תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן מא
בביאור שיטתו של ה"ר יונה עפ"י הדרך שפירשוהו האחרונים הב"ח והח"צ והש"א ודלא כפי' של הט"ז שהבאנו לעיל (סי' ל"ט)
ונשוב לבאר שי' הר' יונה עפ"י הדרך שהבינו בו שאר האחרונים לבר מהט"ז שכבר הבאנו פי' לעיל והנה כבר הבאנו לעיל דברי הרא"ש שכתב ז"ל וה"ר יונה הי' אומר דלעולם ברשות המפקיד הם וחייב לבערו מן התורה כדאמרי' בפרק מרובה וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ולא הבנתי ראיתו וגם לא כתב לפרש הא דמכילתא שהביאו הגאונים ממנה ראי' עכ"ל וכתב הח"צ (סי' קל"ט) שתמה על הרא"ש במה שכתב שלא הבין ראיות הר"י והיא ברורה דמהא דפטרי' בב"ק (ד' ע"ו) גונב הקדש מבית בעלים מכפל ודו"ה משום דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ש"מ שאעפ"י שהוא בבית הבעלים דהדיוט הם מ"מ לא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש ואפי' ר"ש נמי לא פליג עלייהו אלא בקדשי' שחייב באחריותן משום דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי וה"ל כאלו הוא של בעלים גופייהו הא משום ליתי' דבית דהוי דהדיוט לית לן בה ולא מחייב בכפל לכ"ע משום דבתר גוף החפץ אזלי' שאם הוא דהדיוט דוקא הוא דמקרי בבית האיש ולרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו גם בקדשי' שחייב באחריותן נמי לא קרי' בה מבית האיש משום דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי וא"כ דון מינה גם לענין חמץ שאעפ"י שהם בבית הנפקד ובאחריותו כיון דגוף החמץ הוא דמפקיד קרי' בי' בבתיכם לגבי מפקיד עיי"ש וכבר הקדימו בזמן הב"ח בהגהות הרא"ש אלא שנתאחר בדפוס שכ"כ לפרש דברי הר' יונה וסיים ולא הבנתי דעת הרא"ש במה שאמר ולא הבנתי:
ובספר ש"א (סי' פ"ג) הלך ג"כ לפרש דברי הר' יונה עפ"י הדרך הזה אלא שהוא המשיך זה לדעתו בפירוש דברי הגאונים דלדידהו פקע ב"י מהבעלים ע"י מה שהם בבית הנפקד לחוד ואעפ"י שלא קע"א כשיטתו של הרמב"ן ודלא כמו שהבינו הרא"ש והטור בדעת הגאונים דלדידהו תרתי בעי לפטורא דבעלים שיהא בביתו של נפקד ובאחריותו וסמך את פירושו בדברי הגאונים מדבריו של ה"ר יונה שנראה שגם הוא הבין כן בדעת הגאונים דע"י מה שהחמץ הוא בבית הנפקד לחוד ואעפ"י שלא קע"א נמי נפטרים הבעלים מב"י ולכן הקשה עליהם מהא דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דש"מ דהבית לחוד אינה גורמת להיות נקרא מבית האיש כיון שאין החפץ שלו משום דשדי' הבית בתר בעל הממון עייש"ה ולכאורה אין לדבריו הבנה במה שדקדק מדברי ה"ר יונה דלא ס"ל בכוונת הגאונים כהרא"ש והטור שהרי גם לפי הבנתם בדעת הגאונים דפוטרים את הבעלים מב"י אם הוא בבית הנפקד ובאחריותו נמי דבריו של הר' יונה עולים יפה עפ"י הדרך הזה בעצמו שהרי מהא דאמרי וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש שמעי' דלרבנן דר"ש גם בקדשים שחייב באחריותן שגנבן מבית הבעלים נמי לא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש וא"כ הה"נ בחמץ לרבנן מיהת קרי' בבתיכם לגביבעלים אעפ"י שהם בבית הנפקד ובאחריותו והרי רוב הפוסקים פסקו כרבנן דר"ש והיינו דקשה לי' לה"ר יונה ובזה הי' אפשר לישב שיטתו של ה"ר יונה בפירוש המכילתא שכתב עליו הרא"ש שלא כתב לפרשה ולדחות ראיות הגאונים מינה ולפי מה שכתבנו סתמא כמפורשת דמי שהרי לפי הבנת הרא"ש והטור בדברי הגאונים דפטורא דבעליה לא הוי אלא אם הם בבית הנפקד ובאחריותו צריכי' אנו לומר דגם המכילתא נמי הכי מתפרשת אליבייהו כשהם באחריות הנפקד וא"כ נימא דהמכילתא ס"ל כר"ש דבקדשים שחייב באחריותן קרי' בי' וגונב מבית האיש וה"נ קרי' גבי נפקד בבתיכם ולא גבי בעלים וכמו שפי' כן הט"ז לפי פירושו בדברי ה"ר יונה ג"כ דהמכילתא אתי' לר"ש כפמשכ"ל]. ובאמת דגם דברי הגאונים יש לישבם עפי"ז. גם לפי דרכו של ה"ר יונה דלא נשווינהו כטועים בדבר משנה. דנימא דגם הם פסקו להלכה כר"ש כמו שיש שיטות לראשוני' כן הבעה"ת והר"י בן פלט והראב"ד והש"ך הביאם בח"מ (סי' שפ"ו ס"ק יוד) וכן מצאתי בספר דברי אמת בקונטרס חמישי שכתב כן בדעתו דהגאונים כדי לישב קו' ה"ר יונה עיי"ש ועכ"פ קושיתו של ה"ר יונה על הגאונים וראיתו עולה יפה גם לפי הבנת הרא"ש והטור בדעתם דהגאונים לפ"מ דקיי"ל כרבנן דר"ש ואיך דקדק מדבריו הש"א שהר"י הבין דברי הגאונים כשי' הרמב"ן ודלא כמו שהבינו הרא"ש והטור:
והנראה בזה דכוונת הש"א הוא באופן זה. שאם אנו אומרי' שה"ר יונה הבין בכוונת הגאונים כפ"מ שהבינו בם הרא"ש והטור דתרתי בעי לפטורא דבעלים מב"י שיהא בבית הנפקד ובאחריותו אין מקום לראיתו לחייב את הבעלים מהא דאמרי' בפרק מרובה לגבי כפל ודו"ה בגונב קדשים מבית בעלים דפטור מדכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דש"מ דאע"ג שהוא בבית בעלים קרינן לי' בית הקדש וא"כ גבי חמץ נמי קרינן לי' גבי בעלים בבתיכם אעפ"י שהוא בבית הנפקד דהא ר"ש באמת פליג התם וס"ל דבקדשים שחייב באחריותן חייב בכפל ודו"ה דקרי' בי' וגונב מבית האיש ונהי דלא קיי"ל כר"ש אלא כרבנן התם דאפי' בקדשים שחייב באחריותן נמי לא קרי' בי' וגונב מבית האיש ופטור מתשלומי כפל ודו"ה:
הכא לענין חמץ מיהת דקיי"ל דהחמץ של אחרים שקבל אחריות נמי עובר בב"י כשלו והרי פריך עלה בש"ס הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר ומשני שאני הכא דאמר קרא לא ימצא הרי דלגבי ב"י גלי קרא דגורם לממון כממון דמי והוי כמו לר"ש בכל דוכתא וא"כ כמו דאמרי' לר"ש גבי כפל דקרי' בי' וגונב מבית האיש בקדשי' שחייב באחריותן ה"נ אמרי' גבי חמץ לכ"ע דקרי' בי' בבתיכם לגבי נפקד ולא לגבי בעלים א"ו דה"ר יונה מפרש לדברי הגאונים שפטרו את הבעלים מב"י כל שהוא בבית הנפקד לחוד אעפ"י שאין באחריותו וכשי' של הרמב"ן עפ"י הדרך שפי' הש"א בדבריהם ומש"ה מייתי שפיר ראיתו דמהא דפטרי' גונב הקדש מבית בעלים מתשלומי כפל בקדשי' שאין חייב באחריותן אליבא דכ"ע משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש שמעי' דשדי' בית בתר ממון דהא קרי' בי' מבית הקדש וה"נ קרי' בי' בבתיכם לגבי בעלים ולא מפטר משום ליתי' דבית ולפ"ז הרא"ש לפי פירושו בדברי הגאונים. דלא פטרו את הבעלים כשהחמץ בבית הנפקד אא"כ הוא ג"כ באחריותו שפיר כתב שלא הבין ראיות ה"ר יונה [ובזה כבר מצאנו מקום ללמוד מדבריו של הש"א גופי' לישב קושיתו על הגאונים לפי מה שהבינו בדבריהם הרא"ש והטור דתרתי בעי לפטור הבעלים מב"י שיהא בבית הנפקד ובאחריותו. והקשה הוא דהאי אחריות דהנפקד ל"ל כיון דפטורא הוי משום דלא קרי' לגבי בעלים בבתיכם ולפ"מ שהוכחנו מדבריו כאן מש"ה הצריכו הגאונים קבלת אחריות דהנפקד כדי לסלק קושיתו של ה"ר' יונה ודו"ק].
אבל להב"ח והח"צ שפירשו דברי ה"ר יונה וראיתו כלפי הגאונים לפי פירושו של הרא"ש בדבריהם קשה באמת דמה ראי' היא זו מהא דפטרי' גונב הקדש מבית בעלים מכפל משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש דהרי התם נמי פליג ר"ש בקדשי' שחייב באחריותן דחייב משום דקרי' בי' מבית האיש ואע"ג דהתם לא קיי"ל כוותי' אלא כרבנן משום דקיי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי הכא גבי בל יראה מיהת דגלי קרא דדבר הגורם לממון כממון דמי אליבא דכ"ע אית לן למימר דקרי' גבי נפקד בבתיכם היכי דהוי באחריותו כמו דקרי' בקדשי' שחייב באחריותן מבית האיש אליבא דר"ש וא"כ ממילא לא קרי' גבי בעלים בבתיכם:
והנה כמו כן קשה נמי איפכא דלפי פי' הב"ח והח"צ בדברי הר' יונה דמהא דקאמרי' לרבנן דר"ש לגבי כפל דגם בקדשי' שחייב באחריותן נמי לא קרי' בי' מבית האיש אלא מבית הקדש ה"נ לגבי בל יראה אעפ"י שהם בבית הנפקד ובאחריותו לא קרי' בבתיכם דנפקד אלא בבתיכם דבעלים ומש"ה בעלים עוברי' בב"י אעפ"י שהחמץ בבית הנפקד ובאחריותו. דא"כ מה"ט גופי' יפטור גם הנפקד מב"י אעפ"י שהם בביתו ובאחריותו דהא האי קרא דלא ימצא דרבי' מינה חמץ של אחרים מדלא כתיב בי' לך הא כתיב בי' בבתיכם והרי אמרת דלא קרי' בבתיכם אלא גבי בעלים דגוף הממון שלהם ולא גבי נפקד אעפ"י שהוא בביתו ובאחריותו. כמו גבי קדשי' שחייב באחריותן אעפ"י שהם בבית הבעלים קרי' בהו מבית הקדש לרבנן דר"ש ולא מבית האיש אעפ"י שהם בבית הבעלים ובאחריותם וקושיא זו היא כעין אותה קושיא שהקשה הט"ז (בסק"ה) לפי שיטתו של הרא"ש דמש"ה הבעלים עוברים בב"י אעפ"י שהחמץ בבית הנפקד משום דכל שומר משאיל או משכיר ביתו להבעלים על חמצם ומש"ה קרי' גבי בעלים בבתיכם והקשה הט"ז דא"כ מה"ט גופי' יפטור גם הנפקד מב"י אעפ"י שקבל עליו אחריות משום דלא קרי' גבי' בבתיכם אלא גבי בעלים שהמקום קנוי להם בשאלה ושכירות וכמו שפסק הרא"ש כוותי' דר"ת ביחד לו מקום דמה"ט אעפ"י שקבל אחריות אינו עובר משום שהמקום קנוי בשכירות להבעלים א"ו דשומר סתם שלא יחד לו מקום לבעלים על חמצם אינו מקנה להם מקום בביתו עיי"ש וכמו כן תקשה להר' יונה לפי מה שפי' דבריו הב"ח והח"צ דביתו דנפקד אעפ"י שקבל עליו אחריות קרי' גבי בעלים בבתיכם משום דשדי' בית בתר בעל הממון. דא"כ מה"ט יפטור גם הנפקד. דלא קרי' גבי' בבתיכם אעפ"י שהחמץ בביתו ובאחריותו כמו דלא קרי' גבי' כפל לרבנן דר"ש גונב מבית הבעלים קדשים שחייבים באחריותם וגונב מבית האיש:
ולפי הנראה דמשום אותה קושיא נטה הט"ז מדרכם של הב"ח חמיו והח"צ בפי' דברי הר' יונה שהיא לכאורה דרך פשוטה וסלולה. והרי הם תמהו אהרא"ש שכתב שלא הבין ראיות הר"י והיא פשוטה וברורה לפי דרכם:
ולפ"מ שכתבנו מתבאר דעת הט"ז משום דגם הוא ס"ל בדעת הגאונים כפי מה שהבינו מדבריהם הרא"ש והטור דתרתי בעי' לפטור הבעלים מב"י שיהא בבית הנפקד ובאחריותו ודלא כהש"א ולא אבה להלוך בדרכם של הב"ח והח"צ דהראי' הוא מרבנן דר"ש דגם בקדשים שחייב באחריותן נמי קרי' בהו מבית הקדש ולא מבית האיש משום דא"כ תקשה להר' יונה אותה קושיא בעצמה שהקשה לפי שיטת הרא"ש דאמאי עובר הנפקד בב"י כשקבל אחריות דהא קאמרת דקרי' גבי מפקיד בבתיכם ולא גבי נפקד משום דכדי' בית בתר בעל הממון וכמו דקרי' התם מבית הקדש ולא מבית האיש אעפ"י שהם בבית הבעלים ובאחריותם. ולכן נטה לפרש דברי הר' יונה דלעולם מלת ביתו אינו יוצא כאן מפשוטו ופירושו בכל מקום דקאי על הבית ממש ומש"ה כל שקבל הנפקד אחריות עבר עלה מלא ימצא בבתיכם ובלא קבל עליו אחריות ממעטי' לי' מקרא דלא יראה לך דשלך אי אתה רואה וכו' ומשום ליתי' דחמץ שאינו לא שלו ולא באחריותו וחיוב הבעלים בב"י כשהחמץ בבית הנפקד הוא משום דקאמרי' דהאי בבתיכם דכ"ר גבי לא ימצא להתיר כשאינו בביתו אינו אלא כלפי האי חידוש שחדשה התורה בחמץ לעבור בב"י על חמץ שקבל עליו אחריות וחשבי' לי' כשלו. אע"ג דבכל התורה קיי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי בזה הוא שהתירה התורה אם אין החמץ בביתו אבל בחמץ שלו ממש לא התירה התורה כלל כשאין החמץ בביתו וראיות הר' יונה מהא דמרובה הוא מרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו דלדידהו גם בקדשי' שחייב באחריותן נמי פטור מכפל משום דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ומשם נלמד דהכא גבי חמץ חידוש הוא שחידשה תורה דכממון דמי ומש"ה לא ילפי' מיני' לענין מה שהתירה התורה כשאינו בביתו דבעל אחריות דנימא גם לענין בעלים כן דאם אין החמץ בביתם אין עוברים עליו ואעפ"י שהדרך הזה הוא רחוק בכוונת דברי הר' יונה נוח לו להט"ז לפרשו כן בכדי שלא תקשה עליו מה שהקשה על שיטת הרא"ש אבל הב"ח והח"צ שתמהו על הרא"ש שכתב שלא הבין ראיות הר' יונה והיא פשוטה וברורה לפי דרכם לא חשו להאי קושיא שיקשה על הר' יונה לפ"ז דא"כ הנפקד נמי יפטור מה"ט דלא קרי' בי' בבתיכם כמו שאתה מחייב את המפקיד מטעם זה ואמרת דקרי' בי' בבתיכם משום דשדי' בית בתר בעל הממון משום דזה אינו מועיל לתרוצי דעתא דהרא"ש במה שכתב שלא הבין ראיות הר"י. מפני שאותה קושיא בעצמה חוזרת גם על הרא"ש לפי דרכו דכל שומר הוא משאיל או משכיר ביתו להבעלים. וכמו שהקשה באמת הט"ז עליו ואיך שנפרנס אותה קושיא לפי דרכו של הרא"ש ה"נ נפרנס אותה עפ"י דרכו של הר' יונה ואין מכחה טענה להרא"ש על שיטתו של הר' יונה יותר מכפי שיטתו כנלע"ד:
איברא דגוף הקושיא ודאי במקומה עומדת. לפי שיטתו של הר' יונה שאנו עסוקים עכשיו בה. דלפי מה שפירשו דבריו הב"ח והח"צ דמייתי ראי' מהא דקיי"ל כרבנן דר"ש בגונב קדשי' שחייב באחריותן מבית בעלים דפטור מכפל משום דלא קרי' בהו וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש וה"נ גבי חמץ כשהם בבית הנפקד ובאחריותו נמי קרי' בהו בבעלים בבתיכם ועוברי' עליו בב"י משום דשדי' בית בתר בעל הממון דא"כ גם נפקד נמי יפטר מה"ט גופי' דלא קרי' גבי' בבתיכם. כמו דלא קרי' גבי כפל מבית האיש ואעפ"י שהם באחריותו לרבנן דר"ש:
ובאמת דאותה קושיא אינה תלוי' בדברי הר' יונה ולפי מה שפי' בדבריו הב"ח והח"צ אלא גם אם נפרש דברי הר' יונה עפ"י דרכו של הט"ז דלא נחית כלל לאפוקי מלת בית מפשוטו ומשמעו כלל דקאי על הבית ממש ולא אבעל הממון וגם לפי' של השאגת ארי' דראיות הר' יונה אינה אלא היכי שהחמץ בבית הנפקד לחוד ולא קבל עליו אחריות דגם בכה"ג להגאונים אין הבעלים עוברים בב"י משום דלא קרי' גבייהו בבתיכם וכשי' של הרמב"ן וע"ז מייתי הר"י ראי' מהא דמרובה דלגבי כפל פטרי' גונב הקדש מבית בעלים בקדשי' שאינו חייב באחריותן אליבא דכ"ע משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש וא"כ גם לגבי ב"י גם כשהחמץ בבית הנפקד נמי לא קרי' בי' בבתיכם גבי נפקד אלא גבי בעלים אבל בחמץ שהם בבית הנפקד שקבל אחריות לא איירי הר' יונה כלל אכתי קשה האי קושיא גם בלאו דבריו של הר' יונה ואם איהו לא איירי בה אנן מי לא איירינן ואם איהוא לא נחית להא אנן מי לא נחתי' והרי מכל מקום נלמד מהא דמרובה. לרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו דגונב קדשים מבית בעלים אעפ"י שחייב באחריותן פטור מכפל משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש וש"מ דשדי' הבית בתר בעל הממון וקרי' בי' בבעל הממון בביתו דידי' ולא בבית מי שהוא הבית וא"כ לגבי חמץ נמי אפי' אם קבל עליו הנפקד אחריות נמי בבעלים קרי' בהו בבתיכם. ולא במי שהוא בביתו ובאחריותו כמו דלא קרי' התם מבית האיש אלא מבית הקדש אעפ"י שהוא בבית הבעלים ובאחריותם ואין לומר דכמו דאשכחן התם לר"ש דבגונב קדשי' שחייב באחריותן משלם תשלומי כפל משום דקרי' בהו וגונב מבית האיש. ה"נ אמרי' לגבי חמץ אליבא דכ"ע:
משום דגבי חמץ גלי קרא אליבא דכ"ע דבדידה דבר הגורם לממון כממון דמי וכדאמרי' בש"ס שאני הכא דא"ק לא ימצא וכפמשכ"ל בטעמי' דהש"א דז"א שהרי אי לא כ"ר לא ימצא דלא כתיב בי' לך. ה"א מדלא יראה לך דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' דכל שהחמץ של אחרים אעפ"י שקבל עליו הנפקד אחריות נמי שרי. דהא קיי"ל בכל דוכתא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כרבנן דר"ש וכולא טעמא גבי חמץ מאי דמחייבי אחמץ של אחרים שהם באחריותו הוי משום דכ"ר לא ימצא דלא כתיב בי' לך ומשמע דגם של אחרים נמי אסור וכדי שלא יהיו ב' המקראות סותרים זא"ז אחר שלמדנום בג"ש דשאור שאור לכן אנו מטילים כעין פשר ביניהם ואמרי' דהאי לא יראה דכתיב בי לך למעט של אחרים הוי בלא קע"א והאי לא ימצא דלא כתיב בי' לך ומשמע דשל אחרים נמי אסור הוי באם קע"א הא אילו הי' כתוב לך גם בקרא דלא ימצא פשוט הדבר שהיינו ממעטים חמץ של אחרים לגמרי ואפי' אם קע"א משום דהיינו חוזרים לכללא דאית לן בכל התורה דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי לרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו וא"כ כיון שלמדנו מהא דמרובה גבי כפל לרבנן דר"ש דממעטי' גונב קדשים מבית בעלים אעפ"י שחייבי' באחריותן משום דלא קרי' בי' וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש משום דשדי' הבית בתר בעל הממון א"כ האי לא ימצא נמי אע"ג דלא כתיב בי' לך למעט של אחרים. כיון דכתב בי' רחמנא בבתיכם כמאן דכתיב בי' לך דמי שהרי אמרי' דבבתיכם לא קרי' אלא גבי בעלים שהממון שלהם ולא גבי נפקד שהם באחריותו וא"כ קרא דבבתיכם נמי ממעטי' מיני' חמץ של אחרים שאינו עובר עליו בב"י כמו אילu הי' כתוב בי' לך כמו בקרא דלא יראה וא"כ כיון דבכל קרא מהני תרי קראי דלא יראה ולא ימצא אית לן מיעוטא בכל חד מינייהו למעט חמץ של אחרים שאינו עובר עליו. הדרא קושית הש"ס לדוכתא הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר בהא דמחייבי' בבל יראה על חמץ של אחרים שקע"א דהא קיי"ל בכל התורה דדבר הגורם לממון לאו כממון ומאי דמשניני' עלה שאני הכא דא"ק לא ימצא פי' דלא כתיב בי' לך ומשמע דשל אחרים נמי אסור וכדי לקיים שני המקראות אנו מחייבי' אם קע"א ופוטרים אם לא קע"א. ליתי' לפמש"כ דגם קרא דבבתיכם נמי ממעטי' מיני' של אחרים כמו מקרא דלך וא"כ כיון דבכל קרא מהני קראי אית לן מיעוטא על חמץ של אחרים שאינו עובר עליו חיובא באם קבל עליו אחריות מנלן והדרי' לכללא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי:
ואפי' לר"ש דלדידי' בכל דוכתא דבר הגורם לממון כממון דמי נמי קשה דהא בלישנא בתרא דהש"ס בפסחי' קאמר הניחא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו דאיצטרך לא ימצא אבל למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל ומשני סד"א הואיל וכי איתי' הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל וכפי מה שכתבנו לעיל דהני תרי לישנא דהש"ס לא פליגי אהדדי כלל אלא דלישנא קמא מפרש אליבא דרבנן דר"ש דאע"ג דבכל דוכתא לדידהו דבר הגורם לממון לאו כממון דמי הכא מיהא לענין ב"י כממון דמי:
משום דאמר קרא לא ימצא דלא כתיב בי' לך ואתי לרבות גם של אחרים וכדי להשוות בין ב' המקראות מוקמי' איסורא באם קע"א ולישנא בתרא מפרש אליבא דר"ש דאע"ג דלדידי' בכל דוכתא בדבר הגורם לממון כממון דמי מ"מ בעי' קרא גבי חמץ לרבות דעובר על של אחרים אם קע"א משום דסד"א הואיל וכו' מש"ה אתי קרא דלא ימצא לרבות דעובר עליו עיין מה שכתבנו לעיל (סי')] וא"כ שמעי' דגם לר"ש נמי:
אי לא הוי כתיב קרא לרבות גם של אחרים גבי חמץ ה"א דגם אם קע"א נמי אינו עובר עליו משום הואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קיימא לענין ב"י ומש"ה איצטריך קרא לרבות של אחרים אם קע"א וא"כ כיון שלמדנו מהא דמרובה לגבי כפל דגונב הקדש מבית בעלים פטור משום דלא קרי' מבית הקדש והיינו על כרחיך משום דשדי' הבית בתר בעל הממון הרי מקרא דלא ימצא לא שמעי' כלל איסורא לחמץ של אחרים משום דאע"ג דלא כתיב בי' לך כיון דכתיב בי' בבתיכם כמאן דכתיב בי' לך דמי למעט של אחרים. וא"כ גם לר"ש קשה מנלי' לרבות גבי חמץ דעובר על חמץ של אחרים שקע"א ואע"ג דגבי כפל ס"ל לדידי' דבקדשי' שחייב באחריותן קרי' בי' וגונב מבית האיש הרי הכא גבי בל יראה קאמר הש"ס בהדיא דאי לאו רבוי' ה"א גם לר"ש דהואיל וכי איתי' הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי לענין ב"י. וכיון שלמדנו מהא דמרובה דגם מקרא דלא ימצא כיון דכתיב בי' בבתיכם נמי מיעוטא אית לן לחמץ של אחרי' ולא רבוי' הדרי' למאי דסלקא אדעתין דהואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי ואעפ"י שקע"א אינו עובר עליו בב"י ואין חילוק לגבי חמץ בין רבנן לר"ש לענין איסור ב"י [ולפי מה שכתבנו דגם לר"ש אין חילוק בין היכי דאיתא בעיני' עדיין דומיא דחמץ. ובין היכי דליתי' בעיני' כפ"מ שנלמד מדבריו של רש"י דפסחים אנא דה"ק דאי לאו קרא דלא ימצא דגלי קרא גבי חמץ דדבר הגורם לממון כממון דמי ה"א כיון דבכל דוכתא הוי גורם לממון לאו כממון משום דכי איתא הדר בעיני' אע"ג דאי מיגנב ומאבד דידי' הוי לאו ברשותי' קאי בין אם עדיין ישנו בעין בין אם כבר נאבד ואינו עוד בעין. ומש"ה קמ"ל קרא דלא ימצא דלא חיישי' להא דאי איתא הדר בעיני' אלא כיון דאילו מגניב או מתבד ברשותי' קיימא ומינה ילפי' לר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי בכל דוכתי' עי"ש ולפי"ז יש לומר דמקרא דבית האיש לר"ש ס"ל לדידי' דמגופי' דקרא נמי לא ממעטי' אלא אם אינו חייב באחריותו אבל אם חייב באחריותו קרי' בי' מבית האיש ואע"ג דכי איתא הדר בעיני' [וכמו שנכתוב בס"ד לקמן בשיטתו של רש"י עפ"י דרך זה] ולא צריכים למילף בהא מחמץ אנא בשאר דוכתי' דס"ל לדידי' ג"כ דכממון דמי הוא דילפי' מחמץ וא"כ בחמץ דכ"ר לא ימצא בבתיכם ס"ל לר"ש דמהאי קרא גופי' שמעי' איסורא באם קבל אחריות והתירא בלא קע"א משום דבבתיכם הכי משמע לדידי' אבל מקרא דלך ה"א דגם אם קע"א נמי שרי להכי כ"ר בבתיכם ודו"ק]:
באופן דאותה קושיא היא תמי' המתקיימת אליבא דכ"ע ואינה תלוי' לא בדברי ה"ר יונה ולא במה שנפרש את דבריו דכיון דעכ"פ למדנו מהא דמרובה בגונב קדשי' מבית בעלים דלא קרי' בה וגונב מבית האיש אלא מבית הקדש וש"מ דשדי' הבית בתר בעל הממון ולרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו גם בקדשים שחייב באחריותן נמי לא קרי' בי' מבית האיש אלא מבית הקדש וא"כ מנלן בחמץ של אחרים שקע"א דהנפקד עובר בב"י מדכתב רחמנא לא ימצא דמשמע גם של אחרים אסור והרי כ"ר עוד לא יראה לך למעט של אחרים א"ו דהא בדקבל אחריות והא בדלא קבל אחריות כדאמרי' בש"ס דפסחים. והרי לפ"מ דאמרי' במרובה דמבית האיש לא קרי' אלא לגבי מי שגוף הממון שלו א"כ גם מקרא דלא ימצא נמי התירא שמעי' מינה לחמץ של אחרים דהא כ"ר בבתיכם דלא קרי' הכי אלא בבעלים שגוף הממון שלהם ולא בנפקד אעפ"י שקבל עליו אחריות כמו דאמרי' לגבי כפל בקדשי' שחייב באחריותן לרבנן דר"ש דלא קרי' בהו מבית האיש אלא מבית הקדש ואם נאמר דבחמץ כיון דאיתא בעיני' גם לר"ש נמי לאו כממון דמי אי לאו ריבוי' דקרא לדידי' נמי קשה וכפמשכ"ל]. א"כ משני המקראות התירא למדנו לחמץ של אחרים וא"כ איסורא באם קבל אחריות מנלן ולענין פטור הבעלים מב"י ע"י מה שאינו בביתם ורחמנא אמר בבתיכם הנה לפי הסוגיא דמרובה הי' ראוי לומר בודאי שהבעלים עוברים דהא אמרי' דקרי' בבית הקדש ושדי' הבית בתר הבעלים אבל כיון שלמדנו מהש"ס דפסחי' דמקרא דלא ימצא בבתיכם מרבי' מינה גם חמץ של אחרים וש"מ דגבי חמץ לא שדי' בית בתר ובעל הממון ומש"ה עובר הנפקד א"כ גם הבעלים ממילא נפטרים עי"ז מב"י משום דלא קרי' בהו בבתיכם אם גם בלא קבל הנפקד אחריות וכפי שי' הרמב"ן או דוקא אם קע"א וכשיטת הגאונים ועפ"י הסברות שכתבנו בסי' הקודמים ואין אנו יכולים להביא ראי' מהא דמרובה לענין כפל גבי וגונב מבית האיש לחייב את הבעלים משום דקשה עלינו לפ"ז חיוב הנפקד שקבל אחריות בב"י אעפ"י שאותה קושיא ס"ס קשה מ"ש כפל ומ"ש בל יראה כפמש"כ:
ובתירוץ אותה קושיא הי' אפשר לומר עפ"י מה שהקשו התוס' בר"פ מרובה (ד' ס"ג) ד"ה רעהו:
דהתם ממעט הקדש מרעהו ואלו לקמן ממעט לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ותי' דהתם נמי לאו מאיש קדריש דגבי הקדש נמי שייך לשון איש אלא התם ה"פ מבית איש דשייך בי' רעהו כדכתיב ולא מבית הקדש דלא שייך בי' רעהו עייש"ה ולפי זה נימא גם לגבי מילת בית דממעטי' מינה ולא מבית הקדש אין הטעם ג"כ משום דשדי' בית בתר בעל הממון אלא הפי' מבית האיש דשייך בי' רעהו דרישא דקרא כי יתן איש אל רעהו וכו' ולא מבית הקדש דלא שייך בי' רעהו דרישא דקרא אעפ"י שהבית הוא דבעלים ולא דהקדש מיהו רעהו לא קרי' בי' ולפ"ז מילת בית אינו יוצא ממשמעו דלא שדי' לי' כלל בתר בעל הממון. ומש"ה בחמץ עובר עליו הנפקד שקע"א מדכ"ר לא ימצא בבתיכם ואי לאו קרא דלא יראה גם אם לא קע"א נמי הי' עובר ולפ"ז גם לגבי בעלים יש לפוטרם מהאי בבתיכם. ונדחית גם ראיתו של ה"ר יונה בין לפי דרכו של הש"א ובין לפי דרכן של הב"ח והח"צ אבל כל תי' של התוס' דחוק uגם הם לא כתבו זה אלא לגבי מילת איש ולא לגבי מילת בית ודו"ק: