אור ברסלב
תרומת יד סימן מג

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן מג

סימן מב

בביאור שיטתו של רש"י בהא דיחד לו בית עפ"י מה שפי' בו הרמב"ן בחי' לפסחים והביאו הר"ן בהלכות הרי"ף שם וישוב דברי הגאונים ממה שעמדו על דבריהם הפ"ח והש"א שהבאנו לעיל בדרך אחר וביאור דברי רש"י בחומש שעמד עליהם הרמב"ן עפי"ז גם ביאור דברי המכילתא לפי דרכו של רש"י.

הנה כבר הבאנו לעיל (סי' ל"ח) פירש"י בהך ברייתא דפסחים (ד"ו) תנו רבנן א"י שנכנס וכו' הפקידו אצלו זקוק לבער ופירש"י הפקידו אצלו וקבל עליו אחריות) יחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא ופירש"י כלומר לא קבלו עליו אלא אמר לו הרי הבית לפניך הניחהו בא' מן הזויתן. ומה שהקשו עלה בתוס' דכיון דהתירא דסיפא הוא משום דלא קבל עליו אחריות ומשום דלא קרי' בי' לך מאי איריא יחד לו בית אפי' לא יחד נמי ותו הקשו דא"כ היאך דייק מינה בש"ס דשכירות קניא הא כולא טעמא הוי משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ולא משום ליתי' דבית וע"ז בא הרמב"ן בחי' לפסחים כפי מה שהביא הר"ן והוסיף ביאור בדבריו של רש"י דבין בבא דהפקידו אצלו וכו' דמפרש לה רש"י בשקבל עליו אחריות ובין בבא דיחד לו בית וכו' דמפרש לה רש"י בשלא קבל עליו אחריות לאו בשפירש לו בהדיא באחריות או שלא באחריות איירי אלא תרווייהו בסתמא איירי ומ"מ בהפקידו אצלו זקוק לבער משום דה"ל כאלו א"ל כנוס שורך ברשותי דאמרי' בב"ק (דמ"ח) דמסתמא נמי קבל עליו נעירותא אבל ביחד לו בית ה"ל כאלו א"ל כנוס שורך ברשותך דאמרי' התם דלא מקבל עליו נטירותא ופטור מאחריותו עכ"ד ולפ"ז עיקרי דהני תרי בבי בדיני ממונות שייכי דפליגי בה רבי ורבנן לענין אחריות בב"ק שם אלא דדינא דחמץ לענין ב"י שתלוי ועומד בקבלת אחריות של הנפקד נמשך והולך ממילא אחר זה דכל שהנפקד חייב באחריותו זקוק לבער וכל שאינו חייב באחריותו אינו זקוק לבער והנה עדיין לא נקטי' בידן אלא פלגא בישוב קו' התוס' על שיטתו של רש"י. דבדבריו של הרמב"ן הונח לנו קושיא קמייתא דהתוס' דמאי איריא יחד לו בית אפי' לא יחד נמי כיון שאין החמץ שלו ולא קע"א אינו עובר' ובזה א"ש לפי דרכו דלא בשפירש בהדיא שאינו מקבל אחריות איירי הכא אלא בסתמא ופטור האחריות נמשך ממה שיחד לו בית וה"ל כאלו א"ל כנוס שורך ברשותך אבל הקושיא השני' של התוס' במקומה עומדת דמאי שיאטי' דשכירות קניא או לא קניא להכא דכל הטעם הוא משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ובב"ח (סי' ת"מ) פי' גם האי שקלא וטריא דהש"ס בשכירות אי קניא או לאו דהיינו ג"כ לענין קבלת אחריות דהנפקד דכיון דשכירות לא קניא גם אחריות נמי מקבל עליו עיי"ש. ואין לי לב להבין את דבריו והמה תמוהים דמה ענין כנס שורך ברשותך לענין קבלת אחריות של הנפקד דלא מקבל עלי' כל שהקנה רשותו בשכירות לבעל החמץ. לדינא דשכירות אי קניא או לאו דהיינו אם ע"י קנין השכירות נחשב הבית כאילו הוא של השוכר או לאו ס"ס אפ"ת דלא קניא שכירות להיות נחשב הבית דהשוכר ממש מ"מ הא ודאי קנוי הבית בשכירות להשוכר ולענין הפקדון אינו מקבל עליו בעל הבית אחריות עי"ז משום דה"ל כנוס שורך ברשותך. ודינא דשכירות אי קניא או לאו אינו אלא דין התורה לענין גוף הבית אם הוא חשוב כשלו וזה ברור וכנראה דהרמב"ן מפרש הא דפירש"י בטעמא דיחד לו בית דאינו עובר משום דלא קבל עליו אחריות קאי אליבא דרב פפא דתנא דמייתי קראי דלא ימצא קאי אבבא דהפקידו אצלו דמש"ה זקוק לבער מקרא דלא ימצא דלא כתיב בי' לך וכדאי' שם לעיל (ד"ה):

אבל לרב אשי גם רש"י נמי מודה דטעמא דיחד לו בית הוא משום ליתי' דבית כמו לר"ת אבל גם בזה קשה דהא אהא דקאמר רב אשי לעולם אסיפא וה"ק וכו' שנאמר לא ימצא בבתיכם וכו' פירש"י ז"ל לא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפציך היינו דקבל עליו אחריות דהוי כדידי' עכ"ל הרי דגם לרב אשי נמי מפרש טעם הפטור ביחד לו בית משום דלא קע"א ודלא כפיר"ת דגם בקע"א נמי פטור משום ליתי' דבית:

איברא דמלבד מה שהקשו בתוס' על רש"י מהש"ס. עוד דברי רש"י בעצמם מוקשים ונראים כסותרים זא"ז שהרי אהא דמסיק הש"ס יצא זה שאינו מצוי בידך כתב ז"ל שהרי אותה זוית מסורה לא"י עכ"ל. ומכאן תורה יוצאת דגם לדידי' נמי טעם הפטור ביחד לו בית הוא משום ליתי' דבית שאינו שלו וכשי' של ר"ת:

והוא סותר למה שכתב בתחלה דהיינו דוקא בלא קבל עליו אחריות וא"כ טעם הפטור הוא משום ליתי' דחמץ שאינו שלו לכן על כל הדברים האלה לבי אומר לי שדברי רש"י דהכא בפי' דיחד לו בית עם מה שכתב בפי' החומש:

דמקרא דלא ימצא בבתיכם מפקי' חמצו של א"י שבבית ישראל שלא קבל עליו אחריות דבר אחד הוא שהרי מהאי קרא גופי' דמפיק במכילתא חמצו של א"י שבבית ישראל לפי פירש"י מפיק נמי הכא בברייתא ביחד לו בית דאין עובר עליו דמתפרש לפירש"י בלא קע"א ושניהם מתאחדים עם דבריהם של הגאונים. דפטרי חמצו של ישראל שבבית הא"י או ישראל אחר שקבל עליו אחריות. וכפ"מ שאפרש דברי בעזה"י להסיר גם קושיות הפ"ח והש"א מדברי הגאונים בדרך אחר מכפ"מ שפירשנו דבריהם לעיל (סי' מ'):

והוא עפ"י מה שכתב הרא"ש לחלק על הגאונים. דפטרי את הבעלים מב"י כשהוא בבית אחר ובאחריותו וכלפי מה שכתבו הם שאעפ"י שהחמץ שלו אינו ברשותו וקרא כתיב בבתיכם וכדאי' במכילתא כתב הוא ז"ל ונראה לי דדבר פשוט הוא שאעפ"י שהנפקד קבל עליו אחריות גוף החמץ שלו הוא וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו ביתו קרי' בי' עכ"ל והנה דעת הגאונים נראה דפליגי עלי' בזה וס"ל דהנפקד לא משאיל ביתו להמפקיד אלא אדרבה להפיך הוא דהמפקיד מוסר ממונו להנפקד שיהא בביתו דידי' ונראה עוד. דלאו בכל גוונא פליגי הגאונים על הרא"ש בהאי סברא אלא דוקא אם קבל עליו הנפקד אחריות הפקדון הוא דס"ל דלא משאיל השומר ביתו להמפקיד אלא אדרבה מקבל הפקדון לביתו דידי' אבל אם לא קבל עליו הנפקד אחריותן עליו אלא הרי הם באחריות הבעלים כמו שהיו בכה"ג גם הגאונים מודו להרא"ש דהשומר משאיל ביתו להבעלים על ממונם ודבר זה יש לו שורש וענף בסברא ושכל הישר לחלק בכך דכל שקבל השומר אחריות מקנו הבעלים חפצים שלהם לשמירה בביתו דשומר אבל השומר לא משאיל ביתו כלל להבעלים אבל בלא קבל השומר אחריות החפצים עליו ודאי משאיל בביתו מקום להבעלים על ממונם. ובזה הוסר התימא שתמהו הפ"ח והש"א על הגאונים. שהצריכו שיהא החמץ באחריותו דהנפקד דל"ל הא כיון דכל טעם הפטור הוא לפי דלא קרי' גבי בעלים בבתיכם כדאי' במכילתא ולא משום ליתי' דחמץ שאינו דבעלים. א"כ גם בלא קבלו עליו השומרי' אחריות נמי מ"מ לא הוי בבית הבעלים אבל לפ"מ דכתיבנן מבואר הדבר דבלא קבל הנפקד עליו אחריות הוא משאיל ביתו לבעלים ומש"ה קרי' בהו שפיר בבתיכם אבל אם קבל הנפקד אחריות דלא משאיל ביתו להמפקיד אלא המפקיד מוסר חפציו להנפקד באחריותו לא קרי' בי' בבתיכם לגבי בעלים דגם בשאלה ושכירות לא הוי הבית דידהו:

ולכאורה גם דברי התוס' נראים כמטין לדעת הגאונים בהאי סברא דכתיבנן דכל שמקבל שמירתו עליו אינו משאיל ומשכיר את ביתו להבעלים אלא אדרבה מקבל הפקדון לביתו דידי' וכל שאין מקבל שמירתו עליו שיהא אחריות החפץ עליו אלא אחריות. החפץ הוא על הבעלים כמו שהי' אז מה שנתן רשות להבעלים להניח חפציו בביתו אין זה אלא שאלת המקום אם הוא בחינם ושכירת המקום אם הוא בשכר והוא מהא דכתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ז) לענין פלוגתת רבי ורבנן במכניס פירותיו וקדירותיו ושורו לחצר בעה"ב ברשות דלרבנן חייב הבעה"ב באחריותן ולרבי אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור ומסיק רבא דלרבנן ברשות שמירות קדירות קבל עליו בעל החצר ואפי' נשברו ברוח וכ' בתוס' ד"ה ואפי' ז"ל ולא דמי להא ביתא קמך דפרק הזהב (דמ"ט) (דאמרי' שם דלא מבעי ש"ש דלא הוי חלא אפי' ש"ח נמי לא הוי) דאין זה אלא מראה מקום הוא לו ואפי' נותן לו שכר אמר התם דלא מקבל עליו נטירותא ואינו נוטל שכר שמירה אלא שכר ביתו עכ"ל ורהיטת לשונם משמע דהא בהא תלי' דכל שמקבל עליו לשמור. אין כאן שאלת מקום אם הוא בחינם ולא שכירת מקום אם הוא בשכר אלא נהפוך הוא שמקבל הפקדון לביתא דידי':

אבל אם אינו מקבל עליו לשמור כמו בהא ביתא קמך אז הוא דקאמרי' דאינו אלא מראה מקום הוא לו בשאלה כשהוא בחינם ובשכירות כשהוא נותן לו שכר ואעפ"י שיש לפרש דברי התוס' גם לפי דרכו דהרא"ש באופן זה דבהא ביתא קמך לא מקבל עלי' נטירותא ואין שם אלא שאלת הבית כשהוא בחינם ושכירות הבית אם נותן לו שכר אבל כשמקבל עליו לשמור אית בה תרתי שאלת או שכירות המקום להבעלים אחפצם וגם קבלת נטירותא על חפצם. רהיטת לשון התוס' וסתמיותן לא משמע הכי ואיך שיהי' בדעת התוס' בזה עכ"פ דעת הגאונים עולה יפה מאוד. דלדידהו לא הוי קבלת שמירה ואחריות עם השאלת או שכירות מקום בחד דוכתא אלא כל שמקבל עליו שמירה לוקח החפץ לביתו דידי' וכל שאינו מקבל עליו שמירה הוא משאיל או משכיר מקום בביתו להבעלים ודלא כהרא"ש:

ועפ"ז הולך ואור לנו על נכון גם שיטתו של רש"י בהא דיחד לו בית וגם דבריו בפי' החומש ממה דאקשה עלייהו הרמב"ן בפי' על התורה וגם דברי המכילתא מתפרשים כשמלה והכל הולך אל מקום אחד עם דבריהם של הגאונים עפ"י הדרך שהולך בה הרמב"ן בעצמו בביאור שיטתו דרש"י בהא דיחד לו בית ומתחילה נקדים דמה שכ' הרמב"ן בחי' לפסחים שהביאו הר"ן דהפקידו אצלו זקוק לבער היינו בסתם משום דקבלו ברשותו כמאן דקביל עלי' אחריות דמי כדאמרי' בב"ק כנוס שורך ברשותי חייב אבל יחד לו בית ה"ל כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך דאמרי' התם דפטור עכ"ד הנה במה שכ' תחילה דבקבלו ברשותו בסתם כמאן דקביל עלי' אחריות דמי כדאמרי' בב"ק כנוס שורך ברשותי חייב כוונתו מבוארת דהיינו כרבנן דרבי התם דבסתמא נמי קביל עלי' נטירותא ואפי' נשברו מעלמא נמי חייב אבל מה שכתב עוד דיחד לו בית ה"ל כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך דאמרי' התם דפטור לא מצינו שם מפורש בש"ס דבכה"ג לרבנן נמי פטור ואם כוונתו למה דמייתי שם (דמ"ח) בברייתא תנו רבנן כנוס שורך ושמרו הזיק חייב, הוזק פטור וכו' ומתבאר מהש"ס דבכה"ג לרבנן נמי פטור הא הוי התנה בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות דמה יש לך תנאי גדול מזה שאומר לו בפירוש ושמרו וא"כ מה ענין יחד לו בית דאיירי בסתמא לפי פירושו דרש"י עפ"י דרכו של הרמב"ן להא והדרא קושיא דהתוס' לדוכתי' דכיון דבפי' לו בהדיא שאינו מקבל עליו אחריות איירי מ"ש יחד אפי' לא יחד לו נמי. ע"כ הנראה דכוונת הרמב"ן בזה. למה שכ' בתוס' שם (דמ"ז) ד"ה ואפי' שהבאנו לעיל דדווקא בשהכניס ברשות דהיינו שא"ל כנוס שורך ברשותו הוא דקביל עלי' שמירה אבל בא"ל הא ביתא קמך דהוי כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך שאינו אלא מראה מקום הוא לו בביתו בחינם השאיל לו ביתו ואם נותן לו שכר ג"כ אינו נוטל לו שכר שמירה אלא שהזכיר לו ביתו ומש"ה קאמרי' בפרק הזהב דאינו לא ש"ש ולא ש"ח עלה וכ"כ התוס' בב"מ שם (דמ"ט) ד"ה כל בתי' הב' דאפי' לרבנן דרבי דמחיי' היינו לפי שא"ל כנוס שורך דמשמע ואשמרנו אבל הא ביתא קמך סילק עצמו משמירה לגמרי עיי"ש והיינו ג"כ יחד לו בית דהכא לפירש"י שכ' ז"ל כלומר לא קבלו עליו אלא אמר לו הרי הבית לפניך הנח בא' מן הזוית וכו' דבכה"ג לרבנן נמי בסתמא לא קבל עלי' נטירותא אלא הוי בשאלה או שכירות המקום אם הוא בחינם או בשכר ומה שכתב הרמב"ן ז"ל דבכנוס שורך ברשותך אמרי' התם דפטור צ"ל דמלישנא דמתני' ודרבא דייק לה דדווקא בהכניס ברשותו חייב לרבנן ולא בהא ביתא קמך [ויותר נראה שהוא ט"ס וצריך להיות דאמרי' בפרק הזהב דפטור כנלע"ד שוב ראיתי בחי' הרמב"ן עצמו לפסחים שמשם הביא הר"ן דבריו שכ"כ ז"ל אלא שהרב (רש"י) רצה לפרש דהך ברייתא דינא קתני כלומר הפקידו אצלו סתם זקוק לבער דחייב באחריותו וכו' א"ל הרי הבית לפניך אינו זקוק לבער כדאיתמר בפרק הזהב דהא ביתא קמך אינו לא ש"ח ולא ש"ש עכ"ל והוא כדברינו והא דמייתי לה הר"ן מכנוס שורך ברשותו וברשותך הוא הוספה מהר"ן עיי"ש] ועפי"ז תו מבואר כוונת רש"י דבהפקידו אצלו בסתם זקוק לבער משום דה"ל כמאן דאמר כנוס שורך ברשותי. דמקבל עליו אחריות לרבנן דרבי ועי"ז הוי החמץ כשלו:

וגם המקום נשאר שלו כמו שהי' שהרי א"ל כנוס חמצך ברשותו שהרשות נשאר שלו כמו שהי' ולא הקנה אותו לבעלים לא בשאלה ולא בשכירות אבל ביחד לו בית שא"ל הרי הבית לפניך וכו' דהיינו הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח:

אלא שהשאיל בחינם או השכיר בשכר את ביתו לבעלים. ה"ל כאילו אמר לו כנוס חמצך ברשותך שלא החמץ ולא הבית הוי דידי' החמץ מפני שלא קבל עליו אחריות והבית מפני שהשאילו או השכירו להבעלים ועי"ז ממילא נפטר מב"י בין משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו ולא קרי' בי' לך ובין משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם משום שהבית שאול או שכור להבעלים ועולים בקנה אחד עם דבריהם דהגאונים אלא שהגאונים דיברו לענין פטור הבעלים מב"י כשקבל עליו הנפקד אחריות ושמירה דאז הם בבית הנפקד מפני שקבלם ברשותו ולא השאיל והשכיר רשותו להבעלים ורש"י לפי פירושו בהא דיחד לו בית [דמיירי בהא ביתא קמך שלא קבל עליו אחריות שמירה אנא השאיל או השכיר רשותו להבעלים] איירי הך ברייתא לענין פטור הנפקד כל שלא קבל עליו שמירה דמלבד שהוא פטור משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו פטור גם משום ליתי' דבית שאינו שלו אלא בשאלה או שכירות להבעלים והיינו דפריך עלה למימרא דשכירות קניא כיון דפטרת לה גם משום ליתי' דבית דלא קרי' בי' בבתיכם משום דביחד לו בית משאיל או משכיר ביתו לא"י ומשני שאני הכא דא"ק לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך כמו שפירש"י שהרי אותה זוית מסורה לא"י ואין זה סותר למה שכ' מקודם דלא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפציך והיינו בדקבל עליו אחריות דהוי כדידי' דהיינו נמי טעמא דכיון דקע"א הוי החמץ כשלו וממילא אינו מקנה ביתו בשאלה או שכירות להא"י. אלא נהפוך הוא שמביא החמץ לביתו ורשותו דידי':

ובזה מתפרשת המכילתא בשני הבבות כשמלה יצא חמצו של א"י בבית ישראל פי' ולא קבל עליו אחריות כמו שפירש"י בחומש. אלא יחד לו בית דה"ל כמו כנוס חמצך ברשותך דמשאיל או משכיר ביתו להא"י ולא קרי' בי' בישראל בבתיכם והיינו הך דינא דברייתא דיחד לו בית כפי שיטתו דרש"י [וסרה תמיהת הרמב"ן בפי' על התורה] יצא חמצו של ישראל בבית הא"י פי' וקבל עליו אחריות דאז לא מקנה ביתו בשאלה ושכירות להישראל אלא אדרבה לוקח החמץ בביתו ורשותו ועי"ז לא קרי' בי' גבי ישראל בבתיכם והיינו דינייהו דהגאונים ודברי המכילתא הן הן דברי הגאוני' ודברי הברייתא דיחד לו בית ממש וא"ש הכל כמין חומר:

והנה לפ"ז צריכי' אנו לומר דהא דקאמרי בש"ס דפסחי' אברייתא קמייתא (ד"ה) דקרא דלא יראה דכתיב בי' לך למעט של אחרים ושל גבוה איירי בלא קבל הנפקד אחריות וקרא דלא ימצא דלא כתיב בי' לך ומייתי' מינה נמי של אחרים איירי בשקבל עליו הנפקד אחריות אין הטעם כדי שיתקיימו שני המקראות דחד מפיק של אחרים וחד מרבה להו מוקמי' להו הכי כעין פשרה בין שניהם אלא דנהי דמקרא דלא יראה לחוד דכתיב בי' לך. ה"א דשל אחרי' שרי לגמרי ואפי' בקבל עליו אחריות דהא קיי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי [ולפירש"י גם למ"ד דכממון דמי הכא דאיתא בעיני' לאו כממון דמי] מיהו מקרא דלא ימצא שמעי' מיני' גופי' בין איסורא בקבל הנפקד אחריות דהא לא כתיב בי' לך ובין התירא בלא קבל עליו אחריות משום דנהי דלא כתיב בי' לך מיהו הא כתיב בדידי' בבתיכם ומש"ה אין עובר אלא כשקבל הפקדון באחריותו בביתו דידי' אבל אם לא קבל עליו אחריות דהשאיל או השכיר ביתו להבעלים תו לא קרי' גבי' בבתיכם ואינו עובר עליו וקרא דלא יראה מייתי' לה בג"ש דשאור שאור דגם עליו הוא עובר כל שקבל עליו הנפקד אחריות משום דהכא גלי קרא מלא ימצא דע"י האחריות הוי כשלו וגם ביתו ודאי הוי כמו שהי':

אבל עדיין יקשה דל"ל תרי קראי דלך ודבבתיכם להוציא חמץ שאינו שלו ולא באחריותו שקבלם בביתו שהרי כפ"מ שאמרנו דכל חמץ של אחרים שלא קבלם באחריותו משאיל או משכיר ביתו להבעלים על חמצם וא"כ מפטר גם משום חדא מהני תרי קראי בין משום ליתי' דחמץ דלא קרי' גבי' לך ובין משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי בבתיכם מפני שהוא שאול או שכור להבעלים ותרי קראי ל"ל איברא דאהאי קרא דבבתיכם לא תקשה לן דל"ל להוציא כשיחד לו בית וא"ל הא ביתא קמך דלא קבל שמירה ואחריות אלא השאיל או השכיר ביתו להבעלים למפטרי' משום ליתי' דבית שאינו שלו מפני שהוא כבר השאילו או השכירו להבעלים הא ממילא פטור וקאי משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ולא באחריותו ורחמנא אמר לא יראה לך שלך כו' אבל אתה רואה של אחרים וכו' דהא לק"מ משום דהאי בבתיכם מבעי לן נמי לפטור את הבעלים מב"י כשהם בבית הנפקד שקבל אחריות ושמירה דלא מושיל ומשכיר ביתו להבעלים אלא נהפוך הוא שמקבל את החמץ בביתא דידי' דמש"ה הבעלים פטורים מב"י משום דלא קרי' בהו בבתיכם ואפי' שגוף החמץ שלהם ואי לא מגנב ומתבדי ברשותייהו קיימא ועדיפי מבעל האחריות שאין החמץ שלו אלא אי מגנב ומתבד וקרי' בהו לך בודאי ומ"מ פטורי' משום דלא קרי' בהו בבתיכם והיינו דינם של הגאונים ובבא תנינא של המכילתא ומש"ה מבעי לן בבתיכם ולא סגי לן בקרא דלך לחוד מיהו כיון דכבר כתב רחמנא בבתיכם לפטור את הבעלים כשהם בבית הנפקד שקבל שמירה ואחריות ממילא שמעי' מינה נמי איפכא לפטור את הנפקד שלא קבל שמירה ואחריות אלא יחד לו בית שא"ל הא ביתא קמך דהשאיל או השכיר ביתו להבעלים כדכתיבנן משום דלא קרי' גבי נפקד בבתיכם אלא גבי בעלים וכהך ברייתא דיחד לו בית דנסיב לה תלמודא מבבתיכם אבל איפכא ודאי קשה דכיון דכבר כתב רחמנא בבתיכם דשמעי' מינה תרתי בין לפטור הבעלים מב"י אם קבל הנפקד שמירה ואחריות על החמץ בביתו בין לפטור את הנפקד ביחד לו בית דא"ל הא ביתא קמך דלא קבל שמירה ואחריות אלא השאיל או השכיר ביתו להבעלים קרא דלך ל"ל לפטור הנפקד מב"י כשלא קבל עליו אחריות משום ליתי' דחמץ דלא קרי' בי' לך כיון שאינו לא שלו ולא באחריותו תיפוק לי' דפטור וקאי משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם דהא כל שלא קבל שמירה ואחריות הרי הנפקד ממילא משאיל או משכיר ביתו להבעלים על חמצם וא"כ לא קרי' גבי נפקד בבתיכם אלא גבי בעלים:

מיהו גם זה לא קשה דהנה למדנו מדבריו של הרמב"ן דמפרש לשיטתו של רש"י בהך ברייתא דיחד לו בית דאיירי בסתם ואתי' כרבנן דרבי דפרק הפרה (דמ"ז) דכל בסתמא נמי קבל עליו נטירותא ומש"ה הפקידו אצלו זקוק לבער אעפ"י שלא קבל עליו בפירוש שמירה ואחריות משום דסתמא נמי כמפורש דמי ולא מפטר אלא ביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך דבפרק הזהב (דמ"ט) דאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא מראה מקום הוא לו בשאלה או שכירות בביתו וכ"ז הוא לפי מה דס"ל להך ברייתא כרבנן דרבי אבל לרבי גם בהפקידו אצלו בסתם דה"ל כאלו אמר לו כנוס שורך ברשותי נמי לא קביל עליו שמירה ואחריות ודינו כמו ביחד לו בית שא"ל הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא משאיל או משכיר ביתו להבעלים וממילא לענין חמץ ג"כ לדידי' אין הנפקד עובר בב"י. ומפטר בין משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם מפני שהבית שאול או שכור להבעלים ובין משום ליתי' דחמץ דלא קרי' גבי' לך מפני שאין החמץ לא שלו ולא באחריותו וכמו לרבנן ביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך והנה בב"ק (דמ"ח) אהך ברייתא דתנו רבנן כנוס שורך ושמרו הזיק חייב הוזק פטור כו' מוקי לה רב פפא התם דאתיי' כרבי דבסתמא נמי לא מקבל עלי' בעה"ב נטירותא והא דקשה ל"ל ושמרו הא בסתמא נמי חייב בעל השור ופטור בעל החצר ע"ז משני דהך ברייתא ס"ל כר' טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם הילכך אמר לו שמרו לא מקני לי' מקום בחצר וה"ל קרן בחצר הניזק ומשלם נ"ש לא א"ל שמרו אקנוי' אקני לי' מקום בחצר וה"ל חצר השותפי' וקרן בחצר השותפי' אינו משלם אלא ח"נ עייש"ה ולמדנו משם דלרבי דכנוס שורך ברשותי ה"ל כמו הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא משאיל או משכיר מקום בביתו וחצירו להבעלים ומש"ה ה"ל חצר השותפי' מיהו אם א"ל כנוס שורך ושמרו משונה דינו דמלבד דלא הוי לא ש"ש ולא ש"ח כמו בהא ביתא קמך לכ"ע וככנוס שורך ברשותי אליבא דרבי. עוד דבר אחר יש בו דלא אקני' לי' כלל מקום בחצירו בשאלה ושכירות ונ"מ לענין קרן אליבא דר"ט דמשלם נ"ש כמו בחצר הניזק והנה רבנן דרבי לא נחלקו עליו אלא בכנוס שורך ברשותי סתם דלדידהו ה"ל כאלו קבל עליו שמירה ואחריות ולרבי ה"ל כמו הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח אלא משאיל או משכיר מקום בביתו וחצירו לבעלים אבל בזה גם רבנן מודו לרבי דבכנוס שורך ושמרו גרע מהא ביתא קמך בזה שמלבד שלא קבל עליו שמירה ואחריות גם מקום בשאלה ושכירות נמי לא אקני לי' כלל ונ"מ לר' טרפון דהוי כקרן בחצר הניזק דמשלם נ"ש והא דמוקי לה ר"פ כרבי ולא כרבנן משום דא"כ תקשה סיפא דברייתא כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור דמאי איריא ואני אשמרנו אפי' סתמא נמי לדידהו קבל עליו נטירותא כדאיתא התם וכיון שנתברר לנו דכנוס שורך ושמרו אינו לא ש"ש ולא ש"ח וגם אינו משאיל ומשכיר ביתו לבעלים בין לרבנן בין לרבי ממילא ניחא הא דמבע"ל בחמץ קרא דלך למפטרי' לנפקד כשלא קבל עליו שמירה ואחריות משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו ולא הוי פטרי' לי' מקרא דבבתיכם. משום דנהי דביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח השאיל או השכיר ביתו להבעלים ומפטר בין משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ובאחריותו ובין משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם מפני שהוא שאול או שכור להבעלים והוי סגי לן בקרא דבבתיכם לחוד. אבל אכתי בכנוס חמצך ושמרו דג"כ אינו לא ש"ש ונא ש"ח אבל גם ביתו נמי לא מקני לי' לא בשאלה ולא בשכירות אי מקרא דבבתיכם לא הוי שמעי' לה לפטורא דהא הוי ביתו דידי' אלא מקרא דלך הוא דשמעי' לה לפטרו משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו ומש"ה מבע"ל האי קרא וזה ברור:

וכמה עולה יפה לפי זה כולא הך ברייתא כמין חומר דנקט תנא בה תלתא בבי ת"ר א"י שנכנס לביתו של ישראל ובציקו בידו אינו זקוק לבער ופירש"י כדאמרן אבל אתה רואה של אחרים עכ"ל פי' שאעפ"י שברשותו נכנס הא"י לביתו מיהו כיון דהא"י בעצמו הוא עם החמץ ה"ל כמו א"ל כנוס חמצך ושמרו דמלבד דאינו לא ש"ש ולא ש"ח עליו גם מקום בביתו אינו משאיל ומשכיר לו כלל ומש"ה אינו נפטר משום ליתי' דבית דהא קרי' גבי' שפיר בבתיכם כיון שלא השאיל והשכיר ביתו להא"י מיהו פטור עלה משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו הא חדא ובתר הכי תני תו הפקידו אצלו בסתם דקבל עליו שמירה ואחריות לרבנן דרבי דס"ל להך ברייתא כוותייהו זקוק לבער משום דליכא למפטרא לא משום ליתי' דחמץ דכיון שהם באחריותו קרי' בי' לך ולא משום ליתי' דבית שלא השאיל והשכיר אותה להבעלים אדרבה קבל עליו שמירה ואחריות בביתו דידי' הא תנינא ובתר הכי תני תו יחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך שאינו לא ש"ש ולא ש"ח והשאיל או השכיר ביתו לבעל החמץ אינו זקוק לבער בין משום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו ובין משום ליתי' דבית שהשאילה או השכירה להבעלים ולא קרי' גבי' בבתיכם אלא גבי בעלים קרי' בבתיכם ובזה נשלמו כל השלשה חלקים שיש בזה וא"ש הכל נכון מאוד:

ועכ"פ נתישב לפי שיטתו דרש"י הא דבעי תרי קראי דלך ודבבתיכם אע"ג דביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך נפטר הנפקד מב"י מכל חד מהני קראי לפי שיטתו דרש"י שאין החמץ שלו ובאחריותו וגם הבית הוא שאול או שכור להבעלים משום דקרא דבבתיכם מבע"ל לפטור את הבעלים כשהם בבית הנפקד שקבל עליו שמירה ואחריות וקרא דלך מבע"ל בא"ל כנוס חמצך ושמרו דלא השאיל והשכיר ביתו להבעלים ומ"מ גם שמירה ואחריות נמי לא קבל עליו מיהו בר מדין ומדין בפשיטות נמי ניחא הא דמבעי לן הני תרי קראי דלך ודבבתיכם. לפי מה שלמדנו מדבריו של הרמב"ן בפי' שיטתו של רש"י דמפרש להאי כולא ברייתא דבסתמא איירי ולא פירש לו לא שמקבל עליו שמירה ואחריות ולא שאינו מקבל עליו. ובזה תלוי חלוקת הדינים דבין הפקידו אצלו בסתם ובין יחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך בסתם וכפי מה שהרחבנו בעזה"י לפרש כוונתו דקבלת שמירה ואחריות עם שאלה או שכירת המקום כל אחד נמשך ותלוי בחבירו וכל מקום שקבל שמירה ואחריות אין שם שאלה ושכירות מקום להבעלים וכל מקום שיש שם שאלה או שכירות מקום להבעלים אין שם קבלת שמירה ואחריות. וא"כ מינה נמי למדנו דכ"ז אינו אלא בסתם שלא פי' לא כן ולא כן אבל אם פי' בהדיא שאינו מקבל אחריות ושמירה ומ"מ גם המקום נמי אין משאיל ומשכיר להבעלים פשיטא דתנאו קיים וכן איפכא אם פי' בהדיא שמקבל עליו אחריות ושמירה וגם הבית הוא משאיל או משכיר להבעלים ג"כ דבריו קיימים וא"כ ודאי מבע"ל קרא דלך כשלא קבל אחריות וגם לא השאיל והשכיר ביתו להבעלים דמפטר משום ליתי' דחמץ מיהת אע"ג דליכא למפטרא משום ליתי' דבית שהרי הוא בביתו דידי' שלא השאיל והשכיר להבעלים וכן מבע"ל קרא דבבתיכם אם פי' בהדיא שקבל עליו אחריות וגם השאיל או השכיר ביתו להבעלים דאע"ג דליכא למפטרא משום ליתי' דחמץ כיון שקע"א פטור מ"מ משום ליתי' דבית דלא קרי' גבי' בבתיכם משום שהבית שאול או שכור להבעלים וכאשר נבוא בס"ד לפנינו בביאור חלוקת הפירושים דרש"י ודר"ת נדבר עוד בזה דאפשר דגם לר"ת נמי כל שקע"א אעפ"י שיחד לו בית אינו משאיל ומשכיר ביתו להמפקיד אלא להפיך הוא שמקבל הפקדון לביתו דידי' אלא דר"ת מפרש האי יחד לו בית דהכא דהיינו כשפי' בהדיא שהשאיל או השכיר את מקומו להבעלים דווקא ועמשכ"ל (סי' מ"ו):

ולמדנו עוד לפי דרכנו דלשיטת הגאונים ודרש"י גבי חמץ קיי"ל דשכירות קניא משום דאפקי' קרא בלשון לא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו והיינו מי שהמקום קנוי אצלו בשאלה או שכירות בין לקולא. לפטור את הנפקד מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם והיינו טעמא דיחד לו בית דאינו עובר עליו משום שהמקום מושאל ומושכר לבעל החמץ ובין לחומרא לחייב את הבעלים בב"י כשלא קבל עליו הנפקד שמירה ואחריות דאז מקני' לי' נפקד לבעלים את ביתו בשאלה ושכירות על חמצם משום דקרי' גבי בעלים בבתיכם והוא כפי שיטתו דהט"ז שהבאנו לעיל בסימן הקודם ודלא כהשאגת ארי' דגם בחמץ נמי שכירות לא קניא וביתו דנפקד הוי אלא דביחד לו בית מיוחד הוי גבי נפקד אינו מצוי בידו והאי טעמא לא מסתגי אלא לפטור את הנפקד כשיחד לו בית מיוחד וכפי שי' דר"ת ולא לחייב את הבעלים בב"י לא מבעי' אם לא יחד להם בית דהוי מצוי ביד הנפקד אלא אפי' אם יחד להם בית דמצוי ביד הבעלים ולא ביד הנפקד ג"כ לא מהני לחייב את הבעלים שהרי מ"מ לא קרי' בהו בבתיכם כיון דשכירות לא קניא וכמש"כ בספרו (סי' פ"ו) עיי"ש אבל לפ"מ שפרשנו שי' הגאונים ודרש"י הא ליתי' דביחד לו בית דהיינו הא ביתא קמך מפטר הנפקד מב"י משום דלא קרי' גבי' בבתיכם מפני שהמקום שאיל או שכור להבעלים ושכירות קניא גבי חמץ דגלי קרא מלא ימצא דשדי' הבית בתר השואל או השוכר את הבית ולא בתר בעל גוף הבית ואין הנפקד עובר בב"י אלא אם קבל עליו שמירה ואחריות דלא משאיל ומשכיר כלל את ביתו להמפקיד אלא נהפוך הוא שמקבל הפקדון ברשותא וביתא דידי' וכן הבעלים ג"כ עוברים עליו כשלא קבל הנפקד שמירה ואחריות אלא א"ל הא ביתא קמך משום דקרי' בי' בבתיכם מפני שקנוי לו אותו בית בשאלה ושכירות וגבי חמץ שכירות קניא:

לבד עוד דבר אחד קשה עלינו בזה לפי שיטתו דרש"י:

במה דס"ל דמשום הכי הנפקד פטור בהא ביתא קמך דהיינו יחד לו בית לפי פירושו משום דלא קרי' גביה בבתיכם מפני שהבית שאול או שכור להבעלים. וקשה נהי דבחמץ שכירות קניא דרבי קרא מלא ימצא דאזלי' בתר מי שהוא מצוי בידו דהיינו השוכר מ"מ כיון שנתן לו מקום בביתו ולא בבית מיוחד א"כ לא עדיף מבית השותפין דודאי עובר עליו בב"י דהא כ"ר בבתיכם לשון רבים וכדאי' בחולין (דקל"ו) ולא יהא קנין שכירות דמפקיד אלים מקנין גמור בכה"ג דכיון דאקני לי' בביתו ולא בבית מיוחד כיון שיש לשניהם תפיסת היד בהבית מהכ"ת נפטור את הנפקד לומר דלא קרי' גבי' בבתיכם. וכפמש"כ לעיל בסי' הקודם לתרץ קושית הט"ז על הרא"ש דכל שומר מקני לי' מקום בשאלה ושכירות להבעלים ואפי' אם קבל אחריות ושמירה דא"כ הנפקד לעולם יהא פטור מב"י דלא קרי' גבי' בבתיכם כמו דמחייבי בעלים מה"ט משום דקרי' בהו בבתיכם אליבא דהרא"ש ותירצנו בזה דנהי דכל שומר משאיל או משכיר ביתו להרא"ש מיהו לא עדיפא מקנין ממש וה"ל בית השותפין ומש"ה לא כתב הרא"ש ה"ט אלא לחייב את הבעלים בב"י אבל לפטור הנפקד מב"י לא מהני אלא ביחד לו בית מיוחדת שאין לנפקד עוד שום תפיסת היד בו ומש"ה כיון דשכירות קניא בחמץ ה"ל ביתו דמפקיד ולא דנפקד וכשיטתו דר"ת עיי"ש אבל לפי שי' של רש"י דיחד לו בית היינו שיחד לו ביתו להניח שם חמצו והיינו הא ביתא קמך בפרק הזהב (דמ"ט) קשה דנהי דהשאיל או השכיר ביתו גם להבעלים אכתי גם לדידי' נמי אית לי' תפיסת היד בהאי ביתא וה"ל בית השותפי' דקרי' בי' בבתיכם וכן מוכח להדיא מהא דב"ק (דמ"ח) באוקימתא דרב פפא אליבא דרבי דהפקיד אצלו סתם ה"ל כמו הא ביתא קמך אליבא דרבנן דלא קביל עליו נטירותא אלא השאיל או השכיר ביתו וחצרו להבעלים דה"ל חצר השותפין ומשלם ח"נ עיי"ש וא"כ הה"נ הא ביתא קמך אליבא דרבנן דכוותי' חצר השותפין מיהא הוי וגם לנפקד קרי' גבי' בבתיכם:

והנראה לי אחר הדקדוק בדבריו של רש"י שכתב ז"ל יחד לו בית כלומר לא קבלו עליו אלא אמר לו הרי הבית לפניך הנח באחת מן הזוית וכו' וכן כתב עוד יצא זה שאין מצוי בידו שהרי אותה זוית מסורה לא"י עכ"ל מכל זה מתברר לפנינו דעתו דנהי דלדידי' לא בעי' שיהא הנפקד מיחד בית מיוחד להמפקיד על חמצו. שלא יהא לו תפיסת היד בכל הבית אלא גם ביחד לו מקום בבית שהוא עצמו דר ומשתמש בו נמי סגי מיהו בעי' שיתן לו הנפקד רשות למפקיד. לברור לו מקום וזוית באותו בית שתהא אותה זוית מיוחדת למפקיד ולא לנפקד [והוא דלא כפי מה שהבין הב"י (סי' ח"מ) בדעתו דרש"י דמפרש הא דיחד לו בית שא"ל הרי הבית לפניך הניחו במקום שתרצה שנזהר בזה שלא נפרש דמיירי ביחד לו קרן זוית דוקא דא"כ הרי הוא חמצו של א"י ברשות הא"י לגמרי וכל כה"ג פשיטא דאינו זקוק לבערו ומאי אתי לאשמעי' והמשיך אח"ז דברי הטור שנתכוין ג"כ לזה וכל המדקדק בדברי רש"י יראה בעיניו דהא ליתי' אלא ודאי הוי יחד לו קרן זוית להמפקיד אלא שלא הנפקד בירר נו הזוית להמפקיד אלא שהוא נתן רשות להמפקיד לברור איזו זוית בביתו שירצה הוא ואותה זוית תהא מיוחדת לו על חמצו וזהו הרי הבית לפניך הנח בא' מן הזוית כו'. כלומר ברר לך מקום בבית איזו שתרצה אתה על חמצך. וכן יש לכווין גם דברי הטור ובגוף דברי הב"י שכתב דא"כ הרי הוא חמצו של א"י ברשות א"י לגמרי וכל כה"ג פשיטא וכו' לא ירדתי לסוף דעתו בזה. ועיין בב"ח (סי' זה) מה שהבין הוא בדעתו של הב"י בזה ונחלק עליו עיי"ש] ואין כאן חילוק הדעות בין שיטתו של רש"י ובין שיטתו של ר"ת אלא בחילוק מחיצות לחוד דלר"ת בעי' דוקא בית מיוחדת במחיצות בפ"ע שלא יהא לנפקד תפיסת היד בכל החדר ולרש"י דיי לנו אם נתן רשות להמפקיד ליחד לו זוית אחת באותו בית עצמו שהוא ג"כ משתמש בה. כיון דבאותו זוית מיהת אין לנפקד רשות עליו להשתמש בה. קרי' בה בבתיכם לגבי בעלים ולא לגבי נפקד ומש"ה בעלים עוברי' עלה בב"י אם הם ישראלי' ולא הנפקד:

ולפנינו כאשר נברר חילוק השיטות שבין רש"י ור"ת נדבר עוד בזה בעזה"י:L

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה