תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן מב
בביאור דברי הרא"ש ושיטתו וטעם מחלקותם עם ה"ר יונה לפי דרכו של הט"ז בדעת הרא"ש ולפי דרכו של הש"א ויתבאר ג"כ טעמו של ה"ר יונה.
והנראה לע"ד בדעתו של הרא"ש דמש"ה לא רצה לפרש דברי ה"ר יונה שלמד מהא דמרובה דקרי' גונב קדשים מבית בעלים גונב מבית הקדש אעפ"י שהבית הוא של בעלים דהדיוט הוי וש"מ דשדי' הבית בתר בעל הממון וא"כ ה"נ גבי חמץ שדי' בית בתר בעלים דהיינו מפקיד וקרי' גבי' בבתיכם משום דהא ליתא כלל דלא מוכח מהא דמרובה דשדי' בית בתר בעל הממון שיהא נקרא מבית הקדש ממש בשביל גוף ממון שלהם ועד כאן לא למדנו משם אלא שאינו נקרא מבית האיש אעפ"י שהם בעלי הבית משום דכיון דהחפץ הוא של הקדש זו היא שמעכבתם דלא קרי' בי' מבית האיש אבל שיהא נקרא מבית הקדש בהחלט משום שהחפץ הוא שלהם אעפ"י שאין הבית שלהם זה אין לנו מהתם כלל תדע שלא הוצרכנו שם לזה כלל כדי לפטור את הגנב מכפל ודו"ה שיהא נקרא מבית הקדש ולא מן השם הזה הוא נפטר ע"י דאטו מי כתיב בקרא בית הקדש לפטורא דכפל ודו"ה דנימא דגם הא מקרי בית הקדש הא כל טעם הפטור אינו אלא מפני שלא מצינו שחייב הכתוב בכפל אלא בשנגנב מבית האיש והא לא מקרי מבית האיש וזו היא שפוטרתו מן הכפל וא"כ למדנו משם דלא קרי' לגבי בעלים דהקדש [שהם כמו נפקד] מבית האיש אעפ"י שהוא בביתם כיון שאין גוף הממון שלהם אבל שיהא אותו בית נקרא בית הקדש ממש בהחלט בשביל שגוף הדבר שלהם אעפ"י שאין הבית שלהם אין לנו ולא הוצרכנו לזה כלל שם לענין כפל וא"כ ודאי אפשר לומר דבאמת אינו נקרא מבית האיש אלא אם בין הבית בין הממון הוא של איש וכדאמרי' כה"ג בעלמא בכתובות (ד מ"ה) ובהוריות (ד"ג) אימר דשמעת לי' דאזלי' אף בתר ידיעה בתר ידיעה ולא בתר חטאה מי שמעת לי' ה"נ נימא כן דלא שמעי' מהא דמרובה אלא דאזלי' גם בתר הממון ושמעכבתו מלהקרא מבית האיש אם הממון הוא של הקדש אבל דניזל רק בתר הממון ולא בתר הבית ושיקרא מבית האיש בשביל הממון לחוד אעפ"י שהבית אינו שלו לא שמעי' לה כלל משם והרי אלולי שלמדנו מהש"ס דגם הממון בעי' שיהא של בעל הבית ואי לא"ה לא מקרי בבית האיש לא היינו חוששים כלל לזה והוי אזלי' בתר בית לחוד כפשוטו ומשמעותו ועכשיו שלמדנוהו לא למדנו אלא דבעי' שגם הממון יהא של בעל הבית אבל שנקרא הבית ביתו של בעל הממון אעפ"י שאין הבית שלו זו מניין לנו ומה דאמרי' בש"ס ולא מבית הקדש ודאי אין הכוונה בזה שהיא בית הקדש ממש בחיוב שהרי א"צ לזה כלל כדי לפטור מכפל כפמש"כ אלא די לנו השלילה שאינו נקרא מבית האיש אלא כן נמי כוונת הש"ס דמקרי בית הקדש בחד צד ועיקר הכוונה בזה הוא שאינו נקרא לגמרי מבית האיש וכמו דאמרי' בכה"ג בשבת (ד"ה) ואמאי קרי לה ר"ה לפי שאינה רה"י ובבא בתרא (ד' פ"ה) אמרי' איפכא ואמאי קרי לה רה"י לפי שאינו ר"ה וה"נ כוונת הש"ס בולא מבית הקדש כלומר שיש בה צד הקדש ואין נקראת מבית האיש לגמרי וא"כ דברי הרא"ש נכונים במה שכתב שלא הבין ראיות ה"ר יונה מפני שאם הי' בא ללמוד לפטור את הנפקד מפני שאינה נקרא בביתו משום שהחמץ אינו שלו כמו דלא קרי' גבי כפל לגבי בעלים מבית האיש הי' ראיתו מכוונת אבל אותו צד שבא ללמוד משם דקרי' לגבי בעלים ביתא דידהו זה אין לנו כלל מהא דכפל שהרי לא הוצרכנו שם לזה כלל:
ולכן יצא הרא"ש בדרך אחרת במה שהסביר הוא דמטעם אחר ראוי שיעברו הבעלים בב"י משום דהשומר משאיל או משכיר ביתו להבעלים וא"כ מש"ה קרי' לגבי בעלים בבתיכם ממש ובזה הושמו כל המעקשים למישור גם מהא דמרובה דלעולם מלת בית אינו יוצא מפשוטו ומשמעו דקאי על הבית ממש ומ"מ גונב הקדש מבית בעלים לא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש משום דגם הבעלים מקנו דוכתייהו להקדש על הקרבן ומש"ה ה"ל בית הקדש ממש בהחלט וחיוב ומינה נמי לענין ב"י שהבעלים עוברים מטעם זה אף על פי שהחמץ בביתו דנפקד מפני שהמקום שאול או שכור להם וניחא נמי הא דמכילתא דיצא חמצו של ישראל בבית הא"י לפ"מ דמפרש לה הרא"ש בא"י שהלוה לישראל על חמצו ואין הכוונה להרא"ש בזה עפ"י מה דאמרי' לקמן בפרק כל שעה דטעמא הוי משום דלמפרע הוא גובה או בדא"ל קני מעכשיו דא"כ כל הפטור הוא משום ליתי' דחמץ שאינו שלו ומלך ממעטי' לי' ואילו המכילתא ממעט לה מבבתיכם ועוד דא"כ כל ימי הפסח אסור לקיימו דילמא יפדנו לאחר הפסח וקעבר עלה בב"י וכמו שה"ק הש"א (סי' פ"ג) אלא וודאי כוונת הרא"ש הוא בפי' המכילתא דאפי' אם פדאו לאחר הפסח נמי אין הלוה עובר עליו בב"י דין תורה משום דלא קרי' גבי' בבתיכם מפני שהוא בביתו של א"י והמלוה לא מקני לי' מקום להלוה על משכנו כמו הנפקד להמפקיד [וכ"מ במקו"ח שכתב ג"כ באופן זה] אלא תפיס לי' ברשותי' כדי שיהא בטוח במעותיו וכ"ז מדין תורה אבל מדרבנן ודאי עובר עליו כמו לשי' דהרמב"ן ודוקא כל שלא פדאו לאחר הפסח הוא דאינו עובר עליו גם מדרבנן לאביי משום דלמפרע הוא גובה ולרבא בדא"ל קני מעכשיו אבל בנפקד בעלים עוברים עליו גם מדין תורה משום דהשומר מקני ביתו לבעלים ועולה יפה כל דברי הרא"ש:
ברם מה דקשה לדידי' הוא קושית הט"ז דכיון דכל שומר משאיל ומשכיר ביתו להמפקיד גם הנפקד יפטור עי"ז מב"י ואפי' אם קבל עליו אחריות משום דלא קרי' גבי' בבתיכם וכמו דלא קרי' וגונב מבית האיש מגונב קדשים מבית בעלים מה"ט וכיון דאמרי' דהוי גבי מפקיד בבתיכם כ"ש שמפקיע מן הנפקד דלא קרי' בי' בבתיכם מה"ט דקנוי בשאלה או שכירות להבעלים. וכמו דס"ל לר"ת ביחד לו בית דאינו עובר עליו משום דה"ל כאלו קבל אחריות על חמצו של א"י שבבית הא"י משום דהמקום קנוי לו בשכירות להא"י וגם הרא"ש פסק כוותי':
וא"כ כיון דס"ל להרא"ש דכל שומר משאיל או משכיר ביתו להבעלים גם בלא יחוד בית נמי לא יעבור הנפקד בב"י אעפ"י שקע"א כמו ביחד וכו' והנה מדברי הט"ז מתבאר דהא דביחד לו בית אינו עובר עליו היינו משום דשכירות קניא ואע"ג דבכל דוכתי' קיי"ל דשכירות לא קניא כדאיתא בש"ס מיהו בחמץ דגלי קרא מלא ימצא דבעי' שיהא מצוי בידו שכירות קניא ולכן הקשה אהרא"ש דס"ל דכל שומר משאיל או משכיר ביתו לא"י אעפ"י שלא יחד לו מקום ומש"ה המפקיד עובר עליו דא"כ מה"ט גופי' גם הנפקד נמי לא יעבור עליו א"ו דכל שומר שלא יחד לו מקום להמפקיד אינו משאיל ומשכיר ביתו כלל להבעלים ומש"ה נפקד עובר עליו וא"כ מה"ט גופי' נמי ראוי שהמפקיד לא יעבור עליו ודלא כהרא"ש ומזה מתבאר עוד דביחד לו הנפקד מקום להמפקיד כ"ע מודים דהמפקיד עובר בב"י דהרי התם כ"ע מודים דיש כאן שכירות מקום להבעלים וכמו להרא"ש בכל שומר דעלמא:
אבל השאגת ארי' ס"ל דהא דגלי קרא גבי חמץ ביחד לו בית דאינו עובר עליו ואע"ג דשכירות לא קניא. מדאפקי' בלשון לא ימצא מי שמצוי בידו יצא זה שאינו מצוי בידו אין זה מטעם דגבי חמץ גלי לן קרא דשכירות קניא אלא דאע"ג דאינו קונה כל שאין מצוי בידו אינו עובר עליו וזהו דוקא ביחד לו מקום דאז אינו מצוי בידוי אבל בלא יחד לו מקום הוי מצוי בידו וכיון דשכירות לא קניא מש"ה עובר עליו דקרי' בי' בבתיכם ומש"ה קשה לי' להש"א אהרא"ש לאידך גיסא דמאי בכך שהעלה הרא"ש דכל שומר משאיל או משכיר ביתו להבעלים מ"מ אין הבעלים עוברים בב"י משום דשכירות לא קניא. ולא זו בלבד דבהפקידו סתם להנפקד דאין הבעלים עוברי' עליו משום דלא קרי' גבייהו בבתיכם שהרי הנפקד עובר בב"י מפני שהוא מצוי בידו ושכירות הא לא קניא אלא אפי' אם יחד לו הנפקד בית להבעלים דהנפקד אינו עובר בב"י מפני שאינו מצוי בידו מ"מ גם הבעלים אין עוברים עליו משום דכיון דמ"מ שכירות לא קניא לא קרי' גבייהו בבתיכם ואע"ג שהוא מצוי ביד המפקיד ולא ביד הנפקד וכמו שהאריך בזה בספרו (סי' פ"ו) עיי"ש ועל פי זה אפטורא דנפקד אפי' אם קע"א שהקשה הט"ז לא קשה לי' אלא אחיובא דבעלים הוא דקשה לי' דמ"ט מחייבי כיון דשכירות לא קניא ורצה לישב זאת עפ"י שיטת רבינו אפרים שהביא בהג"א פ"ק דע"ג (סי' כ"ב) דלחומרא אמרי' שכירות קניא וא"כ אפשר לומר דהרא"ש נמי ס"ל הכי ומש"ה לגבי חיוב הבעלים בב"י מהני ה"ט דהרא"ש דכל שומר מקני ביתו בשאלה ושכירות להבעלים אע"ג דלא מהני לפטור את הנפקד עי"ז אבל חזר והקשה גם על שיטת הרבינו אפרים גופי' מהא דאמרי' בע"ז (דט"ו) ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אעפ"י שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ודייק הש"ס מסיפא דכהן כו' לא יאכילנה דש"מ דשכירות לא קניא. ואי איתא דלחומרא שכירות קניא אכתי קשה רישא אמאי ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה הרי מאכיל תרומה לבהמת ישראל וא"כ אם נימא דגם הרא"ש קאי בהאי סברא דלחומרא שכירות קני' לדידי' נמי תקשה הכי והנה בקושיא זו על הר' אפרים כבר הקדימו המ"א סי' רמ"ו ס"ק ח' עיי"ש:
איברא דכד דייקי' בדברי ההג"א שם שהביא שיטתו של הר' אפרים חזי' שלא הזכיר בדבריו טעמא דלחומרא שכירות קניא אלא כתב שם ז"ל רבינו אפרים בר' יצחק כתב שאם שכר ישראל בית מא"י אסור לישראל להניח א"י בתוכה וכן אם שכר בהמה וחמר אחרי' בשבת חייב חטאת דשכירות קניא קצת עכ"ל הרי שלא שלא הזכיר טעם חומרא כלל אלא משום דנהי דקנין המשכיר אלים מקנינו של שוכר מיהו גם השוכר יש לו בה קנין קצת ומשום האי קנין פורתא דאית לי' לשוכר מש"ה אסור להניח להכניס פסולים בתוכה או לחמר אחר בהמתו בשבת והנה ממתני' דאף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה כו' דבספ"ק דע"ז (דכ"א) לא שמעי' מינה אלא דשכירות אין מפקעת שם המשכיר מהבית לשלא יהא נקרא עוד ביתו אלא עדיין קרוי' ביתו לכן מייתי להך מתני' בע"ז שם (דט"ו) ללמוד ממנה דאסור להשכיר בהמתו לא"י לעשות בה מלאכה בשבת. דהיינו ג"כ משום דשם המשכיר לא פקע מיני' ועדיין היא קרוי' בהמתו וכן מייתי לה הש"ס בפסחים (דף ו) ללמוד מזה דאין נפקע בל יראה מהמשכיר ע"י השכירות משום דאכתי הוי בית המשכיר ומשני דשאני התם דכ"ר לא ימצא מי שמצוי בידו וכו' הא לא"ה שכירות לא קניא להפקיע שם המשכיר מביתו וכן הך בבא דכהן ששכר פרה מישראל אעפ"י שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה נמי מייתי לה הש"ס בע"ג שם ללמוד ממנה לענין שכירות בהמתו לא"י לעשות בה מלאכה בשבת דשכירות לא קניא להפקיע שם המשכיר מבהמתו ואכתי בהמה דידי' הוא אבל דלא קניא גם להניח שם השוכר עלה. ושיהא הבית או הבהמה נקראי' בין דמשכיר בין דשוכר. זאת אין לנו מכל הני דוכתא דאפשר דשכירות קונה לענין זה שיהיו הדברים נקראים גם דשוכר ומ"מ כיון דלא פקע שם המשכיר מינייהו מש"ה אסור בא"י ובחמץ לענין ב"י [אי לאו ריבוי' דלא ימצא דבעי' שיהא מצוי בידו] ובבהמתו לענין שבת ולהאכילה כרשיני תרומה וא"כ דינו של הר' אפרים מתקיים לפ"ז בפשיטות דאם שכר בית מא"י אסור להלוח להכניס לתוכה וכו' וכן אם שכר בהמה לא"י אסור לחמר אחרי' משום ליתי' דשוכר דלענין זה שכירות קונה שפיר לאנוחי גם שם השוכר עלה מפני שלא מצינו בש"ס ההיפך מזה אבל א"כ יקשה לפ"ז בהא דישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה וקשה כיון דשכירות קניא לענין זה לאנוחי שם השוכר עלה א"כ פרה דידי' דישראל הוא מאכיל בתרומה והיא קושית המ"א והש"א מיהו גם מהא לחוד נמי לא הוי קשה לן מידי משום דודאי יש לחלק בין איסור א"י להכניס לביתו או לעשות מלאכה בבהמתו בשבת דכולא איסורא הוא משום שהבית והבהמה הוא דידי' אבל בבהמת הפקר ובית הפקר אין שם איסור על שום אדם ובין איסור להאכיל כרשיני תרומה לבהמת ישראל שטעם האיסור אינו משום שהבהמה היא של ישראל אלא מפני שאינה של כהן ותרומה אינה מותרת אלא לכהן וקנין כספו וזו אינה קנין כספו של כהן:. ומה"ט אסור להאכיל כרשיני תרומה לבהמת הפקר כמו שאסור להאכילם לבהמת ישראל ומש"ה לענין כרשיני תרומה כל מקום שהבהמה נקראת בהמתו של כהן משום דשכירות אינה מפקעת שם המשכיר מינה מותר להאכילה אעפ"י שנקראת גם בהמת ישראל שהרי טעם האיסור אינו כלל מפני שהיא בהמת ישראל אלא מפני שאינה בהמת כהן. וזו הרי היא בהמת כהן ג"כ ומש"ה שרי' אבל לענין א"י ושבת שטעם האיסור אינו כלל מפני שאינו ביתו ובהמתו דא"י שהרי גם דהפקר נמי אין שם איסור אלא טעם האיסור הוא משום דהוי ביתו ובהמתו דישראל וכיון דלגבי זה שכירות נמי קונה לאנוחי שם הישראל השוכר עלה מש"ה אסור אלא אי קשה הא קשה מכרשיני תרומה גופי' דמ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא תנן דישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה ובסיפא תנן דכהן ששכר פרה מישראל אינה מאכילה כרשיני תרומה. ואי ס"ד דשכירות אינה מפקעת שם המשכיר מהבהמה אבל מנחת גם שם השוכר עלה ונקראת בין דשוכר ובין דמשכיר א"כ קשה ממנ"פ אם נימא דכל כה"ג מאכילה כרשיני תרומה משום דהא גם שם הכהן עלה וקריני' בי' קנין כספו דכהן ולא חיישי' מה דגם שם הישראל עלה משום דתרומה לא דמי לשאר מילי דאמרן משום דהתם מה שהדבר נקרא של ישראל הוא שמביאה האיסור [שהרי דהפקר אין שם איסור] אבל הכא טעם האיסור הוא מפני שאין הבהמה של כהן [שהרי בהמת הפקר נמי אסורה כבהמת ישראל] וכיון דהוי בהמת הכהן מש"ה שרי א"כ קשה סיפא. דכהן ששכר פרה מישראל אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה דהרי הכא ג"כ שם הכהן עלה בשביל השכירות דהא אמרת דשכירות קניא להניח שם השוכר עלה והא אמרת נמי דכל כה"ג שנקראת בהמת כהן אע"פ שנקראת ג"כ בהמת ישראל אוכלת בתרומה ואם נימא דגם תרומה דמיא לכל איסורי' ולא התירה התורה להאכיל כרשיני תרומה אלא לבהמה שאינה נקראת אלא בהמת כהן לחוד. אבל זו כיון שנקראת גם בהמתו דישראל דהא שכירות לא קניא להפקיע שם המשכיר מש"ה אינה מאכילה כרשיני תרומה א"כ קשיא רישא דישראל ששכר פרה מכהן אמאי מאכילה כרשיני תרומה דהא אמרת דכל שנקראת גם בהמתו דישראל אינה מאכילה וזו הא נקראת גם בהמתו דישראל. דהא אמרת דשכירות קניא שפיר להניח גם שם השוכר עלה וא"כ מכאן תידוק דלא כרבינו אפרים. דמינה שמעי' דשכירות לא קניא כלל לא להפקיע שם המשכיר מזה ולא לאנוחי שם השוכר עלה ואין הבהמה נקראת אלא של משכיר ולא של שוכר ומש"ה רישא אוכלת וסיפא אינה אוכלת וא"כ הה"נ לענין ע"ג ושבת נמי דכוותי' דאם שכר בית ובהמה מא"י אין בה איסור ודלא כרבינו אפרים והא דקשיתי' גם לה"ר אפרים ומש"ה הוצרך לומר דשכירות קניא קצת ולא לגמרי גם לענין להניח שם השוכר עלה ומש"ה אלים קנינו דמשכיר שגוף הדבר שלו ואית לי' בה קנין גמור מקנינו של שוכר שאין לו אלא קנין פורתא לאנוחי גם שמי' עלה ובהכי תו ניחא הא דכרשיני תרומה דבישראל ששכר פרה מכהן דמאכילה כ"ת משום האי קנין הגוף דכהן דאלים והוי קנין גמור והאי קנין פורתא דאית לי' לישראל בה ע"י שכירות אינה מעכבת מלהאכילה בתרומה אבל בסיפא דכהן ששכר פרה מישראל דהוי איפכא דלישראל יש לו בה קנין גמור ואלים ע"י קנין הגוף והכהן אין לו בה אלא קנין פורתא וקלישא אינה מאכילה כרשיני תרומה מיהו כ"ז אינו אלא לענין תרומה לחוד דעיקר טעם האיסור אינו אלא מפני שאינה בהמת כהן [ובהמה הפקר נמי אסור להאכילה כמו בהמת ישראל] ומש"ה אין הקנין קצת של השוכר אם הוא ישראל מעכבת מלהאכיל בהמתו של כהן שהרי היא בהמתו של כהן כמו שהיתה וגם האי קניני' דהשוכר הישראל אינו אלא קנין קלוש וקצת. אבל בע"ג ושבת דטעם האיסור הוא משום ליתי' שהבית והבהמה הוא של ישראל ולא משום שאינם דא"י:
[שהרי בבית ובהמה דהפקר אין שם איסור] מש"ה גם משום האי האי קנין קצת שיש להישראל בה ע"י השכירות דקני לענין להניח גם שמו ע"ז אעפ"י שאינה מפקעת שם הע"ג כלל וגם קנין הא"י שהגוף שלו אלים מקנין פורתא דידי' מ"מ אוסרתו ג"כ להניח להכניס פסלים בתוכה ולחמר אחר בהמתו ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים בעזה"י:
ועוד יש לומר בדרך פשוט עפמש"כ התוס' ביבמות ר"פ אלמנה לכה"ג (דס"ו) דכרשיני תרומה כל תרומתם אינה אלא מדרבנן ועיקרם קיימי למאכל בהמה דאל"כ אסור להאכיל תרומה לבהמה משום הפסד תרומה ומ"מ חזו גם לאדם דאל"כ היו פטורים לגמרי מתרומות ומעשרות עיי"ש דמתבאר דקילי גם משאר תרומה דרבנן דאם הם ראוים לאדם אסור להאכילם לבהמה וכמו שהארכנו בזה בראיות בעזה"י במקום אחר וא"כ יש לומר דבהא דווקא הוא דאמרי' דישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה משום דהאי קנין קצת של הישראל אינה מעכבת מלהאכילה בתרומה קלה כזו ודוקא בכהן ששכר פרה מישראל הוא דאינה מאכילה וכו' בשביל קנין גמור ואלים של הישראל דהגוף שלו אבל לענין ע"ג ושבת גם בשביל האי קנין קצת דקני שכירות לאנוחי שם הישראל עלה נמי אסור וע"ש:
ולפי שיטתו של רבינו אפריים ניחא נמי מאי דהקשו בתוס' דע"ג שם ד"ה ישראל דמ"ט מייתי שם ראי' דשכירות לא קניא מסיפא דכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כו' ולא מייתי טפי מרישא דישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה וכו' דש"מ דשכירות לא קניא לחומרא וכ"ש לקולא ולפמש"כ ניחא משום דאי מרישא יש לומר דלעולם בעלמא שכירות קניא ואפי' לקולא וכ"ש לחומרא ושאני כרשיני תרומה דאקילו בה רבנן דשכירות לא קניא כדאמרן שהיא מהקלין שבתרומה ומש"ה מייתי מסיפא דחזינן דבין להקל בין להחמיר אזלי' בתר מי שהגוף שלו ולא בתר שכירות:
ועכ"פ גם דברי הרא"ש מתפרשים לפ"ז דגם בחמץ נמי נהי דשכירות לא קניא להפקיע הבית מהנפקד ומקרי ביתו דידי' בשביל קנין הגוף שיש לו בה דאלים. ומש"ה אינו נפטר אלא בשלא קבל עליו אחריות ומשום ליתי' דחמץ שאינו שלו ולא קרי' בי' לך אבל מ"מ יש למפקיד ג"כ קנין קצת ע"י מה ששאל או שהשכיר הנפקד ביתו להבעלים על חמצם וקרי' ג"כ בדידי' בבתיכם ע"י האי קנין קצת דמהני להניח גם שם הבעלים עלה וא"ש:
מיהו כל זה אינו אלא לפי דרכו של הש"א דבחמץ נמי שכירות לא קניא והא דכ"ר בלשון לא ימצא דמפקי' מינה דבעי' שיהא מצוי בידו לא מהני אלא לפטור את הנפקד מב"י כשיחד לו בית להבעלים משום שאינו מצוי בידו דנפקד אבל לפי דרכו של הט"ז דמש"ה אפקי' קרא גבי חמץ בלשון לא ימצא דאזלי' בתר מי שמצוי בידו ומש"ה שכירות קניא לגמרי והיינו נמי טעמא דיחד לו בית אינו עובר עליו דמתפרש לשי' ר"ת אפי' אם קבל עליו הנפקד אחריות משום דלא קרי' בי' בבתיכם מפני שהבית קנוי בשכירות להמפקיד ובחמץ שכירות קניא א"כ ודאי קשה להרא"ש דס"ל דכל שומר מקני ביתו בשאלה ושכירות להבעלים ומש"ה הבעלים לעולם עוברים עליו משום דבחמץ שכירות קניא אבל על הנפקד קשה דגם בקע"ח נמי לא יעבור עליו משום ליתי' דבית שקנוי בשכירות לבעלי' כמו ביחד לו בית ומ"ש יחד ומ"ש לא יחד כיון דבתרווייהו אקני לי' לבעלים הבית ומכח זה רצה להוכיח דסתם שומר כל שלא יחד לו בית אין מקני מקומו בשאלה ושכירות להבעלי' כלל:
ומה שנראה לע"ד בזה לישב דעת הרא"ש דטעם החילוק לגבי פטור הנפקד מב"י בין יחד לו בית ובין לא יחד לו בית לדידי' הוא משום דאע"ג דבלא יחד נמי מקנין לי' שומרי' ביתם להבעלים מיהו גם מרשותם אינם מוציאים את הבית שאע"פ שהשכירו או השאילו ביתם להבעלים על חמצם ושכירות קני' מיהו לא עדיפא שכירות בהבית סתם בלא יחד לו מקום. מבית של שותפי' דכתב הר"ן בנדרים ר"פ השותפין (דמ"ה) לענין חצר השותפי' דכל אחד יש לו קנין הגוף בחלקו וקנין שעבוד בכל החצר וה"נ כיון דלא יחד לו מקום מיוחד או חדר מיוחד על חמצו אעפ"י שמ"מ הקנה לו מקום על חמצו בביתו בשאלה או שכירות מ"מ לא עדיף מבית השותפי' בקנין גמור בכה"ג דבחמץ ודאי עובר עליו בב"י ובחולין ר"פ ראשית הגז (ד"קלו) מתבאר דכל היכי דכ"ר לשון רבים כמו בגדיכם עריסותיכם וכו' גם דשותפין בכלל וביומא (ד"יא) גבי מזוזה צריכה קרא לרבות של שותפי' משום דכ"ר לשון יחיד עיי"ש [וע"ע בסוכה (ד כ"ז) תוס' ד"ה כל האזרח]. וא"כ בחמץ נמי כיון דכ"ר בבתיכם לשון רבים גם דשותפין נמי בכלל ומש"ה היינו טעמא דבלא יחד לו הנפקד בית להמפקיד גם הנפקד עובר עליו ואע"ג דשכירות קניא בחמץ והוי נמי בית דמפקיד מיהו גם ביתו דנפקד נמי הוי שהרי כל הבית הוא לשניהם אבל ביחד לו בית להמפקיד כיון דשכירות קניא אין הנפקד עובר עליו שהרי אותו בית מיוחד לבעלים ולא לנפקד וכ"ז לענין הנפקד אבל הבעלים בין כך ובין כך עוברי' עליו דבית השותפי' נמי עובר בב"י דכ"ר בבתיכם לשון רבים. והא כל שומר משאיל או משכיר ביתו להבעלים כנלע"ד:
והנה לפ"מ שכתבנו לעיל דלהרא"ש הא דקאמרי' במרובה לענין כפל בגונב קדשי' מבית בעלים דפטור משום דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש היינו ג"כ מה"ט שכתב כאן דבעלים מושלו דוכתייהו להקדש דגוף הדבר שלהם ומש"ה ה"ל בית הקדש נצטרך לומר לפ"מ דכתבי' [דמ"מ הוי כמו בית דשותפין כל שלא יחד לו בית] דמ"מ פטור מכפל משום דכתב רחמנא מבית האיש לשון יחיד ומשמע שיהא הבית מיוחד לאיש אבל הכא הוי ג"כ בית הקדש שהרי גם להם יש מקום בהבית בשאלה וכן נצטרך לומר דגם לענין כפל נמי שכירות קניא ומפקעת שלא יהא נקרא בית הבעלים לחוד כמו לענין חמץ ולא דמי' לע"ג ושבת אלא לחמץ ואונאה דשכירות קניא וכדאי' בב"מ (דנ"ו) עיי"ש:
ובישוב דעת הר' יונה נלע"ד דס"ל דודאי אין לדמות ממונא לאיסורא ומש"ה נהי דמכפל לא שמענו מהא דממעטי' גונב הקדש מבית בעלים משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש וכו' אלא דבעי' שיהא גם החפץ של בעל הבית ואז נקרא מבית האיש אבל שיהא נקרא ביתו של בעל החפץ לחוד אעפ"י שאין הבית שלו לא שמענו שם ואם באנו לדמות חמץ לכפל לגמרי הי' לנו לפטור בין הנפקד ובין המפקיד מב"י משום דלא קרי' בבתיכם לא לגבי זה ולא לגבי זה זה לפי שאינו ביתו ממש וזה לפי שאין החמץ שלו מיהו איסורא לממונא לא מדמי'. ובאיסורא כל שנקרא ביתו דידי' בחד צד תו קרי' גבי' ביתא דידי' לחומרא כדי שיעבור עליו בב"י ומש"ה נפקד עובר בב"י וכל שקע"א דליכא למעוטי מלון משום דקרינן גבי' בבתיכם משום שהבית שלו ואעפ"י שאין הממון שלו ולא קרי' בי' בבתיכם לגמרי וכן איפכא הבעלים נמי עוברים עליו משום דגם בדידהו קרי' בה בבתיכם בחד צד בשביל שהממון שלהם וכמו דקרי' לגבי כפל בית הקדש בחד צד בשביל שהממון שלהם ונהי דשם הוא הכוונה שאינו נקרא ביתו של זה ושל זה עד שיהא הבית והחפץ של אותו האיש היינו לגבי ממונא דכפל ודו"ה אבל לגבי איסורא דב"י כמו דהנפקד עובר אעפ"י שאין החפץ שלו בשביל הבית לחוד [אע"ג דבכה"ג גבי כפל לא קרי' ביתא דידי'] ה"נ עוברים הבעלים בשביל שהחמץ שלהם אעפ"י שאין הבית שלהם כנלע"ד:
והנה לר"ש דאמר גבי כפל בקדשי' שחייב באחריותן קרי' בהו וגונב מבית האיש עכצ"ל דלדידי' הוי לגמרי דנפקד ולדידי' מודה ה"ר יונה דהמפקיד אינו עובר בב"י בכה"ג משום דלגבי נפקד קרי' בי' בבתיכם ולא לגבי מפקיד ולפ"ז גם המכילתא מתישבת אליבא דר"ש [וכעין שכ' הט"ז לפרש המכילתא כר"ש אליבא דה"ר יונה] וגם דברי הגאונים יש לישבם אליבי' דה"ר יונה כשנאמר דאינהו ס"ל כהני רבותא דפסקו להלכה כר"ש וגם הך בבא דיצא חמצו של א"י בבית ישראל דמפיק לה במכילתא מבבתיכם נמי יש לישבם עפי"ז משום דהא ודאי איירי בלא קבל הנפקד אחריות דאי לא"ה פשיטא דעובר עליו כדאיתא בש"ס ורישא וסיפא ודאי לאו בחד גוונא איירי אלא רישא בלא קע"א וסיפא בשקבל עליו אחריות] ובלא קבל עליו אחריות גם ר"ש מודה גבי כפל דלא מקרי מבית האיש בגונב קדשי' מבית בעלים וא"כ ה"נ לא מקרי בבתיכם לגבי נפקד בכה"ג ואין אנו צריכי' להוציא זה מקרא דלא יראה דכתיב בי' לך אלא מקרא דלא ימצא גופי' ממעטי' באם לא קע"א משום דלא קרי' בי' בבתיכם כמו דמרבי' אם קע"א משום דקרי' בי' בבתיכם משום דהמכילתא מדמי חמץ לכפל ממש וס"ל דגם בחמץ אינו עובר אא"כ מקרו בבתיכם דנפקד לגמרי ולא בחד צד ודווקא לרבנן דר"ש דס"ל התם גבי כפל דגם בקדשי' שחייב באחריותן נמי לא קרי' בי' מבית האיש:
ומ"מ הכא לענין ב"י עובר עליו אם קע"א כדתני בברייתא. צריכי' אנו לחלק בין כפל דממונא ובין ב"י דאיסורא דבאיסורא עובר בשביל הבית לחוד ומיעוטא בלא קע"א הוי מלך. אבל המכילתא דס"ל כר"ש לדידי' יש לומר דאין הנפקד עובר בב"י אא"כ קרי' בי' בבתיכם לגמרי והיינו כשהוא בביתו ובאחריותו דמהני גם לענין כפל וגם בין חמץ דאיתא בעיני' ובין כפל דליתא בעיני' נמי לא מחלק במכילתא. ומש"ה לר"ש מפקי' מולא ימצא בבתיכם לחוד התירא בלא קבל הנפקד אחריות ואיסורא באם קע"א והיינו שני הדרשות דמכילתא ודו"ק:
וגם להרא"ש כפי מה שפירשנו את דבריו דגם הא דאמרי' גבי כפל וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש הוי ג"כ משום דהבעלים מושלי דוכתייהו להקדש נמי צריך לומר דלר"ש דס"ל דקדשי' שחייב כאחריותן קרי' בהו וגונב מבית האיש לדידי' היכי שהם ברשות בעל האחריות לא מקני דוכתא לבעלים אלא לוקח הדבר לרשותו אבל כל שלא קבל עליו אחריות מקני רשותו לבעל החפץ דאל"כ מאי בכך דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי וה"ל ממונו אכתי הבית אינו שלו אלא בשאלה לבעלים ולא קרי' בי' מבית האיש א"ו דבקע"א לדידי' אין משאיל המקום להקדש כלל וא"כ מהאי קרא דלא ימצא בבתיכם נמי אליבא דר"ש אם קבל עליו הנפקד אחריות גבי נפקד קרי' לי' בבתיכם ולא גבי' מפקיד גם להרא"ש שהרי לדידי' כל שקבל עליו הנפקד אחריות אינו משאיל ומשכיר מקומו להבעלים ומתקיימים דברי המכילתא לדידי' דמפיק חמצו של ישראל בבית הא"י שקע"א כמו שכתבו הגאונים אלא דאידך בבא דיצא חמצו של א"י בבית ישראל עדיין אין מתישבת לשיטתו כמו לשי' ה"ר יונה שהרי גם בלא קע"א נמי ליכא למעוטי לנפקד מבתיכם לפי דרכו של הט"ז משום דאכתי בית השותפי' הוי אעפ"י שהוא משאיל או משכיר מקום בביתו להבעלים. ולהש"א משום שעדיין הוא מצוי בידו דנפקד. כל שלא יחד לו בית להא"י מיהו הרא"ש לא ניחא לי' לפרש כלל:
דמכילתא אליבא דר"ש ובנפקד שקע"א אלא מפרש לה במלוה על המשכון ואליבא דכ"ע דמלוה לא משאיל ומשכיר דוכתא להלוה ומש"ה שרי מה"ת אעפ"י שפדאו לאחר הפסח מיהו מדרבנן אסור אם פדאו לאחר הפסח:
וכמש"כ הרמב"ן ולא שרי אלא דוקא כשלא פדאו ואליבא דאביי דאמר למפרע הוא גובה ולרבא דוקא כשאמר לו קני מעכשיו וכפמש"כ לעיל:
והנה לכאורה היה מקום אתנו לחזק כל מה שכתבנו לעיל בפי' דברי הרא"ש בדיחוי ראיות הר' יונה מהא דקאמר במרובה וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דש"מ דשדי' הבית בתר בעל הממון שגוף הדבר שלו:
וה"נ בחמץ שדי' הבית בתר הבעלים של החמץ דהיינו מפקיד וקרי' גבייהו בבתיכם לעבור עלה בב"י משום דאפי' תימא דטעמא דהתם גבי כפל משום הכי הוי דשדי' הבית בתר בעלי הממון עדיין לא למדנו אלא שאינו נקרא בית הנפקד משום ה"ט דאין החפץ שלו דהא סגי לן למפטרי' מכפל משום דלא קרי' גבי' וגונב מבית האיש משום ה"ט אבל מניין לנו לומר שיהא נקרא ביתו דמפקיד בשביל שהממון שלו אעפ"י שאין הבית שלו. שלא הוצרכנו שם לענין זה כלל כדי לפטור גונב הקדש וכו' מן הכפל ולישנא דהש"ס ולא מבית הקדש ודאי לאו בית הקדש ממש הוי ובהחלט אלא בחד צד ועיקר כוונת הש"ס לפ"ז צריכי' אנו לומר שאינו נקרא מבית האיש אלא אם גם הממון הוי ג"כ שלו לבד הבית שבודאי בעי שיהא שלו אלא דלפי דרכו דהרא"ש דכל נפקד משאיל או משכיר ביתו להמפקיד על הפקדון הוא דמצי' לפרש דקרי' ביתו דמפקיד שגוף הדבר שלו וגם הבית הוי' בשאלה או שכירות שלו ולא ביתו דנפקד וכפמשכ"ל כל זה יש לדקדק לכאורה מהאי סוגיא דמרובה גופי' דאי' שם (דע"ו) אפיסקא דרש"א קדשי' שחייב באחריותן וכו' אמרי נהי דסבר ר"ש וכו' איפכא מבע"ל וכו' ומשני ר"ש אמילתא אחריתי קאי והכי קתני אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי דו"ה וכן גונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש רש"א קדשי' שחייב באחריותן וכו' והשמועה הזו אומרת פרשני. דהנה האי דינא דאין הגונב אחר הגנב וכו' מתני' היא בריש פירקן (דס"ב) ולקמן בש"ס (דס"ט) מפרש לטעמא משום דכתב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב והוא אותו כתוב בעצמו דמפקי' מיני' הכא למעט גונב הקדש מבית בעלים דבעי' וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש וא"כ צריכי' אנו לומר דמהאי קרא דוגונב מבית האיש תרתי ש"מ למעט גונב מבית הגנב וגם גונב הקדש וכו' דבתרווייהו לא קרי' בהו וגונב מבית האיש אבל מה מקום להביא האי דינא דגונב אחר הגנב הכא דלא איירי' אלא לפרושי פלוגתת ר"ש ורבנן בגונב קדשי' שחייב באחריותן ולא ה"ל להש"ס למימר אלא חסורי מחסרא וה"ק הגונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש רש"א קדשי' שחייב באחריותן חייב מ"ט קרי' בי' וגונב מבית האיש וכו' ומאי שיאטי' לדינא דגונב אחר הגנב דלא איירי בה ר"ש כלל לאתוי' לי' הכא ומה בכך דנפקא נמי מהאי קרא דוגונב מבית האיש דמפקי' מיני' גם גונב מבית הקדש דאיירי' בי' הכא. עוד יש לדקדק אלישנא דהש"ס וכן גונב הקדש מבית בעלים וכו' מ"ש מבית בעלים דנקט הא כל עיקר הפטור לרבנן הוא משום דממון הקדש הוא וכן כל עיקר החיוב לר"ש הוא משום דס"ל דכממון בעלים דמי הואיל וחייבי' באחריותם הל"ל וכן גונב הקדש פטור וכו' אבל לפמש"כ עולה יפה כמין חומר והוא הדבר אשר דיברנו דהש"ס רצה להשמיענו דאינו נקרא מבית האיש אלא אם בין הבית בין החפץ תרווייהו הם של איש הא אם אחד מהם אינו של איש תו לא קרי' בהו מבית האיש ופטור מכפל ודו"ה ומש"ה מייתי הש"ס שני ההפכים דבגונב אחר הגנב פטרי' לי' משום ליתי' דבית דלא קרי' בי' מבית האיש אלא מבית הגנב מש"ה אעפ"י שהחפץ הוא של איש ולא דגנב פטור וכן גונב הקדש מבית בעלים אעפ"י שהבית הוא דבעלי' מיהו כיון שהחפץ הוא של הקדש נמי לא קרי' בי' מבית האיש ואהא הוא דפליג ר"ש בגונב קדשי' שחייב באחריותן מבית בעלים דכיון דלדידי' דבר הגורם לממון כממון דמי קרי' בי' וגונב מבית האיש משום דבין הבית בין החפץ הוי דאיש וא"כ מבואר הדבר דגם הבית גופי' נמי בעי' שיהא של איש הא לא"ה אעפ"י שהחפץ הוא של איש לא קרי' בי' מבית האיש כמו דממעטי' גונב אחר הגנב מה"ט וזו היא מאי דקשה לי' להרא"ש בדבריו של הר' יונה ואמר שלא הבין ראיתו דאיך למד משם לחייב את הבעלים בב"י ולומר דקרי' בי' בבתיכם אעפ"י שאין הבית שלו כיון שהחמץ שלו ומשם איפכא למדנו מהא דפטרי' גם בגונב מבית הגנב מה"ט בשלמא אם הי' בא ללמוד לפטור את הנפקד מב"י אעפ"י שהוא בביתו כיון שאין החמץ שלו:
הי' ניחא דדמי לגונב הקדש מבית בעלים דפטרי' לי' מה"ט דלא קרי' בי' מבית האיש כיון שאין החפץ שלו אבל איך נלמד לחייב את הבעלים אעפ"י שאינו בביתם ולומר דקרי' בהו בבתיכם בשביל שהחמץ שלו וה"ר יונה נמי הכי ס"ל בפירושא דשמעתתא דמרובה י דלגבי כפל ודו"ה ודאי לא קרי' בי מבית האיש אלא אם בין הבית בין החפץ הוא דאיש אלא דס"ל דלא דמי ממונא לאיסורא דב"י ובאיסורא דב"י כל שנקרא ביתו בחר צד בין ע"י מה שהבית שלו בין ע"י מה שהחמץ שלו עובר עליו. ומש"ה נפקד עובר עליו (כשקע"א דקרי' גבי לך משום שהבית שלו). והמפקיד עובר עליו מפני שהחמץ שלו וכפמשכ"ל]. והרא"ש יצא מכח זה לפרש בדרך אחר לשום הרכסים למישור דלעולם מילת בית אינה יוצאה מפשוטה ומשמעה בכל מקום דהיינו על הבית לחוד ולא על החפץ. והא דקאמרי' במרובה דגונב הקדש מבית בעלים לא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש היינו מטעם דכל שומר משאיל או משכיר ביתו להמפקיד וה"נ בעלים דהקדש מקנו מקומם בשאלה להקדש ומש"ה הוא דקרי' לה בית הקדש בהחלט והיינו נמי טעמא דפטרי' גונב מבית הגנב משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש וכו' משום דהגנב ודאי לא מקני דוכתא להבעלים בביתו דאדרבה הוא מכוין לקנות את הגנבה וכמו שכ"כ בנודע ביהודא קמא חלק א"ח (סי' כ) דגנב וגזלן אין עוברים בב"י אליבא דהרא"ש מה"ט דכתיבנן ומינה דלענין ב"י הבעלים עוברים כמו לה"ר יונה אבל לא מטעמי' אלא מטעם אחר וכן כל דברי הרא"ש מתפרשים לפ"ז כמו שכתבנו לעיל כן עלה במחשבתי זה רבות בשנים לפרש דברי הרא"ש ושמחתי בזה:
אבל כאשר דקדקתי בדבר חזינא דהא ליתי' וכולא מילתא בפירושא דגונב אחר הגנב משום דלא קרי' גבי' וגונב מבית האיש אלא מבית הגנב דה"א דהוא משום ליתי' דהבית שאינו של בעלים אלא דגנב דלא קרי' גבי' וגונב מבית האיש וכו' הא בורכא וטעותא היא ואמרתי לשמחה מה זו עושה. כי אין כוונת הש"ס כלל למעט גונב אחר הגנב מכפל ודו"ה משום שהחפץ הוא בבית הגנב דלא מקרי איש כמו שאוכיח זה מכמה טעמי חדא שאם תאמר כן א"כ מאי פריך הש"ס במרובה שם (דס"ט) בשלמא לגנב ראשון לא משלם דא"ק וגונב וכו' אלא לבעלים מ"ט לא משלם אלא ש"מ דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש וכו' וקשה כיון דטעם הפטור משום שהגנבה היתה עומדת בבית הגנב דלא מקרי איש. וא"כ כולא פטורא משום ליתי' דבית והרי מה"ט גנב שני יפטור מכפל ודו"ה לגמרי לבעלים כמו לגנב ראשון ותו דאי תימא דגנב לא מקרי איש א"כ אפי' לאחר יאוש או גם לאחר שינוי מעשה אע"ג דקני לה גנב ראשון מ"מ יפטור גנב שני דאכתי גנב הוי גנב ראשון ומשום דקני לה לא פקע שם גנב מיני' והרי מתבאר שם (דס"ח) דלאחר יאוש למ"ד יאוש כדי קני וכן לאחר שינוי מעשה לכ"ע משלם גנב שני כפל ודו"ה לגנב ראשון ותו הא גופי' קשה דאיך נמעט גנב דלא מקרי איש אטו מי לא כתיב כי יגנוב איש וגו' ותו קשה דמאי שיאטי' דגזל וכו' שניהם א"י להקדיש לפטורא דכפלי ותו דא"כ מה"ט גופי' דפטרי' מלשלם כפל לבעלים משום שא"י להקדיש לפי שאינה ברשותם מה"ט יפטור נמי מלשלם לגנב ראשון דג"כ א"א להקדיש משום שאינו שלו ול"ל קרא דוגונב מבית האיש להכי אבל ברור הדבר דגם גנב נמי מקרי איש והא דממעטי' גונב אחר הגנב מכפל מדכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב היינו ג"כ משום שאין גוף החפץ שלו ולא מקרי מבית האיש אלא על חפצים שהם שלו שכן דרך העולם דכל מה דאית לי' לאינש מנח לי' בביתו ואי נגנב דבר שהוא שלו מקרי דנגנב מביתו דידי' כלומר דבר שהוא שלו ובידו ולא אם נגנב דבר שאינו שלו וכמו דממעטי' לגבי הקדש שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו שלו משום דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו וכו' מה ביתו שלו וכו' כדאי' בב"ק שם (דס"ו) ה"נ אינו משלם כפל גנב שני לגנב ראשון משום דלא קרי' גבי גנב ראשון וגונב מבית האיש לפי שאין הדבר שלו אעפ"י שהבית הוא שלו מיהו משמעותא דקרא וגונב מבית האיש משמע דבר שהיא שלו נגנב ממנו. ומש"ה דייק מינה הש"ס דגם בעלים נמי אינם יכולים להקדיש בגזלה וגנבה לפי שאינו ברשותם וכתיב איש כי יקדש את ביתו כו' מה ביתו ברשותו וכו' ומש"ה בגונב אחר הגנב נמי לא משלם כפל לבעלים משום דגם בדידהו נמי לא קרי' בי' וגונב מבית האיש על דבר שאינו ברשותם. כמו דלא קרי' בהו ואיש כי יקדיש את ביתו מה"ע לפי שאינו ברשותם אבל בגונב מבית הגנב לאחר שקנאה הגנב בשינוי מעשה וכדומה דהוי גוף הדבר שלו ודאי קרי' גבי גנב ראשון נמי וגונב מבית האיש שהרי נגנב ממנו דבר שהוא שלו וא"ש הכל וכ"ז ברור בס"ד וכיון שכן הרי נתברר לנו גם האי סוגיא דמרובה (דע"ו) אפלוגתא דר"ש ורבנן דקאמרי' ר"ש אמילתא אחרית' קאי והכי קתני אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ודו"ה וכן גונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש וכו' שאין הכוונה בזה להש"ס להשמיענו שאינו נקרא מבית האיש אלא אם בין הבית ובין החפץ הוא דאיש וע"ז מייתי שני ההפכים דבגונב אחר הגנב לא קרי' בה מבית האיש משום ליתי' דבית שאינו דאיש אלא דגנב ובגונב הקדש מבית בעלים לא קרי' בה מבית האיש משום ליתי' דחפץ שאינו דאיש אלא דהקדש וכמו דהוי סלקא אדעתן מעיקרא אלא אדרבה אין כאן דבר והיפוכו כלל אלא שניהם דבר אחד ממש הם משום דבין פטורא דגונב אחר הגנב מתשלומי כפל ודו"ה ובין פטורא דגונב הקדש מבית בעלים. מקרא דוגונב מבית האיש הוי משום שאין החפץ הנגנב לא של גנב ולא של בעלים דהקדש ומש"ה לא קרי' בהו וגונב מבית האיש לפי שאין הדבר שלהם וכמו שביארנו בס"ד בידות נזיקין וישבנו בזה קו' התוס' דריש מרובה (דס"ג) ד"ה רעהו עיי"ש בדיני דגרמי וגורם לממון וגם לפננו נדבר עוד בזה בעזה"י ועכ"פ אין לנו מכאן ראי' דאזלי' גם בתר בית גופי' של מי הוא ולאפוקי מדעתא דהר' יונה דס"ל דלא אזלי' בתר בית כלל רק בתר החפץ של מי שהוא ומ"מ אעפ"י שבטלה הראי' גוף הדברי' נכונים מפאת עצמם דמהש"ס דמרובה מיהא אין ראי' גם להיפך דלא אזלי' רק בתר חפץ לחוד ולבית לא חיישי' כלל שהרי לא הוצרכנו לזה כלל לענין פטורא דכפל ודו"ה ומהכ"ת ניפוק מילת בית מפשוטו ומשמעו בכל דוכתא וכפמש"כ לעיל ודו"ק: