אור ברסלב
תרומת יד סימן יח

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

סימן יח

סימן יז

בו יבואר עוד דבריו של ר"ת ושיטתו לענין כסות יום כשלובשו בלילה אם חייב בציצית או לאו שנחלקו הראשונים בדבר וכמו שהובא בטור וש"ע (סי' י"ח) ואנחנו נביא כל מה שמצינו שיטות לראשונים בזה ואגב נבאר גם את דבריהם ואם יש נ"מ בזה בין כסות המיוחדת ליום בלבד ובין כסות המיוחדת ליום ולילה ונ"מ לס"ק דידן שאנו לובשים אותם ביום ובלילה אם נפסק א' מציצותיו בלילה אם מחויב להסירו מעליו או לאו ואם יש לברך על עטיפת טלית דידן כשלובשו בלילה כמו לומר סליחות או בליל יוה"כ: וגם לענין כסות לילה אם לובשו ביום אם חייב בציצית ונ"מ לסדיני' דידן בני ד' כנפות שמכסים א"ע בהם גם ביום בלילות הקייץ הקצרים שישנים ב"א הרבה שעות על היום וישא ויתן גם בדברי הש"א דיני ציצית (סי' ל) במה שכתב בזה:

הרא"ש בהלכות קטנות (ריש הלכות ציצית) הביא דבריו של ר"ת ז"ל היה אומר ר"ת הא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפי' אם לובשו בלילה ודקדק זה מדאמר בפרק התכלת (ד"מ) אמר ר"ז אמר רב מתנה אמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ומסיק דהאי טלית פטורה היינו בהטיל למוטלת ודקדק ר"ת ז"ל מהא דקאמר ואפי' ולא קאמר אפי' בלא וי"ו משמע דבלא טלית פטורה נמי איצטרך לאשמעינן דתכלת אין בו משום כלאים כההיא דפרק טרף בקלפי (דמ"ז) אמר ר"א משום בר קפרא אומר היה ר"מ איברי עולת חול שנתותרו עושה להן מערכה וסודרן ואפי' בשבת ודייק התם מדקאמר ואפי' בוי"ו דתרתי מילי אתי לאשמעינן וה"נ אתי לאשמעי' דאין בה משום כלאים ואפי' בלילה ואע"ג דלאו זמן ציצית הוא משום דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל ואפי' ללובשו בלילה וכן משמע מהא דקאמר במנחות שם גבי סדין בציצית גזירה משום כסות לילה ולא קאמר גזירה שמא יתכסה בה בלילה וכן אמר בפרק התכלת (דמ"ד) דטלית שאולה חייבת בציצית משלשים יום ואילך משום נראית כשלו ומשתרי בה כלאים אע"ג דפטורה מדאורייתא אצל כיון דהותרה אצל בעה"ב ובספרי תניא אם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית ועוד תניא התם ר"י בן בתירא אומר ביחוד בטלו חכמים כסות אשה מן הציצית אלא שפעמים שמתכסה בה בעלה הילכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום בין בלילה (וכ"ז הובא משמיה דר"ת גם בתוס' דמנחות (ד"מ) ד"ה תכלת עיי"ש והרא"ש הוסיף עוד בדבריו של ר"ח ז"ל] ואפ"ה חשוב מ"ע שהזמן גרמא כיון שכסות לילה פטור ועוד דטלית של יום נמי אם נפסק בלילה שרי ולא מתחייב בה עד היום. זו היא מה שהביא הרא"ש מדבריו של ר"ת:

והוא הוסיף עוד לדקדק בסוף דברי ר"ת הללו וכתב דבמה שכתב הר"ת ז"ל ואפ"ה חשיב מ"ע שהזמן גרמא כיון שכסות לילה פטור ועוד וכו' נראה דהני תרי שינויא סתרי אהדדי דלשינויא קמא אם מתעסק בלילה בכסות יום חייב לברך מדלא משכח לציצית דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור משמע הא כסות יום חייב בציצית אף בלילה ולשינויא בתרא משמע דכסות יום אין מברכים עליו בלילה מדקאמר שאם נפסק בלילה דלא מחייב לתקוני עד היום וכו' ונראה לי כשינויא קמא דכי היכי דכסות לילה פטור אף ביום ה"נ כסותו יום חייב אף בלילה וכן כתב בספר המצות שהריצב"א היה מברך בליל יוה"כ וכו' וכן משמע בירושלמי פ"ק דקדושין דקאמר א"ל ר"ש אי אתם מודים לי שהיא מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מהציצית. אלמא תלי טעמא שהיא זמן גרמא בכסות לילה משמע הא כסות יום חייב בציצית אף בלילה עיי"ש וכן כתבו גם התוס' בקדושין (דל"ד) ד"ה תפילין וציצית וכו' ותימא היכי חשוב מ"ע שהזמן גרמא למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופסא חייבים בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבים ואפי' למ"ד ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה ואפי' לובשה ביום ה"נ כסות יום חייבת כשלובשה בלילה דהכי אמרי' בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית וא"כ היכי חשוב לה זמן גרמא כיון שחייבת בין ביום בין בלילה ואור"י כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישה גורם החיוב עכ"ל הרי דס"ל ג"כ מפורש כדעתו של הרא"ש דכסות יום חייב גם כשלובש בלילה ומאותו הטעם בעצמו שכתבו הרא"ש דכמו דכסות לילה פטור ואפי' לובשה ביום ה"נ איפכא דכסות יום חייב גם אם לובשו בלילה ולכן הוצרכו לבוא ג"כ להאי טעמא דמש"ה חשוב מ"ע שהזמן גרמא משום דכסות לילה פטור והוא כשינויא קמא דר"ת אבל הר"ן בפ"ק דקדושין שם כתב וז"ל מיהו מקשו הכא היכי הוי ציצית מ"ע שהזמן גרמא דהא כסות שמיוחד ללילה לעולם פטור ואפי' לובשו ביום שאם לא תאמר כן חיבת הסדין בציצית שהרי אדם מתכסה בהן ביום ומינה דכסות המיוחד ליום חייב אפי' בלילה ונמצא שהכסות שחייב בציצית לעולם חייב בו ואפילו בלילה ואין הזמן גורם חיוב מצוה זו כלל ויש לומר אע"ג דכסות לילה ביום פטור אפ"ה כסות יום בלילה נמי פטור דלעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי כסות המיוחד ליום ובזמן ראיה דקרא דוראיתם אותו הכי משמע ומש"ה כסות המיוחד ללילה כיון שאינו מיוחד לראי' פטור אפי' ביום וכסות יום נמי בלילה דלאו זמן ראי' הוא פטור עכ"ל הרי דאע"ג דמעיקרא נמי הוי סבר לדמות כסות יום לחיוב כמו כסות לילה לפטור דכמו דכסות לילה לעולם פטור ואפילו ביום ה"נ כסות יום לעולם חייב ואפילו בלילה וכמו דס"ל להתוס' והרא"ש לבסוף הדר בי' מהא מכח האי קושיא, דא"כ אמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא דכיון דכסות לילה לעולם פטור ואפילו ביום וכסות יום לעולם חייב ואפילו בלילה א"כ אין הזמן גורם כלל חיוב המצוה ופטורה אלא תלי בתנאי הכסות למה שהוא מיוחד וכסות לילה לעולם פטור וכסות יום חייב לעולם וכמו בכסות בעלת ג' כנפות פטורה ובעלת ד' חייבת ומה לנו בכך שאותו תנאי נמשך ובא מהזמן דיחוד הכסות למה שהיא. לכן אתי בתי' השני דר"ת דכסות יום בלילה פטור ולא דמי חיובא דכסות יום לפטורא דכסות לילה אלא לעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי למעליותא שיהא הכסות מיוחד ליום ואם לובשה דוקא ביום:

ושני הסברות סבירא להו דכסות לילה מיהא פטורה אפי' אם לובשה ביום ומ"מ נראה שיש חלוקת טעמים ביניהם במאי דפסיקא להו פטורא דכסות לילה שהוא אפילו כשלובשה ביום. דהר"ן אתיעלה מכח מעשים בכל יום שאם לא תאמר כן אלא כסות לילה נמי ביום חייב א"כ אתה מחייב הסדינים שאנו מתכסים בהם גם ביום בציצית ומעשים בכל יום אינו כן אבל התוס' והרא"ש סתמו את דבריהם ולא גילו לנו טעמם מ"ט פסיקא להו דכסות לילה פטורה גם אם לובשה ביום ברם דדברי הרא"ש סתמן כמפורשים דמי' שהם נמשכים אחר מה שכתב למעלה מדבריו של ר"ת דאמרי' הואיל והותר בזמן מצותו הותר נמי שלא בזמן מצותו ואם כן אם אתה אומר דכסות לילה חייב בציצית כשלובשה ביום ממילא צריך אתה לומר דגם כשלובשה בלילה נמי דליכא מצוה מיהו אם רצה ללובשה אין בה משום כלאים אם מטיל בה ציצית ותקשה לך הא דקאמרי' גזירה משום כסות לילה דמה בכך כיון דגם בכסות לילה נמי אין בו משום כלאים לעולם א"ו דכסות לילה פטור מן הציצית לעולם ומש"ה גם משום כלאים נמי יש בו וזה ברור וגם בדעתן של התוס' נראה דמדסתמו ולא פירשו טעמם בהא דפסיקא להו דכסות לילה פטור מהציצית גם אם לובשם ביום ש"מ דאזלי ג"כ בשיטתו דר"ת דאמרי' הואיל והותרה הותרה ואלו היה כסות לילה חייבת בציצית כשלובשה ביום גם כשלובשה בלילה נמי לא היה בו משום כלאים ולא משכח"ל כלל להם גזירה דמשום כסות לילה וכפי מה שכתבנו לדעת הרא"ש ואעפ"י שלא הזכירו התוס' בקדושין דעתי' דר"ת סמכו א"ע על מה שהביאו דעתו במנחות (שם) ובחולין (דק"י) וכן דרכם של רבותינו בעלי התוס' תמיד עניים במקומם ועשירים במק"א כנודע לכל הוגה ומורגל בדבריהם הק' אבל אלו היה טעמם מכח מעשים בכל יום וכהוכחתו של הר"ן כל כהאי מילתא לאודועי בעי שהרי אין זה דבר ברור כמו כן ומצינו לראשונים שחששו לזה באמת ואסרו להתכסות בסדינים הללו ביום כמו שהביא בהגהת מיי' ובב"י א"ו דסמכו א"ע על שיטתו של ר"ת והר"ן נראה דפליג אדר"ת בהאי דינא דהואיל והותרה הותרה וס"ל כשי' של הראב"ד והרמב"ם דפליגי נמי עליה בהא וכפ"מ שהבאנום בסי' הקודם לכן הוצרך לבוא לזה מכח מעשים בכל יום וזה פשוט ונתברר מיהת דהתוס' דקדושין והרא"ש והר"ן כולהו בחדא שיטתא קיימו לענין כסות לילה דפטורה גם אם לובשה ביום ולא נחלקו אלא בכסות יום כשלובשה בלילה דלהתוס' והרא"ש חייבת ולהר"ן פטורה:

אבל שיטתו של הרמב"ם כפי מה שהבינו בדעתו הטור וההגהת מיימוני הוא דגם כסות לילה כשלובשה ביום חייבת בציצית ולדידיה באמת אסור להתכסות בסדינים בני ד' כנפות ביום בלא ציצית משום דאזלי' בתר זמן לבישה ודלא כהרא"ש והר"ן וכן בכסות יום כשלובשה בלילה ס"ל דפטורה מן הציצית וכשי' של הר"ן דלא כהתוס' דקדושין והרא"ש מפני שהוא משווה את מידותיו שכל מה שהוא לובש ביום דהוי זמן ראי' חייב בציצית וכל מה שהוא לובש בלילה פטור מן הציצית ויחוד הכסות ליום או ללילה אין מעלה ומוריד כלל לגבי חיוב מצות ציצית ולדידיה הוי ציצית מ"ע שהזמן גרמא בין בכסות יום בין בכסות לילה שבשניהם ביום חייב ובלילה פטור:

ולדינא לענין כסות יום ס"ל כשיטתו של הר"ן דחייב ביום ופטור בלילה ולא נחלק עליו אלא בכסות לילה כשלובשה ביום דלהר"ן פטורה ולדידיה חייבת. ולענין דינא דר"ת בהא דהואיל והותרה הותרה על כרחיך ס"ל ג"כ דלא כוותיה דאל"כ הך גזירה דמשום כסות לילה לא משכח"ל כלל אליביה דביום לעולם יש בו מצות ציצית אף בכסות לילה וכ"ש בכסות יום וא"כ אי איתא דאמרינן הואיל גם בלילה נמי שאין בו מצוה מיהו איסור כלאים נמי לית בה א"ו דלא אמרינן ליה ובלילה שאין בו מצוה גם איסור נמי אית ביה והאי גזירה משום כסות לילה היינו על כרחיך שמא יתכסה א"ע בלילה כמו שכ' מפורש דבריו והאי גזירה איתא בין בכסות יום ובין בכסות לילה:

ומה שכתבנו שכן הוא דעתו לפי מה שהבינו בדבריו הטור וההג"מ הוא משום דמדבריו של הרמב"ם בעצמו אין הכרע אלא לענין כסות יום דג"כ פטור כשלובשה בלילה לדידיה וכמו דס"ל להר"ן ולהר"ת בתי' השני דזה נלמד מפורש ממה שפי' האי גזירה דמשום כסות לילה דהיינו שמא יתכסה בה בלילה ולא פי' משום כסות לילה ממש כפשטא דלישנא ושמעי' דלדידי' גם כסות יום שמתכסה בה בלילה פטורה מן הציצית וגם יש בה משום כלאים ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה וכמו שדקדק בב"י ובכ"מ עיי"ש אבל לענין כסות לילה דחייבת בציצית ביום לא שמענו מדבריו כלל דאפשר שפיר דכסות לילה משונה דינה שפטורה גם כשלובשה ביום וממילא דגם משום כלאים נמי יש בה לדידיה בין כשלובשה ביום בין כשלובשה בלילה והא דלא פי' הך גזירה דמשום כסות לילה דהוי משום כסות לילה ממש ואפי' אם לובשה ביום כפשטא דלישנא היינו משום דכיון דלדידיה גם בכסות יום גופיה נמי משכח"ל להאי גזירה שמא יתכסה בה בלילה ממילא דה"נ פירושא דהש"ס בהאי גזירה משום כסות לילה דקאמרי' על כרחיך הכין משום שהרי אותה גזירה קרובה טפי מלמגזר כסות יום אטו כסות לילה תדע שהרי הר"ת דקדק מכח זה דכסות יום אין בו משום כלאים אם לובשה בלילה דאלת"ה ל"ל למגזר משום כסות לילה לגזר טפי משום כסות יום עצמה שמא יתכסה בה בלילה שהיא גזירה קרובה יותר ומש"ה להרמב"ם דפליג עליה דר"ת בהא הוצרך לפרש באמת דהאי גזירה הוי משום שמא יתכסה בה בלילה וכמו שפירש"י במנחות. ולא נחית לדקדוקו של ר"ת בזה וזה פשוט ומה שכתב בשאגת ארי' (שם) דכיון דלהרמב"ם כסות יום פטור מן הציצית בלילה ש"מ דלאו בתר הכסות אזלי' אלא הזמן דלבישה גורם לחיוב ולפטור א"כ כמו דאזלי' בתר הזמן להקל לפטור כסות יום מן הציצית בלילה כ"כ דאית לן למיזל בתר הזמן להחמיר ולחייב אף כסות לילה בציצית ביום עיי"ש אין בכך הוכחה של כלום שהרי היא נסתרת מכח שי' של הר"ן ותי' השני של ר"ת דס"ל הכי לפי האמת דאע"ג דכסות יום פטור מן הציצית בלילה כסות לילה נמי פטור מן הציצית ואפילו ביום וכבר ביאר הר"ן טעם הדבר כפ"מ דאייתיה לעיל וזה ברור מיהו הטור כתוב מפורש (בסי' י"ח) דלהרמב"ם כל מה שלובש ביום חייב בציצית ואפי' כסות לילה וכן בהגה"מ כתב שכן פי' הריצב"א דהאי גזירה משום כסות לילה היינו כסות יום בלילה וכ"ש כסות לילה בלילה אבל כסות לילה ביום חייב ויש לחוש מכח זה לסדיני' בני ד' כנפות ומתכסים בהם בבוקר שחייבי' בציצית ושמעתי שרבינו אלי' מפריש הי' עושה להם ציצית עיי"ש ונראה דדקדקו בדעתו של הרמב"ם דכסות לילה חייב בציצית ביום מדשתיק ולא פירש שכסות לילה לעולם פטור דכל כהאי מילתא לא הני שתיק מלפרש הדבר א"ו דכסות לילה נמי שווה לכסות יום ממש ושניהם חייבים ביום ופטורים בלילה כנלע"ד ברור:

הרי לפנינו שלשה שיטות בדבר ועוד בה רביעות שיש ללמדה מדבריו של רש"י ז"ל דבשבת (דכ"ה) פי' הך גזירה משום כסות לילה דהיינו משום כסות המיוחד ללילה וכן פי' עוד בזבחים (די"ח) ואלו במנחות (ד"מ) גבי סדין בציצית פי' גזירה שמא יתכסה בה בלילה ונמצא שדבריו סותרים זא"ז וכבר נתעורר בזה בשעה"מ הלכות ציצית [וההגה"מ תפס לעיקר בדברי רש"י דשבת ובזבחים ולמד מדבריו דס"ל בכסות לילה פטור אפילו ביום וכסות יום חייב אף בלילה ובב"י כתב ההיפך מזה משם ההגה"מ דרש"י ס"ל ג"כ כוותי' דהרמב"ם דבין כסות יום בין כסות לילה חייבים ביום ופטורים בלילה והוא תמוה] ומתוך כך נראה לומר דלשיטתו דרש"י אינו פטור מן הציצית עד עד שיהא בו תרתי לגריעותא שיהא הכסות מיוחד ללילה וגם ללובשו בלילה הא כסות לילה ביום חייב וכמו שכתבו לשיטתו של הרמב"ם וגם כסות יום בלילה נמי חייב וכשי' התוס' דקדושין ושינויא קמא דר"ת והרא"ש ומש"ה ליכא למגזר משום כסות לילה אלא בכסות לילה ממש וילבשנו ג"כ בלילה וא"כ מה שכתב בשבת ובזבחים דהיינו כסות המיוחד ללילה ומה שכתב במנחות שמא יתכסה בה בלילה אין כאן סתירה והכל הולך אל מקום אחד דלא מפטר מציצית עד שיהא בה תרתי שיהא הכסות מיוחד ללילה וגם שיתכסה בה בלילה והוא מהיפך להיפך כלפי שי' של הר"ן בקדושין וכתי' השני דר"ת דלדידהו אינו חייב בציצית עד שיהא בה תרתי למעליותא שתהא כסות המיוחד ליום וגם שזמן הלבישה יהיה ביום ובספר ארצות החיים כתב ג"כ הכי בפי' דברי רש"י הללו אלא דמה שכתב שם (סי' י"ח ס"ק ג') דכן הוא שי' הר"ן במחכ"ת הרבה לא דק ואזיל בתר איפכא וכפמש"כ. אלא דשי' של רש"י נראה כן אעפ"י שבשעה"מ כתב באמת. דרש"י ס"ל ג"כ כשי' הר"ן ותי' השני דר"ת דכסות לילה פטור אפי' אם לובשו ביום וכסות יום נמי פטור אם לובשו בלילה ומה שכתב רש"י בשבת וזבחים דהיינו משום כסות המיוחד ללילה הוי משום דבכה"ג גם אם ילבשנו ביום נמי פטור מן הציצית וממילא חייב משום כלאים ומה שכתב רש"י במנחות שמא יתכסה בה בלילה קאי אכסות יום דבדידי' נמי אם יתכסה בה בלילה פטורה מן הציצית ויש בה משום כלאים לא נהירא דכיון דגם כסות יום גופא פטורה ויש בה משום כלאים כשלובשה בלילה לא הי' לו לפרש בשבת ובזבחים דהך גזירה הוי משום כסות לילה ממש וכפ"מ שדקדק כן ר"ת לפי דרכו מלשנא דהש"ס גופי' משום דלא מתפרש לדידי' שמא יתכסה בה בלילה דצריך לומר דגם אם מתכסה בה בלילה אין בה משום כלאים וכיון דלרש"י יש בה משום כלאים. ע"כ צריך לומר דפירושא דהש"ס הוי באמת הכי וכדכתבינן:

ואחר שהבאנו כל שי' הראשונים בזה נשוב עוד לדברי הר"ת בזה והנה לפי דעתו של הרא"ש שני תי' הר"ת בהא דחשבי' לציצית מ"ע שהזמן גרמא נחלקו לדינא ולתי' קמא כסות יום חייב בציצית גם בלילה ולפ"ז כל דבריו של ר"ת בהתירא דכלאים בציצית גם בלילה שאינה זמן מצותו משום דאמרי' הואיל והותרה הותרה אין לו מקום כלל לפ"ז שהרי בכסות יום אין אנו צריכים כלל להאי הואיל להתירה בלילה. כיון שגם בלילה נמי מצותה כביום ואין בין לילה ויום כלל ובכסות לילה הא ליתא כלל להאי הואיל שהרי ביום נמי לא הותרה כלל. וכל דבריו של ר"ת בהתירא דכלאים בציצית בלילה מטעם הואיל וכמו שהביאו התוס' והראב"ד במסכת תמיד משמו אין מתקיימים אלא לפום הך שינויא בתרא דר"ת בהא דציצית הוי מ"ע שהזמן גרמא דס"ל דכסות יום פטור מן הציצית בלילה ונמצא לפ"ז דר"ת ספוקא מספקא לי' בין שי' של התוס' דקדושין ובין שי' של הר"ן ולא הכריע לאחד מן הצדדים לכן הביא שני הסברות אבל לכאורה הדבר תמוה מאוד דר"ת בתי' הראשון יסתור כל מה שהעלה והביא בדבריו לפני זה ולא יזכיר על דל שפתיו שושנים דשוי' נפשי' הדרנא מכל מה דכתב תחלה דבכסות של יום כשלובשו בלילה פטור מן הציצית אלא שגם משום כלאים נמי אין בו שהרי בתחילת דבריו כתב מפורש ז"ל אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפי' אם לובשו בלילה הנה שפתיו ברור מיללו. דמשום כלאים הוא דאין בו אבל מצוה נמי ליכא דאלת"ה ל"ל למימר דאין בו משום כלאים תיפוק ליה דקים לן בדרבה מיני' דכסות המיוחד ליום מצותו גם אם לובשו בלילה כביום ופשיטא שאין בה משום כלאים דאטו הא דהתירה התורה כלאים בציצית למימרא בעי גם מה שכתב עוד אח"ז לדקדק ממימרא דר"ז וכו' תכלת אין בה משום כלאים ואפי' וכו' דמדקאמר ואפי' בוי"ו ש"מ דתרי מילי אתי לאשמעי' ורישא קמ"ל דאין בה משום כלאים אפי' בלילה אע"ג דלאו זמן מצות ציצית היא משום דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית וכו' מלמדנו מפורש היטב דכסות יום בלילה פטורה מן הציצית אלא דמ"מ אין בו משום כלאים כשלובשה עם ציצית בלילה משום דלגמרי התיר הכתוב כלאים ואפי' שלא בזמן מצותה והיינו דקמ"ל ר"ז ברישא דהאי מימרא ואל"כ אין כאן שום רבותא כלל דמ"ש לילה מיום לענין כסות יום דקיימי' בי' דאלו בכסות לילה הא באמת יש בו משום כלאים בין ביום בין בלילה כדמוכח מהא דסדין בציצית דגזרי' משום כסות לילה ומתפרש לדבריו של ר"ת בכסות המיוחד ללילה מיהת. וש"מ לר"ת דגם ביום נמי אין בו מצוה ויש בו משום כלאים שאלולי כן גם אם היה לובשה בלילה שאין בה מצוה ג"כ אין בה משום כלאים וא"כ דהא דר"ז על כרחיך בכסות יום מיירי וקמ"ל ברישא דאין בו משום כלאים גם בלילה דלאו זמן ציצית הוא ע"כ למדנו דעתו של ר"ת בבירור דלדידי' שלש מידות בדבר מותר ומחויב פטור ומותר פטור ואסור כסות יום ביום לא זו בלבד שהתירה בו תורה כלאים בציצית אלא גם מחויב בה משום חובת המצוה כסות יום בלילה פטורה מן הציצית אבל מותר ללובשה עם ציציתי' ואין בה משום כלאים והיינו רבותא דר"ז כסות לילה בין בלילה בין ביום פטורה מן הציצית ואסורה משום כלאים ועכ"פ הדבר מוכרח דלענין כסות יום בלילה ס"ל להר"ת כשי' הר"ן ולא כשי' התוס' פ"ק דקדושין שהחזיק בה הרא"ש דחייבת:

ואין לומר דהיינו רבותא דר"ז בהא דתכלת אין בו משום כלאים בכסות יום כשלובשה בלילה משום דאעפ"י שהוא יכול להפקיע א"ע מחיוב ציצית בלילה ע"י מה שילבש טלית של לילה שפטורה מן הציצית מ"מ יכול ללבוש גם כסות יום דחייבת בציצית ויש בה כלאים דהא ליתי'. דזה אין בו רבותא כללי שהרי אם כן ביום נמי הרי הוא יכול להפקיע א"ע מחיוב ציצית כשילבש טלית שאינה בת חיובא כמו בת שלש כנפות וכדומה וא"ל דביום מחויב ללבוש טלית בת חיובא כדי לקיים מצות ציצית. דהא ליתי' משום דמצות ציצית אינה מצוה המוטלת על הגוף כתפילין ושופר וסוכה ולולב אלא שאם לובש טלית בת חיובא הוא דמחייב ואם רצה אינה לובש כלל ולא מחייב וכדאי' במנחות (דמ"א) גבי עובדא דרב קטינא דגם למ"ד ציצית חובת גברא הוא ה"מ כי מכסי בטלית דבת חיובא היא וכו' עיי"ש ולא עוד אלא דגם לקיים מצות ציצית נמי אפשר ואפשר שלא ע"י כלאים כשילבש טלית של צמר דתכלת הא עמרא הוא וגם לבן נמי אפשר בשל צמר ואין כאן כלאים כלל. ומ"מ התירה התורה כלאים בציצית וא"כ מאי רבותא הוי בהא דיכול ללבוש טלית של יום בלילה דמחייבא ג"כ בציצית לדידהו אעפ"י שאפשר לו לפטור א"ע מחיוב המצוה ע"י שילבש טלית של לילה דהא הוי ממש כמו שיש ללבוש גם ביום טלית דלאו בת חיובא א"ו דטלית של יום פטורה מן הציצית בלילה אליבי' דר"ת ואין בה מצוה כלל ומש"ה קמ"ל דאין בה משום כלאים וכמו שכ"כ באמת הר"ת בתירוץ השני ואיך יתכן דבתי' הראשון יסתור כל מה שבנה ושויה נפשי' הדרנא בתכ"ד ולא יזכיר זה כלל דהדר בי' ממה דכתב מעיקרא דאין בה מצוה אלא דגם איסור דכלאים נמי לית בה אלא אפי' מצוה איכא ובטלו דבריו הראשונים כ"ז קשה לפי מה שהבין הרא"ש בדעתו דר"ת:

ברם דגם הוכחת של הרא"ש דלשינויא קמא ס"ל לר"ת דכסות יום חייב בציצית גם בלילה נמי הוכחה אלימתא היא שאלולי כן לא הי' מקום לקושיתו כלל בהא דאמאי הוי ציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כיון דכסות יום חייב ביום ופטור בלילה הרי ודאי דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואע"ג דבתי' השני כתב באמת הכי מיהו אילו הוי פסיקא לי' דדינא הכי דכסות יום פטור בלילה לא הוי מקשה מידי ודקארי לי' מאי קארי לי' וגם הר"ן בקדושין נמי לא קשה לי' אלא משום דמעיקרא הוי מסתבר לי' דכמו דכסות לילה לעולם פטור ואפי' ביום ה"נ כסות יום לעולם חייב ואפי' לובשה בלילה כמו שכתב מפורש בדבריו וצריכי' אנו לומר דגם ר"ת נמי הכי ס"ל מעיקרא מה"ט גופי'. דכסות יום חייבת בציצית גם כשלובשה בלילה ומש"ה הוא דקשה לי' דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא והוכרח לומר בשינויא קמא דע"י מה דכסות לילה פטור נמי חשיב מ"ע שהזמן גרמא אעפ"י שדבר זה קשה בסברא מאוד שהרי כיון דכסות לילה פטורה גם ביום וכסות יום חייבת גם בלילה א"כ אין הזמן גורם כלל חיוב המצוה ופטורה אלא הבגד הוא שגורם לחיוב ופטור וכמו שבעלת ג' כנפות פטורה ובעלת ד' חייבת ומה לנו בכך שאותו תנאי הבגד הוא בא מהזמן למה שהיא מיוחד. ס"ס הוא תנאי מתנאי הבגד ונוהג בכל זמן מיהו הדוחק מביאנו לזה משום דלאידך גיסא נמי קשה לומר דכסות יום בלילה פטור דאזלינן בתר זמנה הלבשה וכסות לילה ביום נמי פטור משום דאזלי' בתר הבגד וכמו דהוי מסתבר לי' גם להר"ן מעיקרא בקושיתו ומשום דס"ס דחיקא לן הכא להאי גיסא והכא לאידך גיסא לכן הביא ר"ת שני הסברות ולא הכריע ביניהם דבתי' הא' ס"ל דכסות יום שווה לכסות לילה דאזלי' בתרווייהו בתר יחוד הכסות ולא בתר זמן הלבישה וכנגד זה צריכי' אלו לידחק דמש"ה חשבי' לה מ"ע שהזמן גרמא משום דכסות לילה פטור ולתי' הב' צריכי' אנו לידחק ולומר דכסות יום אינו שווה לכסות לילה. דבכסות לילה אזלי' רק בתר הכסות לחוד כדי לפוטרה אבל בכסות יום בעי' שיהא גם זמן הלבשה ביום כדי לחייבה וכנגד זה מתפרש ברווחא הא דהוי מ"ע שהזמן גרמא משום דכסות יום חייבת ביום ופטורה בלילה והר"ן הכריע כסברא השני' כדי שיתפרש ברווחא הא דחשבי' לה מ"ע שהזמן גרמא והרא"ש הכריע כסברא הראשונה כדי להשות חיובא דכסות יום לפטורא דכסות לילה וכ"ז מראים כפי פירושו של הרא"ש בדברי ר"ת אבל לא נדע מה נעשה במה שדבריו האחרוני' סותרים דבריו הראשונים דפסיקא לי' דבכסות יום בלילה ליכא מצוה אלא דגם משום כלאים אין בו גם לא נדע מה שייכות יש לקושיא זו דאמאי חשיב לציצית מ"ע שהזמן גרמא לדבריו של ר"ת דלמעלה שכתב דציצית אין בה משום כלאים אפי' אם לובש כסות יום בלילה שאין בה מצוה שסמכם ענין זה לזה דאטו כל מ"ע שהזמן גרמא יש בהם איסור כשעושה אותם שלא בזמנם דומיא דציצית שיש ובמצותה איסור כלאים הא בכולהו אין במצותן שום איסור כלל ומ"מ חשבי' להו מ"ע שהזמן גרמא הואיל ואינו מחויב לעשותם שלא בזמנם וא"כ ציצית נמי אע"ג דאין בה איסור כלאים כשלובשם בלילה מיהו כיון דפקע חיוב המצוה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא וגם תחילת דברי ר"ת מחוסרי הבנה שכתב ז"ל הי' אומר ר"ת דהא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה. אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפי' אם לובשו בלילה וכו' והוא תמוה שהרי הא דממעטי' פרט לכסות לילה היינו דלית בה מצות ציצית וא"כ מתפרש שפיר גם אכסות יום אם לובשו בלילה ומה בכך שאין בו משום כלאים כיון דעכ"פ חיוב מצוה לית בי' מש"ה ממעטי' לה ולפי התחלת דבריו הי' לו לסיים אבל כסות המיוחד ליום חייב בציצית גם אם לובשו בלילה אבל זה אינו וכפי מה שמבואר מסוף דבריו ודקדק זה וכו' וא"כ תחילת דבריו משוללי הבנה באופן שדבריו של ר"ת משוללי הבנה הם גם מצד עצמם בלא דקדוקו של הרא"ש:

וכבר נתעורר במקצת ממה שכתבנו גם בשאגת ארי' דיני ציצית (סי' ל) ואחר שהביא דברי ר"ת כפי מה שהעתיקם הרא"ש עד הא דואפ"ה הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון שכסות לילה פטור כתב עלייהו ז"ל ואיני יודע מה קאמרי כיון דפירשו דכסות יום חייב בציצית גם בלילה א"כ אין ללמוד מהא דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית אפי' שלא במקום מצוה דהא לילה נמי זמן מצותו הוא בכסות יום ומכסות לילה ודאי לא איירי דהא אסור משום כלאים כדקאמר גזירה משום כסות לילה וכו' ועוד קשה לי דהאי תכלת אין בו משום כלאים דמיירי מכסות יום וקמ"ל דאין בו משום כלאים בלילה אין זה רבותא דהא מילתא דפשיטא היא כיון דס"ל כסות יום חייב בציצית בלילה וכו' ומ"מ עיקר דברי ר"ת וראייתו ממימרא דר"ז יש לה מקום דרישא דר"ז קמ"ל דתכלת אין בו משום כלאים בטלית שאולה א"נ באשה ולאו אלילה קאי עיי"ש:

והנה תי' הב' דר"ת השמיט לגמרי ולא הביאו כלל והרי שם מפורש להיפך דלר"ת ום טלית של יום נמי פטור מן הציצית בלילה ולהאי תירוצא מיהת הרי מתקיים משאו ומתנו של ר"ת בהלכה זו ומה שדקדק מהאי מימרא דר"ז דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואפי' שלא במקום מצוה והש"א לא הזכירו כלל כאלו מילתא פסיקא הוי לר"ת דכסות יום חייב בציצית גם בלילה וזה לא עלה כלל גם על דעתו של הרא"ש וכפמש"כ. גם לא שת לבו לב הארי לתרץ דעתי' דר"ת לפום התי' הראשון שלא יסתרו דבריו זא"ז רק נתקררה דעתו הגדולה במה דעיקר דברי ר"ת וראיתי יש לה מקום כשפירש הא דר"ז לענין כסות אשה וטלית שאולה והרי הרב רבנן ר"ת אינו אומר כן בפי' דר"ז אלא מפרש לה לענין כסות יום שאין בו משום כלאים כשלובשה בלילה ודין טלית שאולה וכסות אשה מהם הוא שלמד דג"כ אין בהם משום כלאים וצריכי' אנו למשכוני נפשין אדרב לתרץ דבריו הק':

והנה בש"א שם הקשה עוד לפום הך סברא דר"ת דכסות יום חייב בציצית גם כשלובשה בלילה. מהא דפ"ב דברכות (די"ד) במערבא הוי אמרי בלילה דבר אל ב"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם אמת כלומר ומדלגים פרשת ציצית לפי שאינו נוהג בלילה ואי איתא דכסות יום חייב בציצית אף בלילה אין טעם לדילוג זה דאע"ג דכסות לילה פטור מן הציצית אטו מילתא פסיקתא היא דלעולם אין אדם לובש כסות יום בלילה ואעפ"י שהתוס' שם הקשו למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפי' מונחת בקופסא חייבת בציצית היכי משכח"ל שיהא מ"ע שהזמן גרמא ותי' משום דאם הי' כסות המיוחד ללילה פטור. איני יודע מאי ק"ל למ"ד ציצית חובת טלית יותר מאליבי' דמ"ד ציצית חובת גברא היא דהא לדידי' נמי מ"מ לא חייבתו התורה ללבוש טלית בת חיובא כדי לקיים מצות ציצית אלא שאם לובש טלית בת חיובא חייב להטיל בו ציצית. והשתא לדידי' נמי תקשה היכי אשכחן שיהא מ"ע שהזמן גרמא. אלא מאי אית לך למימר דמש"ה הוי מ"ע שהזמן גרמא משום דבלילה מותר ללבוש טלית בת חיובא בלא ציצית משא"כ ביום וה"נ למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפי' כלי קופסא חייבי' בלילה רשאי להשהות טלית בת חיובא בקופסא בלי ציצית משא"כ ביום חייב להטיל בה ציצית עכ"ל והנה גוף קושיתו אהא דאי תימא דכסות יום חייב בציצית גם כשלובשו בלילה אמאי דלגי במערבא פרשת ציצית בלילה אינה קושיא דהא חזי' מהתוס' דברכות דלמ"ד ציצית חובת טלית הוא ולא משכח"ל בציצית דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור מ"מ לא קשה להו דאמאי מדלגי במערבא פרשת ציצית בלילה כיון דחייבת בכסות יום גם בלילה דאטו מילתא פסיקתא היא דלעולם אין אדם לובש כסות יום בלילה וכמו שהקשה הש"א אדר"ת א"ו משום דלפי מנהג העולם שאדם לובש בלילה כסות לילה וממילא הוא פטור מן הציצית מש"ה לא אמרי לה. אבל קושיתו על דברי התוס' דברכות גופא צריכה ישוב דמ"ט קשה להו טפי למ"ד חובת טלית הוא מכפי מה דקשה גם אליבא דמ"ד חובת גברא הוא דאי תימא דכסות יום חייבת בציצית גם כשלובשה בלילה א"כ גם למ"ד חובת גברא נמי קשה דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא וצריכי' אנו גם לדידי' לבוא להאי סברא שכתבו התוס' בתי' למ"ד חובת טלית הוא דהיינו משום דכסות לילה מיהת פטור וכמו שהקשו התוס' באמת בקדושין כן ותי' ג"כ הכי. ואי ס"ל דכסות יום נמי פטור כשלובשה בלילה וכשי' הר"ן בקדושין ומש"ה לא קשה להו אליבי' דמ"ד חובת גברא היא א"כ גם למ"ד חובת טלית הוא נמי לא קשה מידי דנהי דטלית של יום חייב גם כשמונח בקופסא. ה"מ ביום אבל בלילה מיהת פטור ואין לומר לעולם דסברא קמייתא ס"ל דכסות יום חייב גם כשלובשה בלילה. ומש"ה למ"ד חובת טלית הוא כסות יום לעולם חייב ואפי' בלילה ומ"מ לא קשה להו גם למ"ד חובת גברא הוא דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא משום דנהי דכסות יום נמי חייבת כשלובשה בלילה מיהו בלילה אינה מחויב ללובשה כדי לקיים מצות ציצית אבל ביום הוא מחויב ללובשה כדי לקיים מצות ציצית כיון דחובת גברא הא ליתי' וכפ"מ דמסיק הש"א דודאי גם למ"ד חובת גברא הוא אינה מצוה המוטלת אקרקפתא דגברא שיהא מחויב ללבוש טלית בת חיובא כדי לקיים מצות ציצית כמו שאר מצות הגוף תפילין ושופר ולולב דז"א אלא שאם לובש טלית בת חיובא הוא דמחייב בציצית ואי לא לביש לא מחייב בה כלל וכדאי' במנחות (דמ"ב) והא דקרי' לה חובת גברא אינו אלא כלפי מאן דס"ל חובת טלית הוא ואפי' כלי קופסא חייבי' בציצית אבל למ"ד חובת גברא כל שאינו לבוש בהם הוא פטור מן הציצית אבל אין הדבר חובה עליו כלל שילבשנו כדי להביא א"ע לידי חיוב ואי בעי לא לביש כלל וא"כ אי איתא דס"ל להתוס' דכסות יום חייב בציצית כשלובשה בלילה גם למ"ד דחובת גברא הוא נמי קשה אמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון שאין חילוק בכסות יום בין יום ולילה כלל וצריכי' אנו לומר דהיינו משום דכסות לילה פטור וכמו שתי' התוס' בקדושין וא"כ גם למ"ד חובת טלית נמי ניחא:

והנראה בביאור דברי התוס' דברכות דודאי ס"ל דכסות יום נמי אינה חייבת בציצית אלא ביום ולא בלילה וכמ"ש הר"ן דקדושין דמש"ה הוי מ"ע שהזמן גרמא ומ"מ קשה להו למ"ד חובת טלית הוא ואפי' כלי קופסא חייבי' בציצית דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא משום דמסתבר להו שם דעד כאן לא חשיבי מ"ע שהזמן גרמא. אלא מצות שעשייתן מתחדשת מזמן לזמן בבוא עת חיובם. שצריך לעשותן מחדש כמו תפילין ושופר וסוכה ולולב וכדומה אבל ציצית שמטילים בבגדו פעם אחת ושוב די בכך לעולם קשה להו למימר שיהיו נקראים מ"ע שהזמן גרמא בשביל מה דבלילה שרי בגד זה בלא ציצית שהרי כיון דצריך להטיל בו ציצית משום חובת היום תו ממילא יהיו שם גם בלילה ומ"מ אליבי' דמ"ד חובת גברא הוא לא קשה להו הכי משום דס"ל כשיטת הראב"ד דכלאים בציצית שלא בזמן מצותן אסור וא"כ אין ללובשה בלילה כמו שהיא עם ציציתי' אלא צריך לפושטה בלילה או להתיר ציציתי' מתוכה ומש"ה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא אבל למ"ד חובת טלית וגם כלי קופסא חייבי' בציצית והרי גם בלילה דלא הוי זמן מצותן מיהו איסור כלאים לא שייך לדידי' וכיון שצריך להטיל בם ציצית משום חובת היום ממילא יהיו שם גם בלילה ואיך שייך לקרותה מ"ע שהזמן גרמא ומש"ה הוצרכו לומר דמשום דכסות לילה פטור לגמרי מן הציצית ואף ביום א"צ להטיל בה מש"ה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא כנלע"ד.

ועפ"ז הנה מקום אתנו לפרש גם דבריו של הר"ת בדרך הזה שלא כפי דרכו של הרא"ש בהבנת' דבריו. והוא דנימא דגם הר"ת בתירוצו הראשון נמי ס"ל דכסות יום פטור מן הציצית בלילה וכשי' של הר"ן אלא דבתי' קמא הוי ס"ל ג"כ כסברת התוס' דברכות דבציצית שא"צ לעשותם אלא פעם אחת והם נשארים שם לעולם לא שייך לקרותן מ"ע שהזמן גרמא בשביל שאין זמן מצותן בלילה שהרי כיון שהוא מחויב להטילם משום מצותן שביום ממילא יהיו שם גם בלילה שאין זמן מצותן ובשלמא אם הי' אסור ללובשם בלילה משום כלאים והי' צריך להתירם שייך שפיר לקרותם מ"ע שהזמן גרמא אבל לפי מה שהקדים לומר דגם בלילה נמי אין בהם איסור כלאים ודלא כהראב"ד מש"ה הוא דקשה לי' והיא אותה קושיא בעצמה שהקשו התוס' דברכות למ"ד ציצית חובת טלית הוא קשה לי' לר"ת לפי שיטתו גם למ"ד חובת גברא הוא ומתבאר יפה המשך קושיתו וסמיכתה לענין שלמעלה בדבריו והוצרך לתרץ נמי אותו התי' בעצמו מה שתי' התוס' דברכות למ"ד חובת טלית הוא והוא דמשום דכסות לילה פטור הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא וזו הוא תירוצו הראשון דר"ת אבל בתירוצו השני ס"ל דלא כסברת התוס' בברכות אלא ודאי הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא משום שפטור בלילה ואע"ג שדי בהטלה פעם אחת והם יהיו לעולם וכיון שצריך להטילם משום חובת היום. גם בלילה שאין חייב בם ממילא יהיו בו כיון שאין בזה משום איסור כלאים מיהו הרי אם נפסקו ביום צריך להטיל אחרים תחתיהם ואם נפסקו בלילה א"צ הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא ובזה מדוקדק לישנא דר"ת בתי' השני במה שכ' דאם נפסק וכו' ולא כתב בפשיטות כיון שאינו מחויב בם בלילה וכמו שכתב גם הר"ן בקדושין הכי אלא שהוא בא לישב מה דקשה בזה כיון שדי בהטלה דציצית פעם אחת והם יהיו לעולם איך קרי' להו מ"ע שהזמן גרמא ולכן אמר דכיון דאכתי אפשר דמתרמי דמפסקי בכל שעתא וביום הוא צריך לחזור ולהטיל בה אחרים ולא בלילה מש"ה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא והא מסתגי גם לתרץ קושיות התוס' דברכות למ"ד חובת טלית הוא. דמ"מ בלילה אם נפסקו א"צ להטיל אחרים תחתיהם ומש"ה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא ועולים ונמשכים יפה כל דברי ר"ת במה שעמדנו עליהם לבד תחילת דברי ר"ת שצריכי' עוד ביאור כמו שיבוא לפנינו בס"ד:

ולפי זה ס"ל להר"ת בשני התי' דכסות יום פטור מן הציצית כשלובשו בלילה ומ"מ קשה לי' כיון דעל כרחיך צריך להטיל בה ציצית משום חובת היום וגם בלילה אין בה איסור כלאים בלבישתן ודי בהטלה פעם אחת לכל הימים אמאי קרי' לה מ"ע שהזמן גרמא וכקושיות התוס' דברכות למ"ד ציצית חובת טלית הוא אבל דברי התוס' דברכות יש לפרשם גם איפכא לפום הך סברא דכסות יום חייב בציצית גם כשלובשם בלילה והא דלא קשה להו גם למ"ד חובת גברא הוא כמו למ"ד חובת טלית דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון דכסות יום חייב גם בלילה וכמו שהקשו בתוס' שם בקדושין והוצרכו לבוא לאותו תי' בעצמו שתי' התוס' בברכות למ"ד חובת טלית היינו משום דלהתוס' דברכות ניחא להו למימר למ"ד ציצית חובת גברא הוא דמש"ה הוי מ"ע שהזמן גרמא. אע"ג דכסות יום חייב בציצית גם בלילה משום דממילא כיון דמנהגו של עולם הוא ללבוש כסות יום ביום וכסות לילה בלילה א"כ בלילה הוא פטור מן הציצית ע"י הטלית שרגיל ללבוש באותו זמן. ואעפ"י שהפטור בא ע"י יחוד הטלית ללילה ולא ע"י הזמן מיהו ס"ס ע"י הטלית כמנהגו של עולם בא הפטור לזמן הלילה כיון שאין החיוב אלא אגברא אם לובשו לכסות יום והרי בלילה אינו לובשו כפי המורגל אלא לובש הוא כסות לילה כמנהגו של עולם אבל למ"ד ציצית חובת טלית הוא וגם כשמונח בקופסא חייב בציצית א"כ ממילא כסות יום חייב לעולם בציצית גם בלילה כיון שאם ילבשנו בלילה יתחייב ממילא גם כשאינו לובשו נמי חייב כמו שמתחייב ביום אעפ"י שאינו לובשו הואיל וחייב אם ילבשנו וכמו שמתחייב למ"ד חובת גברא אם ילבשנו בלילה. ה"נ מתחייב למ"ד חובת טלית גם אם מונח בקופסא דהא לדידי' הכל חדא ומש"ה הוא דקשה להו דאמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא. והוצרכו לומר דכיון דמ"מ זמן יחודו ליום גורם חיובו אף בלילה מש"ה ה"ל מ"ע שהזמן גרמא והתוס' דקדושין לא נחתו לחלק בהא כלל לכן קשה להו גם למ"ד חובת גברא כמו למ"ד חובת טלית ולפ"ז אין לנו ראי' מהתוס' דברכות דס"ל דכסות יום פטור מן הציצית בלילה וקושיות הש"א לא קשה מידי:

וכד דייקי' בהא עוד חזי' תו דלקושטא דמילתא קושיות הש"א אהתוס' דברכות מעיקרא ליתי' דנוכל לומר שפיר דהתוס' דהתם ס"ל דכסות יום פטור מן הציצית בלילה וכשי' הר"ן דקדושין ומש"ה לא קשה להו מידי למ"ד חובת גברא הוא מיהו ה"מ דוקא למ"ד חובת גברא הוא דאין חיוב המצוה חל על הטלית לחוד אלא בהצטרפות האדם אם הוא לובשו דוקא וכיון שכן יש סברא לומר דמדכ"ר וראיתם אותו שמעי' מיניה תרתי שיהא הכסות מיוחד לזמן ראי' ושילבשנו האדם בזמן ראי' ג"כ. וכמו שכתב שם הר"ן. דבכה"ג דוקא הוא דחייב בציצית הא אם חסר א' משני תנאים הללו פטור אבל למ"ד חובת טלית לחוד הוא ואפי' אם אין האדם לובשו רק מונח בקופסא נמי חייב א"כ מאי מקום לומר שלא יתחייב בציצית אלא ביום ולא בלילה. דמאי נ"מ לגבי קופסא בין יום ובין לילה ס"ס אין הבעלים רואים אותו והכסות הרי הוא מיוחד לזמן ראי' והאי וראיתם אותו לדידי' על כרחיך לא קאי אלא אמין הכסות שיהא מיוחד לזמן דאיתא בראי' ולא כסות לילה שמיוחד לזמן דליתי' בראי' ודבר זה מתבאר יפה מדברי התוס' בקדושין דאייתי' לעיל שכתבו ז"ל ותימא היכי חשיב ציצית מ"ע שהזמן גרמא למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופסא חייבי' בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבים ואפי' למ"ד ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה ואפי' לובשה ביום ה"נ כסות יום חייבת ואפי' לובשה בלילה וכו' עייש"ה הרי דלמ"ד דחובת טלית הוא ואפי' כלי קופסא חייבין מילתא דפשיטא הוי לדידהו דבין ביום בין בלילה חייבי' אבל למ"ד דחובת גברא הוא. לא קשה לדידהו אלא משום דכמו דכסות לילה פטורה כשלובשה ביום ה"נ איפכא דכסות יום חייבת ואפי' אם לובשה בלילה וא"כ לשיטת התוס' דברכות אפשר לומר שפיר דלמ"ד חובת גברא הוא ס"ל באמת דאע"ג דכסות לילה פטורה גם ביום כסות יום מיהת אינה חייבת אלא ביום ולא בלילה. וכסברת הר"ן ומש"ה לא קשה להו לדידי' מידי אבל למ"ד חובת טלית ואפי' כלי קופסא חייבין דבר פשוט הוא גם לדידהו דגם בלילה נמי חייב כביום. ומש"ה הוא דקשה להו אמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא והוצרכו לומר לדידי' דכיון דכסות לילה מיהת פטור הוי ג"כ מ"ע שהזמן גרמא וכתי' התוס' דקדושין וזה ברור [וכן מצאתי גם בספרי גאוני זמנינו האחרונים דנחתו ג"כ להאי סברא לחלק בכסות יום בלילה בין מ"ד דחובת גברא ובין מ"ד חובת טלית עיין בספר משכנות יעקב (סי' כ"ב) ויבדלו החיים בס' ארצות החיים (ריש סי' י"ז) אך אני מתפלא על הגדולים הללו שסברא זו כבר רמזו אלי' רבותינו בעלי התוס' בקדושין] ולפ"ז אין לנו ראי' מהתוס' דברכות לחלק בין מצות, ציצית שמצות הטלתה פעם אחת והם יהיו לעולם ובין שאר מצות שעשייתן מתחדשות מזמן לזמן וכמו שכתבנו בתי' דברי ר"ת:

ומ"מ בדעתו של ר"ת אפשר לומר שפיר דנחית לחלק בכך כמו דכתיבנן לעיל וכמו שדקדקנו מלשונו בתי' השני שלא כתב בפשיטות דבלילה אין מצותו כמו שכתב הר"ן אלא האריך לכתוב משום שאם נפסק וכו'. כדי לישב דאכתי אפשר דמתרמי שנפסקו ציצותיו וביום צריך להטיל אחרים ובלילה א"צ ולפ"ז יש לומר שפיר דגם בתי' קמא נמי ס"ל דכסות יום נמי פטור מן הציצית בלילה אלא שאין בו משום כלאים כמו שכתב מתחלה ומ"מ קשה לי' אמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון שמחויב להטיל משום חובת היום וגם בלילה אין בה איסור כלאים ממילא יהיו שם לעולם ומש"ה כתב דמשום דכסות לילה פטור הוי מ"ע שהזמן גרמא וגם בפשיטות נמי יש לומר לפ"ז דמש"ה מהדר ר"ת בתי' קמא לאשכוחי דהוי מ"ע שהזמן גרמא ע"י מה דכסות לילה פטור ולא כתב משום דכסות יום פטור בלילה כמו שדקדק הרא"ש משום דהאי תי' לא מסתגי אליבי' דמ"ד חובת טלית הוא ולדידי' על כרחיך צריכי' אנו לומר דמש"ה הוי מ"ע שהזמן גרמא הואיל וכסות לילה פטור וכתי' קמא וכמו שכתבו התוס' בברכות לכן הביא ר"ת שני הסברות אבל לדינא ודאי ס"ל לר"ת גם בתי' קמא דכסות יום פטור מן הציצית בלילה וכמו שמפורשים כל דבריו שלמעלה ומה שהביא קושיא זו במקום הזה. יש לומר משום דכאן מוכח דכסות לילה פטור לגמרי ואפי' ביום דאל"כ גם בלילה נמי אין בה משום כלאים והא קאמרי' גזירה משום כסות לילה א"ו דכסות לילה לעולם פטורה ומש"ה קשה לי' אמאי הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון דכסות לילה לעולם פטורה וכסות יום נמי למ"ד חובת טלית הוא לעולם חייבת אבל לדידן דקיי"ל חובת גברא הוא כסות יום ביום חייבת ובלילה פטורה אלא שאין בהן משום כלאים כמו שבא מפורש בדבריו ודלא כפי מה שפי' בם הרא"ש ז"ל:

ועכשיו נתורה נא מה בדעתו של הרא"ש בזה ואיך יתפרש לדידי' דבריו של ר"ת שלא יסתור בתי' הראשון כל מה שבנה וכתב עד כה דאי לביש בלילה כסות יום אין בו משום כלאים אעפ"י שאין בו משום מצוה. והיינו רבותא דר"ז דאמר תכלת אין בו משום כלאים אפי' בלילה שאין בו משום מצוה וגם דבריו בעצמן קשיין דאחר שהכריע כתי' קמא דר"ת חזר והזכיר אח"כ (בסי' ב) דברי ר"ת הראשונים דכסות יום בלילה אעפ"י שאינו חייב בציצית מ"מ משום כלאים נמי אין בו ונשא ונתן בהם במאי דקשה לפ"ז מכלאים דב"כ דאסור שלא בזמן מצוותן וחילק ביניהם עיי"ש ומינה דגם לפי המסקנא עדין קאי במה שהביא תחילה משמי' דר"ת דכסות יום בלילה אין בו מצות ציצית ומ"מ גם איסור כלאים נמי לית בי' והוא סותר דבריו הראשונים שהכריע דכסות יום חייב בציצית גם בלילה וממילא אין מקום כלל שיהא בו משום כלאים ואין להם ענין לב"כ שלב"ז מצותן דנקשה מינה:

והנראה בזה לכאורה לומר דבר חדש והוא דכיון דכל טעמו דהרא"ש במה דכתב דכסות יום חייב בציצית גם כשלובשו בלילה הוא משום דכיון דכסות לילה לעולם פטורה ואפי' כשלובשה ביום משום דאזלי' בתר זמן יחוד הכסות למה שהוא אם ליום שהוא זמן ראי' או ללילה שאינה זמן ראי' ולא בתר זמן שהוא לובשה עכשיו אם הוא זמן ראי' או לאו הה"נ איפכא לכסות המיוחדת ליום שחייבת גם כשלובשה בלילה מה"ט גופי' וכמו שכתב ז"ל ונראה לי כשינויא קמא דכי היכי דכסות לילה וכו' א"כ דון מינה ומינה דהא כסות המיוחדת בין ליום בין ללילה חייבת ביום ופטורה בלילה שהרי הכא אין אנו יכולים לילך בתר הזמן שהכסות מיוחדת לו כיון שהיא מיוחדת בין ללילה בין ליום. ואם אתה אומר לחייבה גם בלילה מפני שהיא מיוחדת גם ליום אני אומר לך אדרבה זיל בתר איפכא ותפטרוה גם ביום מפני שהיא מיוחדת גם. ללילה ומאי חזית דאזלת בתר זמן היחוד גם ליום כדי לחייבנה גם בלילה אדרבה זיל בתר מה שהיא מיוחדת גם ללילה ותפטרנה גם ביום הא אין עליך לומר ע"כ אלא דלא שדי' כלל לא היום בתר הלילה ולא הלילה בתר היום וביום חייבת מפני שהוא זמן ראי' וגם הרי הכסות נמי מיוחדת גם לזמן ראי' ובלילה פטורה מפני דהשתא לאו זמן ראי' וגם הרי הכסות נמי מיוחדת גם לזמן דליתי' בראי' ולפ"ז צריכים אנו לומר דהא דתני בספרי שאם היא מיוחדת ליום ולילה חייבת לאו דחייבת גם בלילה כמו כסות יום לחוד אלא ביום היא חייבת וקמ"ל דלא נימא דכיון שהיא מיוחדת גם ללילה פטורה גם כשלובשה ביום וכמו כסות המיוחדת ללילה לחוד מש"ה אשמעי' דלא אלא כיון שהיא מיוחדת גם ליום דזמן ראי' חייבת כשלובשה ביום ולפ"ז תו א"ש ההיא דר"ז דתכלת אין בה משום כלאים דקמ"ל דגם כסות המיוחדת בין ליום בין ללילה אעפ"י שאין חיובה רק ביום ובלילה פטורה מ"מ גם בלילה נמי אין בה משום כלאים הואיל והותרה ביום ומה שהביא הר"ת ראי' לדבריו מהספרי הוא כלפי מה שכתב בתחילה דכסות המיוחדת ללילה לחוד פטורה מהציצית ואסורה משום כלאים גם כשלבשוה ביום והיינו גזירה משום כסות לילה דקאמר בש"ס וראי' לדבר מהספרי דדוקא אם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת ביום ומינה דהא אם מיוחדת ללילה לחוד גם ביום נמי פטורה וממילא דיש בה נמי משום כלאים דל"ל הואל והותרה וכו' כיון שלא הותרה בשום זמן ולפי זה שלש מידות בדבר כסות לילה לחוד פטורה מן הציצית גם כשלובשה ביום וממילא דגם משום כלאים נמי יש בה לעולם כסות יום לחוד חייבת בציצית גם כשלובשה בלילה ואצ"ל שאין בה משום כלאים כסות המיוחדת בין ליום בין ללילה חייבת בציצית ביום ואצ"ל שאין בה משום כלאים ופטורה מהציצית בלילה ומ"מ אין בה משום כלאים לעולם גם כשלובשה בלילה משום דאמרי' הואיל והותרה ביום וכו':

אבל לפ"ז יקשה אמאי דהוכרח הר"ת לומר בתי' קמא דידי' דמש"ה הוי ציצית מ"ע שהז"ג משום דכסות לילה פטורה מן הציצית שזו הוא באמת קשה מאוד בסברא לומר שתהא בשביל זה מ"ע שהז"ג שהרי אותו פטור אינו בא כלל ע"י הזמן שיגרום לזה אלא משום ליתי' דכסות שהוא מיוחד ללילה הוא דהוי דהא ביום נמי פטור וטפי הל"ל בפשיטות דהוי מ"ע שהז"ג מפני שבכסות המיוחדת בין ליום בין ללילה חייבת ביום ופטורה בלילה נמצא שהזמן גורם בין החיוב דיום ובין הפטור דלילה והרי כל דקדוקו של הרא"ש בדעת' דר"ת דכסות יום חייבת גם בלילה הוי מה"ט גופי' מדלא אשכח דהוי מ"ע שהז"ג אלא משום דכסות לילה פטורה ולא נאמר בפשיטות משום דכסות יום חייבת ביום ופטורה בלילה ומינה דייק וגמיר לדעתי' דכסות יום לעולם חייבת א"כ ה"נ נידוק אנן לדעתי' דא"כ גם כסות המיוחדת בין ליום בין ללילה נמי חייבת לעולם דאלת"ה הא בפשיטות ה"ל מ"ע שהזמן גרמא בכסות כזה דחייבת ביום ופטורה בלילה וכן יש לדקדק מדברי הירושלמי שהביא הרא"ש מפ"ק דקדושין א"ל ר"ש לרבנן אי אתם מודים לי שהיא מ"ע שהז"ג שהרי כסות לילה פטור מהציצית ומדתלי טעמא רק בפטורא דכסות לילה ש"מ דבין כסות יום ובין כסות המיוחדת ליום ולילה חייבת גם בלילה ואפשר לומר בזה דכל עיקר קושיתו של ר"ת אמאי דקרי לה מ"ע שהז"ג הוא משום דכיון דכסות יום מיהת חייבת גם כשלובשה בלילה וא"כ גם בלילה נמי משכח"ל לחובת ציצית כשילבש טלית של יום נהי דכשלובש כסות המיוחד ליום ולילה וכ"ש כשלובש כסות המיוחד ללילה לחוד פטור אכתי לא הי' מהראוי לקרותה מ"ע שהזמן גרמא שהרי אין הזמן גורם הפטור אלא יחוד הכסות מה שהוא מיוחד גם ללילה הוא שגורמת פטורה בלילה בכסות המיוחדת ליום ולילה כמו שפוטרת בכסות המיוחדת ללילה לחוד גם כשלובשה ביום דע"כ היינו משום דחשבינן לה כמו בעלת ג' כנפות לפמשכ"ל ומש"ה תי' בתירוצא קמא דגם האי פטורא דכסות לילה לחוד נמי משוי לה מ"ע שהז"ג משום דעי"ז ממילא לפי נוהג שבעולם שאדם לובש בלילה כסות לילה ממילא בלילה הוא פטור אע"פ שאין טעם פטורו נמשך מכח זמן הלבישה אלא מכח יחוד הכסות מיהו ס"ס הוא פטור בלילה כשלובש כפי מנהגו של עולם וחייב ביום כשלובש כפי מנהגו של עולם מש"ה הוי שפיר מ"ע שהז"ג והה"נ דהומ"ל דכיון דכסות המיוחד ליום ולילה חייבת ביום ופטורה בלילה מש"ה הוי זמן גרמא אלא משום דאכתי לא ניחא לן בהא לגמרי שהרי עדיין תקשה דהא לילה נמי הוי זמן ציצית לכסות המיוחד ליום וס"ס צריכי' אנו לבוא להאי טעמא דכיון שאין דרכו של אדם ללבוש כסות המיוחד ליום בלילה הוי שפיר מ"ע שהזמן גרמא שהוא תי' הראשון דידי' ובתי' השני מסיק דאפשר דבאמת בלילה פטור לגמרי גם אכסות המיוחד ליום לחוד וכפמשכ"ל:

איברא דהאי פירושא דכתבי' בדברי הספרי דתני שאם היתה כסות המיוחדת ליום ולילה חייבת היינו ביום ולא בלילה לכאורה אינו מתקיים שהרי אותו דין איתא נמי בירושלמי דפ"ק דקדושין והתוס' דברכות (די"ד) ד"ה ויאמר הביאו זאת ושם נלמד מפורש דהאי חייבת היינו אפי' בלילה שהרי התם איתא א"ל ר"ש לרבנן אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהז"ג שהרי כסות לילה פטור וכו' א"ר אילא טעמא דרבנן שאם הי' מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית ואי איתא דהא דכסות המיוחד ליום ולילה חייבת היינו ביום דווקא א"כ אדרבה היא הנותנת דלהוי שפיר מ"ע שהז"ג שהרי חייבת ביום ופטורה בלילה והיינו כדר"ש והאי ראי' עוד עדיפא טפי להא דר"ש מהך ראי' דמייתי ר"ש לדבריו מכסות לילה דפטורה שהרי התם פטורה אפי' אם לובש' ביום א"כ אין הזמן גורם בפטור אלא מין הכסות דהוי כבעלת ג' כנפות כל מהא דכסות המיוחדת ליום ולילה דחייבת ביום ופטורה בלילה הא משוי לה לזמן גרמא ממש א"ו דהאי חייבת דקאמרי' בכסות המיוחדת ליום ולילה היינו אפי' כשלובש' בלילה ודינה כמו כסות יום לחוד דחייבת גם כשלובש בלילה לתי' קמא דר"ת ולהרא"ש ודלא כדכתבינן אלא שמד' התוס' דקדושין (שם) משמע שהיו גורסי' בהירושלמי א"ר אילא טעמייהו דרבנן שאם היא מיוחדת ליום חייבת גם בלילה. ולא כפ"מ שהוא לפנינו וכפ"מ שהביאו גם בברכות שאם הי' מיוחד ליום ולילה חייבת שאילו היו גורסי' כן עדיפא מינה הל"ל שאפי' מיוחדת ליום ולילה מ"מ חייב גם בלילה וכ"ש במיוחדת ליום לחוד והנראה דלדידהו פלוגתא דרבנן ור"ש בהכי הוא דר"ש ס"ל כיון דכסות לילה פטורה הוי מעשהז"ג. ורבנן ס"ל כיון דכסות יום מיהת חייבת גם בלילה לא הוי מעשה"ג מיהו אולי ס"ל להתוס' דודאי עיקר טעמייהו דרבנן הוי בהא דלא חשיב להו ציצית מעשהז"ג משום דכסות יום חייבת גם בלילה אלא דמה"ט גופי' גם כסות המיוחדת ליום ולילה נמי חייבת בלילה מפני שכיון שהיא מיוחדת גם ליום דהוי זמן ראי' הא קרי' בה שפיר וראיתם אותו כמו בכסות יום לחודי' ומה לנו בכך שמיוחדת גם ללילה דלאו זמן ראי' דאטו מי כ"ר דכסות המיוחדת שלא לזמן ראי' פטורה הא קרא לא כתיב אלא דכסות המיוחדת לזמן ראי' חייבת וממילא למדנו בכסות המיוחדת ללילה דלאו זמן ראי' דל"ל קרא לחייבה ממילא היא פטורה ומינה דבמיוחדת גם ליום דהוי זמן ראי' וקרי' בה וראיתם וכו' דדינה ככסות יום לחודי' שחייב גם בלילה והא דקאמר בירושלמי דטעמא דרבנן הוא משום שאם מיוחדת ליום ולילה חייבת אע"ג דכל עיקר החיוב הוא משום דכסות יום חייבת גם בלילה היינו כדי דלא נימא נהי דכסות יום חייבת גם בלילה אכתי הוי מ"ע שהז"ג משום שאין דרכן של ב"א ללבוש כסות המיוחד ליום בלילה מש"ה נקט בטעמייהו דרבנן משום דהוי כסות המיוחדת ליום ולילה הרי דרכה ללובשה גם בלילה וחייבת בציצית משום דהוי גם כסות יום והא מילתא דפסיקא הוי לדידהו דכסות המיוחדת ליום ולילה וכסות המיוחדת ליום לחוד דינם שווה לחייבה בלילה מה"ט שכתבנו ודלא כפ"מ שכתבנו למעלה אליבי' דהרא"ש לחלק בין כסות המיוחד ליום לחוד דחייבת גם בלילה ובין כסות המיוחדת ליום ולילה שחייבת ביום ופטורה בלילה:

ומ"מ בדעתו של הרא"ש עדיין נראה לקיים דברינו משום דלכאורה דברי הרא"ש אינם מדוקדקים כלל במה שכ' דכן משמע בירושלמי דכסות יום חייבת גם בלילה מדקאמר ר"ש וכו' שהרי כסות לילה פטורה וכו' אלמא תלי טעמא בכסות לילה משמע הא כסות יום חייב גם בלילה עכ"ל וקשה ל"ל למיתי לדיוקא מדברי ר"ש ולא מייתי טפי מסיפא דירושלמי שמפורש שאם הוא כסית המיוחד ליום ולילה חייב וכ"ש במיוחד ליום לחוד דחייב גם בלילה וגם אלו נגרוס בירושלמי דטעמא דרבנן משום שאם הי' כסות המיוחד ליום חייב אכתי בכסות יום מיהת כתוב מפורש בירושלמי דחייבת גם בלילה ואא"צ לבוא לזה מכח דיוקים מדבריו של ר"ש ע"כ הנראה בזה דהרא"ש מפרש דהא דקאמר ר' אילא טעמא דרבנן שאם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת לאו מילתא דפסיקא הוי אליבא דכ"ע אלא הא גופי' הוי פלוגתא דר"ש ורבנן ולר"ש דהוי מעשהז"ג באמת כסות המיוחדת ליום ולילה חייבת ביום ופטורה בלילה ולרבנן חייבת גם בלילה והכי דייקא ודאי לישנא דהירושלמי דבדבריו של ר"ש נקט דקא"ל לרבנן אי אתם מודים לי בכסות לילה וכו' ורבנן לא אהדרו לי' מידי אלא ר"א קאמר מנפשי' דטעמייהו דרבנן שאם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת משמע דהא ר"ש פליג עלה אלא דהרא"ש דייק מדר"ש גופי' מדלא קאמר אלא דכסות לילה פטורה משמע דהא כסות יום חייב גם בלילה גם לדידי' ולא מפטר לדידי' אלא כסות המיוחד ליום ולילה דאיהו הוא דחייב ביום ופטור בלילה ודייק לה מדפטר הכתוב מוראיתם אותו כסות לילה אף כשלובשו ביום מש"ה נהי דהה"נ איפכא דכסות יום חייב גם בלילה משום דשדי' זמן הלבשה בתר זמן יחוד הכסות לאיזו זמן שהיא מיהו כסות המיוחד ליום ולילה ודאי חייב ביום ופטור בלילה ולגבי הא הוא דהוי מעשהז"ג דקאמר אלא דזה גופי' לא נפקא לן אלא ממה שמיעט הכתוב לכסות לילה דפטור ונהי דהאי פטורא לא הוי אלא משום ליתי' דיחוד הכסות מיהו שמעי' מהא לכסות המיוחדת ליום ולילה דאזלי' בתר הלבישה כיון דליכא למשדיי' בתר זמן יחוד הכסות בכסות כהאי שמיוחדת ליום ולילה וכן הר"ת בתי' קמא דלא אשכח טעמא דלהוי מעשהז"ג אלא משום דכסות לילה פטור ולא קאמר משום דכסות המיוחדת ליום ולילה חייבת ביום ופטורה בלילה היינו ג"כ משום דמקרא לא שמעי' אלא מיעוטא דכסות לילה לחוד אלא דמינה שמעי' ג"כ דנהי דשדי' זמן הלבישה בתר זמן היחוד מיהו היכי דהיחוד הוא בין ליום בין ללילה ממילא שמעי' דאזלי' בתר זמן הלבישה כיון דליכא למשדי לא היום בתר הלילה ולא הלילה בתר היום וסמיכות אותה קושיא לדבריו שלמעלה מתבאר משום דמשם נלמד בכסות לילה פטורה אף כשלובשה ביום דאי לא"ה גם בלילה שאין בה מצוה נמי לא הוי בה משום כלאים הואיל והותרה ביום והא בש"ס קאמר גזירה משום כסות לילה וש"מ דיש בה משום כלאים וממילא שמעי' נמי איפכא דכסו' יום חייבת גם בלילה וכדכ' הרא"ש משום דהאי וראיתם אותו לזמן יחוד הכסות הוא דאתי ולא לזמן הלבישה כשי' הרמב"ם דכל מה שלובש ביום חייב ובלילה פטור ומש"ה הוא דקשה לי' דאמאי הוי מ"ע שהז"ג ובזה נתפרשו ג"כ תחילת דברי ר"ת שהביא הרא"ש ז"ל הי' אומר ר"ת הא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בה משום כלאים אפי' אם לובש בלילה וכו' ולכאורה אין להם מובן דלאו רישא סיפא דכפי מה שהתחיל לומר דהאי פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה דווקא הי' לו לסיים אבל כסות המיוחד ליום חייב בציצית גם כשלובשו בלילה ומש"ה ממילא אין לפרש האי פרט לכסות לילה דהיינו שיתכסה בו בלילה ואפי' כסות יום נמי פטור אבל לפי מה דסיים עכשיו דכסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים משמע דהא מצוה מיהא אין בו כשלובשו בלילה א"כ אכתי מתפרש שפיר האי פרט לכסות לילה לכל שמתכסה בו בלילה ואפי' בכסות יום דהרי קרא לא לאסור כסות לילה בציצית אתי אלא למעוטי ממצוה לחוד ולפמש"כ ביאור הדברים כן הוא משום שאם נימא דפרט לכסות לילה היינו שמתכסה בו עכשיו בלילה ואפי' מיוחד ליום וא"כ וראיתם אותו אלבישה בזמן ראי' קאי ולא איחוד הכסות בזמן ראי' ומינה נמי איפכא דכל שהוא לובשו בזמן ראי' גם אם הוא מיוחד ללילה דלאו זמן ראי' חייב וכשי' הרמב"ם. א"כ ע"כ צריך אתה לומר דגם כסות שמצותו ביום בלילה שאין זמן מצותו גם משום כלאים נמי יש בו דאלת"ה הך גזירה משום כסות לילה היכי משכח"ל. ומשום דהא ליתי' אליבא דר"ת דס"ל דכל שיש בו מצוה בזמן אחד תו אין בו משום כלאים אפי' שלב"ז מצותו לכן הוצרך לומר דהאי גזירה משום כסות לילה היינו שמיוחד ללילה ופטור לעולם אם לובשו ביום ומש"ה יש בו משום כלאים אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים גם כשלובשו בלילה ומינה דגם כסות לילה אלו הי' חייב ביום ג"כ לא הי' בו משום כלאים אפי' אם לובשו בליל' וא"כ האי גזירה משום כסות לילה לא משכח"ל כלל א"ו דלאו בתר זמן הלבשה דעכשיו תלוי אלא בתר יחוד הכסות והאי וראיתם אותו פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה שפטור אף ביום וממילא יש בו משום כלאים ומינה נמי איפכא דכסות המיוחד ליום חייב בציצית אף בלילה ולמדנו עוד לפ"ז לכסות המיוחד ליום ולילה דחייב ביום ופטור בלילה דמיהו גם בלילה שהוא פטור אין בו משום כלאים והיינו רבותא דר"ז ולפ"ז כל דבריו של ר"ת נמשכים לפי התי' הראשון דכסות המיוחד ליום חייב גם בלילה כמו דכסות המיוחד ללילה פטור אף ביום אלא דכסות המיוחד ליום ולילה תלי' בפלוגתת ר"ש ורבנן ולר"ש דהוי מעשהז"ג משום דכסות לילה פטור גם כסות המיוחד ליום ולילה פטור בלילה ולרבנן דס"ל דכיון דכסות יום חייב גם בלילה תו לא הוי מעשהז"ג ממילא דגם כסות המיוחדת ליום ולילה נמי חייבת גם בלילה ובתי' בתרא ס"ל דגם כסות המיוחדת ליום נמי פטורה בלילה אע"ג דכסות לילה פטורה גם ביום משום דתרתי בעי לחיובא שתהא מיוחדת לזמן ראי' וכשי' הר"ן. ועפ"ז יש לפרש גם ד' התוס' דקדושין במה שכתבו דאי' בירושלמי דכסות יום חייבת בציצית גם בלילה שלא נתכוונו להא דר' אילא אליבא דרבנן שאם היתה כסות מיוחדת ליום ולילה חייבת דהא ודאי ליתא אלא אליבייהו דרבנן דס"ל דלא הוי מעשהז"ג ור"ש פליג אהא אלא דהק' מהא דמוכח דגם לר"ש גופי' ע"כ לא פטר אלא בכסות לילה הא בכסות יום מודה דחייב. גם בלילה משום דאזלי' בתר יחוד הכסות כד' הרא"ש ולפ"ז מתבאר דכסות המיוחד ליום ולילה גם הרא"ש נמי יודה דחייבת ביום ופטורה בלילה לדידן דקיי"ל דהוי מעשההז"ג:

אבל לפ"ז קשה דברי הטור שכתב מפורש בשם אביו הרא"ש ז"ל דגם כסות המיוחדת ליום ולילה חייב אליבי' גם כשלובשה בלילה ומלבד שלא מצאנו זה מפורש בדבריו של הרא"ש כלל קשה עוד איך יתפרשו ד' של ר"ת ברבותא דר"ז שאין בה משום כלאים כיון דגם חיובא נמי מתחייב בלילה כביום ואולי נאמר לדידי' דמפרש רבותא דר"ז משום דה"א דכיון דאפשר לו להפקיע א"ע ממצות ציצית ע"י מה שילבש כסות לילה בלילה מש"ה אסור ללבוש כסות יום בלילה משום כלאים ומאי דקשה לן דא"כ ביום נמי הא יכול להפקיע א"ע כשילבש טלית דלאו בתי חיובא שהרי אינה מצוה המוטלת אקרקפתא דגברא כתפילין ושופר ולולב אלא חיובה הוא בתנאי אם לובש טלית בת חיובא דוקא דומיא דמזוזה ומעקה שאינה אלא כשיש לו בית בת חיובא וכדאי' במנחות (דמ"א) גבי הא דרב קטינא ומ"מ התירה התורה כלאים בציצית הא ל"ק משום דכשאינו לובש טלית ב"ח אינו מקיים מצות המקום ב"ה שציוה עלי' וכדא"ל מלאכא דבעידן ריתחא ענשי אעשה משום דעביד טצדקי להפקיע א"ע מחיוב המצוה וכמו שכ' החסיד ר"י בשע"ת (ש"ג אות ק"ב ג) ז"ל וגם כי אין מצות ציצית זולת על מי שיש לו טלית בת ד' כנפות וכו' אף גם זאת אמרו רז"ל כי עונש יענש לעיתות בצרה על אשר לא חמד בלבו יופי המצוה ושכרה כדי לסבב חיובה עליו עיי"ש בלשונו הזהב אבל שילבש כסות יום בלילה כדי לסבב עליו חיובה גם בלילה אין זה רצון המקום כלל שאלולי כן הי' מתחייבו גם בכסות לילה. וגם הסברא אינה נותנת שיהא מצוה ללבוש כסות יום בלילה שלא כמנהגו של עולם וגם בעידן ריתחא לא ענשי' עלה כלל מש"ה יש מקום לומר דגם איסורא נמי איתא בה כשלובש כסות יום בלילה שיש בה ציצית של כלאים והיינו רבותא דר"ז דשרי ולא תקשה אהרא"ש שכתב דמברכי' עלה כשלובש כסות יום בלילה אעפ"י שאין בה מצוה כלל שכבר מצינו ברכות כאלה בשחיטה וכדומה ולפ"ז יתפרשו כל דבריו דר"ת דמראים דרק איסורא לית בה כשלובש כסות יום בלילה שיש בה כלאים בציצית אבל מצוה נמי ליכא. דהיינו שאינו מחויב למהדר עלה ללבוש כסות יום בלילה כדי להביא עצמו לידי חיוב ומ"מ אם לובש מחייב ועדיין דברי הרא"ש מה דמקשה מב"כ לא יתישבו לפ"ז:

והנה רהיטות דיבורי התוס' במנחות (ד"מ) נראה לכאורה בדעתן של ר"ת כוותי' דהרא"ש דספוקי מספקא לי' לר"ת בכסות יום אי חייבת בציצית בלילה כביום א"ד שפטורה בלילה אלא שאין בה משום כלאים הואיל והותרה ביום שהרי כתבו שם בד"ה משום ז"ל ואור"ת אע"ג דכסות יום חייב אפי' בלילה וכסות לילה פטור אפי' ביום מ"מ מקרי שפיר מעשהז"ג שהיום גורם לחיוב המלבוש וכו' עיי"ש והוא כתי' קמא שהביא הרא"ש בשמו אהא דהוי מעשהז"ג. ואלו שם גופא כתבו עוד בד"ה תכלת בשם הר"ת דר"ז אשמעי' דאפי' בלילה אין בה משום כלאים אע"ג דלאו זמן ציצית הוא הרי דס"ל דכסות יום בלילה פטורה אלא שאין בה משום כלאים הואיל והותרה ביום ודוקא כסות לילה יש בה משום כלאים הואיל ולא הותרה כלל עיי"ש והוא סותר הדברים הראשונים שהביאו התוס' בשמו דכסות יום בלילה חייב בציצית. א"ו שמעי' דלר"ת גופי' מספקא לי' בהאי דינא דכסות יום בלילה אי חייב בציצית א"ד פטור מיהו גם להך סברא דפטור נמי פשיטא לי' דאינו אסור משום כלאים משום הואיל והא דמפרש להאי רבותא דר"ז לגבי לילה היינו להסברא השני' אבל להסברא הראשונה אין בה רבותא לגבי כסות יום בלילה וצריך להתפרש הא דר"ז לגבי נשים או טלית שאולה ובעל כרחינו צריכי' אנו לומר שיש קיצור לשון וחסרון הניכר בדבריו של ר"ת שלא סיים דבריו לפנינו לפרש פרטי הספק בזה ואיך תלי בזה האי פירושא דר"ז. גם בהאי דקרי' לה מעשהז"ג דמתפרש לפי הסברא הראשונה כתי' הראשון ולפי הסברא השני' כתי' השני. כמו שבא הרא"ש ופירשם. וכן התוס' בעצמם ד"ה תכלת. אחרי שהביאו דבריו של ר"ת בפירושא דר"ז כתבו עוד ז"ל ור"ת סותר פי' שלמעלה דכסות יום חייב אפי' בלילה [והרש"ק מחק תיבות ור"ת סותר פי' שלמעלה ולא ידעתי להם מובן שהרי מה שסיימו התוס' דכסות יום חייב אף בלילה ודאי סותר מה שכתבו מתחילה אע"ג דלאו זמן ציצית הוא וא"א שיתפרשו כאחד כפ"מ שעולה לפי גירסתן. שהרי אם כסות יום חייב בלילה מאי רבותא דר"ז]. והוא מסתעי' לפרושו של הרא"ש וכיון שאנו צריכי' לבוא לקיצור וחסרון בדבריו של ר"ת כפי מה שהם לפנינו תו נוכל לרפאות על נקלה כל הקושי הנופל בדבריו שעמדנו עליו עד כה. וכל קושי נתלה בחסרון לשון וסרו כל הסתירות מפני שנפרש לפ"ז דבריו של ר"ת פעם לפי הסברא הראשונה ופעם לפי הסברא השני. ומה שהביא הרא"ש בשמו ז"ל הי' אומר ר"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה חסרון בסוף יש כאן וצריך לסיימם אבל כסות המיוחד ליום חייב בציצית אפי' בלילה והוא כסברא הראשונה של הר"ת שהביאו התוס' במנחות ד"ה משום שאלו לסברא השני שהביאו התוס' בשמו ד"ה תכלת מתפרש שפיר גם אכסות יום כשלובשו בלילה דג"כ אין בו מצוה בלילה והא האי פרט לכסות לילה לאו לאסור משום כלאים קאתי אלא לפוטרו ממצות ציצית ומה שהביא עוד הרא"ש בשמו ז"ל אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים וכו' ומשמע אבל מצוה אין בו חסרון בתחילה יש כאן וצריך להשלימם באופן זה אי נמי דהאי פרט לכסות לילה היינו בין כסות המיוחד ללילה ואפי' ביום ובין כסות יום כשלובשו בלילה ששניהם פטורים מן הציצית מיהו חלוקים הם בדין לענין איסור כלאים בציצית שבכסות לילה אם מטיל בו כלאים בציצית אסור בין ביום בין בלילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפי' בלילה שאין זמן מצותה וכו' ועפי"ז יהיו נמשכים והולכים כל דבריו של ר"ת בלי שום גמגום. הכל לפי הסברא השני שהביאו התוס' דמנחות ד"ה תכלת. עד מה שכתב עוד ז"ל ואפ"ה חשיב מעשהז"ג וכו' שחוזר למעלה לשני הסברות דלסברא הראשונה צריך לומר דמש"ה הוי מעשהז"ג כיון דכסות לילה פטור אבל כסות יום חייב גם בלילה והוא התי' הראשון ולסברא השני' א"ש כפשוטה ומשום דכסות יום נמי פטור בלילה והוא התי' השני'. והרא"ש הכריע כתי' הראשון וכסברא הראשונה משום דכי היכי דכסות לילה פעור אפי' ביום ה"נ כסות יום חייב אפי' בלילה והנה הא דפסיקא לי' בכסות לילה דפטור אפי' ביום ומכריע עוד מכח זה דגם איפכא כסות יום חייבת גם בלילה ולא נימא מכח זה להיפך דבין כסות לילה בין כסות יום חייבים ביום ופטורים בלילה וכשי' הרמב"ם הוא משום דאזיל בשי' ר"ת דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי וא"כ אלו גם כסות לילה היתה חייבת בציצית ביום גם בלילה נמי לא הי' בם משום כלאים והך גזירה דמשום כסות לילה לא משכח"ל כלל א"ו דכסות לילה לעולם פטורה ויש בה משום כלאים ולכן מקשה עלה בסי' הסמוך מבגדי כהונה והוצרך לחלק ביניהם ומתישב הכל לפי הדרך הזה אבל כמה קשה הדבר לומר ולהוסיף דברים בדברי רבן של ישראל הר"ת כפי העולה על דעתינו הקלה אולי יבוא מי שלבו רחב מדעתינו ויפרשם באופן אחר כפי מה שהם ונעשה אזנינו כאפרכסת לקבלם באהבה:

וכשאני לעצמי בדעתי העני' נראה לי לפרש דבריו של ר"ת שהולך הכל למקום אחד ובשיטה אחת ואין דבריו סותרים כלל אלו את אלו כפי חזותם לפום רהיטא כדכתבינן לעיל אלא בגמר דבריו האדם הגדול בענקים נתפס בדעתו דכסות יום פטורה מן הציצית בלילה. אלא דגם בלילה אין בה משום כלאים הואיל והותרה ביום והיינו רבותא דר"ז וכמו שכ' התוס' דמנחות לעיל (דל"ו) ד"ה ושמרת ובנדה (דנ"א) ד"ה ולבני מערבא דאע"ג דמברכי אתפילין בלילה בשעת סילוקן לשמור חוקיו בתר שמסלק טליתו בלילה ליכא מאן דמברך משום דלשמור חוקיו לא שייך אלא בתפילין דכתיב בהו חוקה עיי"ש. ומשם נלמד דקאי ג"כ בהאי שיטתא דכסות יום פטורה מן הציצית בלילה. דאי תימא דכסות יום חייבת גם בלילה אין לדבריו מקום כלל. ומכל הני אתחזיק לן בדעתו הגדולה דהכי פסיק' לי' ולאו ספוקי קא מספקא לי' למימר דכסות יום תתחייב בציצית גם בלילה ומה שהוצרך לבוא לאותה סברא דע"י מה דכסות לילה פטורא נמי חשיב מעשהז"ג ולא מסתגי לדידי' בפשיטות דכיון דכסות יום אינה חייבת רק ביום אבל בלילה פטורה הא ודאי הוי מעשהז"ג גמורה אבל פטורא דכסות לילה כיון דהוי לעולם ואפי' ביום הא אין באה אלא מדוחק לומר דגם הא משווי לה למעשהז"ג הואיל והיום גורם לחיוב המלבוש וכמו שדקדק מכח זה הרא"ש דלפום הך סברא צריכים אנו לומר דכסות יום חייב גם בלילה. וכן הרי מצינו לר"ת מפורש בדברי התוס' דמנחות שם ד"ה משום ז"ל ואור"ת אע"ג דכסות יום חייב אפי' בלילה וכו' מ"מ מקרי מעשהז"ג וכו' וש"מ דסבירא לי' הכי דכסות יום חייב גם בלילה כמו שהכריע הרא"ש ודלא כדברינו בהא דר"ז ובהא דלשמור חוקיו בזה אני אומר דכוונה אחרת לר"ת בזה משום דנהי דלרש"י דס"ל דציצית הוי מעשהז"ג והאי וראיתם אותו אתי למעט כסות לילה דריש ודאי מינה תרתי חדא למעט כסות המיוחד ללילה ואפי' אם לובשה ביום ומש"ה אם מטיל בה כלאים בציצית אסור משום דלא הותרה כלל והיינו האי גזירה משום כסות לילה דקאמרי' ותו דריש מינה נמי למעט כסות יום כשלובשה בלילה שאינה חייבת בציצית מיהו משום כלאים אין בה הואיל והותרה ביום וא"כ פשיטא דאנו יכולים לומר דמש"ה הוי מעשהז"ג משום ליתי' דכסות יום שחייבת ביום ופטורא בלילה והוי מעשהז"ג גמורה ופשוטה אבל מ"מ אנו צריכים עדיין לבוא גם לאידך סברא דגם משום טעמא דפטורא דכסות לילה לחוד נמי חשיב שפיר מעשהז"ג אפי' אם היינו אומרים דכסות יום חייבת לעולם ואפי' בלילה ודלא כפ"מ דסבירא לן לפי האמת כדכתבינן מ"מ דבר זה לחוד מה שכסות לילה פטורא והיום גורם לחייב המלבוש נמי סגי לן למשווי' מעשהז"ג ונ"מ דלרבנן דר"ש דקאמרי דציצית לא הוי מעשהז"ג ונשים חייבות בה כאנשים. ע"כ צריכי' אנו לומר אליבייהו דגם כסות המיוחד ללילה נמי חייבת בציצית כמו בכסות יום ולא מבעי' שאא"י לומר אליבייהו דכסות לילה חייבת ביום ופטורה בלילה משום דאית בה תרתי לגריעותא (וכפמשכ"ל בשי' של רש"י) דא"כ פשיטא דהוי לגבי כסות לילה מעשהז"ג גמורה אלא דגם אם נימא דלדידהו בכסות לילה לעולם פטורה ואפי' כשלובשה ביום נמי לא מצית למימר דכיון דכסות יום לעולם חייב ואפי' כשלובשה בלילה מש"ה לא הוי מעשהז"ג מפני שאין הזמן גורם החיוב והפטור אלא מין הבגד למה שהוא מיוחד וכמו שבעלת ד' חייבת ובעלת ג' פטורה הא לא אמרי' אלא אילו הי' הדבר כן שכסות לילה פטורה ממילא הי' גם כן מעשהז"ג ע"י מה שהיום גורם לחיוב המלבוש. וא"כ דון מינה דמאן דסבר דלא הוי מעשהז"ג על כרחיך סבר נמי דגם כסות המיוחד ללילה נמי חייב כמו כסות יום ועכשיו אפרש טעם דבריו ומאין למד זה להוציא הך סברא ואומר שהוא מוכרח מסוגיות הש"ס דמנחות לקמן (דמ"ג) בפלוגתא דר"ש ורבנן לגבי ציצית אי הוי מעשהז"ג לפטור את הנשים או לאו וקאמר מ"ט דר"ש דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומאשר תכסה בה מרבה כסות סומא ורבנן דרשי מוראיתם אותו וכו' ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת וכו' זו ק"ש וכו' והאי אשר תכסה בה ממילא לא בעי לדידהו לרבות כסות סומא כיון דגם כסות לילה נמי חייבת ומש"ה מוקי לדידהו לרבות בעלת חמש עייש"ה והשתא אי איתא דע"י מה שכסות לילה פטורא בין ביום בין בלילה לא משווי לה מעשהז"ג משום דכיון דכסות יום חייבת גם בלילה וכסות לילה פטורה גם ביום הא אין החיוב והפטור בא מפאת הזמן אלא מפאת הכסות א"כ קשה טובא מ"ט דהש"ס דמפרש אליבייהו דרבנן דר"ש דלא דרשי כלל האי וראיתם אותו פרט לכסות לילה אלא מפקי לה לגמרי לדרשא אחריתי ועי"ז ממילא צריכי' אנו לומר דהאי אשר תכסה בה לאו לכסות סומא אתי' דל"צ אלא לרבות בעלת ה' ולא קאמר טפי דלרבנן נמי דרשי' האי וראיתם אותו למעט כסות המיוחדת ללילה שהיא פטורא בין ביום ובין בלילה ומש"ה בעי' האי אשר תכסה בה לרבות כסות סומא כמו לר"ש וכי פליגי בכסות המיוחדת ליום כשלו בשה בלילה דלר"ש הא נמי ממעטי' לה מוראיהם אותו כמו דמעטי' כסות לילה. ומש"ה הוי מעשהז"ג ונשים פטורות אבל לרבנן כסות המיוחדת ליום חייבת גם כשלובשה בלילה ומש"ה לא הוי מעשהז"ג א"ו מוכרח הדבר לומר דאי תימא דכסות לילה פטורא אפ"ת דכסות יום חייב גם בלילה מ"מ הוי מקרי מעשהז"ג והיו נשים פטורות מהציצית משום דס"ס היום גורם לחיוב המלבוש וכמש"כ הר"ת וא"כ מדרבנן שמעי' דלדידהו גם כסות המיוחדת ללילה נמי חייבת ועל כרחיך לא דרשי האי וראית' אותו וכו' כלל למעט כסות לילה אלא לדרשא אחריתי דק"ש וממילא דגם אשר תכסה בה נמי לא מבעי לרבות כסות סומא אלא לרבות בעלת ה' והדברים ברורים:

ועכשיו נבוא לדבריו של ר"ת המובאים בתוס' דמנחות ד"ה משום ואתה תחזה שכל דברינו מבוארים באר הטיב בדבריו כפי מה שהם הנה מתחילה הביא ראי' מהא דקאמרי' במנחות ובשבת גזירה משום כסות לילה. ש"מ דקיי"ל כר"ש דציצית הוי מעשהז"ג ונשים פטורות דאילו לרבנן דר"ש כיון דמפקי להאי וראיתם אותו וכו' לק"ש גם כסות לילה נמי חייבת בציצית וכן הביאו עוד ראי' מהא דקאמר תו בשבת ובזבחים דמאשר תכסה בה מרבי' כסות סומא והיינו ג"כ כר"ש דאלו לרבנן דכסות לילה חייבת לא צריך קרא לכסות סומא ועוד הביאו ראיות מפ"ב דברכות דתנן במתני' שויאמר אינו נוהג אלא ביום וכן במערבא מדלגי פ' ציצית בלילה והני כולהו דלא כרבנן דר"ש דמחייבי כסות לילה בציצית ומכח זה דקדק להלכה דקיי"ל כר"ש דנשים פטורות משום דהוי מעשהז"ג אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים בכ"ד ואע"ג דרב יהודא רמי תכלתא לפרזומי דאנשי ביתי' לית הלכתא כוותי' עיי"ש. והנה כל אלו הראיות אין עולות אלא אם נימא דלרבנן דר"ש כסות לילה ממש נמי חייבת אבל אם היינו אומרים דרבנן נמי דרשי' האי וראיתם אותו למעט כסות המיוחדת ללילה שפטורה אפי' ביום אלא דפליגי אדר"ש בכסות יום כשלובשה בלילה דלר"ש פטורא ולדידהו חייבת ומש"ה לא הוי מעשהז"ג לדידהו משום דכסות לילה לעולם פטורה וכסות יום לעולם חייבת. א"כ ממילא אזדו לה כל הני ראיות דקיי"ל כר"ש משום דכולהי הני סוגית מסתניין גם אליבייהו דרבנן דר"ש שפיר איברא דמסוגיות הש"ס דמנחות בדוכתא דאייתי לעיל מתבאר דלרבנן כסות לילה נמי חייב ולפ"ז מתקיימים הני ראיות דלית הילכתא כוותייהו מיהו כדי לאוקמא הא דרב יהודא אליבי' דהילכתא יש מקום לומר דהני כולהו סוגיות פליגי אהש"ס דמנחות בדוכתייהו לכן סיימו התוס' ואור"ת אע"ג דכסות יום חייב אפי' בלילה וכסות לילה פטור אפי' ביום מ"מ מקרי שפיר מעשהז"ג שהיום גורם וכו' ודבריהם מבוארים דלאו לקושטא דמילתא הכי ס"ל דהא ודאי ליתא משום דלפי האמת לר"ש כמו שפטור בכסות לילה ואפי' ביום ה"נ פטור בכסות יום כשלובשה בלילה וא"כ ממולא אא"צ לעשותה מעשהז"ג ע"י פטורא דכסות לילה ואעפ"י שהוא גם כשלובשה ביום מיהו גם זה נמשך מהזמן אלא בפשיטות הוי מעשהז"ג ע"י כסות יום גופי' שחייב ביום ופטור בלילה מהאי קרא גופי' דוראיתם אותו ולרבנן גם כסות לילה נמי חייב משום דל"ל כלל האי דרשא דפרט לכסות לילה ומפקי לה לקרא לדרשא אחריתי וכל דבריהם אינם אלא לומר דגם אם היינו אומרים הכי דכסות יום חייב אפי' בלילה וכסות לילה פטור ואפי' ביום ג"כ עדיין הי' מעשהז"ג ונשים פטורות וא"כ מדרבנן דקאמרי דלא הוי מעשהז"ג שמעי' דלדידהו כסות לילה על כרחיך נמי חייבת א"כ כל הני סוגיא על כרחיך כר"ש ולית הילכתא כדרב יהודא וע"ז סיימו דבריהם מיהו בירושלמי דקדושין ובתוספתא גרסי' וכו' ובספרי נמי תניא וכו' פי' ומהתם שמעי' דפליגי אש"ס דילן דמנחות (דמ"ג) וס"ל באמת אליבייהו דרבנן דנמי מודו לר"ש בהא דוראיתם אותו למעט כסות המיוחדת ללילה וכי פליגי עלי' בכסות שהיא מיוחדת ליום ולילה דלר"ש פטורא ולדידהו חייבת וא"כ תו מסתגו כל הני סוגיות כוותייהו דרבנן דר"ש ואין ראי' מכאן חזרנו לענין דלר"ש מיהת דקיי"ל כוותי' מילתא דפסיקא הוא לר"ת דכסות יום פטורא בלילה אלא שאין בה משום כלאים וכמו שמוכח דעתו מפורשת ודקדקו של הרא"ש מתי' קמא דר"ת דכסות יום חייבת בלילה מדלא משכח דלהוי מעשהז"ג אלא משום ה"ט אינה מכרעת בדעתו הגדולה כלל מפני שהוצרך לזה לפרש אליבייהו דרבנן דר"ש ולהוכיח דלא ס"ל הכי ולתרץ סוגיות הש"ס דלקמן והדברים ישרים ועמוקים בעזה"י. הפוך בה וכו' כנלע"ד:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה