אור ברסלב
תרומת יד סימן כא

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן כא

סימן כ

בדיני שכירות בהמות בשבת.

בש"ע או"ח הלכות שבת (סי' רמ"ו ס"ד) ישראל שהשכיר שוורים לא"י לחרוש בהם וכו' יש מתירים אם קבל עליו הא"י אחריות מיתה וגזילה וגניבה ויוקרא וזולא. ויש אוסרים ובב"י הביא זה בשם ההגה"מ וסמ"ג וסמ"ק. ובטעם המתירים כתב מפני שהם עתה על הא"י נכסי צאן ברזל עיי"ש והגאון המופלא הספרדי חכם יצחק בכר דוד בספרו היקר דברי אמת קונטרס חמישי האריך בזה:

וכתב עלה ז"ל ועלה על דעתי לומר שהגדולים הללו סוברים להלכה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי וכו' אך קשה למה הצריכו אחריות יוקרא וזולא. הא באחריות דגניבה ואבידה ומיתה נמי סגי ואפי' להראב"ד דמצריך כל מילי אחריות לר' שמעון דומיא דקדשים שחייב באחריותן שהביאו המחבר שם לעיל מדברי השיטה מקובצת בב"מ ריש פרק המפקיד] ועוד קשה דהא תינח לפי האי איכא דאמרי קמא בפסחים (ד"ה) דאית לי' דאפי' כי איתא בעיני' נמי אמרי' דבר הגורם לממון כממון דמי ול"צ לקרא דלא ימצא אבל לפום האי איכא דאמרי בתרא דשם אי לאו דגלי קרא בחמץ לא ימצא ה"א דוקא היכי דליתי' בעיני' אמרי' דבר הגול"מ כממון דמי אבל היכי דאיתא בעיני' לא ולהכי גלי קרא דלא ימצא א"כ גבי שביתת בהמתו דאיתי' והדר בעיני' מנלי' ולזה יש לומר דממה שאמרו סד"א משמע דבאמת אין חילוק בכל התורה כולה בין איתי' בעיני' בין ליתי' בעיני' דהגול"מ כממון דמי אך מה שהצריכו אחריות יוקרא וזולא לא ידעתי טעמן עכ"ל וראיתי לישא וליתן בדבריו הק' תחלה ולדקדק אחריהם ואח"כ נברר בס"ד טעם המתירי':

והנה מאי דפסיקא לי' דתרי לישנא דהש"ס בפסחים פליגי בהא דר"ש דאמר דבר הגול"מ כממון דמי אי הוי גם בדאיתא בעיני' או לאו ולל"ק גם בדאיתא בעיני' נמי ס"ל דכממ"ד וללישנא בתרא בדאיתא בעיני' לא קאמר לע"ד הא ליתי' דשתי הלשונות לא פליגי כלל אהדדי אלא דל"ק מפרש טעמייהו דרבנן דר"ש דס"ל דבכל התורה דבר הגול"מ לאו כממ"ד דלא תקשה לדידהו הא דבחמץ כשקבל עליו אחריות עובר עליו אע"ג דכ"ר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' משום דשאני הכא דאמר קרא לא ימצא וגלי לן קרא דעובר גם, על חמץ שאינו שלו וכדי שיתקיימו שתי המקראות דלא יראה דכתב בי' רחמנא לך ודלא ימצא דלא כתב בי' רחמנא לך ע"כ צריכי' לחלק בין אם קע"א או לאו. וגבי חמץ אם קע"א הוי כדידי' אע"ג דבכל התורה לאו כדידי' הוי ולישנא בתרא מפרש לאידך גיסא טעמי' דר"ש דס"ל דבכל התורה דבר הגול"מ כממון דמי דלא תקשה לדידי' קרא דלא ימצא ל"ל לרבוי' באם קע"א תיפוק לי' דבכל דוכתא הוי כממון וע"ז משני דסד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל קרא דלא ימצא ומש"ה הך ברייתא דלעיל שם דמפליג לגבי חמץ בין אם קע"א או לאו מקראי דלא יראה לך ולא ימצא אתי' בין לרבנן דר"ש ובין לר"ש ודבר זה רגיל ומצוי בש"ס דחד לישנא מפרש אליבי' דחד תנא ואידך לישנא מפרש אליבי' דאידך כדי לאוקמי אליבי' דכ"ע וא"כ אם נאמר דלישנא בתרא לא קאמר ר"ש דדבר הגול"מ כממון דמי אלא היכי דליתי' בעיני' ולא היכי דאיתי' גם ללישנא קמא נמי ע"כ צריכי' אנו לומר כן דאלת"ה תקשה הא דקאמר הניחא למ"ד דבר הגול"מ כממון דמי וקשה אטו לדידי' מי ניחא דהא לדידי' קשה איפכא לא ימצא ל"ל א"ו דגם האי לישנא נמי סמיך אמאי דמסיק בל"ב כמו דל"ב סמוך במאי דקאמר הניחא למ"ד דבר הגונ"מ לאו כממון דמי:

דגבי חמץ שאני דכ"ר לא ימצא וזה פשוט [ועיין בגיטין (דמ"ז) איתבי' ר"י לר"ל וכו' ואיכא דאמרי' וכו'] וא"כ אם באנו לומר דהא דקאמר בלישנא בתרא דסד"א הואיל וכי איתא בעיני' וכו' למסקנא נמי קיימי' הכי דהיכי דאיתא בעיני' לא קאמר ר"ש דכממון דמי ודוקא בחמץ דגלי קרא לא ימצא הוא דהוי כממון אע"ג דאיתא בעיני' הא בכל התורה לא אמר גם ללישנא קמא נמי על כרחנו נימא הכי ובשכירות בהמתו דאיתא והדרא בעיני' מודה ר"ש דלאו כממון דמי וזה ברור:

ברם מה דכתב עוד במסקנא דמה שאמרו סד"א משמע דלפי האמת לא קאי הכי אלא גם באיתא בעיני' דומיא דחמץ נמי כממון דמי בכל התורה כולה. נראה דדבר זה הוא מחלוקת האחרונים מפני שבתשובת צ"צ (סי' ל"א) פסיקא לי' לאידך גיסא דגם לפי המסקנא נמי דוקא בחמץ דכ"ר לא ימצא הוא דהוי כממון אע"ג דאיתא בעיני' הא בכהת"כ היכי דאיתא בעיני' גם לר"ש למי לאו כממון דמי עיי"ש אבל ממה שכתב הט"ז בהלכות פסח (סי' ת"מ סק"ד) דלר"ש דאמר בכל דוכתי' דדבר הגורם ממון כממון דמי אין שום חידוש במה דבחמץ עובר על חמץ של אחרים שקע"א אע"ג דכ"ר לא יראה לך שלך אי אתה רואה וכו' שהרי הוי שפיר שלך עיי"ש יש ללמוד דס"ל דגם היכי דאיתא בעיני' דומיא דחמץ נמי בכל דוכתי' הוי לר"ש כממון וצריך לומר דהא דקאמרי' דסד"א הואיל ואי איתא הדר בעיני' לא הוי כדידי' היינו לפי הה"א אי לאו קרא דלא ימצא. אבל בתר דכ"ר לא ימצא וגלי בחמץ דאע"ג דאיתא בעיני' נמי הוי גבי בעל האחריות כדידי' הה"נ דגמרי מינה לכל התורה כולה ולאו חידוש הוא ובזה אזדא לה מה שתמה עליו בספר מקו"ח שם (סק"ה) מלישנא בתרא דהש"ס בפסחים עיי"ש ולק"מ משום דלהע"ז לפי המסקנא לא קיימא הכי וכמו שכתב בדברי אמת וצריכים אנו לומר לפ"ז דפלוגתא דרבנן לר"ש בהכי הוי דרבנן ס"ל דמצד סברא החיצונה דבר הגול"מ לאו כממון דמי ואפי' היכי דליתי' בעיני' ומש"ה אע"ג דבחמץ גלי קרא דכממון דמי ואע"ג דאיתא בעיני' חידוש הוא ולא גמרי' מינה לכהת"כ אבל לר"ש ס"ל דהיכי דליתא בעיני' גם מצד הסברא נמי הוי כממון וכי מבע"ל קרא בחמץ היינו דווקא משום דאיתא בעיני' וקמ"ל קרא דלא ימצא דמ"מ הוי כממון תו אמרי' דלאו חידוש הוא כללי וגם בכהת"כ נמי דינא הכי דגם כי איתא בעיני' נמי כממון דמי וזו היא דעת המתירים [לפי דרכו של הדברי אמת] ודעתו של הט"ז:

ומה שהכריחתם לומר כן דאליבי' דר"ש גם היכי דאיתא בעיני' נמי גמרי' לכל התורה מחמץ דכממון דמי ולאו חידוש הוא ולא רצו לומר דכמו דלרבנן גם היכי דליתי' בעיני' לאו כממ"ד אע"ג דבחמץ גלי קרא דהוי כממון אפי' היכי דאיתא בעיני' משום דחידוש הוא ולא גמרי' מיני' ה"נ לר"ש היכי דאיתא בעי' מיהת גם לדידי' נמי לאו כממ"ד ושאני חמץ דא"ק לא ימצא וחידוש הוא ולא גמרי' מיני' לעלמא נראה דהוא מכח הא דשלהי סנהדרין (דקי"ב) גבי עיר הנדחת דאיתא בברייתא שם קדשי מזבח ימותו ומוקי לה ר"ל כר"ש ובקדשים שחייב באחריותן והרי התם איתא בעיני' ומ"מ ס"ל לר' שמעון דכממון דמי א"ו דלדידי' גמרי' מחמץ גם לעלמא דגם באיתא בעיני' נמי כממון דמי ולאו חידוש הוא ] ע' בקצות החושן (סי' שפ"ו סק"ז) שהעיר זה בשם בנו] וגמרי' מיני' גם לגבי שבת:

איברא דמגופי' דהש"ס באמת אין הכרח כלל גם לפי הה"א דנחית לחלק בהכי אליבי' דר"ש בין היכי דליתי' בעיני' ובין היכי דאיתא בעיני' והא דקאמר סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי לאו דוקא הכא גבי חמץ דאיתא בעיני' ה"א דלאו ברשותי' קאי אלא הה"נ היכי דליתי' בעיני' נמי סד"א דלאו ברשותי' קאי הואיל וכי הוי איתא הדר בעיני' השתא נמי דליתי' בעיני' מ"מ לאו דידי' הוי ולישנא דהש"ס דייקא הכי. דהא לא קאמר סד"א הכא כיון דאיתא בעיני' וכו' שיהא במשמע דהא היכי דליתי' בעיני' גם מסברא נמי כממ"ד:

אלא סד"א כיון דאי איתא כו' דמשמעותו אילו איתא בעיני' הדר מש"ה לעולם לא הוי כממון בין היכי דאיתא בין היכי דליתי' מש"ה מבע"ל קרא דלא ימצא וא"כ פשוט הדבר דלפי הה"א לעולם לא הוי כממון ואפי' היכי דליתי' בעיני' ובתר דכ"ר לא ימצא לעולם הוי כממון ואפי' היכי דאיתא בעיני' וטעמא דר"ש דאמר דבר הגל"מ כממון דמי נמי מהא דכ"ר גבי חמץ לא ימצא הוא ופלוגתא דרבנן ור"ש בהכי הוא דהוי אי גמרי' מיני' בעלמא או לאו:

דרבנן ס"ל דחידוש הוא ולא גמרי' מיני' ור"ש סבר דלאו חידוש הוא וגמרי' מיני' וכמו שכ' הט"ז:

אבל מפירש"י נלמד מפורש דלפי הה"א נחית הש"ס לחלק אליבי' דר"ש בין היכי שאינו בעין ובין היכי דאיתא בעיני' שהרי כתב ז"ל סד"א וכו' וכי אמר ר"ש היכי שאינו בעין כגון גונב קדשים שחייבי' באחריותן אעפ"י שאין כפל בהקדש וכו' הכא חייב שכיון שזה חייב באחריותו רעהו קרי' לי' דהא גרם לחייב ממון עכ"ל ולפי המסקנא לא נתפרש מדבריו אי קיימי' בהך סברא גם לפי האמת. ושאני חמץ דגלי בי' קרא דאע"ג דאיתא בעיני' הוי כממון דבעל האחריות ולא ילפי' מיני' וכדרכם של הצ"צ והמקו"ח. א"ד דבתר דגלי קרא גבי חמץ דגם כי איתא בעיני' נמי הוי כממון בעלמא נמי לא מחלקי' בהכי וכדעתו של הט"ז. ולכאורה יש להביא ראי' לדעת הצ"צ והמקו"ח מהא דר"פ לולב הגזול (דכ"ו) דפסלי' גזול ושאול משום דכ"ר לכם. וכן בחולין (דקל"ו) ממעטי' מכסותך טלית שאולה אע"ג דחייב באחריות ואפי' באונסי' ולא שמעי' לר"ש דפליג בהא ואדרבה בסוכה איירי בה ר"ש לענין יו"ט שני עיי"ש. ושמעי' דלא חשבי' לדידי' ע"י קבלת אחריות ועל כרחיך היינו משום דאיתא בעיני' ועד כאן לא קאמר ר"ש אלא היכי דליתי' בעיני' ולשי' הט"ז צריכים אנו לומר דמצוה שאני והתם אפי' ר"ש מודה דבעי' שיהא שלו לגמרי:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה