תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן כח
אבל זה לא נועיל אלא לישב שני תירוצי התוס' בכדי דלא תקשה לדידהו קושית הש"ך אבל קושיתו חוזרת ומתגלגלת לפ"ז על הרמב"ן והרא"ש שהחזיקו בהני סברות דנפקי מגו הני תירוצי לדינא והרי לפי מה שאמרנו לפי האמת אין חילוק כלל בין תשלומי קרן דמזיק ובין תשלומי כפל ודו"ה דגנב וכן בין דבר שאינו ראוי לכל העולם אלא לזה ובין דבר שראוי לכל העולם ור"מ דמחייב בשורף שטרו משום דינא דגרמי מחייב גם בכפל ודו"ה ואפילו בדברים שאינם ראוים לכל העולם אלא לזה והוא דלא כשי' של הרמב"ן דאע"ג דפסק כמאן דינא דגרמי מ"מ ס"ל דאינו חייב אלא בקרן דמזיק ולא בכפל ודו"ה ודלא כהרא"ש דס"ל דאינו חייב אלא בשטרות דראוי' לכל העולם ולא בקדשים ואיסורי הנאה שאין ראוים אלא לזה דלפמש"כ ראוי לאחוז בשיטתן של הראב"ד ובעה"ת שהביא הש"ך שם (ס"ק יו"ד) דלהלכה כיון דקיי"ל כר"מ קי"ל נמי כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי ואפי' בדברי' שאין עיקרן ממון וכסברת רב דימי בר חנינא ודלא כד"ה ברי' דר' יהושע ודבר הגורם לממון וגרמי חד מילתא הוא עיי"ש ולדידהו חייב אפילו בדברים שאין ראוים לכל העולם אלא לזה בין בקרן בין בכפל ודו"ה דלא כהרמב"ן ודלא כהרא"ש:
מיהו לפי תי' השני של התוס' דמחלקי בין קרן דמזיק ובין תשלומי כפל ודו"ה דגנב ומש"ה גם מאן דדאין דינא דגרמי ומחייב בקרן דמזיק בכפל ודו"ה מודה דפטור יש לומר דטעם החילוק הוא משום דכפל ודו"ה הוי יותר ממה שהזיק וקנס הוא שקנסה התורה לגנב מש"ה אמרי' דגם למאן דדאין דינא דגרמי אין לנו שיתחייב לשלם קנס דיותר ממה שהזיק בדברים שאינם ממון אלא גורמי' לממון אעפ"י שעקרן ממון ומש"ה הוצרך רבא לומר דר"מ ס"ל כר' שמעון דאמר בב"ק) (דע"ו) קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי דו"הכדי לתרוצי הך ברייתא דגנב שור הנסקל וטבחו משלם דו"ה אבל בשאר מילי דפליגי ר"ש ורבנן בדבר הגורם לממון. כמו באונאה בב"מ (דנ"ו) ולענין שומרים ושבועה בשבועות (דמ"ב) ודאי דלר' מאיר דדאין דינא דגרמי ומחייב במזיק שטרות אעפ"י שאין עיקרן ממון כ"ש דמחייב בכל הני שעיקרן ממון כוותי' דר"ש שהרי גם בזה אינו מתחייב יותר ממה שהזיק כמזיק ובזה נסתלקה קושיתו של הש"ך לגמרי לפום האי תי' דהתוס' דלא מצי קאמר לקמן בפרק הגוזל קמא עד כאן לא פטרי רבנן אלא בכפל ודו"ה אבל בקרן מודו דחייב דהא ליתי' שהרי לרבנן פטור גם באונאה שומרים ושבועה אעפ"י שאין חיובו ביותר ממה שהזיק והאי באנו למחלוקת ר"ש ורבנן דקאמר לא יתפרש אפלוגתייהו לענין כפל ודו"ה בפרק מרובה כמו שפירש"י אלא אמאי דפליגי באונאה ושומרים ושבועה ולפ"ז סברת רבא דמרובה אפשר לההקיים גם לפי האמת וגם לרבה נמי דמדר"מ אין ראי' דס"ל כר' שמעון לענין כפל ודו"ה וגם מדרבנן דר"ש דהתם דפטרי בכפל ודו"ה נמי אין ראיה דפטרי בשורף חמץ שע"ע הפסח אבל הא ודאי שמעי' מדר"מ דס"ל כר' שמעון לענין אונאה ושומרי' ושבועה דחייב וכן איפכא מדרבנן דהתם שמעי' דפטרי' בשורף חמץ שע"ע הפסח וא"ש הכל נכון מאוד:
אבל גם זה לא יועיל לנו לתרוצי דעתו דהרמב"ן דנקט האי סברא דהתי' השני דהתוס' גם לפי האמת. וכתב ג"כ מפורש בדינא דגרמי שלו דגם לענין אונאה ושומרים ושבועה נמי קיי"ל כרבנן דר"ש דפטרי אע"ג דבשורף שטרו קי"ל כר"מ דחייב אעפ"י שאין עיקרו ממון וא"כ לדידיה קושית הש"ך במקומה עומדת דמנא ליה לרבה דגזל חמץ וע"ע הפסח ביד גזלן לרבנן פטור דהא איכא מאן דדאין דינא דגרמי דמחייב במזיק ופטר בכל הני מילי כמו שכתב הרמב"ן לדידן להלכה וכנראה מדברי הרמב"ן דמפרש לדברי התוס' בהאי תירוצא דלא כפמש"כ לחלק בין כפל ודו"ה דהוי יותר ממה שהזיק ובין שאר מילי דפליגי בהו ר"ש ורבנן וע' בש"ך שם ס"ק יו"ד שהביא גם כן דבריו של הרמב"ן כמו שכתבנו: