תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן לג
בביאור שיטתו של הרמב"ן בחלק השני מדבריו לחייב משום דינא דגרמי גם בקדשים שחייב באחריותן. ושור הנסקל ביד שומר וחמץ שע"ע הפסח ביד גזלן אעפ"י שאינם ראוים לכל העולם אלא קדשי' לבעליהם ושור הנסקל לשומר. וחמץ שעעה"פ להגזלן לחוד ודלא כתי' הא' דהתוס' במרובה וכתובת. דבכה"ג גם לר"מ פטור שהחזיק בו הרא"ש להלכה]:
הנה אחר שבררנו בעזה"י שיטתו של הרמב"ן דקאי בסברתם של רבותינו בעלי התוס' בכתובות וב"ק בתי' השני. דמשום דד"ג אין אנו מחייבים אותו אלא בתשלומי קרן דמזיק לחוד ולא בכפל ואונאה ושומרים ושבועה וחזקנו את דעתו בס"ד ביתדות נטועים מהש"ס יש לנו לברר את שיטתו גם בהחלק השני בדינא דגרמי במה דמחייב גם בקדשי' שחייב באחריותן ובשור הנסקל ביד שומר וחמץ שע"ע הפסח ביד גזלן אם הזיקן בידיים ואעפ"י שאינם ראוים לכל העולם אלא קדשים לבעליהם ושור הנסקל להשומר וחמץ שעעה"פ להגזלן והוא דלא כתי' הראשון דהתוס' בהני דוכתי שהחזיק בו הרא"ש להלכה כפמש"כ לעיל (סי' כ"ו) דלא מחייבי' משום דינא דגרמי בכל הני משום ה"ט שאינם ראוים לכל העולם אלא לזה לחוד והרמב"ן פליג עלה לדינא כמו שמבואר בדבריו:
ברם דכבר כתבנו לעיל (סי' כ"ז) שהש"ך ערער על האי סברא דהתי' הראשון של התוס' דכיון שאינו ראוי לכל העולם אלא לזה בלבד מש"ה פטור עלה גם לר"מ דדאין דד"ג דמה לו לזה מה שלא היה ראוי לכל העולם כיון דלדידיה מיהו שווה ממון וגרם לו היזק מהכ"ת לא נחייב לו לשלם על הזיקו ויש לסעוד את דבריו דהגע עצמך אחד שאסר נכסיו בהנאה על כל העולם כולו בקונם דנמצא דלכ"ע אסורים בהנאה ולדידיה שרי ובא אדם אחד והזיקן. אטו מי נימא דהמזיק פטור בשביל שאינו שווה כלום לכל העולם דאסור להו בהנאה וכעפרא בעלמא נינהו זה ודאי ממה שאין הפה יכול לדבר דמה לנו ולעולם כיון דלדידי' גופי' חזי לי' ממונא מעליא ודאי הוי ועדיפא עוד מדבר הגורם לממון אלא הוי ממון גמור משום דגורם לממון לא חזי להאי גברא ג"כ ליהנות ממנו שהרי איסורי הנאה הם אלא שאם ישנם בידו נפטר על ידם מלהוציא ממון אחר כמו קדשי' שחייב באחריותן לגבי בעלים ושור הנסקל לגבי שומר וחמץ שע"ע הפסח לגבי גזלן שנפטר כאו"א מהם על ידי הדברים הללו מלהוציא ממון אחר כמו בעלים דקדשי' שא"צ לקנות בהמה אחרת להקריבה ע"ג מזבח וכן שומר וגזלן שא"צ לשלם דמים לבעלים אלא אומרי' להם הרי שלך לפניך אבל מי שאסר נכסיו על אחרים הא לדידיה ממון גמור וחזי לי' ומה לנו בכך דלא חזי' לאחריני וא"כ הה"נ בדברי' הגורמי' לממון כך לי אם גורמי' לממון לכל העולם כשטרות או שאינם גורמים אלא להאי לחוד גורמי' לממון לדידיה מיהא הוי חייב משום דינא דגרמי
ויש להביא ראיה לסברתו של הש"ך ממאי דמתבאר מכולי הני סוגיות דמרובה ודכתובת ודהגוזל קמא דפלוגתא דר"ש ורבנן הוי משום דקדשי' ושור הנסקל וחמץ שע"ע הפסח איסורי הנאה הוו ולא שוו מידי לשום אינש אלא שע"י הזיקו של זה בא חבירו לידי הפסד ממון ומש"ה ס"ל לר"ש דמחייב בין בכפל ודו"ה גבי גנב ובקרן גבי מזיק משום דס"ל דכממון דמי ורבנן ס"ל דלאו כממון דמי משום שהם עצמן לא שוו מידי מפני שאסורים בהנאה ואעפ"י שעל ידי העדרם בא זה לידי הפסד ממון לא מחייבי' ליה לגנב בכפל ודו"ה ולא למזיק בקרן משום דהוי כמו דבר שאין בו שו"פ ועוד גרע מינה דלא חזי לאצטרופי כמו דאי' בגיטן (ד"כ) וא"כ קשה הא דמבע"ל קרא דרעהו למעט הקדש מכפל ודו"ה כדאי' בריש מרובה (דס"ב) ובפרק הזהב (דנ"ז) ובשבועות (דמ"ב) וכן לענין מזיק כתבו התוס' בב"ק (ד"ו) ד"ה שור רעהו דכולהי ד"ד אבות נזיקין ואדם המזיק בכללן ממעי' להו דפטורי' בהקדש מהאי קרא דרעהו. והביאו ראי' מירושלמי וממתני' דלקמן (ד"ט) דתנן נכסים שאין בהם מעילה וקאי אכולהי ד' אבות נזיקן דריש מכילתין וגם אדם המזיק הוי בכללם למ"ד מבעה זה אדם וגם למ"ד דמבעה זה השן בדינא לא פליג עלה דגם אדם המזיק דינו כשאר האבות עיי"ש] וקשה דל"ל קרא דרעהו למעט הקדשות מכל הני תיפוק לי' דלאו מידי שווה דהא איסורי הנאה הוי כשור הנסקל וחמץ שעבר עליו הפסח דלאו מידי שווה ופטורי' מה"ט בין בכפל ודו"ה ובין בקרן דמזיק אע"ג דלית בהו האי טעמא דרעהו וכמו כן קשה להני רבוותא דפליגי אהתוס' וס"ל דאדם המזיק חייב גם בהקדש ולא מפטר אלא מכפל ואונאה ושומרים דכתב בהו רחמנא רעהו אבל אדם המזיק נפקא לן ממכה נפש בהמה ישלמנה וכיון דלא כתב בי' רעהו חייב גם אהקדשות וכמו שהביא בשיטה מקובצת בשם הרב המאירי ושאר ראשונים עיי"ש. וכן יש לדקדק גם מדברי התוס' דר"פ מרובה (דס"ב) ד"ה יצאו שטרות:
שהקשו למאן דלא דאין דד"ג דל"ל קרא למעוטינהו מכפל כיון דאפי' מזיק בידים פטור עיי"ש. ומדלא הקשו טפי אקרא דרעהו אליבא דכ"ע. ש"מ דהתם אזלי ג"כ בהאי שיטתא דאדם המזיק חייב בהקדש] וקשה דתיפוק דאינם שוויים ממון לשום אדם דאיסורי הנאה נינהו כשור הנסקל וחמץ שע"ע הפסח אלא ודאי צריך לומר דלא דמו קדשים לכל הני משום דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו הפסח אי משום ליתי' דבעלים עצמן הא פשיטא דלדידהו לאו מידי שווה ואפי' גורם לממון לא הוי לדידהו ולא משכח"ל שיהיו גורמי לממון אלא כשהם ביד שומר וגזלן וגם לדידהו נמי אינם שווי' ממון בעצם לדידהו שהרי גם להם אסור בהנאה אלא שהם יכולים לפטור א"ע מהבעלים על ידם ומש"ה הוי לדידהו גורם לממון דפליגי בה ר"ש ורבנן אי כממון דמי או לאו אבל בהקדשות אי לא הוי כ"ר רעהו למעוטינהו אפי' לרבנן דגורם לממון לאו כממ"ד או אפי' בקדשי' שאינו חייב באחריותן לכ"ע דלא הוי משום ליתי' דבעלים שהקדשוהו אפי' גורם לממון מ"מ היה חייב לשלם להקדש גופייהו משום ליתי' דידהו ואעפ"י שאסורי' בהנאה לכל העולם מה לנו בכך כיון דלהקדש גופייהו חזיין למילתייהו להקטירן ע"ג המזבח ומש"ה מבע"ל קרא דרעהו למפטרינהו משום ליתי' דהקדש לגמרי מגזה"כ ונמצא שאין אנו יכולים לחייבם אלא משום ליתי' דבעלים אם הם באחריותם וגם לדידהו הא לאו מידי שווה בעצם דהא אסורי בהנאה להם כמו לכל העולם אלא שבהעדרם הם מחויבי' להביא קרבן אחר ולהוציא מעות מכיסם ע"ז. והיינו פלוגתא דר"ש ורבנן וזה מוכיח בעליל כסברתו של הש"ך דלאו בתר עולם אזלי' אם הם שווים ממון לכל או לאו אלא בתר בעלים אזלי' ואי לדידהו הוי ממון גמור חייב אע"ג דלכ"ע לאו מידי שווה וא"כ ה"נ לענין דינא דגרמי דמחייבי' אמה שהם גורמים לממון כך לי אם הם גורמים לממון לכל העולם כשטרות או שאין גורמי' לממון אלא לחבירו שנפסד עי"ז ומתמיהתו של הש"ך אתי' קמא דהתוס' נתחזקה שיטתו של הרמב"ן דס"ל הכי להלכה דגם היכי שאינו ראוי לכל העולם נמי חייב משום דינא דגרמי כמו אלו שווה לכל העולם ע"י גרם כמו בשטרות ולקמן בס"ד נדבר עוד בזה: