תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן לז
ברם דמאי דכתיבנן לעיל (סי' לג) להביא ראי' לסברת הש"ך דלאו בתר עולם אזלי' אלא בתר בעלים לחוד מהא דמבע"ל קרא דרעהו לפטור במזיק את הקדשים וקשה דאי איתא דבעי' שיהא ראוי לכל העולם ל"ל קרא תיפוק לי' דהא לאו מידי שווה וכן להני רבוותא דמחייבי באמת במזיק נכסי הקדש ק' אמאי חייב הא לאו מידי שווה לכל העולם ורצינו להוכיח מזה כדעתו של הש"ך דכיון דראוי לבעליו מיהת מה לנו ולעולם וה"נ קדשים ראוים למזבח ומש"ה להתוס' מבע"ל קרא דרעהו למפטרא ולאינך רבוותא באמת חייב חזינא תו דליתא לראי' כלל דהא משכח"ל שפיר בקדשי בדק הבית שיש להם פדיון וחזי' לכ"ע וכן במקדיש בעלי מומין לדמיהם למזבח דג"כ יש להם פדיון וגם הוי נ"מ לענין פלוגתא דר"ש ורבנן לפ"ז בקדשים כאילו שקבלו עליהם הבעלים אחריות דאם נימא דפלוגתייהו משום ליתי' דחפץ דלא שווה ממון הכא הא שווה ממון אבל אי משום ליתי' דבעלים קא מפטר (וכשי' התוס' דגם במזיק נמי פטור מלשלם להקדש מרעיהו או לענין שומרים לכ"ע) הכא נמי פטור מיהו כבר כתבנו לעיל בסי' הקודם דכ"ע מודו דמשום בעלים גבי פטור דהא להרא"ש מפרש כולא פלוגתייהו רק משום ליתא דבעלים ולהרמב"ן נמי משום ליתא דבעלים נמי מפטר וכדמוכח הני סוגיות דפ"ק דפסחים ושלהי סנהדרין עיי"ש] ולכאורה נראה דהא הוי פלוגתא בין תוס' ור"שי דהנה בכריתות (די"ד) אמתני' דיש אוכל אכילה אחת וכו' כ' בתוס' [הנדפסים באותות קטנים] והא דמחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שווה מידי ואמרי' בפ' כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים וכו' וכשנאסר בהנאה אינו שו"פ ולא נהנה מן ההקדש שו"פ עכ"ל ורהיטת דבריהם משמע דבקדשי הגוף לא בעי' שו"פ והוא תמוה דהא ודאי גם קדשי הגוף אין מועלים בהם בכל שהן וכדתנן מפורש ברפ"ד דמעילה (דט"ו) קדשי מזבח מצטרפים זה עם זה למעילה וכן בשבועות (דכ"א) אהא דקאמר ר"ע היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב פריק והרי הקדש ומבני בעי' שו"פ ואי איתא דקדשי מזבח מתחייב בכל שהן אכתי תקשה מקדשי מזבח וגם תקשה צרוף ל"ל וגם אין לומר דקדשי מזבח חייב עליהם בכזית ומש"ה לא איכפת לן אם הוא שו"פ אי לאו הא נמי ליתי' דהא בשבועות שם לקמן (דכ"ב) אהאי מתני' גופא דיש אוכל וכו' קאמר דלא קני אלא מידי דבעי שיעור פריך והרי הקדש ומשני הא בעי' שו"פ וכן בכריתות גופי' (דכ"ג) חתכת חלב נותר אכל א' מהן וכו' פריק וליתי נמי אשם ומשני דלית בי' שו"פ והא מעיקרא דאית בה שו"פ עסכי' וכו' ההיא חתיכה דלאו נותר הוי שו"פ ופריך תו ממתני' דידן דיש אוכל אכילה אחת דתני נותר וקתני מביא ד' חטאות ואשם אחד ומשני הא בגסה והא בדקה הא בימות החמה הא בימות הגשמים עיי"ש הא קמן מפורש דבקדשי הגוף נמי בעי' שיהא בה שו"פ ומתני' דיש אוכל בדיש בה שו"פ איירי' והדרא קו' התוס' לדוכתא דהא כיון דאסור בהנאה הרי אין בה שו"פ וכדמוכח מהא דפסחים אבל פשוט הדבר דבקדשי הגוף נמי בעי' שיהא בה שו"פ אלולי האיסור אבל אם גם בלא האיסור נמי לא הוי שו"פ גם לתוס' נמי גם בקדשי הגוף נמי פטור ממעילה והיינו דקא משני בכריתות שאין בה שו"פ פי' גם אלולי איסור הנאה דנותר ג"כ לא הי' בו שו"פ ואהא פריך מרישא דנקט תנא בכזית חלב דחייב אשם מעילה וש"מ דכפי המורגל יש בו שו"פ ומשני ההיא דלאו נותר בו שו"פ כמורגל אבל ע"י מה שנעשה נותר ונתקלקל ואינה ראוי' לאכילה אלא מדוחק שוב אינו שו"פ עפ"י רוב ופריך תו ממתני' דיש אוכל אכילה אחת וכו' ונקט תנא חיובא דאשם גבי בשנעשה נותר וש"מ דגם בנותר הוא שו"פ עפ"י רוב ומשני ההיא באכילה גסה וכו' פי' דהא לעיל איירי באוכל ככותבת דהוי ב' זתים כדי לחייב גם איוה"כ וממילא יש בהם שו"פ גם כשנעשו יותר ונתקלקלו מעט א"נ בימות הגשמים שאינה ממהר להתקלקל ע"י מה שנשתהא כמו בימות החמה ולפ"ז הוי הכל שיהא בה שו"פ אלולי איסור הנאה דנותר אבל מה שאינה שו"פ ע"י האיסור לא אכפת לן בקדשי הגוף אבל היכי דאין בו אלא קדושת דמים כהאי דפסחים בעי' שיהא שו"פ גם עכשיו ואינו אסור בהנאה וצריך לדקדק בטעמו של דבר מ"ש קדושת הגוף דלא אכפת לן שיהא שו"פ גם עכשיו ושלא יהא בו איסור הנאה ומ"ש קדושת דמים דבעי' שיהא בה שו"פ ולא יהא בה איסור הנאה והנראה בזה דהוא משום דקדשי הגוף שאין להם פדיון הרי לעולם אין בהם שו"פ שאינם ראוים לשום אדם וכגון דבהדיא רבי קרא גם אמורי קדשי קלים למעילה אעפ"י שאינם ראוים לשום אדם ש"מ דלא בעי' שיהא שו"פ כלל כמו שהם עכשיו קדשים אלא שיהא בהם שו"פ אילו היו חולין ולא היו אסירים לכל אדם מפאת האיסור וכיון שכן גם אם נעשו יותר שאסורים גם למזבח אכתי יש בהן מעילה אבל קד"מ שראוים לכל אדם לפדותם אמרי' דאין בהם מעילה עד שיהא בם שו"פ גם עכשיו אבל אי אכתי בהו איסור הנאה שאין ראוים כל אדם עוד פקע מינייהו מעילה כנלע"ד. ולפ"ז נלמד מד' התוס' הללו דלא הוי ממון עד שיהיו ראוים לכל אדם דאי תימא דגם כשראוים למזבח לחוד נמי הוי ממון א"כ גם בקדשי מזבח מנלן דלא בעי' שלא יהא בהם איסור וגם כשנעשו יותר יש בהם מעילה דילמא ע"כ לא גלי רחמנא דיש מעילה בקדשי מזבח אלא משום דראוים למזבח ושווה ממון להקדש. אבל בשנעשו נותר דגם להקדש גופי' נמי לא חזי פקע מינה מעילה כמו בקד"מ אבל רש"י פי' שם בכריתות (דכ"ג) ז"ל ואע"ג דאיסור הנאה הוא יש בהו מעילה כמו שאר הקדשים דג"כ אסורים בהנאה ומ"מ מועלי' בהם דהא נמי חזי למזבח שאם עלו לא ירדו עיי"ש ומדבריו נלמד דגם בקדשי מזבח נמי בעי' שיהיו ראוים להקדש מיהת ומש"ה הוי ממון אעפ"י שאינם ראוים לכל העולם אלא דגם נותר נמי עדיין חזי להקדש משום דאם עלו לא ירדו והוא כמו שכתב הש"ך דנא בעי' שיהיו ראוים לכל העולם אלא כיון דחזי למי שהוא שלו הוי ממון [ובהא דפ' רש"י דקדשי מזבח פסולים נמי יש בהם מעילה אעפ"י שאינו רשאי להעלותם ע"ג מזבח אלא דבדעבד אם עלו לא ירדו נראה דאזל לטעמי' שכ' בריש חולין (ד"ה) להוכיח דדמי אסורי הנאה אסורים למוכר עצמו דאלת"ה מצינו דמי' לחמץ בפסח שאם רצה מוכרן לא"י אלמה תנן בפסחי' (דל"א) האוכל תרומות חמץ בפסח פטיר וכו' והתוס' נחלקו עליו דאין זה דיוק דנהי דאם עבר ומכרן הדמים מותרי' כיון דאסור למוכרם לאו בר דמים הוא עיי"ש והנראה דאזלי בזה לשי' הכא ודו"ק ובמק"א הבאנו ראי' לשי' רש"י מהא דפ' מרובה (דע"ב) דקאמר התם אי הדרתי' הוי מעריקנא לי' לאגמא והא איסורא קעביד בהא כדאי' בחולין (דקל"ט) אי דגמ"ד ב"ק הוא אלא דלא גמ"ד ובעי' לאתוי' לב"ד ולקיומי ובערת וכו' וכן שם לקמן (דק"מ) רבינא אמר וכו' אלא לשילוח בעי לאתוי' לב"ד וקיומי ובערת וכו' ואכמ"ל] הרי דהא הוי פלוגתא דרש"י ותוס' כדכתיבנן אבל בתוס' דרפ"ד דמעילה (שם) כתבו התוס' ז"ל קדשי מזבח מצטרפי' כו' אם אכל בשר עולה זו חצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן מעילה וכן למ"ד לקמן (די"ח) דמעילה בשו"פ אם אכל חצי פרוטה מזו וחצי פרוטה מזו חייב עכ"ל משמע דיש פלוגתא בדבר אם שיעורא בכזית או בשו"פ ברם דלא מצאתי שם שום פלוגתא בדבר גם מתבאר מדבריהם שם דגם בקדשי בדה"ב נמי שיעורא בכזית עיי"ש ד"ה א' ק"מ ואחד קבה"ב. ואם כוונתם דלמ"ד כזית היינו אעפ"י שאין בו שו"פ הרי הוא סותר סוגיא דכריתות (דכ"ג) ודפסחים (דכ"ט) דמשמע דבעי שיהא שווה ממון. ואולי כוונתם דתרתי בעי' שיהא בו כזית וגם שו"פ איברא דבפסחים (דל"ג) משמע דכיון דמעילה ילפי' בג"ש חטא חטא מתרומה ומינה דמה תרומה בכזית אף מעילה בכזית וא"כ הוא תלי בפלוגתא דרבנן ואבא שאול שם לעיל (דל"ב) לענין תרומה וכיון דבתרומה קיי"ל כרבנן דבכזית א"כ גם במעילה נמי בכזית [ואולי להך פלוגתא נתכוונו התוס' דרפ"ד דמעילה ויש ט"ס בדבריהם) אבל הרמב"ם פסק (ריש ה' מעילה) דמעילה בפרוטה אע"פי דלגבי תרומה פסק (בפ"י מתרומת דין ב) דהוי בכזית וכן רבנן דלעיל קאמרי לא אמרו שו"פ אלא לענין מעילה בלבד והתוס' שם ד"ה אף הניחו בתימא עיי"ש ואולי יש לומר עפ"י הא דאיתא בזבחים (דמ"ה) לענין קדשי א"י דכי גמר חטא חטא מתרומה דומיא בתרומה דקדישא קדה"ג אבל קדבה"ב דקדושת דמים לא גמרי' עיי"ש. ולפ"ז יש לפרש דברי התוס' דכריתות (די"ד) דה"ט דמחלקי בין קדושת דמים ובין קדושת הגוף לענין אי בעי' שיהא שו"פ אף עדין תקשה מהא דלקמן בכריתות שם ואכמ"ל: