אור ברסלב
תרומת יד סימן כו

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן כו

דינא דגרמי

בב"ק פרק הגוזל קמא (דצ"ח) אמר רבה השורף שטרו של חבירו פטור דא"ל ניירא קלאי מינך וכו' אמר רב דימי בר חנינא הא דרבה מחלוקת ר"ש ורבנן הוא ופירש"י בפרק מרובה גבי קדשים שחייב באחריותן לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי מחייב לרבנן דאמרי דבר הגול"מ לאו כממ"ד לא מחייב. מתקיף לה ר"ה ברי' דר' יהושע אומר דשמעת לי' לר"ש דבר הגול"מ כממון דמי בדבר שעקרו ממון כדרבה דאמר רבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר ושרפו וכו' לאחר הפסח מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר דהגל"מ כממון דמי חייב לרבנן דאמרי דהגל"מ לאו כממון דמי פטור. בדבר שאין עיקרו ממון מי אמרי' פירש"י ובחמץ בפסח הוא דאמרי' הכי משום דעיקרו כלומר בתחילתו ממון הוי ועכשיו אעפ"י שאינו שווה כלום גורם לממון הוא אבל בשטרא דמעולם לא היה גופו ממון מי שמעת לי' אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי שטרא מעליא פירש"י ר"מ היא וכו'. הוי עובדא וכפיי' רפרם לרב אשי ואגבי מיני' וכו' ופסק הרי"ף דלית הילכתא כהא דרבה דפוטר שורף שטרו של חבירו משום דלא דאין דינא דגרמי אלא כאמימר דהא מסקי' דהוי עובדא וכפי' רפרם לרב אשי ואגבי מיניה וכו' עיי"ש. ונראה לפ"ז דה"ה נמי בשורף חמץ שע"ע הפסח שביד גזלן דחייב במכ"ש שהרי למדנו לרבה דאע"ג דבשורף חמץ שע"ע הפסח ביד גזלן הוי פלוגתא דר"ש ורבנן ולר"ש דס"ל דבר הגלמ"מ כממון דמי חייב מ"מ בשורף שטרו של חבירו דאין עיקרו ממון פטור אף לר"ש כדמסיק לה ר"ה ברי' דר"י וא"כ כיון דאנן קיי"ל כמאן דדאין דדאין דינא דגרמי ומחייב אפי' בשורף שטרו דאין עיקרו ממון כ"ש שהוא חייב בשורף חמץ שע"ע הפסח ביד גזלן דעיקרו ממון וגם לרבה נמי לר"ש מיהא חייב וכן כתב הרמב"ן לדינא בדינא דגרמי שלו שבסוף חידושיו למסכת ב"ב וכתב דאע"ג דלא קיי"ל כוותי' דר"ש בהא דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ומחייב בכפל ודו"ה בקדשים שחייב באחריותן מ"מ במזיק בידיים חייב משום דינא דגרמי והביאו הש"ך בא"מ (סי' שפו ס"ק י"א) עיי"ש אבל הרא"ש בב"ק שם (סי' י"ג) פסק בשורף שטרו של חבירו כאמימר דחייב משום דינא דגרמי ודלא כרבה אבל בשורף חמץ שע"ע הפסח ביד גזלן או מזיק קדשים שחייב באחריותן פטור משום דאעפ"י שעיקרן ממון כיון שאינו שווה ממון לאדם אחר אלא לזה לא הוי אלא גורם לממון דפטור לרבנן דר"ש כדרבה. וקיי"ל כרבנן:

וטעם פלוגתתן דהרמב"ן והרא"ש נמשך מדברי התוס' בפרק מרובה (דע"א) ד"ה וסבר לה ובכתובת (דל"ד) ד"ה סבר לה דאהא דתניא גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי דו"ה דברי ר"מ פריך עלה שור הנסקל איסורי הנאה הוא לאו דמרי' קא טבח אמר רבא הכא במ"ע כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור"מ סבר לה כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. וה"ק בתוס' דל"ל לרבא למימר דר"מ ס"ל כר"ש לימא טפי דר"מ לטעמי' דדאין דינא דגרמי והא דידיה עדיפא מדר"ש דהא אמרי' בהגוזל קמא דלמאן דדאין דינא דגרמי מחייב גם בשורף שטרו של חבירו אעפ"י שאין עיקרו ממון ואילו לר"ש קאמרינן התם דמודה דפטור בהא כיון שאין עיקרו ממון וא"כ ר"מ דמחייב אפי' בדבר שאין עיקרו ממון כ"ש בדבר שעיקרו ממון כהא דשור הנסקל ותירצו בזה שלשה תירוצים התירוץ האחד הוא דאיכא נמי סברא איפכא עד כאן לא מחייב ר"מ משום דינא דגרמי אלא בשורף שטר שראוי לכל העולם אבל שור הנסקל וקדשי' שחייב באחריותן שאין ראוים לשום אדם אלא לזה שיפטור א"ע מחובתו בכה"ג לא שמעי' לר"מ דג"כ כממון דמי אלא לר"ש הוא דשמעי' ליה הכי ומש"ה הוצרך רבא לומר דר"מ ס"ל כר' שמעון עוד תי' דמש"ה מוקי לה כר"ש משום דלדידיה שמעי' בהדיא דמחייב דו"ה בדבר הגורם לממון אבל לר"מ בדינא דגרמי לא שמעי' ליה אלא דחייב בקרן אם הזיקן. הא בגנב טבח ומכר שיתחייב בדו"ה לא שמענו לו ובשם הריצב"א תי' עוד משום דחיובא דדינא דגרמי אינו אלא מדרבנן עיי"ש. ומזה מתבאר טעם פלוגתתן דהרמב"ן והרא"ש דהרא"ש ס"ל כתי' הראשון של התוס' דיש סברא לכאן ולכאן וכשם שעדיפי קדשי' שחייב באחריותן וחמץ שע"ע הפסח ושור הנסקל משורף שטרו של חבירו דהני כולהו עיקרן ממון משא"כ שטר ומה"ט ס"ל לרבה ור"ה ברי' דר' יהושע דר"ש דפליג בכל הני דעיקרן ממון וס"ל דכממון דמי בשטר מודה ה"נ עדיף שטר מכל הני דשטר שווה ממון לכל העולם אבל כל הני אי נם ראוים לשום אדם אלא לזה שפוטר א"ע מחובתו על ידם לחוד ומש"ה נהי דר"מ גופיה דדאין דינא דגרמי ומחייב בשטר. ס"ל נמי כר"ש דדברים שאין ראוי' לכל העולם אלא לזה נמי חייב אנן מיהא קיי"ל כוותיה בשטר לחוד מפני שראוי לכל העולם מחייב משום דינא דגרמי אבל בהני דברים שאינם ראוים לכל העולם אלא לזה לא קיי"ל כוותיה דס"ל כר"ש אלא קיי"ל כרבנן דאעפ"י שעיקרן ממון לאו כממון דמי וכן דייקא לשנא דהרא"ש שכתב ועתה יש ג' דינים בדבר הא' בדבר הגורם לממון שנחלקו בו ר"ש ורבנן והוא דבר שעיקרו ממון ואין שווה ממון לאדם אחר אלא לזה כגון קדשים שחייב באחריותן וכו' עיי"ש. אבל הרמב"ן נקט בדעתיה לתי' השני דהתוס' דמשום דינא דגרמי לא מחייב אלא בקרן לחוד אם הזיק ולא בכפל ודו"ה אם גנב טבח ומכר ור"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ס"ל דבדברים שעיקרן ממון גם בכפל ודו"ה נמי מחייב:

ור"מ ס"ל כוותיה דר"ש גם לענין כפל ודו"ה ומש"ה מחייב בגנב שור הנסקל וטבחו בדו"ה אבל אנן לענין קרן קיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי ומחייב במזיק אפי' בשטר שאין עיקרו ממון וכ"ש בדברים שעיקרן ממון וכאמימר ודלא כרבה ולענין כפל ודו"ה קיי"ל כרבנן דר"ש דפטרי ואפי' בדברים שעיקרן ממון כיון דעכשיו מיהת אינם אלא גורמים לממון לאו כממון דמי ודלא כר"ש וכר' מאיר דס"ל כוותיה:

ויש לחקור לפי תי' השני של התוס' דיש חילוק בין קרן דמזיק ובין כפל ודו"ה בדבר שאינו ממון אלא גורם לממון ולדידן כפי מה דס"ל להרמב"ן אע"ג דמזיק חייב בקרן אפי' בדבר שאין עיקרו ממון בכפל ודו"ה דגנב מיהא פטור אפי' בדברים שעיקרן ממון האיך דינא אליבא דר"מ דס"ל דדייניני' דינא דגרמי ומש"ה חייב אפי' בדברים שאין עיקרן ממון וס"ל נמי כר"ש דדבר הגורם לממון הוי כממון גם לענין כפל ודו"ה האיך דינא דכפל בדברים שאין עיקרן ממון. מי אמרי' כיון דבמזיק שמעי' ליה דמחייב אפי' בדברים שאין עיקרן ממון ושמעי' ליה דכפל ודו"ה נמי חייב בדבר הגורם לממון גם בדברים שאין עיקרן ממון נמי מחייב בכפל ודו"ה כשם שחייב בקרן או דילמא גם לדידי' נמי בדברים שאין עיקרן ממון נהי דחייב בקרן אם הזיק אבל כפל בגנב ליתו גבייהו:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה