תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן לד
בביאור תי' הראשון דהתוס' במרובה ובפרק אלו נערות. שהחזיק בו הרא"ש להלכה:
מתחילה צריכים אנו לבאר דעתייהו דרבותינו בעלי התוס' במה דסברי בקושיתם וכן לפי תירוצם הא' דלר"מ דדאין דינא דגרמי ראוי שיתחייב גם בכפל ודו"ה כמו שמתחייב בקרן וכמו דאמרי' הכי לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי ומה"ט הוא דמחייב בכפל ודו"ה בקדשים שחייב באחריותן ומש"ה קשה להו דאמאי לא אמר, רבא דר"מ לטעמי' בהא דמחייב דו"ה בגנב שור הנסקל והוצרכו לתרץ דבשור הנסקל כיון שאינו ראוי לכל העולם כשטרות לא מחייבי' משום דינא דגרמי כלל ואפי' בקרן דמזיק וש"מ דהא היכי דמחייב משום דינא דגרמי גם בכפל ודו"ה נמי מחייב שאם לא תאמר כן אין התחלה לקושיתם וא"כ בשטרות שראוים לכל העולם דמחייב משום דינא דגרמי כמו דאמרי' בהדיא בפרק הגוזל קמא. גם בכפל נמי מחייב ודבר זה קשה מאוד לשמוע:
שיפלוג ר"מ אשטרות דקיי"ל בכל הש"ס דפטור מכפל ואונאה ושומרי' ושבועה ולא אשכחן שום תנא דפליג עלה דנימא ר"מ הוא דדאין דינא דגרמי ולא עוד אלא דר"מ גופי' הא איירי במתני' דשבועת (דמ"ב) דפטרי' קרקעות ועבדים ושטרות והקדשות מכל הני ופליג אדרבנן בדברים המחוברים לקרקע ואילו שטרות דאקדמי' תנא דמתני' שתיק לי' ולא פליג עלה כלל וש"מ דמודה לי' בהא דפטור וביותר תקשה על התוס' והרא"ש גופייהו דנקטו תי' זה לפי האמת דר"מ לא מחייב משום דינא דגרמי אלא דומיא דשטרות שראוי' לכל העולם משום דקשה להו אם לא נאמר כן מ"ט לא אמרי' בגנב שור הנסקל דר"מ לטעמיה דדאין דד"ג וש"מ דמשום דד"ג מחייבי' גם בכפל ודו"ה למאן דדאין לי' וקשה דהא הרא"ש פסק מפורש בשטרות בכמה דוכתי' דפטור מכפל ודו"ה וכו' אע"ג דפסק כר"מ דדייניני' דד"ג וכן התוס' בריש מרובה פשיטא להו ג"כ. דלמאן דדאין דד"ג ומחייב בהזיק שטרות. מ"מ בכפל ודו"ה פטור עלייהו מכלל ופרט וכו' ואדרבה למאן דלא דאין דד"ג קשה להו כיון דאפי' אם הזיקן בידיים פטור מהכ"ת נימא שיתחייבו בכפל דנבעי קרא למפטרינהו והוצרכו לחלק דיש סברא נמי איפכא לחייבם בכפל טפי מבמזיק עיי"ש. ועכ"פ זה דבר פשוט אצלם דלמאן דדאי' דד"ג ומחייב אם הזוקן בידיים מכפל מיהא פטור מכלל וכו' וא"כ מאי קשה להו אדרבא דלא שני הא דגנב שור הנסקל וטבחו דר"מ לטעמיה דדאין דד"ג הא מה"ט לא עדיפא משטרות דאין חייבי' עליהם אלא בקרן דמזיק ולא בכפל משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון וה"נ איסורי הנאה אם באנו לחייבם משוה דד"ג אכתי ופטרי מכפל וכו' משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון ומש"ה הוצרכנו לומר. דס"ל כר"ש דאמר דכממון דמי וכאילו גופן ממון ולא ממעטי' להו מכלל וכו' כלל דהא מחייב להו בכל הני:
ובאמת דעל הרא"ש אין כאן קושיא מפני שלא מצינו לו כלל שיסבור דלמאן דדאין דד"ג מחייבי' לי' ג"כ בכפל ודו"ה מהאי טעמא כמו לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי ואפשר שפיר דמודה בהא לתי' השני דהתוס' דמרובה ודכתובת דמשום דינא דגרמי אינו חייב אלא בקרן דמזיק לחוד ולא בכל הני דממעטי' להו מכלל וכו' לפי שאין גופן ממון אלא דס"ל עוד דגם לענין קרן דמזיק גופי' נמי לא מחייב משום דד"ג אלא היכי שראוים לכל העולם כשטרות ולא באיסורי הנאה כשור הנסקל וחמץ שע"ע הפסח וקדשי' שאינם ראוים לכל העולם אלא לזה והוא כסברת התי' הראשון של התוס' משום דס"ל דשני התירוצים אמת לדינא וקושיות התוס' מסתלקת בין ע"י התירוץ הראשון ובין ע"י השני שאם באנו לחייב בשור הנסקל ביד שומר משום דד"ג. לא מבעי' דפטור מכפל ודו"ה משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון כתי' השני של התוס' אלא פטור גם מתשלומי קרן אם הזיקו בידיים. משום דכיון שאינו ראוי לכל העולם אין בה משום דד"ג:
ונמצא דלא פליג הרא"ש אדהרמב"ן אלא בהאי צד דלהרמב"ן מחייב בקרן דמזיק בכל הני ולהרא"ש פטור אבל בכל הני דאמעטו מכלל ופרט וכו' מודה להרמב"ן דפטורי' משום שאין גופן ממון ולא הוי כעין הפרט אפי' לר"מ ולא מחייבי' להו אלא לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי וחשיב להו כאלו גופן ממון והוי שפיר כעין הפרט לדידי' ונמצא דלהרא"ש לק"מ אבל להתוס' דמשמע מדבריהם דבקושיתם ולפי תירוצם הראשון לא נחתו כלל לחלק למאן דדאין דד"ג בין תשלומי קרן דמזיק ובין תשלומי כפל ודו"ה וכל אינך דממעטי' לה מכופו"כ לפי שאין גופן ממון קשה דא"כ שטרות נמי יתחייבו בכל הני וזה לא שמענו מעולם. וכיון דשטרות ע"כ פטורי' מכל הני לפי שאינם כעין הפרט שגופן ממון גם שור הנסקל ביד שומר אם אתה בא לחייבו רק משום דינא דגרמי היאך נחייבנו בכפל ודו"ה ומאי מקום לקושיתם כלל:
והנראה לע"ד בזה דגם התוס' בקושיתם ולפי תירוץ הראשון נמי לא הוי סברי דלר"מ דדאין דד"ג מחייב גם בשטרות בכפל וכל הני דאמעטו מכופו"כ:
לפי שאין גופן ממון וכפ"מ שמתבאר מדבריהם דריש מרובה שהבאנום לעיל וא"כ דר"ש דמחייב בדברים הגורמים לממון שעיקרן ממון בכל הני משום דס"ל דכממון דמי וכאילו גופן ממון ולא ממעטי' להו מכופו"כ ודאי עדיפא מחיובא דר"מ משום דד"ג דמחייב אפי' בדברים שאין עיקרן ממון אלא דהוי סברי למימר דכיון שמצינו לר"מ דמחייב טפי בדברים הגורמים לממון מדר"ש לענין תשלומי קרן דמזיק דלר"מ מחייב להו אפי' בדברים שאין עיקרן ממון כשטרות ולר"ש בדברים שאין עיקרן ממון מודה דפטור אפי' מקרן דמזיק וכדאמרי' בהגוזל קמא א"כ לענין תשלומי כפל ודו"ה נמי נהי דברים שאין עיקרן ממון ודאי פטור גם לדידיה משום דלא הוי כעין הפרט בדברים שעיקרן ממון מיהת כשור הנסקל ודאי חייב גם לדידי' בכל הני כמו לר"ש משום דהוי שפיר כעין הפרט משום דעיקרן ממון ודלא כרבנן דר"ש דסבירא להו שאעפ"י שעיקרן ממון נמי פטור מכל הני וגם ממזיק כדאמרי' בהגוזל קמא. דהא חזי' דדבר הגורם לממון אליבא דר"מ אלימא ליה טובא אפי' טפי מדר"ש בדברים שאין עיקרן ממון לענין מזיק א"כ דון מינה לענין כפל וכו' בדברים. שעיקרן ממון מיהת דס"ל כר"ש ולא כרבנן ונהי דבשטרות שאין עיקרן ממון אעפ"י שחייבי' במזיק לר"מ פטורי' מכל הני משום דלא הוי כעין הפרט וכמו קרקעות ועבדים דבהדייהו שחייבי' במזיק ופטורי' מכל הני מילי דכ"ר בהו כופו"כ דברים שעיקרן ממון מיהת שמתחילה היו ממון גמור וגם עכשיו עדיין הם גורמים לממון אין ראוי לנו למעטם כלל גם מכפל וכו' כר"ש ולא כרבנן וע"ז תירצו בתי' הראשון דהני גריעי בחד צד משטרות לפי מצבם עכשיו ששטרות ראוים לכל העולם משא"כ איסורי הנאה דלא חזו אלא לשומר וגזלן לחוד וא"כ אפשר לומר דלא זו בלבד שאין כחם יפה מדשטרות לחייבם בכפל וכו' משום דנימא דהוי עוד כעין הפרט הואיל ועיקרן ממון כוותי' דר"ש אלא עוד גריעי מינייהו דאפי' במזיק נמי פטור עלייהו כרבנן דר"ש משום דכיון שאין ראוים לכל העולם לאו כממון דמי כלל ואפי' מזיק נמי פטור עלייהו משא"כ בשטרות שראוים לכל העולם נהי דפטירי מכל הני דגלי בהו קראי דבעי' שיהא כעין הפרע שגופן ממון במזיק מיהו מחייבו כמו קרקעות ועבדים דממעטי' להו בהדייהו מכל הני וחייבים במזיק אבל איסורי הנאה שאין ראוים לכל העולם פטורי' גם במזיק וגם מכלל ופרט וכלל אין צורך כלל למעטם אם לא דנימא כסברת התוס' דמרובה (דס"ב) ד"ה יצאו שעדיין יש לומר דכיון דאי איתא בעיני' הדרא למרייהו גם בכפל נמי יתחייבו שלא הוצרכנו לזה אלא למאן דלא דאין דד"ג אבל למאן דדאין דד"ג ובשטרות חייב אם הזיקן בידיים אין אנו צריכים לבוא לסברא זו כלל אלא גם] אם נאמר לדידי' ג"כ האי סברא מכלל ופרט מיהת ודאי ממעטי' להו כמו דממעטי' לה לשטרות משום דנהי דעדיפי משטרות בהאי צד שעיקרן ממון גריעי מינייהו בצד אחר מה שעכשיו אין ראוים לכל אדם ואפי' גורם לממון לא הוי אלא לשומר וגזלן לחוד] ומש"ה הוצרך רבא לומר דר"מ ס"ל כוותי' דר"ש דאיסורי הנאה ביד שומר וגזלן אעפ"י שאין גורמי' לממון לכל העולם אלא לזה הוי ג"כ כממון וכיון שעיקרן ממון גמור לא ממעטי' להו ג"כ מכופו"כ ומחייבי גם בכפל וכו' אבל בתירוצם השני ס"ל דאע"ג דמאן דדאין דד"ג מחמיר בגורם לממון גבי מזיק לחייב אפי' בדברים שאין עיקרן ממון מיהו לענין כפל ודו"ה דממעטי' להו מכלל ופרט וכלל דבעי' שיהא גופן ממון כעין הפרט אפי' דברים שעיקרן ממון כמו איסורי הנאה נמי לא אהני לן לעשותם כעין הפרט דבתר עכשיו אזלי' ועכשיו מיהא אין גופן ממון ולא הוי אלא גורם לממון ונהי דמחייבי בקרן דמזיק מק"ו משטרות שאין עיקרן ממון ומחייב כ"ש אלו שעיקרן ממון מיהו בכל הני דאמעטו מכופו"כ פטורי' דמ"מ לא הוי כעין הפרט שגופן ממון גם עכשיו כנלע"ד ביאור דברי התוס':