אור ברסלב
תרומת יד סימן כז

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן כז

סימן כו

והש"ך בח"מ (ריש סי' שפ"ו) שדי בהו נרגא בהני תרי תירוצא דהתוס' שהחזיקו בם הרמב"ן והרא"ש כל חד בחדא מינייהו כפ"מ שכתבנו אבל הוא הכריע לדינא דלא כחד מהני תי' אלא כתי' השלישי של התוס' דדינא דגרמי אינו אלא מדרבנן והא לך לשונו שכתב וקשה לי שני התירוצים הראשונים דהתוס'. דא"כ האיך קאמר בפרק הגוזל קמא באנו למחלוקת ר"ש ורבנן הל"ל נמי איפכא דעד כאן לא פליגי רבנן אלא לענין כפל או בדברים שאינם ראוים לכל העולם אבל בשטר שראוי לכל העולם מודו רבנן דחייב לשלם הקרן מיהת ודוחק לומר דרבא פליג אכל הך שקלא וטריא דרב דימי בר חנינא ודר"ה בר"י דר' יהושע דפרק הגוזל ועוד קשה לי על תירוץ הראשון דהתוס' דמה בכך שאין ראוי אלא לזה ס"ס גרם לו היזק ומה לו לזה שלא היה ראוי לכל העולם:

ועוד קשה לי טובא על תירוץ השני דהתוס' דהא רבה קאמר בפרק הגוזל קמא השורף חמץ באנו למחלוקת ר"ש ורבנן וכו' אלמא דאין חילוק בין קרן לכפל והיאך נאמר דרבא פליג ארבה שהיה רבו ואי איתא דפליג עליה ה"ל לאפליגי בדוכתא דאמר רבה למילתי' וה"ל לאתקופי ולמימר עד כאן לא פליגי רבנן התם אלא בכפל אבל לאפטורי מקרן מי שמעת להו עכ"ד עיי"ש:

ולא אדע האי קושיא בתרייתא דידי' מ"ט קשה לי טפי לתירוץ השני של התוס' מכפי מלפי התי' הראשון. דהא לתירץ הראשון נמי קשה אאידך מימרא דרבה התם דאמר השורף שטרו של חבירו פטור ועד כאן לא פליגי בהא ר"ד בר חנינא ור"ה ברי' דר' יהושע אלא לר"ש אי פליג בהא או לאו משום דהכא אין עיקרן ממון אבל לרבנן פשיטא להו דס"ל לרבה דפטור דאל"כ הוי לשמעתא דלא כמאן וא"כ קשה לפי תי' הראשון דהתוס' דלרבא ס"ל דיש חילוק בין דבר שאינו ראוי אלא לזה ובין דבר שראוי לכל העולם ומש"ה מהא דמחייב ר"מ בשטר אין לנו עדיין שיתחייב בדבר שאינו ראוי לכל העולם. דא"כ היאך נאמר דרבא פליג ארבה רבי' ואי איתא דפליג עלי' בדוכתא ה"ל לאפלוגי וכמו דמקשה אתי' השני דהתוס' ובאמת היא היא אותה קושיא בעצמה שכבר הקשה בתחלה על שני תירוצי התוס' ביחד אלא דמתחלה אדרב דימי בר חנינא ור"ה בר"י דר' יהושע דמ"ט לא קאמרי הכי והכא מקשה אדרבא דחזי' מאוקימתא דידיה במרובה דס"ל הני סברות ודלא כרבה רבי' מ"ט לא פליג התם בדוכתא עלי' ובאמת הקושיא האחרונה יותר אלימא מקושיא הראשונה דאדרב דימי ב"ח ור"ה ברי' דר"י לא קשה מידי דהא חזי' מינייהו דלאו לאפלוגי אדרבה אתו אלא לפרושא טעמא דידיה לחוד ורב דימי הוי סבר דדינא דרבה בשורף שטרו לית' אלא לרבנן דר"ש וש"מ דס"ל לרבה כוותייהו דלא כר"ש ודחי ליה ר"ה ברי' דר"י דאדרבה מהאי מימרא דרבה איכא למידק דבשורף שטרו אפי' לר"ש נמי פטור כיון שאין עיקרו ממון ועד כאן לא פליג אלא בדבר שעיקרו ממון ומייתי ראיה לזה מאידך מימרא דרבה בחמץ שע"ע הפסח ביד גזלן דקאמר באנו למחלוקת ר"ש ורבנן וכו' ומדלא קאמר הכי בשורף שטרו ש"מ דהכא כיון שאין עיקרו ממון לר"ש נמי פטור אבל למימר איפכא דעד כאן לא פטרי רבנן אלא בדבר שאינו ראוי לכל העולם אלא לזה או עד כאן לא פטרי רבנן אלא מכפל ודו"ה אבל בשורף שטרו דראוי לכל העולם מודו דחייב בקרן דמזיק תרווייהו לא נחתו לזה משום דרבה ודאי ל"ל הני סברי דאל"כ דינא דידיה אמאן תרמיי' ואינהו לאו לאפלוגי אדרבה קאתו אלא למידק בסברא דידיה היכי סבר ולק"מ:

אבל אהא דרבא דמרובה דאית לי' הני סברי לפי תירוצי התוס'. ופליג על כרחיך אדרבה רבי' ודאי קשה כקושית הש"ך האחרונה:

ברם דגם זה יש לתרץ בפשיטות דלא תקשה אתרי תירוצי קמאי דהתוס' משום דהתוס' לא כתבו דרבא ס"ל הני חילוקים שבין שורף שטר שראוי לכל העולם ובין קדשים ואיסורי הנאה דלא חזו אלא לבעלים ושומר וגזלן או בין תשלומי קרן דמזיק ובין תשלומי כפל ודו"ה דגנב. בהחלט דס"ל הכי לרבא לקושטא דמילתא דנלמוד מכח זה דפליג ארבה רבי' אלא בדרך אפשר כתבו כן בכדי לישב לשנא דרבא דאמר דר"מ ס"ל כר' שמעון ולא קאמר טפי דר"מ לטעמיה דמחייב אפי' בדבר שאין עיקרו ממון וכ"ש בדבר שעיקרו ממון ולזה תירצו שמפני שיש מקום לבע"ד לחלק איפכא בזה כמו התי' הראשון או השני ומש"ה תו לא שייך למימר דאזיל לטעמיה אבל באמת יש לומר דרבא נמי כרבה רבי' ס"ל דלא מחלקי' בהכי כלל ורבנן דר"ש דפטרי בקדשי' שחייב באחריותן פטרי נמי בשורף שטרו. משום דכשם שפוטרי' בכפל ודו"ה דגנב ה"נ פוטרי' בקרן דמזיק ואפי' בדבר שראוי לכל העולם ור"מ דמחייב בשורף שטרו על כרחיך כר"ש ס"ל ולק"מ:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה