אור ברסלב
תרומת יד סימן מד

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן מד

סימן מג

ישא ויתן במאי דקשה לפי שיטתו דרש"י עפ"י פי' של הרמב"ן ויתפרש דבריו של רש"י באופן אחר מכפי מה שפירשו הרמב"ן:

הנה בש"א (סי' פ"ח) הקשה לפי פי' של הרמב"ן בשיטתו של רש"י דכולא ברייתא דת"ר א"י שנכנס וכו' בסתמא איירי והא דהפקידו אצלו זקוק לבער שפירש"י דבקבל עליו אחריות איירי לאו בשפירש לו בהדיא שמקבל עליו אחריות אלא בשנתן לו רשות להכניס חמצו בביתו וכרבנן דרבי בב"ק (דמ"ז) דבסתמא נמי קבל עלי' נטירותא. שהרי גם לרבנן דרבי נמי לא הוי אלא ש"ח לחוד ולא מחייב אלא בפשיעה כשומר חינם ולא בגנבה ואבידה כש"ש:

ולא פליגי אדרבי אלא במאי דלדידי' ה"ל כהא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא מראה מקום הוא לו בביתו ומשאיל או משכיר מקום בביתו להבעלים ולדידהו קביל עליו נטירותא וה"ל ש"ח מיהת אבל שיתחייב בגנבה ואבידה כש"ש אין לנו ועוד הקשה לפי פירוש הרמב"ן דבסתמא איירי שהרי קיי"ל דאין דין שמירה בכל א"י ואפי' אם קבל עליו בפירוש לשמור נמי לא מתחייב בדיני שומרין. עד שיתחייב בקנין דוקא וכמו בהקדשות וכדאי' בב"מ (דנ"ח) ובח"מ (סי' ס"א) וא"כ הכא דבסתמא איירי איך יתחייב גם לרבנן דרבי והעלה מכח זה דרש"י אזיל בשיטת הני רבוותא דגם היכי שאינו מתחייב אלא באחריות דפשיעה לחוד נמי עבר עליו בב"י והאי מגנב ומתבד דאמרי' בש"ס דפסחים היינו בפשיעה וכמו שהביא הרא"ש שיטה לראשונים כן ובזה מסתלקת גם הקושיא השני' מהא דאין דין שומרי' בא"י אלא בשקנו מידו ואיך יתחייב בסתם. כשנאמר דרש"י ס"ל כהדעה השני' בח"מ (שם) שהיא שיטת הרמב"ם דכל הני דאמעטו מדין שמירה כמו קרקעות ועבדים ושטרות בפשיעה מיהא חייבי' וא"כ גבי א"י נמי דינא הכי וממילא עבר עלה בב"י עיי"ש:

ברם דמאי דפשיטא לי' להש"א דלרבנן דרבי במכניס ברשות נהי דקביל עלי' נטירותא אבל מ"מ אינו עליו אלא ש"ח ולא ש"ש לא ידענא מנא לי' הא מפני שאע"ג דלרבי אינו עליו לא ש"ש ולא ש"ח כמו בהא ביתא קמך מ"מ לרבנן אפשר דאפי' ש"ש נמי הוי כשנותן לו שכר בעד מה שנתן לו רשות להכניס שהרי כתבו התוס' בטעמא דהא ביתא קמך דאינו לא ש"ש ולא ש"ח משום שאינו אלא מראה מקום לו בביתו אם בחינם השאיל לו ביתו ואם בשכר השכיר לו ביתו וכפ"מ שהבאנו דבריהם בסי' הקודם ולרבי ה"ה נמי בהכניס ברשות הוי לדידי' כמו בהא ביתא קמך דאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא משאיל או משכיר לו ביתו וחצירו וא"כ רבנן דפליגי עלי' בהכניס ברשות וס"ל דמקבל עלי' נטירותא ולא משאיל ומשכיר ביתו להבעלים אלא נהפוך הוא שמקבל אותם לשמור בביתא דידי' וכפמשכ"ל וככל השומרים ממילא אם אינו נותן לו שכר ה"ל ש"ח ואם נותן לו שכר הוי ש"ש מפני שהשכר אינו שכר הבית והחצר אלא שכר השמירה וממילא בחינם אינו חייב אלא בפשיעה אבל בשכר חייב גם בגנבה ואבידה וא"כ קושיתו הראשונה לק"מ אבל קושיתו השני' ודאי קושיא אלימתא היא דאיך יתחייב בסתם כיון דאין דין שומרים בשל א"י וגם בקבל עליו שמירה בפירוש אינו חייב אא"כ קנו מידו איך יתחייב בסתם ומה שתי' בזה דרש"י ס"ל כהני רבוותא דגם באחריות פשיעה נמי עבר בב"י וס"ל נמי כשיטתו של הרמב"ם דגם כל הני דאינם בדין שומרים בפשיעה מיהא חייבי' ליתא לע"ד משום דזה לא נאמר אלא בקרקעות ועבדים דאין פטור עליהם אלא מדין שומרים. אבל במזיק בידיים חייב עליהם וס"ל להרמב"ם דגם פשיעה נמי דינו כמזיק אבל הקדש וא"י דאמעטו מרעהו דגם במזיק בידיים פטור עלייהו וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד"ז) ד"ה רעהו לענין נכסי הקדש והביאו ראי' ממתני' דלקמן (ד"ט) דתנן נכסי' שאין בהם מעולה וקאי אכולהו ד' אבות נזיקין דרישא ולמ"ד מבעה זה אדם ע"כ דגם אדם נמי פטור כשהזיק בידיים ובהא לא פליג עלה גם מ"ד מבעה זה השן וא"כ אף אנו נאמר הכי לענין נכסי א"י דנפקא לן ג"כ מהאי קרא ברעהו וגם מהאי מתני' נמי מוכח מדתנן נכסי' של ב"ב דקאי גם אאדם המזיק למ"ד מבעה זה אדם ובהא לא פליג עלי' בדינא גם מ"ד מבעה זה השן וכפמש"כ בזה במקום אחר בס"ד א"כ פשיטא דגם בפשיעה אפי' להרמב"ם שדינו כמזיק נמי פטור עלה. ועוד דלשיטת הרמב"ם דפשיעה דינה כמזיק בידיים ודאי אין סברא שיתחייב בב"י על ידי מה שהוא חייב בפשיעה דהוי מטעם מזיק והרמב"ם ודאי לא ס"ל שיהא עובר בב"י ע"י חיוב פשיעה דהוי כמזיק אלא אחריות ש"ש דוקא ואיך נזכה שטרא לבי תרי לומר דפשיעה הוי כמזיק בידיים ומ"מ גם ע"י קבלת אחריות דפשיעה נמי עובר בב"י:

ותו קשה לי לפמש"כ התוס' בב"מ (דפ"ב) ד"ה אימור דלרש"י אינו עובר בב"י אא"כ קבל עליו הנפקד גם אחריות אונסי' א"כ אפי' בישראל נמי לא מחייב בסתמא באונסי' ואפי' אם קבל עליו אחריות בפירוש לא מהני עד שיתנה להיות כשואל כדאי' בב"מ (דצ"ד) ואיך יתחייב במכניס ברשות סתם אפי' לרבנן דרבי דבסתמא נמי מקבל עלי' נטירותא ואפי' אם נתן לו שכר אכתי טפי מש"ש ודאי לא הוי:

והנה לבר מהני קשייתא אית לן למידק בגוף דבריו של הרמב"ן שפירש לפי שיטת רש"י הך בבא דהפקידו אצלו זקוק לבער דאיירי בשהכניס ברשות בסתם דפליגי בה רבי ורבנן וברייתא כרבנן דבסתמא נמי קבל עלי' נטירותא. דמי הכניסו לזה לפרש להאי בבא בשהכניס ברשות בסתם ומ"מ חייב באחריותן כרבנן דרבי ולא ניחא לי' לפרש טפי בשקבל עליו אחריות בפירוש ואתי' ככ"ע בין לרבנן בין לרבי ומש"ה זקוק לבער והאי בבא דיחד לו בית היינו בהא ביתא קמך דפרק הזהב וכמו שכתב רש"י מפורש שאמר לו הרי הבית לפניך וכו' דמודו בה כ"ע שאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא מראה מקום הוא בביתו בחינם הוא משאיל מקום וכשנותן לו שכר הוא משכיר לו מקום כמו ש"כ התוס' בב"ק (שם) וא"כ בין רישא ובין סיפא אתי ככ"ע ולא איירי ברייתא כלל בפלוגתא דרבי ורבנן לפ"ז. ומי הכניסו לפרש הך בבא דהפקידו אצלו וכו' דאיירי בשהכניס ברשות סתם וכרבנן דלא כרבי:

ומה שנראה בזה לע"ד דהך בבא דיחד לו בית וכו' דהיינו הא ביתא קמך קשיתי' להרמב"ן דאי איתא דהך ברייתא כרבי ס"ל דגם בהכניס ברשות בסתם נמי לא קביל עלי' נטירותא ודינו כמו בהא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח מ"ש יחד לו בית דנקט דאינו זקוק לבער לאשמעי' רבותא טפי דאפי' אם הכניס ברשות כל שלא קבל עליו שמירה ואחריות בפירוש אינו זקוק לבער משום דבסתמא לא קבל עלי' נטירותא כרבי וכ"ש ביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך דגם לרבנן נמי לא מקבל עלי' נטירותא א"ו דדוקא ביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך הוא דאינו זקוק לבער משום דבכה"ג לכ"ע לא קביל עלי' נטירותא אבל במכניס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן זקוק לבער משום דהך ברייתא כרבנן דרבי ס"ל וא"כ ממילא למדנו דהאי בבא דהפקידו אצלו זקוק לבער אפי' במכניס ברשות בסתם נמי דינא הכי. כנלע"ד ברור בכוונת הרמב"ן:

איברא דכל זה אינו אלא לפ"מ שכתבו התוס' בב"ק (שם) ד"ה ואפי' וכו' וכן לתי' התוס' השני דבפרק הזהב (דמ"ט) ד"ה כל וכו' דבהא ביתא קמך גם רבנן דרבי מודו דאינו לא ש"ש ולא ש"ח ואין זה מכניס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן אבל לפי תי' הראשון דהתוס' בפ' הזהב שם דהא דאמרי' בהא ביתא קמך דאינו לא ש"ש ולא ש"ח אתי' כרבי דב"ק דשמואל פסק כוותי' שם (דמ"ח) והא ביתא קמך היינו מכניס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן ולא נחתו לחלק בין מכניס ברשות ובין הא ביתא קמך אלא היא היא ממילא אתי' הך בבא דיחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך לפירש"י כוותי' דרבי ולא כרבנן וא"כ על כרחיך בבא דהפקידו אצלו זקוק לבער איירי בשקיבל עליו שמירה ואחריות בפירוש ולא בסתמא:

והנה מדברי רש"י אין הכרע כוותי' כמאן מהני תרי סברות ס"ל אם כתי' הראשון דהתוס' דהזהב וברייתא כרבי ולא כרבנן או כתי' השני דהתוס' דהזהב שם שהחזיקו בו בב"ק ג"כ וברייתא אתי' שפיר כרבנן דרבי מיהו הרמב"ן נראה ברור דס"ל כתי' השני דהתוס' דהזהב וכמו שכתבו גם בב"ק דהא ביתא קמך גם רבנן דרבי מודו דלא קביל עלי' נטירותא ומש"ה מפרש גם להך בבא דהפקידו אצלו וכו' כוותייהו וכפ"מ שכתבנו אבל בשיטתו דרש"י גופי' אין הכרע ומתפרשים הכי והכי:

וכל זה הוא אם לא הי' קשה לנו לפי שיטתו דרש"י עפ"י דרכו של הרמב"ן מה שהקשינו לעיל כשאנו מפרשים הך בבא דהפקידו אצלו כו' דאיירי בשהכניס ברשות בסתם וכרבנן דרבי אבל כיון שקשה עליו אי נפרש לה בסתם דהא אין דין שומרי' לא"י וגם במפרש נמי לא מתחייב עד שיקנו מידו ע"ז וכן מהא דלשיטת רש"י אינו עובר בב"י עד שיקבל עליו הנפקד גם אחריות אונסי' וכל זה בסתם לא משכח"ל א"כ בעל כרחנו צריכים אנו לומר דהא דהפקידו אצלו זקוק לבער איירי במפרש שמקבל עליו גם אחריות אונסי' וקנו מידם ע"ז ואפ"ת דרש"י ס"ל כתי' השני דהתוס' דהזהב וכמו שכתבו גם בב"ק דביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך גם רבנן דרבי מודו דלא קבל עלי' נטירותא וסיפא אתי' לדברי הכל מיהו בבא דהפקידו אצלו זקוק לבער ע"כ לא מתקיימא אלא בשקבל עליו אחריות בפירוש שאפי' באונסי' נמי יתחייב וגם קני מידו ע"ז דלהני גם בא"י וא"כ לפ"ז בין בבא דהפקידו אצלו וכו' ובין בבא דיחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך אתי' אליבא דכ"ע דברישא כיון דפירש גם לרבי נמי ניחא וסיפא בהא ביתא קמך גם רבנן מודו דלא קביל עלי' נטירותא וכ"ז הוא אם נימא דרש"י ס"ל כתי' השני דהתוס' דהזהב דביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך גם רבנן דרבי מודו דלא קביל עלי' נטירותא אבל אם נימא דרש"י ס"ל כתי' הראשון דהתוס' שם ע"כ סיפא דיחד לו בית וכו' דהיינו הא ביתא קמך לדידי' לא אתי' אלא כרבי ולא כרבנן באופן שנתבאר לנו דהך בבא דהפקידו אצלו. ע"כ מתפרש לשי' רש"י בקבל עליו אחריות בפירוש ודלא כהרמב"ן דמפרש לה בסתם וכרבנן דרבי אבל הך בבא דיחד לו בית וכו' אפשר לפרשו כרבנן דרבי וכפי דרכו של הרמב"ן ואפשר לפרשו ג"כ אליבא דרבי וכתי' הראשון של התוס' דפרק הזהב ודלא כהרמב"ן:

אבל בין אם נימא דרש"י ס"ל ג"כ כפי שיטת הרמב"ן וכמו שכ' התוס' בב"ק וכתי' השני דפ' הזהב דהא ביתא קמך לאו היינו הכניס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן אלא גם רבנן דרבי נמי מודו בהא ביתא קמך דלא קיבל עליו נטירותא וא"כ סיפא דיחד לו בית וכו' דהיינו הא ביתא קמך לפירש"י אתי' גם כרבנן ובין אם נימא דרש"י ס"ל כתי' הראשון של התוס' דפרק הזהב דהא ביתא קמך היינו הכניס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן וברייתא כרבי דהכניס ברשות בסתמא לא קיבל עליו נטירותא והיינו יחד לו בית דתניא דאינו זקוק לבער כרבי אתי' חוזרת ומתגלגלת עליו אותה קושיא דהוי קשה לי' להרמב"ן אם נפרש הך בבא דהפקירו אצלו וכו' כשקבל עליו אחריות בפירוש והך בבא דיחד לו בית בהא ביתא קמך לפי דרכו דבהא ביתא קמך גם לרבנן דרבי נמי לא מקבל עליו נטירותא וא"כ אי איתא דבבא דהפקידו אצלו איירי דוקא כשפירש שמקבל אחריות כרבי מ"ש יחד לו בית דנקט בסיפא דהיינו הא ביתא קמך דגם לרבנן נמי לא מקבל נטירותא ולא תני רבותא טפי דגם בהכניס ברשות נמי לא מקבל עלי' נטירותא כיון דכרבי ס"ל אותה קושיא תקשה לדידן אפי' אם נימא דרש"י ס"ל דיחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך היינו הכנים ברשות גופי' דפליגי בה רבי ורבנן וא"כ הא תני להכניס ברשות דאינו זקוק לבער כוותי' דרבי אכתי תקשה לפ"מ שהכרחנו בשיטתו של רש"י דבבא דהפקידו אצלו זקוק לבער אינו אלא כשפירש שמקבל עליו גם אחריות אונסי' כפי שיטתו דרש"י וגם כשקנו מידו ע"ז דוקא דאי לא"ה אין דין שמירה בא"י וא"כ קשה סיפא מ"ש יחד לו בית דנקט דהיינו הא ביתא קמך או הכניס ברשות ואליבא דרבי דלא מקבל עליו כלל נטירותא לאשמעי' רבותא טפי דכל שלא קבל עליו בפירוש גם אונסי' וקנו מידו ע"ז אינו עובר עליו בב"י כפמש"כ לפי שיטתו דרש"י:

ברם דלפי מאי דכתבינן בסי' הקודם דלרש"י נמי פטורא דיחד לו בית אינו משום ליתא דחמץ לחוד לפי שאינו שלו ובאחריותו ולא קרי' בי' לך אלא גם משום ליתי' דבית שאינו שלו אלא קנוי בשאלה או שכירות להבעלים ולא קרי' גבי בבתיכם והיינו מה דמהדר תנא הכא לאשמעי' בהאי בבא דיחד לו בית דמפיק לה גם מקרא דלא ימצא בבתיכם וא"י כי קא מעייל לביתא דנפשי' קא מעייל והסברנו הדבר עוד לפי שיטתו דרש"י דכל היכי שמקבל עליו שמירה ואחריות לא זו בלבד דהחמץ מחשב כשלו ע"י קבלת האחריות אלא גם הבית הוי שלו כמו שהי' מפני שאז אינו משאיל ומשכיר ביתו להבעלים אלא נהפוך הוא שהפקדון נמסר להנפקד בביתו דידי' הנה מקום אתנו לשום כל המעקשים למישור כשנאמר דכל שקבל עליו אחריות כל דהוא ואפי' רק אחריות דפשיעה דמחייב עלה ש"ח תו לא מקני' לי' נפקד ביתו להבעלים בשאלה או שכירות אלא גם בכה"ג נמי נשאר הבית דנפקד כמו שהי' והמפקיד מוסר לו פקדונו בביתו דידי' ונמצא לפ"ז דגם לפ"מ דס"ל לרובא דרבוותא דאין עובר הנפקד בב"י אא"כ קבל עליו גם אחריות דגנבה ואבידה כש"ש וכן גם לפמש"כ התוס' בשיטתו דרש"י דאינו עובר בב"י אא"כ קבל עליו גם אחריות דאונסי' הא לא"ה אינו עובר עליו משום דלא קרי' גבי' לך מיהו אכתי בבתיכם קרי' גבי נפקד מפני שאינו מקנה את ביתו בשאלה ושכירות אלא בהא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח או בהכניס ברשות בסתם אליבא דרבי דאז הוא דמשאיל ביתו בשאלה או משכיר בשכר להמפקיד ולא כל שקבל עליו שמירה ואחריות כל דהוא ולפ"ז אני אומר עוד דגם א"י דאמעטו מדין שומרים וגם במזיק בידיים פטור גבייהו ואינו חייב באחריות פקדונם אפי' כש"ח וגם בפשיעה פטור עלייהו מיהו ה"מ לענין קבלת אחריות ותשלומם הוא דדינא הכי אבל לענין השאלה או שכירות הבית להבעלים גם בעכומ"ז נמי דוקא כשאמר לו הא ביתא קמך או הכניס ברשות לרבי הוא דאמרי' דמקני לי' ביתו לבעלים בשאלה או שכירות אבל אם קבל עליו שמירה ואחריות אע"ג דלא מהני עפ"י הדין ולא מתחייב אפי' בפשיעה מ"מ מהני לענין זה שלא השאיל והשכיר ביתו להא"י שהרי גלי דעתו דנהפוך הוא שמקבל הפקדון לשמרו בביתא דידי' ולא השאיל והשכיר ביתו להא"י. ומש"ה דוקא כשיחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך הוא דאקני לי' ביתו בשאלה או שכירות להא"י ומפטר גם משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי בבתיכם לבר מאי דמפטר גם משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו ודוק היטב כי הדברים עמוקים וישרים בעזה"י:

ועפ"ז ממילא א"ש הא דנקט תנא ביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך דאינו זקוק לבער בין לפי התי' הראשון דהתוס' דפרק הזהב דהיינו כנוס ברשות דפליגי בה רבי ורבנן וברייתא כוותי' דרבי אתי' ובין להתי' השני דהתוס' שם דבהא ביתא קמך גם לרבנן לא קביל עלי' נטירותא דהיינו משום דכיון דלא קביל עלי' נטירותא אינו אלא מראה מקום הוא לו בביתו בחינם משאיל לו מקום ואם נותן לו שכר משכיר לו מקומו ומש"ה לבר מאי דמפטר מב"י משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו פטור נמי משום ליתי' דבית שאינו שלו משום דשכירות גבי חמץ קניא ולא קרי' גבי' נפקד בבתיכם ואע"ג דנפקד בלא"ה פטור משום דלא קרינן גבי' לך שהרי אינו שלו ולא באחריותו נ"מ מהא לענין לחייב את הבעלים בב"י אם הוא ישראל משום דקרי' גבי' בבתיכם וכמו שמתבאר מדברי הגאונים שאינו נפטרים הבעלים מב"י אלא אם קבל עליו הנפקד אחריות. דאז לא משאיל ומשכיר ביתו להבעלים אלא אדרבה מקבל הפקדון בביתא דידי' וכפמשכ"ל בסי' הקודם ומש"ה מבע"ל קרא דבבתיכם לפטור את הבעלים כשהם בבית הנפקד שקע"א דלא משאיל ומשכיר ביתו להבעלים וא"ש נמי הא דמבע"ל קרא דלך לפטור הנפקד מב"י כשלא קע"א ולא תקשה לן לשי' רש"י והגאונים דכל שלא קע"א ושמירה משאיל ומשכיר ביתו לבעלים וא"כ ממילא מפטר וקאי משום דלא קרי' גבי' בבתיכם וא"כ קרא דלך ל"ל וכפ"מ שהקשינו בסי' הקודם דלפמש"כ עכשיו לק"מ שהרי אם קבל עליו אחריות פשיעה כש"ח לרובא דרבוותא וכן לשי' רש"י אפי' אם קבל אחריות גנבה ואבידה ולא דאונסי' לא משאיל ומשכיר ביתו להבעלים וקרי' גבי' בבתיכם ולא מפטר משום ליתי' דבית ומ"מ מפטר וקאי משום ליתי' דחמץ דלא קרי' גבי' לך וכן בא"י שאינו בדין שומרי' ומ"מ אם קבל שמירתו עליו לא מקנה ביתו בשאלה ושכירות להא"י כפמשכ"ל וקרי' גבי' נפקד בבתיכם ומ"מ מפטר משום ליתי' דחמץ דלא קרי' גבי' לך לפי שאינו לא שלו ולא באחריותו:

ומכל מקום קושטא קאי גם במה שכתבנו לעיל בסי' הקודם דאם פי' לו בהדיא שמשכיר לו המקום. וגם קבל עליו אחריות אונסי' כדין וקנו מידו עי"ז בא"י דאעפ"י שאינו נפטר מב"י משום ליתי' דחמץ כיון שקע"א כדינו מ"מ מפטר משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם וכמו לר"ת וכן אם פי' בהדיא איפכא שאינו משאיל ומשכיר את המקום וגם אם אינו מקבל עליו אחריות המחייבת בב"י נהי דלא מפטר משום ליתי' דבית שהרי עדיין הוא ביתו כמו שפי' מ"מ מפטר משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ולא באחריותו וא"כ להכי נמי אהני לן הני תרי קראי דלך ודבבתיכם למפטר משום כל חד מינייהו אפי' במקום דליכא למפטרא מדחברי' אלא דבאם לא פירש לו אם משאיל או משכיר לו הבית או לאו אז אמרי' דכל שקבל עליו שמירה ואחריות כל דהוא אינו משאיל ומשכיר ביתו להבעלים אלא נהפוך הוא שמקבל הפקדון לביתא דידי' וכל שאינו מקבל עליו שום שמירה ואחריות כמו בהא ביתא קמך או במכניס ברשות לרבי. משאיל ומשכיר ביתו להבעלים ודו"ק:

ונתברר עוד מדברינו לענין דינם של הגאונים בפטור הבעלים מב"י אם הפקידו את חמצם בבית אחר שקבל עליו הנפקד אחריות משום דלא קרי' בהו בבתיכם אלא בבית הנפקד ומתבאר מזה דהא אם לא קבל עליו הנפקד אחריות הבעלים עוברים בב"י אעפ"י שאין החמץ בביתם. [ודלא כשי' הרמב"ן דמה שהוא בבית הנפקד לחוד פוטרת את הבעלים מב"י ואף על פי שלא קבל עליו הנפקד אחריות וכפמשכ"ל (סי' ל"ח)] דמ"מ גם להגאונים נמי לא בעי' שיקבל עליו הנפקד אחריות דגנבה ואבידה דאלימא לחייב את הנפקד בב"י לרוב הפוסקים או אחריות דאונסי' לשיטתו של רש"י דלא מחייב הנפקד אלא באחריות כהאי אלא כל שקבל עליו הנפקד שמירה ואחריות כל דהוא ואפי' דש"ח שאינו מחייבתו אלא בפשיעה. מהני ג"כ לפטור את הבעלים מב"י שהרי אמרנו דטעמם של הגאונים שהתנו לפטורא דבעלים מב"י קבלת אחריות דהנפקד דוקא הוא משום שעי"ז אין הנפקד משאיל ומשכיר ביתו להבעלים ומש"ה לא קרי' בהו גבי בעלים בבתיכם הא לא"ה כיון דהנפקד משאיל או משכיר ביתו להבעלים קרי' בהו בבתיכם והרי נתברר מדברינו עוד דאין הבעלים משאילים ומשכירים ביתם להבעלים אלא בהא ביתא קמך או במכניס ברשות אליבא דרבי שאין הנפקד מקבל עליו שום שמירה ואחריות כלל ואפי' דש"ח הא לא"ה אינם משאילים ומשכירים ביתם להבעלים אלא נהפוך הוא שמקבלים את הפקדון בביתא דידהו לשמרו וא"כ ממילא בכה"ג אין הבעלים עוברים עליו ולפ"ז משכח"ל להגאונים ולשי' רש"י שהבעלים הפקידו את חמצם אצל ישראל אחר ושניהם אין עוברים עליו בב"י לא זה ולא זה זה לפי שאינו שלו ונא קרי' גבי' לך וזה לפי שאינו ברשותו ולא קרי' גבי' בבתיכם והיינו כגון שלא קבל עליו הנפקד אלא אחריות דפשיעה כש"ח לחוד לרובא דרבוותא דאין הנפקד עובר עליו בב"י עי"ז כל שלא קבל עליו גם אחריות דגנבה ואבידה כש"ש וכן לשי' של רש"י כל שלא קבל עליו הנפקד אחריות דאונסי' דאין הנפקד עובר עליו בב"י משום דלא קרי' גבי' לך ומפטר משום ליתי' דחמץ ומ"מ הבעלים ג"כ אין עוברים עליו משום ליתי' דבית דלא קרי' בי' בבתיכם דמ"מ ע"י אותה שמירה ואחריות כל דהוא לא הקנה הנפקד את ביתו בשאלה ושכירות להבעלים [ודלא כפמש"כ לעיל (סי' מ') דלהגאונים לא משכח"ל כלל שלא יעברו עליו לא הבעלים ולא הנפקד בב"י משום דאם קבל עליו הנפקד אחריות הבעלים אינם עוברים אבל הנפקד הוא עובר ואם לא קבל עליו הנפקד אחריות הוא אינו עובר אבל הבעלים עוברים ומש"ה דקדקו הגאונים בדבריהם ואמרו ז"ל הנפקד עובר עליו בב"י ולא המפקיד משום דזה גורם את זה עיי"ש] דז"א אלא לפי שיטתו דר"ת אבל לפי שיטת רש"י ודאי משכח"ל שפיר שלא יעברו עליו בב"י לא הבעלים ולא הנפקד כדכתיבנן ואפשר דהגאונים ס"ל כשי' הני רבוותא דגם אחריות דפשיעה לחוד כש"ח נמי מהני לחייב את הנפקד בב"י וא"כ דבריהם מכוונים:

דכל שהנפקד עובר עליו בב"י המפקיד פטור משום דלא קרינן גבי' בבתיכם כיון שקבל עליו הנפקד שמירה ואחריות כל דהוא לא משאיל ומשכיר ביתו להבעלים כלל אלא מקבל הפקדון לשמירה בביתו דידי' אבל אם אין הנפקד עובר עליו בב"י משום שלא קבל עליו שום שמירה ואחריות כלל כגון שא"ל הא ביתא קמך או במכניס ברשות אליבא דרבי הבעלים ממילא עוברים משום דבכה"ג הנפקד משאיל או משכיר ביתו לבעלים מיהו אכתי משכח"ל שלא יעברו לא הבעלים ולא הנפקד בב"י כגון ההיא דב"ק (דמ"ח) בכנוס שורך ושמרו הזיק חייב הוזק פטור. דמסיק התם רב פפא דלר"ט דאמר משונה קרן בחה"נ נזק שלם משלם ה"נ משלם נ"ש משום דכיון דא"ל ושמרו לא אקני לי' מקום בחצרו הרי דמשכח"ל שאינו מקבל עליו שום שמירה ומ"מ גם המקום לא הקנה לו בשאלה ושכירות וכן אם פירש לו בהדיא שאינו מקבל עליו שום אחריות ושמירה כללי ומ"מ גם המקום לא השאיל והשכיר לו אלא דהגאונים בסתם פקדונות איירי דכל שמקבל שמירתו ואחריות כל שהוא לא משאיל ומשכיר את ביתו להבעלים וכל שאינו מקבל עליו שום שמירה ואחריות. מקני ביתו בשאלה או שכירות להבעלים ומש"ה התנו קבלת אחריות דהנפקד לפטורא דבעלים:

ועוד מתבאר מדברנו דלשי' רש"י והגאונים כל שפירש הנפקד שמשאיל או משכיר מקום בביתו על פקדונו ואפי' אם לא יחד לו בית מיוחד רק השאילו או השכירו מקום בביתו שהוא משתמש בו ג"כ המפקיד עובר בב"י אעפ"י שקבל עליו הנפקד אחריות גמור שמחייבתו בב"י. דמ"מ המפקיד עובר עליו מפני שהחמץ הוא שלו וגם קרי' גבי' בבתיכם (והנפקד אינו עובר עליו אם נתן לו רשות לברור נו מקום מיוחד בביתו משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם. אע"ג דמשום ליתי' דחמץ לא מפטר משום דקרי' גבי' לך על ידי האחריות ועפמש"כ לעיל בסוף סי' הקודם ועוד נדבר בזה בס"ד] ולא נחלקו עם הרא"ש לענין פטור הבעלים אלא כשקבל עליו אחריות ושמירה סתם ולא פירש אם משאיל או משכיר לו ביתו או לאו דלהרא"ש גם בסתם נמי אעפ"י שקע"א מ"מ גם ביתו משאיל או משכיר להבעלים ולהגאונים ורש"י כל בסתם אינו משאיל ומשכיר את ביתו אם קבל עליו שמירה ואחריות כל דהוא:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה