אור ברסלב
תרומת יד סימן כג

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן כג

סימן כב

ולמדנו ג"כ מדבריו בטעמא דר"ש הא דבקדשים שחייב באחריותן מחייב בתשלומי כפל לבעלים מפני באחריותן עליהם ואילו בשומרים לא הוי הכפל לדידהו מצד הדין אלא בגוונא דבעלים גופייהו מקנו להו כפילא. משום דלא דמי אחריות דשומרים דאיכא אנפי דלא מחייבי לאחריות דקדשים שהבעלים מתחייב בכל אנפי אחריות. ומתבאר מזה דלר"ש בגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל לגנב ראשון. דהא גנב מתחייב בכל אנפי אחריות כקדשים ופליג אהך סתמא דאין הגונב אחר הגנב וכו' ולכאורה קשה הא דקאמר במרובה (דס"ט) ר' יוחנן סתמא אחריתא אשכח אין הגונב אחר הגנב וכו' בשלמא לגנב ראשון לא משלם דכתיב וגונב מבית האיש וכו' אלא לבעלים נשלם ש"מ גזל וכו' וקשה הא סתם ואח"כ מחלוקת הוא דהא פליג עלה ר"ש ואמר דמשלם לגגב ראשון. ויש לומר דעד כאן לא פליג ר"ש אלא בהא דס"ל לסתם מתני' דגם לגנב ראשון לא משלם לפי שאינו שלו ולא קרי' בי' מבית האיש ואלו לר"ש קרי' בי' מבית האיש משים דע"י אחריות מחשב כדידי' וא"כ הוי לגבי' גנב שלו וברשותו אבל בהא דלא משלם לבעלים לפי שאינו ברשותם. לא פליג ר"ש אעפ"י שהוא שלהם ולא דמו לבעלים דשומרים דכל היכי דאיתא לפקדון ברשותי' דבעלים איתי' וש"מ דגזל וכו' שניהם א"י להקדיש ועיין ריש ביצה (ד"ב) דקאמר גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש אע"ג דהוי סתם ואח"כ מחלוקת כמו שכתבו התוס' ד"ה גבי שבת עיי"ש. וסתמא דהש"ס דמרובה (דע"ו) מסתייעא לשי' של הראב"ד דר"ש פליג גם אהא דאין הגונב אחר הגנב כמו דפליג לענין קדשים שחייב באחריותן דקאמר התם אמרי ר"ש אמילתא אחריתא קאי וה"ק אין הגונב וכו' וכן גונב הקדש וכו' רש"א קדשי' וכו' וקשה מאי שיאמי' דגונב אתר הגנב להכא דנקט להו בהדדי לגבי פלוגתא דר"ש ורבנן ולפמש"כ מתפרשת יפה כמין חומר ובדיני דגרמי וכן בדיני חמץ דברנו עוד בזה] ודווקא היכי דמתחייב בכל אנפי אחריות כקדשים הוא דהוי כפל לבעלי אחריות משום דאחריות כזו משווי לי' כדידי' ממש וקרי' גבי' וגונב מבית האיש משום דהוי שלו וברשותו אבל אחריות דשומרים לא משווי לי' כדידי' ולא קרי' גבי' וגונב מבית האיש משום דאעפ"י שהיא ברשותו אינו שלו וכמו דלגבי הקדש נמי בעלים מצי מקדיש לי' משום דהוי שלו וברשותו ולא שומרים [ונלמד ג"כ מדבריו. דלר"ש מצי גנב מקדיש לי' כמו שמשלם לגנב שני כפל לדידי' משום דהוי שלו וברשותו אליבי' דר"ש דאחריות דגנב משווי לי' כדידי' ממש שהרי כפל והקדש חד דינא להו ודו"ק]:

ומתוך זה נלמד דטעמא דר"ש בהא דקדשים שחייב באחריותן משלם כפל לבעלים אינו משום דהיזק הגניבה בדמי' ושווי' הוי לבעלים ולא להקדש וכמו שלמדנו מדעתו של רש"י אלא משום דע"י האחריות מחשיב ר"ש לגוף הדבר כאילו הוא של בעל האחריות ג"כ דאלת"ה קשה מה לנו בחיובו בכל אנפי אחריות דשומר הא אנו אין לנו לראות באחריותו אלא לענין גניבה לחוד שחיוב הכפל בא על ידו. על מי הוא חל וא"כ הוא תלוי לפי איכות הגניבה שאם הגניבה היתה בפשיעה די לנו באחריות דש"ח ואם היתה קרובה לאונס די לנו באחריות דש"ש ואם היתה באונס כלסטים מזוין ולמ"ד בפ' הכונס (דנ"ז) דגנב הוא די לנו באחריות דשואל דהיינו נשבה דקרא אבל על יותר מזה לא בעי' כלל וא"כ מה מקום דנבעי לר"ש שיהא באחריות בכל אנפי אחריות כקדשים מה שאין להם ענין לחיוב כפל כלל א"ו דחייב התשלומים למהדר דמים למרי' שחייב בעל אחריות לא אהני לן כלל לשיהא עי"ז הכפל לזה אלא דבעי' שע"י האחריות יהא נחשב גם גופו כאלו הוא שלו וזה אינו אלא אם מקבל עליו כל אנפי אחריות כקדשים וא"כ תו אי אפשר לפרש הא דפסחים דקאמר דסד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' דהש"ס בא לחלק בין כפל דליתי' בעיני' ובין חמץ דאיתא בעיני' וכמו שפירש"י והיינו משום דגבי כפל אבעלי אחריות רמי' לשלומי היזק הגניבה וכפמש"כ משום הכי הוי כפל לדידהו ולא גבי חמץ דאיתא בעיני' דהא ליתי' לשי' הראב"ד דבעי ר"ש כל אנפי אחריות שיהא נחשב עי"ז כשלו ממש ע"י האחריות א"ו דהש"ס לא בא לחלק כלל בין כפל ובין חמץ בזה אלא ה"ק דאי לאו קרא דלא ימצא ה"א דלעולם לא חשבי' לבעל האחריות כאלו הוא שלו שהרי אילו איתא בעיני' הדר למרי' ולא מצי לסלוקי לי' בזוזי ומש"ה ה"א דגורם לממון לאו כממון דמי מש"ה קמ"ל קרא דלא ימצא דהוי כממונו ע"י אחריות דהואיל ואילו מגנב ומתבד בעי לשלומי בין היכי דאיתא בעיני' ובין היכי דליתי' בעיני' ואין חילוק ביניהם כלל וח"כ לאו חידוש הוא אליביה דר"ש וגמרי' מינה בעלמא נמי דגורם לממון כממון דמי דגלי קרא בחמץ והה"נ בכל דוכתא ודוקא רבנן הוא דס"ל דחידוש הוא:

הן אמת דגם שיטתו של הראב"ד צריכה תלמוד ומלבד מה דקשה עלה מהך סוגיא דמרובה (דע"א) גבי גנב שור הנסקל וכו' דפריך איסורי הנאה נינהו וכו' ומשני שמסרו לשומר וכו' ור"מ סבר לה כר' שמעון וכו' ומשם מתבאר דגם בשומר נמי כפל לדידי' הוי אעפ"י שאינו מתחייב בכל אנפי אחריות כקדשים. עוד קשה עלה מהך סוגיא דפסחים גופא דפריך לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון לא ימצא ל"ל וקשה אי תימא דעד כאן לא ס"ל לר"ש דדבר הגול"מ כממון דמי אלא היכי דמחייב בכל אנפי אחריות כקדשים מאי קשיא אהא דלא ימצא ל"ל שהרי עד כאן לא נחלקו הראשונים באחריות דחמץ אלא אי בעי אחריות דש"ש ומגנב ומתבד ממש קאמר או דמגנס ומתבד בפשיעה ובאחריות דש"ח נמי עובר או דבעי' שיהא אחריות אונסי' דווקא וכמו שכ' התוס' בב"מ (דפ"ב) ד"ה אומר מיהו טפי מאחריות אונסי' לא שמענו ואילו לגבי כפל משמע בר"פ המפקיד דגם בשואל נמי לית לי' כפילא מצד הדין אלא משום הקנאת בעלים לחוד ונהי דלהך שיטתא דבעי' בחמץ אחריות אונסי' אפשר לומר דמתחייב בכל אנפי אחריות כמו בקדשים משום דגבי חמץ לא שייכא מתה מחמת מלאכה גם שאלה לא שייכא בחמץ אלא להתראות בה דאבע"ל בב"מ (דצ"ו) עיי"ש. אבל שומר שקבל עליו אחריות אונסי' ודאי מתחייב בכל אנפי אחריות מיהו לא מצינו לשי' זו בפוסקים מלבד להתוס' בב"מ (שם) שדקדקו זה מדבריו של רש"י אבל הרמב"ם בפ"ד מחמץ ומצה לא הזכיר אלא אחריות גניבה ואבידה לחוד והראב"ד לא נחלק עליו בזה עיי"ש ודבריו צריכי' להתפרש מיהו עכ"פ בזה למדנו בבירור דטעמא דר"ש דמחייב כפל בקדשים שחייב באחריותן אינו משום שהיזק הגניבה בתשלומי דמי' הי' חל על הבעלי אחריות אלא משום דר"ש משווי לי' לבעל האחריות כאילו גם גוף הדבר הוא שלו וא"כ כך לי אלו איתי' בעיני' כמו אלו ליתי' וזה ברור ומכאן למדנו עוד דהאי דקאמר סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' וכו' לא בא הש"ס לחלק בין כפל דליתי' בעיני' שכבר נגנב ובין חמץ דעדיין איתי' בעיני' וכפירש"י שאילו כן בפשיטות הו"מ לחלק בין אחריות דקדשים דהוי בכל אנפי ובין אחריות דחמץ דמרבי' מלא ימצא גם אם לא קיבל עליו אלא אחריות דגניבה ואבידה לחוד [וכמו כן הו"מ לחלק בין אחריותן דקדשים שגוף הדבר הי' של בעלים מתחילה לגמרי וגם עכשיו עדיין הם באחריותו ובין חמצו של א"י ברשות ישראל שאעפ"י שקבל עליו אחריות מיהו לא היו מעולם של ישראל וכמו שחלקי התוס' בפסחים (ד"ו) ד"ה התם ובב"מ (ד"ע) ד"ה ואי בין בהמת ארנונא שעיקר הבהמה היתה של ישראל מתחילה ומש"ה אע"ג דאי לא מסלק לי' בזוזי שקיל א"י לבהמה לא הוי יד א"י באמצע וחייבת בבכורה אבל בבהמת צאן ברזל שקבל הישראל מהא"י בהמות אע"ג דמצי לסלוקי לי' בזוזי כיון דאי לא מסלק לי' שקיל לבהמה פטירה מן הבכורה וכן חלקו עוד בתוס' לענין קנין פירות דבעל שלא הי' לו בגוף מעולם ובין קנין פירות דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום שמתחילה הי' הכל שלו וגם עכשיו עדיין הפירות שלו לענין יציאה בשן] ועיין עיי"ש וכ"כ עוד התוס' בב"מ (דצ"ו) ד"ה בעל פלוגתא וכו' בחד תי' עיי"ש ומצינו ג"כ בש"ס גופי' דמפליג בהכי בב"ב (דקל"ו) ור"ל אמר לך אע"ג דבעלמא ק"פ לאו כקנין הגוף דפי הכא איצטרך סד"א כל לגבי' נפשי' וכו' והוא כסברת התוס'] א"ו דהש"ס דפסחים לא נחית כלל בהם דגורם לממון לחלק בין כפל ובין חמץ אלא קאמר לגבי גוף הדין דגורם לממון כממון דמי לר"ש שאינו פשוט מצד הסברא אלא סד"א איפכא דכיון דאי לא מגנב ולא מתבד הדר בעיני' למרי' ה"א מצד הסברא דלאו כממון דמי מש"ה מבע"ל קרא דלא ימצא נגלוי דהוי כממון ומינה ילפי' גם לכל התורה כולה דהוי כממון משום דלאו חידוש הוא ורבנן דר"ש פליג עלה וס"ל דחידוש הוא ולא גמרי' מינה וכדעתו של הט"ז ומינה דגם לשבת נמי לר"ש אמרי' בגורם לממון כממון דמי ואפי' היכי דאיתי' בעיני' וכדבריו של הדברי אמת ומה שנראה לכאורה מפירש"י דהש"ס נחית לחלק בין היכי דליתי' בעיני' דומיא דכפל ובין היכי דאיתא בעיני' משום דבכפל כיון שהבעל אחריות צריך לשלם דמיו לבעל הגוף מש"ה גם הכפל הוי לדידי' ודאי ליתי' דא"כ גם בשומרים הי' שייך הכפל מצד הדין לדידהו מה"ט א"ו דלא אזלי' אלא בתר מי שהגוף שלו וע"י האחריות חשבי' לר"ש כאילו גם הגוף שלו:

וא"כ אין חילוק בין אם איתא בין אי ליתא בעיני' וכפמש"כ:

ברם דלפ"ז צריך ישוב הא דפסיקא לן דכפל בטוען טענת גנב או בש"ש למ"ד לסטים מזוין גנב הוא הא לא"ה אין בו כפל כיון שצריך לשלם דמיו לבעלים וקשה כיון שהכרחנו דתשלומי כפל בא למי שגוף הדבר שלו ולא למי שהיזק הדמים מגיע לו א"כ מה בכך דמשלם דמיו לבעלים אכתי הרי בא לעכב גוף החפץ לעצמו שעליו חייב רחמנא תשלומי כפל לבעלים דהגוף אעפ"י שלא היו סובלים בדמיו כלל שהרי עלייהו דשומרים רמיא למלוי' לבעלים. וכדי שלא להאריך הרבה חלקנו זה בסי' ליתן ריוח למעיין להתבונן בין ענין לענין:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה