבל עליו השומר דהיינו נפקד שמירה ואחריות כל שהוא שאז אינו מקנה הנפקד ביתו למפקיד כלל אלא להפיך הוא שמקבל החמץ לביתא דידי') והרא"ש פליג עלה וס"ל דאעפ"י שקבל עליו הנפקד שמירה ואחריות כל שהוא מ"מ גם מקום בביתו מקנה לי' להמפקיד על חמצו ביחד לו בית מקנה לי' כולא ביתא ובלא יחד לו בית ה"ל שניהם שותפים בהבית ועכ"פ גם המפקיד עובר עליו ואינו נפטר אלא אם הלוה לו הא"י על חמצו דאז אין מקנה לו המלוה מקום בביתו בשאלה או שכירות אלא נהפוך הוא שמקבל החמץ לביתא דידי' ולרשותו כדי שיהא בטוח במעותיו וכמו דלהגאונים אמרי' הכי בכל שומרי' ה"נ אמרי' להרא"ש במלוה על המשכון ומש"ה אעפ"י שפדאו אח"כ הישראל אחר הפסח ואגלאי מילתא למפרע שהחמץ הוא של ישראל מ"מ לא עבר עלי' הישראל בב"י משום ליתי' דבית שהרי לא הי' כל ימי הפסח בבית ישראל אלא בבית הא"י ואין זה ענין להא דלקמן (דל"א) בא"י שהלוה לישראל על חמצו כו' דהתם לענין איסורא דרבנן איירי' דאיתא גם בחמצו של ישראל בבית הא"י וכמו שכתב הרמב"ן ומש"ה לא שרי אלא דוקא באם לא פדאו הישראל ונשאר ביד הא"י וכמו דמוקמי' לה לאביי משום דלמפרע הוא גובה ולרבא בדא"ל קני מעכשיו אבל המכילתא איירי בדינא דאורייתא וכשהחמץ חוזר לישראל לאחר הפסח ומ"מ שרי להגאונים בכל שומרי' ולהרא"ש בשהלוהו הא"י על חמצו:
והגאונים מודו ג"כ בהאי איסורא דרבנן שכתב הרמב"ן בחמצו של ישראל שהם בבית הא"י בשמירה או כשהלוה עליהם ודלא כפמשכ"ל (סי' מ') דכיון דהגאוני' לא פטרי אלא כשהם באחריות הנפקד לא קשה מידי מהא דא"י שהלוה לישראל על חמצו כו' דהתם איירי בשלא קבל עליו הא"י אחריות דומיא דרישא דישראל שהלוה וכו' אינו עובר עליו ואי בשקע"א הרי ודאי עובר עליו אעפ"י דאינו קונה משכון אבל לפמש"כ עכשיו הא ליתא שהרי טעמן של הגאונים שתלו פטור הבעלים בקבלת אחריות דהנפקד הוא כדי שלא יהא כהא ביתא קמך דמשאיל או משכיר לו מקום להבעלים וא"כ א"י שהלוה מעות על החמץ עוד עדיפא מקבלת אחריות לענין זה ואפי' בלא קע"א נמי לא מושיל ומשכיר דוכתא בביתו נהלה על המשכון אלא נהפוך הוא דתפיס לי' בביתא דידי' להיות בטוח במעותיו והרי הרא"ש שנחלק על הגאונים גם בשומרי' שקע"א. וס"ל דמכל מקום משאילי' או משכירי' מקום בביתם על הפקדון ודלא כהגאונים מ"מ במלוה על המשכון מודה דבכה"ג אין משאיל ומשכיר מקום בביתו וכ"ש דהגאונים ס"ל הכי] א"ו דמן התורה באמת אינו עובר והתם לענין איסורא דרבנן איירי' וכמו שכתב הרמב"ן:
ונתבאר הך בבא דיצא חמצו של ישראל שבבית הא"י להגאונים והרמב"ן כפשוטם ולהרא"ש כשהם ממושכנים בבית הא"י אבל הך בבא דיצא חמצו של א"י שבבית ישראל שנתלבט בה הרמב"ן דאיך מפקי' לה מקרא דבבתיכם. דהא שפיר בבית ישראל הוי לכן נדחק בזה לומר דלאו מהאי קרא מפקי' לה אלא מקרא דלך דכתיב גבי גבולין ולא מייתי לה המכילתא אלא אגב גררא משום דמיירי בהתירא דחמצו של ישראל שבבית הא"י דמפיק לה מקרא דבבתיכם דכתיב בקרא דלא ימצא מייתי נמי צד ההיתר השני בחמצו של א"י בבית ישראל בלא קע"א דמייתי' לה מקרא דגבולין דלא כתיב בי' לך. ולפי שהגאונים הביאו כל דברי המכילתא ולא דברו אלא בהבבא דיצא חמצו של ישראל בבית הא"י וכן הר' יונה והרא"ש ג"כ לא דברו אלא בהאי בבא אבל בהבבא שני' דיצא חמצו של א"י בבית ישראל לא דברו כלל ואילו הי' כוונתם לפרשה ג"כ עפ"י דרכו של הרמב"ן דמלך ממעטי' לה כל כהאי מילתא לאודועי בעי ולא הוי שתקי מלפרשה לפנינו לכן הנלע"ד שבבא זו מפרשו לה כל הני רבוותא חמצו של א"י בביתו של ישראל שיחד לו בית להא"י על חמצו וכפיר"ת בהאי בבא דיחד לו בית ואפי' אם קע"א נמי מפטר משום דלא קרי' בי' בבתיכם. וה"ל כאילו קבל אחריות על חמצו של א"י שבבית הא"י. והא דקרי לי' ביתו של ישראל היינו מפני שגוף הבית הוא של ישראל אבל בשאלה או שכירות ודאי הוא קנוי להא"י ומש"ה לא קרי' בי' בישראל בבתיכם ואעפ"י שקע"א דלא מפטר משום ליתי' דחמץ משום דהוי כדידי':
מיהו מפטר משום ליתי' דבית ומשום דדברי המכילתא בהאי בבא הן הן דברי הברייתא דיחד לו בית לפי פי' דר"ת. לכן לא הוצרכו כלל לפרש בה [ורש"י ג"כ אעפ"י שמפרש לה בלא קע"א מ"מ אין טעם הפטור דמייתי הכא משום ליתי' דחמץ שאינו שלו אלא משום ליתי' דבית דלא קרי' בי' בבתיכם וע"י שפירשנו הך ברייתא דיחד לו בית אליבי' וכפמשכ"ל] והנה לדינא לא נחלק הרמב"ן עם כל הני רבוותא מידי בהאי דין שני דחמצו של א"י בבית ישראל שיחד לו הבית לא"י דפטור אלא שנחלק בפי' המכילתא מפני שלדידי' נכנס זה בהאי בבא דיצא חמצו של ישראל שבבית הא"י וכמו שכתב מפורש בפי' דברי ר"ת ובכלל חמצו של ישראל הוי בין חמצו ממש בין חמץ שקע"א דהוי כדידי' ובכלל ביתו של א"י הוי בין בית הא"י ממש בין ביתו של ישראל הקנוי בשאלה או שכירות מיוחדת להא"י לבדו דכיון דבחמץ גלי קרא מלא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו גם בית שמושאלת או מושכרת לא"י לבדו הוי ג"כ ביתו דא"י וא"כ הא כולא אייתי' לה מהאי בבא דיצא חמצו של ישראל שבבית הא"י. ולפיכך הוצרך לומר דהאי בבא דיצא חמצו של א"י שבבית ישראל היינו בבית ישראל ממש שאינו קנוי לא בשאלה ולא בשכירות להא"י ובלא קע"א איירי דהוי חמצו של א"י גם עפ"י הדין וכולא פטורא משום ליתי' דחמץ דלא קרי' בי' לך ופירשו עפ"י דרכו אבל הגאונים והר' יונה והרא"ש מפרשי להאי בבא כפשוטו וגם רש"י נלוה עמם בזה לפרשה דהיינו ברייתא דיחד לו בית ממש. אלא שמפרש בין המכילתא ובין הברייתא בלא קע"א ועפ"י הדרך שפרשנוהו:
ובאמת יש להתפלא על הרמב"ן מדוע לא ערבה לו לפרש המכילתא בהך בבא דיצא חמצו של א"י בבית ישראל כפשוטה ומשמעה עפ"י הדרך שפירשנוה דהאי בבא דיצא חמצו של ישראל בבית הא"י אין בכל זה אלא חמצו של ישראל ממש ובבית הא"י ממש וכן האי בבא דיצא חמץ של א"י בבית ישראל הוי ג"כ חמצו של א"י ממש [שהרי אעפ"י שקע"א הישראל ורחמנא אחשבי' כדידי' מ"מ באמת אכתי חמצו של נכרי הוא] וכן בבית ישראל הוי ג"כ בבית ישראל ממש שגוף הבית שלו ואעפ"י שיחדה בשאלה ושכירות להא"י מ"מ אכתי גוף הבית של ישראל הוא ואין כאן קושי' כלל אם המכילתא קרי לה בית ישראל כפי מה שהוא באמת [ולולי שגלתה לנו התורה דבחמץ שכירות קניא הי' גם לפי הדין ביתו של ישראל ועכשיו שגילתה לנו התורה דהוי כביתו של א"י ואין הישראל עובר עליו משום דלא קרי' גבי' בבתיכם. אכתי בלשון ב"א עדיין היא קרוי' בית ישראל] אלא שהתורה גלתה לנו דמ"מ לא קרי' גבי' בבתיכם משום דבחמץ שכירות קניא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו ומש"ה מפיק לה מבבתיכם לומר שאעפ"י שבלשון ב"א מקרי' ביתו דישראל מיהו בדין התורה לאו בבתיכם קרי' לה והמכילתא מתפרשת ברווחא מאוד דבין בחמץ של א"י שקע"א בין בלא קע"א כל שהם בבית ישראל המיוחדת לא"י בשאלה או שכירות ממעטי' לה מבבתיכם משום דלפי דין התורה לאו ביתו דישראל הוי אלא בית הא"י הוא ומש"ה בלא קע"א מפטר הנפקד בין משום ליתי' דחמץ דלא קרי' בי' לך ובין משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם ובקבל אחריות דלא מפטר משום ליתי' דחמץ אכתי מפטר משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי ישראל בבתיכם מפני שהיא קנוי בשאלה ושכירות להא"י לבדו ואין לישראל בה אפי' שותפת בהאי ביתא בהאי שעתא. אלא דנראה לע"ד דבת בוקתא דהאי בבא דחמצו של א"י בבית ישראל דמייתי במכילתא בהדה דהיינו חמץ שנפלה עליו מפולת היא שדחקתו להרמב"ן לפרש האי בבא כולא דמשום ליתי' דחמץ ממעט לה ולא מקרא דבבתיכם אלא מקרא דלך דכתיב גבי גבולין משום דמה שיטי' דחמץ שנפלה עליו מפולת והיא בבית ישראל למעטה מבבתיכם א"ו דמלך ממעטי' לה דלא קרי' גבה לך משום שהיא אבודה ממנו ומכל אדם אבל גם בזה יש מקום לפרש עפ"י הדרך שפרשנו דכולא מילתא מלא ימצא בבתיכם נפקא לי' שהרי בכל דוכתא קיי"ל דשכירות לא קניא אלא דהכא גלי לן קרא מלא ימצא בבתיכם דאזלי' בתר מי שמצוי בידו כל ימי הפסח וכיון שהבית מיוחד להחמץ דהמפקיד ואין להנפקד תפיסת היד בהבית כל זמן שהחמץ שם לא קרי' גבי' מצוי בביתו וזהו כוונת המכילתא אעפ"י שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו. פי' אעפ"י שגוף הבית שלו ואינה מיוחדת להבעל הפקדון אלא לשעתו אבל כיון שאין לו רשות עכשיו ליכנס בהבית כלל מפני שהיא שאולה או שכורה לבעל הפקדון לא הוי בכלל לא ימצא בבתיכם [והאי אינו יכול וכו' היינו שאין לו רשות. כדמתרגמי' לא תוכל לאכול וכו' לית לך רשו' וכו' וכדאמרי' יכול אתה אבל אינך רשאי] וא"כ כיון דממעטי' כשאינו יכול לבוא למקום שהחמץ שם ע"י השכירות מקום. כ"ש דממעטי' כשנפל על החמץ גל גדול שאינו יכול באמת לבוא שם מפני המפולת גדולה שנפלה עליו ובודאי לא קרי' גבי' לא ימצא בבתיכם מפני שאין אותו חמץ מצוי בידו ע"י המקום שהוא א"א לו להגיע לשם ולבערו וא"כ כולא מילתא מלא ימצא בבתיכם ממעטי' מפני שאינו מצוי בביתו ולא מלך זה מה שנלע"ד בזה:
הנה עלתה בידינו בס"ד לקרב שיטות הראשונים אחד אל אחד והיו לאחדים בידינו שיטתן דהגאונים ושיטתו של הרמב"ן עפ"י שיטתו של ר"ת וגם שיטתו של רש"י קרבנו לשי' של ר"ת שלא נחלק עליו אלא במאי דסגי לדידי' כשהנפקד נתן רשות להמפקיד לברור לו זוית בתוך ביתו שהוא משתמש בה. דג"כ מפטר נפקד מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם מפני שאותה זוית מסורה להמפקיד אבל בזה גם רש"י מודה דאעפ"י שקע"א אם יחד לו בית להמפקיד על חמצו אינו עובר עליו [ואפשר עוד דגם בקע"א וא"ל גם כן שיברור לו זוית בתוך ביתו. נמי אינו עובר עליו ודרש"י עוד עדיפא בענין זה מדר"ח] אלא דרש"י מפרש לה בשא"ל הא ביתא קמך שאינו מקבל עליו אחריות ובסתמא נמי נותן לו רשות לברר לו זוית בתוך ביתו מיהו אין הדבר מוכרח בדעת רש"י ואפשר דלדידי' כל לשקע"א אעפ"י שיחד לו מקום בביתו או בית מיוחד מ"מ מקרי מצוי ביד הנפקד מפני שהוא יכול לפנותו ממקום התורפה למקום המוצנע כיון שאחריותו עליו. והדבר שקול וצריך הכרע ואולי יש מקום לישב גם שיטת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הך דינא דיחד לו בית. עפ"י שיטתו דרש"י ז"ל: