תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן ב
בדין אי שרי למול בשבת ב"ב מוהלים. שנחלקו בזה הפוסקים ביו"ד (סי' רסו) והזכרנוהו לעיל בסי' הקודם ואת"ל דבשבת אסיר אם יש חילוק בזה בן שבת ויו"ט ועוסק העיון בדברי תשובת הרמ"א והשאגת ארי' בזה:
הנה הרמ"א בתשובתו (סי' ע"ו) כתב בזה ז"ל ויש נדקדק במנחות ר"פ ר' ישמעאל דגרסי' התם לענין עומר. ר' ישמעאל אומר בשבת הי' בא מג' סאים וכו' ר"ח סגן הכהנים אומר בשבת הי' נקצר ביחיד וכו' ואמרי' בגמ' אמר רבה ר"י ורחס"ה אמרו דבר א' וכו' אמאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"י הכא אלא דליכא פרסומי מילתא וכו'. שמעי' מכאן דריבוי במלאכה ולרבויא בגברי שווה לענין חילול שבת ומוכח התם דאין חילוק בין עבודה [דקצירת העומר דהוי לקרבן] לשאר חילול שבת [כמו פקו"נ ומילה] דגרסי' התם בעי רבא חולה שאמדוהו לב' גרוגרת ויש ב' גרוגרת בב' עוקצין וג' בעוקץ א' הי מינייהו מייתי ב' מייתי דחזי לי' א"ד ג' מייתי דקא ממעט בקצירה פשיטא דג' מייתי דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי ממעט באכילה קא ממעט בקצירה אבל דכי קא ממעט באכילה קא מפשי בקצירה ודאי ג' מייתי':
והשתא יש לדקדק דדווקא ג' בעוקץ א' אבל ג' ב"ב עוקצי' [פי' בכל א' כגרוגרת ומחצה] משמע דאסור הואיל ולא ממעט בקצירה דאל"כ ה"ל לאשמעי' רבותא טפי וה"ה בתרי גברי במקום דאפשר בחד גברא דהוא דומה לזה כמו שנתבאר:
וכן משמע התם בתוס' דכתבו על האי בעי' ז"ל לא מצי למפשט מהא דתניא בפ"ב דביצה ממלאה אשה קדרה בשר אעפ"י שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וכו' דביו"ט דקיל לא חיישי' ולא דמי לשבת שלא ניתנה לדחות מיהו יש לדחות דהתוס' לא קאמרי אלא דלא מצי למפשט מהתם אבל לפי המסקנא אפשר דאף בשבת שרי והכי מוכח מסוף דברי התוס' דכתבו ז"ל והא דאמרי' גבי ינוקא דאשתפוך חמימי להחם אגב אמו בעירובין (דס"ז) וכו' דהא ליכא אלא איסורא דרבנן ובמקום מילה דהיא גופי' דחי' שבת לא גזרו עכ"ל והשתא לפ"ז מאחר דשרי להרבות במילה במלאכה ה"ה בתרי גברי נמי ואע"ג דמפרשו התוס' שם בענין אחר מ"מ לענין דינא משמע דאית להו האי תי' ואפשר דה"ה לענין חולה נמי שרי ג' גרוגרת בב' עוקצי' והא דנקט ג' בחד עוקץ לרבותא דאבעי' קאמר דהא דאפי' בכה"ג אסור והא דקאמר דקא מפשי קצירה ולכן אינו מביא שתים היינו דוקא אליבא דר' ישמעאל דחייש לריבוי מלאכה אבל לחכמים בכל ענין שרי ודוק בסוגיא זו עכ"ל אות באות כפ"מ שהם.
תמצית דבריו דמתחלה הוכיח מהא דמדמי בש"ס הא דר"י ודר"ח ס"ה להדדי ש"מ דריבוי' במלאכה וריבוי' בגברי שוה לענין חילול שבת ואח"כ הוכיח דאין חילוק בין עומר ובין פיקו"נ לענין חילול שבת מהא דמייתי אאבעי דרבא דלענין חולה. הא דר"י דגבי עומר ושוב דקדק מאבעי' דרבא דדוקא לרבות באכילה כדי למעט עי"ז בקצירה הוא דשרי הא לרבות באכילה בכדי אסור דאל"כ ה"ל לאשמעי' רבותא טפי דאפי' בכדי נמי שרי וממנה למד דהה"נ לרבוי' בגברי בכדי נמי אסור שהרי כבר נתבאר מהש"ס דריבוי' בגברי וריבוי' במלאכה שוים וחזר והביא ראי' עוד מהתוס' ג"כ דריבויא באכילה בכדי בשבת אסור ולבסוף דחה ראיתו מהתוס' ואפשר דבשבת נמי שרי ריביי' באכילה בכדי והוכיח עוד כן מסוף דברי התוס' דגם בשבת נמי שרי להרבות במילה במלאכה וא"כ ה"ה נמי לרבות בגברי נמי שרי גבי מילה ולבסוף נסתפק דאפשר דגם לגבי חולה שרי לרבות באכילה בכדי והא דנקט הש"ס בהאבעי' ב"ב בשני עוקצי' וג' בחד עוקץ לרבותא דאבעי' נקט הכי דאפי' בכה"ג נמי יש סברא לאסור והא דקאמר טעמא דמש"ה אינו מביא ב' משום דקא מפשי בקצירה אינו אלא לר' ישמעאל דחייש לריבוי מלאכה אבל לחכמים בכל ענין שרי ואפי בכדי וא"כ הה"נ ריבוי בגברי נמי שרי אפי' בכרי:
והש"א בספרו (סי' נ"ט) דחה את כל דבריו ואמר דאי איתא דריבוי' בגברי דמי לריבוי במלאכה. כמו שהחליט הרמ"א והוכיח מהא דמדמי הש"ס הא דר' ישמעאל ודרחס"ה להדדי וריבוי' בגברי הוי כמו בקוצר ה' סאים תחת ג' סאים א"כ על כרחיך צ"ל דריבויא בגברי אסור מדאורייתא לא מבעי' לשיטת הר"ן בפ"ב דביצה דריבויא באכילה נמי אסור מדאורייתא אלא אפי' לשי' התוס' והרשב"א דריבוי' באכילה אינו אסור אלא מדרבנן מיהו הא דר"י כשיקצר ה' סאים תחת ג' סאים הא מרבי באכילה וקצירה ודמי לשוחט ב' חטאות ציבור וא"צ אלא אחד דאסור וחייב חטאת עלה כדקאמר בש"ס וא"כ הא דריבויא בגברי דרחס"ה דמדמי לה הש"ס להא דר"י נמי מדאורייתא אסור וזו אאל"כ שאילו הי' מדאורייתא היאך היא נדחית משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים הא בורכא ותו קשה לפ"ז מהא דקאמר בשבת (דקל"ג) מתקיף לה ר"פ אומן לימא להו אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה. ואי איתא דריבוי' בגברי אסור מן התורה איך מצי למימר הכי א"ו ברור דריבוי' בגברי אינו אסור אלא מדרבנן לחוד גם לרחס"ה. והא דמדמי לה הש"ס להא דד' ישמעאל שקוצר ה' סאים תחת ג' סאים נמי אין בו איסור תורה אלא איסורא דרבנן לחוד לפי מה דאסיק הש"ס לעיל באוקימתא דרבה אליבא דר"י דמג' סאים לא אתי עשרון מובחר אלא בטירחא דהיינו שירקד הרבה פעמים אבל מה' סאי' אתי שלא בטירחא דהיינו בהרקדה פעם א' כפירש"י ומש"ה אין כאן ריבוי מלאכה כשקוצר ה' סאים יותר מכשקוצר ג' סאים ואי מה שמרבה בקצירה ובשאר מלאכות בה' יותר מבג' סאים הרי אם לא יקצור אלא ג' סאים ומעט בקצירה ושאר מלאכות הרי ירבה כנגדן בהרקדה הרבה פעמים. ומה לי אם מחלל שבת בהרבה מלאכות כגון שיעשה עשרה מלאכות כל מלאכה פעם א' ומה לי אם יעשה מלאכה אחת עשר פעמים. ס"ס בין בזה בין בזה מחלל שבת עשרה פעמים. אלא דמ"מ אמרי' מוטב שירבה במלאכה א' דהיא שם אחד ואל ירבה במלאכות הרבה בשמות מוחלקים והאי איסורא נא הוי אלא מדרבנן וריבוי' בגברי נמי דמי להא שפיר דקאמרי' ג"כ מוטב שיחלל שבת אדם אחד. ואל יחללו ג' בני אדם אע"ג דכל אחד ואחד לא יעשה אלא שליש החילול מה שהי' עושה האחד אם הי' קוצר הכל כמו דאמרי' גבי מוטב שירבה במלאכה אחת דהרקדה וחל ירבה במלאכות הרבה משום דאדם אחד דמי למלאכה אחת והרבה בני אדם דמי למלאכות הרבה ותרווייהו לא הוי אלק מדרבנן לחוד משום דגם בדר"י אין בו ריבוי מלאכה כלל אלא התחלקות מלאכה אחת גדולה משם אחד להרבה מלאכות חלוקות בשמות כאו"א חלק ממנה כמו שיש בריבוי גברי התחלקות מאדם אחד לרבים:
וכן מצינו בכריתות (דט"ו) דאבע"ל לר"ע אי שבתות כגופן דמיין פירש"י כגופי עבירות כאלו חרש וזרע וכו' ופשט לה מבא על ה' נשיו נדות וכו' משום דמלאכות חלוקות. וגופי' מוחלקים דמיין להדדי לענין קרבן ומש"ה כיון שיש חומר יותר כשמוחלקי' בשמות המלאכות או בגופי'. לענין קרבן גם במקום שנדחה מפני מצוה אכתי אמרי' דמוטב שירבה במלאכה אחת או באיש אחד משירבה במלאכות הרבה ואנשים הרבה אליבי' דר"י ורחס"ה והאי חומרא הוי מדרבנן לחוד גם לדידהו אבל לחכמים דפליגי עלי' דר"י ודרחס"ה אין לנו כלל דחיישי לא לריבוי' דמלאכות הרבה ולא לריבוי' דגברי ואפי' מדרבנן שהרי נחלקו בין אדר"י ובין אדרחס"ה:
ומה שדימה הרמ"א ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה ואי ריבויא באכילה בכדי אסור ה"ה נמי ריבויא בגברי. דחי ג"כ הש"א דלא דמי כלל להדדי משום דריבוי' באכילה מן הדין הוא שתאסר כמו להחם חמין יותר ממה שהוא צרכי החולה כההיא דניחום לי' אגב אמו וכגון ב' בעוקץ ח' וג' בעוקץ אחד דב' מייתי' ג' לא מייתי' אעפ"י שהוא טורח מלאכה אחת מ"מ אין לנו רשות לחלל שבת יותר על מה שנתנה התורה הילכך ודאי אסור אי מה"ת אי מדרבנן אבל ריבוי' בגברי שאין אנו מחללי' שבת יותר על מה שנתנה התורה רשות מה לי אם נעשה ע"י אחד או ע"י שנים ואפי' ע"י מאה נמי שפיר דמי ואפי' מדרבנן לעולם אימא לך נמי שרי זו העולה מדבריו כפ"מ שהרחבנו אותם קצת לדחות דבריו של הרמ"א:
והנה הרמ"א נמי אעפ"י שכתב להוכיח מהש"ס דריבוי' בגברי וריבוי' במלאכה שווי' לענין חילול שבת. ודאי לא נתכוין לומר דריבויא בגברי נמי אסור דאורייתא. כמו במרבה בקצירה ה' סאי' במקום ג' סאים וכמו שעלה על לב הש"א להבין בדעתו דז"א דהרי דימה ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה ובריבוי באכילה גופי' נסתפק אי אסור בכדי או לאו וגם להך סברא דריבוי' באכילה אסור נמי פשוט שאין איסורו אלא מדרבנן. וכמו שכ' התוס' שהביאם הרמ"א בפירוש ז"ל דהא ליכא אנא איסורא דרבנן ושי' של הר"ן דגם בריבויא באכילה נמי אית בה איסורא דאורייתא יחידאה היא ולא חש לה הרמ"א כלל שהרי לא הזכירה על דל שפתיו כלל וא"כ ברור דגם ריבוי' בגברי אפ"ת דאסור. נמי אין איסורו אלא מדרבנן ומש"ה ממילא לק"מ לדידי' הא דנדחית משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים ומהא דשבת (שם) דמוכח דאין בזה איסור תורה משום דגם איהוא נמי הכי ס"ל חלא דהא גופי' קשה דמנלי' גם האי איסור דרבנן כלל כריבוי' דגברי ומה שדימה זה לריבוי' באכילה ואי תימא דריבוי' באכילה אסור דרבנן גם ריבוי' בגברי נמי אסור קשה דהיכא אשכחן דריבוי' באכילה וריבוי' בגברי דמי להדדי ומהא דקאמרי' דרחס"ה ור"י אמרו דבר א' אין ראי' כלל לזה לפום אוקימתא דרבה בהא דר"י דמג' סאים לא אתי אלא בטירחא דהיינו שירקד הרבה פעמים ומה' אתי בלא טירחא שאינו מרקד אלא פעם אחד וא"כ אין כאן ריבוי מלאכה כנ"ל באמת אם יביא מה' משום שמה שמרבה במלאכות הרבה דאותן ב' סאים העודפים הוא ממעט כנגדן במלאכת ההרקדה הרבה פעמים שהי' צריך לעשות אם הי' מביא מג' וכמו שכ' הש"א וכיון דבדר"י גופי' נמי ליכא ריבוי במלאכה. מנלן דריבוי בגברי שוה לריבוי באכילה וזו היא שקשה ודאי אהרמ"א:
ולכאורה הי' אכשר לומר דמשמע לי' להרמ"א דסתמא דהש"ס לא ס"ל הך אוקימתא דרבה בטעמי' דר' ישמעאל דמג' סאים לא אתי אלא בטירחא דהיינו בהרקדה הרבה פעמים ובה' סאים אתי בלא טירחא בהרקדה פעם א' מהא דקאמרי' באבעי' דרבא פשיטא דג' מייתי' דע"כ לא קאמר ר"י התם אלא דכי ממעט באכילה ממעט בקצירה והרי לפי אוקימתא דרבה אין בשמביא מג' סאים מיעוט כלל במלאכה שהרי כנגד מה שממעט בקצירה ושאר מלאכות ב' סאים טפי הרי הוא מרבה כנגדן הרקדה הרבה פעמים באותן ג' סאים ומה זה ענין להך אבעיא דרבא או דהל"ל דממעט במלאכות הרבה כדי לרבות רק במלאכה אחת א"ו דסתמא דהש"ס ס"ל להא דר' ישמעאל כפשוטו דגם כשמביא מג' סאים נמי אינו מרקד אלא פעם אחת. וגם מג' סאי' אתי עשרון מובחר בהרקדה פעם אחת אלא דכי מייתי האי עשרון מה' סאים שביח טפי ומש"ה בחול מביא מה' סאים ובשבת מג' ורבנן ס"ל דגם מג' סאים שביח הרבה וא"צ יותר אפי' בחול ומ"מ גם בשבת אין פוחתי' ממנו או דנימא דגם לרבה נמי דאמר דבג' סאי' צריך לרקד הרבה פעמים מ"מ אינו עולה ריבוי ההרקדות לכמות העונה ריבוי המלאכות דב' סאים טפי ומש"ה הוא דאמרי' מוטב שירבה במלאכה אחת משום דלא נפיש מלאכתי' כולא האי משירבה במלאכות הרבה בב' סאים טפי דנפישא טפי בחשבון המלאכה ולאו משום שם מלאכה אחת ושמות מלאכות הרבה קאתי' עלה כמו שהבין הש"א בזה וכפמשכ"ל (בסי' א) עיי"ש ומש"ה קאמרי' דלר"י ממעט באכילה וקצירה וא"כ כיון דבהא דר"י אית בה משום ריבוי' במלאכה ש"מ דבריבוי' דגברי דדמי לה נמי הוי כריבוי' במלאכה:
אבל א"כ חזרה קושיא ראשונה למקומה דלפ"ז נלמד נמי דריבוי' בגברי אסור מדאורייתא דהא אמרת דדמי לדר"י ובדר"י הא אמרי' דאית בה ריבוי' באכילה וקצירה. וקשה איך נדחות משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים איסור של תורה וגם מהא דשבת דגבי אומן וכו' וכמו שהק' בש"א ויותר מזה יקשו עלינו דבריו של הרמ"א בעצמן שנשא ונתן בכל דבריו לדמות ריבוי' בגברי לריבויא באכילה ומתוך כך נתלבט להוכיח אריבוי' באכילה גופי' אי מותר בכדי או לאו ומתבאר מדבריו מפורש דאם ריבוי' באכילה אסור בכדי גם ריבוי' בגברי נמי אסור בכדי ואם ריבוי באכילה מותר גם בכדי ריבוי' בגברי נמי מותר ולא פירש לנו במה מצא מקום לדמות ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה לחוד ולא לריבוי' בקצירה דאסור לכ"ע. שהרי אם נימא דבהא דר' ישמעאל כשמביא מה' סאים ולא מג' סאים הוי מרבה במלאכה הרי הוא מרבה בין בקצירה ובין באכילה ואם נימא דאם יביא מג' סאים צריך לרבות בהרקדה הרבה פעמים העולות בחשבון מרובה כמו ריבוי המלאכות הרבה דה' סאים שאין מרקדם אלא פ"א א"כ אין כאן לא ריבוי בקצירה ולא באכילה אלא ריבוי שמות דמלאכות הרבה נגד שם אחד דמלאכה אחת וא"כ דבריו של הרמ"א תמוהים מחמת עצמם:
והנראה מכח זה דהרמ"א נמי נחות להא דמאי דמדמי' ריבוי' בגברי דרחס"ה להא דר' ישמעאל לאו משום דריבוי' בגברי נמי דמי לריבויא בקצירה כקוצר ה' סאים במקום ג' סאים דאיירי בה ר' ישמעאל דהא ליתי' משום דהא דר"י גופי' נמי לפום אוקימתא דרבה לא הוי ריבוי בקצירה כלל משום דאם מביא מג' סאים הרי הוא צריך לרבות במלאכת הרקדה הרבה פעמים שעולה כמספר המלאכות הרבות שנעשית בה' סאי' אבל אין בהם הרקדה רק פעם א' וא"כ גם אם יביא מה' סאי' נמי אין בזה ריבוי' בקצירה כלל אלא מרבה במלאכות הרבה שיש להם שמות מוחלקים ומש"ה אמרי' דמוטב שירבה במלאכת הרקדה לחוד הרבה פעמים שאין בה אלא שם אחד וריבוי' בגברי נמי להא דמי שאינו מרבה בקצירה אלא מרבה באנשים מוחלקים לחלק ביניהם אותה מלאכה מרובה שעושה אותה אדם אחד ואיסור שניהם אינו מדין תורה אלא מדרבנן לחוד ומש"ה נדחה משום פרסומי מילתא אלא דס"ל להרמ"א דריבויא באכילה נמי להני דמי וגם איסורא דידה ניחא אלא מדרבנן וכמו שכ' התוס' משום ה"ט. משום דכל עיקר מה שהקפידה עליו התורה בשבת הוא גוף המלאכה בעצמה ועיקרה כמו קציצת עוקץ מן המחובר ובישול הקדרה ושיעורן כגרוגרת אבל כך לי אם קוצץ עוקץ שיש בו גרוגרת א' וקדירה שאין בה אלא גרוגרת אחת כמו אלו יש בהם כמה גרוגרת אלא מפני שיש בזה שם ריבוי מ"מ אסרוהו חכמי' כמו שאסרו ריבוי במלאכות הרבה היכא שאפשר לרבות במלאכה אחת וריבוי באנשים הרבה היכא שאפשר לעשות ע"י איש אחד מלאכה מרובה ה"נ אסרו ריבוי בשיעורים הרבה היכי שאפשר נעשות בשיעור אחד או בשיעורים מעטים משום דבכולם עכ"פ איכא שם ריבוי וגם כמו שאסרו במלאכות הרבה מפני שהם שמות מוחלקים וכן באנשים הרבה מפני שהם גופים מוחלקים ומביאים לחטאות הרבה אם עשאן בשוגג בהעלם אחד. ה"נ אסרו להרבות בשיעורם מה"ט גופא משום שהם מביאים לחטאות הרבה אם היו מוחלקים לכמה עוקצים ובכמה קדרות מש"ה גם במקום שהתירה תורה אין לנו לרבות אותם בכדי מכח איסורא דרבנן וכיון דכולהו הני תלתא ריבוי מלאכות הרבה וריבוי גברי וריבוי בשיעורא קיימי בחד קינא וחד טעמי' לפום דעתי' דהרמ"א לכן השוה אותם בדין רבוי באכילה בכדי שאם נימא דריבוי' באכילה אסור גם לדידן דקיי"ל כחכמים דר"י ודרחס"ה. ה"נ ריבוי במלאכות הרבה וריבוי בגברי בכדי נמי אסור:
ולא שרו גבי עומר אלא משום דאית בהו טעמי' כי היכא דלתעבוד צורך מצוה כהלכתו ומשום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים הא לא"ה אסור אבל אי תימא דריבוי' באכילה בכדי נמי שרי צריך לומר דגם ריבוי במלאכות הרבה. וריבוי' בגברי בכדי נמי שרי ול"ל כלל הני חששא דר"י ודרחס"ה ונלמד ג"כ דלר' ישמעאל ולרחס"ה כיון דלדידהו בודאי ריבוי מלאכות הרבה וריבוייא בגברי אסור אפי' גבי עומר דאית בה טעמי להתירא כדאמרן וכ"ש דבכדי אסור. ממילא דלדידהו ריבוי' באכילה נמי אסור בכדי אפ"ת דלדידן שרי לגמרי ואפי' בכדי וזהו מה שכ' בסוף דבריו:
כשרוצה לנטות דלדידן ריבוי' באכילה בכדי נמי שרי והא דנקט דמש"ה אינו מביא שתים משום דמפשי בקצירה היינו לר' ישמעאל דחייש לריבוי מלאכה אבל לרבנן בכל ענין שרי ואפי' בכדי משום דלר"י ולרחס"ה דאסרי ריבוי' במלאכות הרבה וריבוי' בגברי גבי עומר פשיטא דריבוי' באכילה בכדי ודאי אסור ומכ"ז מתברר דעתי' דהרמ"א. דמדמי ריבוי' באכילה לריבוי במלאכות הרבה דפליגי בה ר' ישמעאל וחכמים וכפמש"כ דאל"כ מה זה ענין לריבוי' באכילה לתלותו בפלוגתא דרבנן ור' ישמעאל:
ואם תאמר הא תינח מאי דמדמי' רבוי' במלאכות ובגברי לריבוי באכילה בהאי צד דאם נימא דריבוי' באכילה שרי בכדי הה"נ ריבוי' במלאכות ובגברי נמי שרי אפי' בכדי שהרי בכולם יש בהם צד ריבוי אבל איך נלמוד איפכא דאי ריבוי' באכילה אסור בכדי גם לדידן דקיי"ל כרבנן דר"י ודרחס"ה הה"נ דריבוי במלאכות הרבה וריבוי' בגברי נמי אסירי בכדי ועד כאן לא קשרו רבנן גבי עומר אלא משום ה"ט דאמרן דילמא שאני ריבוי' באכילה שאם קוצץ עוקץ שיש בו ג' גרוגרת והוא א"צ אלא לשתים ויש לפניו עוקץ שאין בו שתים. וכן אם מבשל קדרה גדולה שיש בה כמה גרוגרת והוא א"נ אלא לקטנה הרי הוא מרבה באכילה מה שמוסיף בשיעורים ואינו ממעט עי"ז בשום צד מאלו הי' קוצץ העוקץ שאין בו אלא ב' גרוגרת. והקדירה הקטנה אבל בריבוי במלאכות הרבה ובריבוי בגברי כנגד מה שהוא מרבה באותן מלאכות הרבות והאנשים הרבים הרי הוא ממעט כנגדן במלאכה האחת שהיתה צריכה להעשות בשיעור מרובה וע"י איש אחד כל המלאכה כולה בזה אומר לך דנהי דבריבוי מלאכות וריבוי בגברי אינו מרבה בכמות המלאכה עצמה כלל מפני שהמיעוט שנעשה בהמלאכה האחת המרובה ובהמלאכה כולה שנעשית ע"י אדם אחד משווה כנגד רבוי הכמות הנעשה ע"י מלאכות הרבה ואנשים הרבה ועי"ז נעשה גוף המלאכה בכמותה בשיוי בלי שום ריבוי אבל אותו שם ריבוי שיש בשמות המלאכות הרבות ושמות האנשים הרבים אינו מתמעט ע"י מה שנתמעט גוף המלאכה בכמותה מהמלאכה האחת המרובה ומה שנעשה כולה ע"י אדם אחד שהם אינם אלא משווים כמות המלאכה לחוד להיות שווה אבל אותן ריבוי השמות דמלאכות הרבה ואנשים הרבה נשאר כמו שהוא והרי כבר אמרנו דלהרמ"א גם בריבוי באכילה אין בה אלא ריבוי שמות השיעורים לחוד אבל גוף ועצם המלאכה אינה אלא קציצת העוקץ ובישול הקדירה וכך לי אם אין בהן אלא גרוגרת א' שיעור הפחות במלאכת שבת כמו אם יש בה מאה שיעורים כמותה אלא דשם ריבוי איכא עלה. הואיל ואילו הוי מתחלק לכמה עוקצין ולכמה קדרות הי' כל שיעור מביא לחיוב בפ"ע וא"כ אי תימא דריבוי' באכילה אסור גם לדידן ממילא מוכח דגם ריבוי דמלאכות הרבה ובאנשים הרבה נמי אסור גם לרבנן ולא פליגי אלא גבי עומר משום ה"ט דאמרן אבל בכדי כולם אסורים:
ועדין יש מקום לשואל לשאול מנלי' להרמ"א לדמוי' מילתא למילתא ולהחליט דרבוי' באכילה לא הוי. אלא כמו ריבוי במלאכות הרבה ממלאכה אחת מרובה. וריבוי' באנשים מוחלקים לעשות אותה מלאכה מרובה בעצמה שנעשית כולה ע"י אדם אחד וממילא דאי ריבוי' באכילה אסור מדרבנן הה"נ ריבוי במלאכות הרבה וריבוי' בגברי נמי אסור בלא טעם. דילמא ריבוי' באכילה אלימא טפי ואעפ"י שקרבנו אותם אחד אל אחד בסברא הא גופי' קשה מנלי' הא להרמ"א:
בזה אני אימר דלמדה הרמ"א מהא דקאמר בש"ס. אאבעי' דרבא [אי ריבויא באכילה אלימא טפי או ריבוי' בקצירה] פשיטא דמג' מייתי' [משום דריבוי' בקצירה אלימא מריבוי' באכילה] דע"כ לא קאמר ר"י התם אלא דכי קא ממעט באכילה קא ממעט בקצירה אבל הכא דכי קא ממעט באכילה קא מפשי בקצירה ודאי ג' מייתי' וקשה טובא דמאי שיאטי' להא דר' ישמעאל דאמר דבשבת מייתי' מג' סאים ולא מה' סאים להך אבעי' דרבא דב' בשני עוקצי' וג' בעוקץ א' הי מייתי' וכו' שהרי עד כאן לא אבע"ל לרבא אלא בב' בשני עוקצי' וג' בעוקץ א' אי מייתי' מב' עוקצי' אע"ג דמרבה בקצירה ואל יביא מג' אע"ף שממעט בזה בקצירה כדי שלא ירבה באכילה או איפכא דחיישי' טפי לריבוי בקצירה אבל אם יש לפניו ב' בב' עוקצי' וב' בעוקץ א' לא אבע"ל כלל דפשיטא דאסור לקצוץ ב' עוקצי' ולרבות בקצירה בכדי והנה הא דר' ישמעאל כשמביא מה' סאים במקום שאפשר להביא מג' עוד גרע טפי מהא דדמי כאילו יש לפנינו ג' בג' עוקצים וקוצץ אותם כולם. והוא א"צ אלא לשנים שהוא מרבה בין באכילה בין בקצירה בכדי ומה להם ענין להך אבעי' דרבא ואע"ג דבאמת דחי לה הש"ס הכי קשה דקארי לי' מאי קארי לי' והיכי הוי ס"ד כלל למפשט מינה דאצטרך למימר דלא ויותר קשה מזו מאי דמשמע מהש"ס גם במסקנא לפי מאי דדחי לה כבר דמ"מ טעמי' דר"י גם לפי האמת נמי הוי משום ריבוי' באכילה דחייש לה אלא דאכתי לא שמעי' מינה דחייש נה אלא היכא שא"צ לרבות עי"ז בקצירה אבל במקום שאם יבוא לחוש שלא לרבות באכילה יצטרך להרבות עי"ז בקצירה. כהך אבעי' לא חייש לריבוי באכילה וקשה היכא אשכחן כלל לר"י דחייש לריבוי באכילה דילמא כולא טעמא דידי' אינו אלא משום ריבוי בקצירה לחוד דחייש לה אבל לריבוי באכילה לא חייש כלל ואפי' בכדי נמי שרי וכ"ש שאין דוחי' מפני' ריבוי בקצירה ונהי דבאמת ע"י מה שהוא חש למעט בקצירה ממעט ממילא גם באכילה בהא דר"י מיהו היכא אשכחן לר"י דחייש לה בכדי דניסוק אדעתין דאלים טובא וגם מריבוי בקצירה ולמפשט מיני' אבעי' דרבא. א"ו דריבוי' באכילה וריבוי במלאכות הרבה דשמות מוחלקים שווים הם וכסברתו של הרמ"א ובהכי תו א"ש דהש"ס אדמעיקרא קאי לפי מה דאוקי לה רבה דמג' סאים לא אתי אלא בטירחא דהרקדה הרבה פעמים ומה' אתי בלא טירחא ובהרקדה פ"א ומינה דר"י דחייש לריבוי מלאכות הרבה כנגד ריבוי דמלאכה אחת הרבה פעמים חייש נמי לריבוי' באכילה דבתרווייהו שם ריבוי איכא אע"פ שהם שווים בטורח מלאכה באמת וגם מביאים לפעמים לחילוק חטאות וכפמש"כ. יהוי ס"ד למידק מינה דאלים טובא ואפי' מריבוי בקצירה במקום שא"א לנו לחוש לשניהם כהך אבעי' דרבא ומש"ה קאמר דנהי דשמעי' דחיישי' לריבוי באכילה ג"כ. משום שם ריבוי דאית בה ומשום דמביא במקום אחר לחילוק חטאות מיהו ה"מ היכא דאפשר כמו התם. דלא מפשי עי"ז בקצירה כשאושש לריבוי שמות דמלאכות הרבה ואינו מרבה רק כנגדן במלאכה אחת דהרקדה. והא דקאמר ממעט לאו דוקא אלא כלומר שאינו מרבה במלאכה עי"ז כלל כמו בהא דרבא שאם יחוש למעט באכילה ולהביא ב' גרוגרת יצטרך להרבות בקצירה לקצוץ ג' עוקצי' ואם לא יחוש ויביא ג' נא יקצוץ אלא א' וא"ש נמי מה דקשה לן היאך הוי ס"ד למפשט מיני' אבעי' דרבא ולמידק מהא דר"י דריבוי' באכילה אלים טובא להכריע ולדחות ריבוי בקצירה שאין לו מקום כלל לכאורה אבל לפמש"כ א"ש משום דאי נימא דהך ריבוי במלאכה אחת דהרקדה עולה בחשבון בכמות יותר מאילו יביא מה' סאים וירבה באותן ב' סאי' העודפים במלאכות הרבה ומ"מ מביא מג' סאי' ומרקד הרבה פעמים כדי שלא לרבות במלאכות הרבה חלוקות השמות אפי' בשיעור פחות במלאכה משיעור מלאכת ההרקדה המרובה א"כ נפשוט שפיר אבעי' דרבא דגם ריבוי' דאכילה נמי דחי רבויא דקצירה כמו דהתם בדר"י דחי' משום ריבוי השמות דמלאכות נפרדות. לריבוי כמות המלאכה שעולה יותר במלאכה האחת דהרקדה דדמיא לריבוי בקצירה אבל באמת בדר"י נמי אין ריבוי השמות דוחה לריבוי המלאכה ממש. אלא היכא דשוני' במלאכה הוא דחיישי' גם לריבוי בשמות דמלאכות הרבה שלא לרבות בכדי וכפמשכ"ל (סי' א') עיי"ש והיינו מאי דקאמרי' ע"כ לא קאמר ר"י וכו' אבל הכא דכי קא ממעט באכילה קא מפשי בקצירה ג' מייתי' דריבוי' בקצירה דהיינו מלאכה ממש אלים טפי בין מריבוי' בשיעורא דהיינו באכילה ובין מריבוי דשמות הרבה דמלאכות נפרדות. ודו"ק היטב בכ"ז:
היוצא לנו מזה בדעתו של הרמ"א דריבוי' באכילה. וריבוי בשמות דמלאכות הרבה וריבוי' בגברי שלשתם שווים ולר' ישמעאל ולרחס"ה בודאי אסורים בכדי שהרי אסרו לה גם גבי עומר ריבויא במלאכות הרבה לר"י וריבוי' בגברי לרחס"ה ואע"ג דאית בהו טעמי להתירם משום שבח מצוה ופרסומי מילתא ואיסור כולם אינו אלא מדרבנן לחוד ומש"ה יש סברא להתירם כשיש איזו טעם בדבר כמו פרסומי מילתא מפני הבייתוסים. ולרבנן דפליגי אדר"י ודרחס"ה גבי עומר יש להסתפק בטעמם אי ל"ל כלל הני איסורי דריבוי' דמר ודמר וא"כ גם בכדי נמי שר' לדידהו כולהו הני ריבויא ואנן קיי"ל כוותייהו א"ד בעלמא נמי ס"ל לכולהו הני איסורי ובכדי אסור גם לדידהו ולא פליגי אדר"י ודרחס"ה. אלא משום ה"ט דשבח מצוה ופרסומי מילתא דאמרן. ונ"מ לענין מילה ודכותיה דלא שייכא שם ה"ט למשרינהו אי נימא דגם בכדי נמי שרי גם התם מותר ואי תימא דדווקא משום ה"ט אמרן הוא דשרו לה גבי עומר א"כ בעלמא היכא דלא שייך ה"ט הם אסורים ולכן תלה אותם הרמ"א בדינא ריבוי' באכילה בכדי דכפ"מ שדקדק תחלה מהש"ס דריבוי' אכילה בכדי פשיטא לן דאסור הה"נ ריבוי במלאכות הרבה וריבוי' בגברי נמי אסור וכפ"מ שדקדק אח"כ מהתוס' דבמילה שרי לרבוי' באכילה גם בכדי א"כ גם ריבוי' בגברי נמי שרי ולבסוף נסתפק גם בפקו"נ נמי דאפשר דגם בכדי נמי שרי והא דנקט הש"ס טעמא כי היכא דלא ניתי לרבוי' בקצירה לאו דוקא אלא משום רבותא דאבעי' דגם במקום שיבוא לרבות בקצירה אם יחוש למעט באכילה. נמי מספקא לי' דאכתי דילמא ריבויא באכילה אלים טפי. והא דנקט במסקנא דמפשי בקצירה מש"ה אינו מביא ב' היינו לר' ישמעאל דחייש לריבוי' כפמש"כ ונתבארו כל דבריו בלי שום גמגום:
ומה שהקשה עליו בש"א דאי תימא דריבוי' בגברי דמי לריבוי' בשיעורא א"כ לפי שיטתו של הר"ן בפ"ב דביצה דריבוי' באכילה אסור מן התורה הה"נ ריבוי' בגברי אסור מן התורה וא"כ קשה איך אפשר למשרי לה משום פרסומי מילתא כדי להוציא מהבייתוסים וכן קשה מהא דשבת גבי אומן דאמר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא ואי ריבוי' בגברי אסור מדאורייתא היאך מצי למימר הכי. ודאי לא קשה אליבא דהרמ"א דלא נחית לשיטתא דהר"ן דיחידאה הוא ולא מצינו לראשונים לבד מהר"ן שיאמרו כן. והרי גם בהאי איסורא דרבנן דריבויא באכילה בכדי נמי נסתפק כאן הרמ"א בתשובתו ודעתו נוטה דשרי לגמרי. ויתבאר לפננו בס"ד ועכ"פ שיהא אסור מן התורה ריבוי' באכילה לא עלתה על דעתו כלל וא"כ גם ריבוי' בגברי נמי אפ"ת דאסור מיהו אין איסורו אלא מדרבנן אבל להר"ן דס"ל דריבוי' באכילה אסור מן התורה פשוט הדבר דלדידי' לא דמי כלל ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה שהרי ריבוי' בגברי ודאי אין איסורו אלא מדרבנן אפ"ת דאסור בכדי. שהרי יש סברא להתירו משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים וכדמוכח גם מהא דשבת. א"ו דלהר"ן ליתי' להאי סברא דהרמ"א דמדמי ריבוי' באכילה לריבוי' בגברי וריבוי במלאכות הרבה דשמות מוחלקים כפמש"כ וזה ברור:
ברם כד דייקי' בהאי מילתא אנהרינהו לעיינן מן שמיא למחזי דמה שדימה הרמ"א ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה ולמדה ממאי דקאמר בש"ס דר' ישמעאל ורחס"ה אמרו דבר אחד. דבר ד' בפיו אמת משה אמת ותורתו אמת ואין אנו צריכים כלל למה שכתבנו דדמוי' מדמי לה מסברא כפ"מ שהארכנו בזה לעיל אלא הדברים ברורים כשמש. עד שאני תמה ארב גוברי' דהגאון בעל ש"א שלא עמד ע"ז ודחה את דבריו לגמרי כלאחר יד. דלפי אוקימתא דרבה בטעמי' דר' ישמעאל משום דבג' סאים לא אתי מינייהו עשרון סולת מובחר אלא בטירחא דהיינו בהרקדה הרבה פעמים ובה' סאים אתי שלא בטירחא בהרקדה פעם אחת א"כ אין כאן ריבוי מלאכה כלל כשמביא מב' סאים. משום שאעפ"י שהוא מרבה בקצירה וזריי' וברירה וכו' באותן ב' סאים העודפים מ"מ הרי הוא ממעט כנגד זה ממלאכת ההרקדה שאילו הי' מביא מג' סאי' הי' צריך לרקד הרבה פעמים ועכשיו א"צ לרקד אלא פעם א' ואותו מיעוט מכמות המלאכה אחת דהרקדה עולה בכמות כנגד ריבוי המלאכות הרבה שהוא עושה בב' סאים היתרים אלא דאע"פ ששניהם שווים בכמות המלאכה מ"מ חייש ר"י ואמר דמוטב שירבה במלאכה אחת הרבה פעמים ואל ירבה במלאכות הרבה שמוחלקי' בשמות וריבוי בגברי נמי להא הוא דמדמי' לה. משום דגם שם אינו מרבה במלאכה כלל כשהיא נעשית ע"י אנשים הרבה אלא אותה כמות המלאכה שנעשית ע"י אחד מתחלקת לאנשים הרבה לכאו"א חלק ממנה אלא דאמרי' בהא נמי מוטב שיעשה ע"י איש א' ולא יעשה ע"י אנשים הרבה ותרווייהו שווי' להדדי אבל איך נשווה אותם לריבוי' באכילה שכשקוצץ עוקץ שיש בו ג' גרוגרת. ויש לפניו אחר שאין בו אלא ב' והוא א"צ אלא לב' וכן כשא"צ לבשל אלא קדרה קטנה והוא מבשל תחתי' קדרה גדולה הרי הוא מרבה במלאכה אחת שלא לצורך החולה שהרי ע"י אותו ריבוי' דאכילה אינו ממעט כנגדו בשום דבר אלו דבריו ואני תמה אטו כשמביא מה' סאים עשרון סולת ואפשר לו להביאו מג' סאים מי לית בה ריבויא באכילה. שהרי אעפ"י שאם הי' מביאו מג' סאים הי' צריך לרקדו הרבה פעמים שהי' עולה בכמות המלאכה כמו כמות המלאכה שעולה מכל המלאכות הנפרדות שהוא עושה באותן ב' סאות היתרות ועי"ז ה"ל כאלו הם שווים במלאכה. הא לא מהני אלא למשקל מינה הך ריבוי' דקצירה דאית בה כשמביא מה' סאים ועושה אותם כאלו הם שווים אבל ריבוי' באכילה ודאי אכתי אית בה שהרי כל מה שנקצר לבד העשרון שמוציאים ממנו לצורך גבוה נשאר לצורך הדיוט כדתנן במנחות שם (דס"ו) נתנוהו לרחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון וכו' והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וכו' וא"כ אילו הי' מביא רק מג' סאים והי' מרקדו הרבה פעמים עד שהי' מוציא ממנו עשרון לגבוה לא היה נשאר לצורך הדיוט אלא ג' סאים פחות עשרון ועכשיו נשאר לצורך הדיוט ה' סאים פחות עשרון ודומה לחולה שאנו צריכי' לו לגרוגרת אחת ויש לפנינו ב' עוקצי' בא' יש בו ג' גרוגרת ובא' יש בו ה' דאסור לו להביא אותו עוקץ שיש בו ה' שישאר שלא לצורך החולה ד' גרוגרת. אלא שיביא אותו עוקץ שאין בו אלא ג' גרוגרת כדי שלא ישאר לצורך הדיוט אלא בב' גרוגרת משום דהוי מרבה באכילה בכדי ואילו הי' אפשר שלא יביא אלא עוקץ שיש בו גרוגרת א' הי' אסור להביא אחר שיש בו יותר כלל וה"נ גבי עומר להא דמי שאלו הי' אפשר להביא רק עשרון אחד לא הי' רשאי לקצור כלל יותר ועכשיו שא"א בפחות מג' סאים. כדי שאחר ההרקדת הרבה פעמים יבוא ממנו עשרון מובחר שרי בהכי אבל להביא מה' סאים אעפ"י שימעט כנגד זה בהרקדה ולא יהא צריך לרקד אלא פעם א' שאינו עולה עי"ז בכמות המלאכה יותר מכמות המלאכה מאילו יביא מג' סאים וירקד הרבה פעמים אכתי נהי דאין כאן עי"ז ריבוי בקצירה כשמביא מה' סאים ריבוי באכילה מיהא הוי שהרי מרבה להביא אוכל לצורך הדיוט ואי אמרת ריבוי באכילה בכדי אסור ה"נ ודאי אסור מה"ט ואי אתה יכול להתירו אלא אם ריבוי המלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים דג' סאים עולה בכמות יותר מכמות המלאכות הרבה דב' סאים היתרים ואז לפי מה דמסיק למפשט אבעי' דרבא דריבוי' בקצירה אלים טפי מריבוי' דאכילה. וג' בעוקץ אחד וב' בב' עוקצי' ג' מייתי' כי היכא דלמעט בקצירה ה"נ הי' מותר לקצור מה' סאים אבל כל זמן שהם שווים ודאי אסור אי תימא דריבוי' באכילה אסור. ולא עוד אלא דיש מקום לומר דהאי ריבוי' באכילה דהכא גרע טפי משום דאם לא יביא אלא מג' סאים אעפ"י שהוא מרבה בהרקדה הרבה פעמים הרי כל ריבוי אותן מלאכות דהרקדה אינו מועיל ומשביח אלא חלקו של גבוה שהוא העשרון סולת המובחר שמוציא ממני אבל מה שנשאר לחלקו של הדיוט מאותן הנ' סאים. עוד מגרע גרעי ע"י אותו ריבוי ההרקדה שנשאר בהם הקמח הגרוע עם הסובין והמורסן וכל סולת שבהם יוציא מהם ע"י ריבוי ההרקדה. אבל מה שמרבה בקצירה וזריי' וטחינה באותן הב' סאים היתרים. מרבה עי"ז מלאכות לצורך הדיוט שישארו להדיוט טפי וא"כ הוי ריבוי' באכילה בודאי בהא דר"י וכיון דחזי' דהש"ס מדמי הא דרחס"ה דהוי ריבוי' בגברי והא דר' ישמעאל להדדי ש"מ דגם ריבוי' בגברי נמי הוי כמו ריבוי באכילה וזה ברור כשמש בצהרים:
ולפ"ז צריכים אנו לומר הא דקאמרי' בטעמא דר"י דמש"ה מביא מג' סאי' בטירחא דהיינו בהרקדה הרבה פעמים ולא מה' סאים בלא טירחא בהרקדה פ"ה דמרבה במלאכות הרבה לא דזה הטעם הוא שגורם להביא מג' סאים ולא מה' כדי שיהיה הריבוי במלאכה אחת ולא במלאכות הרבה דהא בלא"ה נמי עדיף טפי להביא מג' סאים ולא מה' כדי שלא ירבה באכילה מה שאינו לצורך גבוה אלא משום שהוצרך לומר דמג' סאים לא אתי אלא מטירחא דלא שביח מילתא כולא האי ומש"ה בחול מביא מה' סאים שיבוא מהם עשרון בלא טירחא דשכיח מילתא טפי וממילא הוצרך לומר דמג' סאים הוא צריך לרקד הרבה פעמים ומה' א"צ לרקד אלא פ"א ומש"ה נקט נמי לישנא דבשבת מביא מג' סאים ולא מה' דשביח מילתא טפי שא"צ לרקד אלא פ"א משום דמוטב שירבה במלאכה א' דג' סאים ואל ירבה במלאכות הרבה דב' סאים טפי:
אבל האי מוטב לאו משום הכי גופא הוא דהוי אלא משום ריבוי' באכילה דאמרן [גם משום דאי לאו ריבוי המלאכות הרבה שיש כשקוצר ב' סאים טפי בקצירה וזריי' וברירה וכו':
אלא אלו לא היתה בזה אלא קצירה לחוד ב' סאים טפי לא הוי מהני לן טעמא דריבוי' באכילה לחוד מה שיש בזה כשקוצר ה' סאים נגד אם יקצור ג' סאים בב' סאים טפי שלא לצורך גבוה כדי שיביא מג' ולא מה' משום דנהי דכשמביא מה' סאים איכא ריבוי' באכילה מה שנשאר ב' סאים טפי שאין בהם צורך גבוה אבל כנגד זה הא איכא בג' סאים ריבוי דהרקדה הרבה פעמים שעולה בכמות מלאכה יותר מכמות מלאכה דקצירה ב' סאים טפי וא"כ היינו אבעי' דרבא בריבוי באכילה וריבוי בקצירה הי מינייהו עדיף דמסקי' דריבויא בקצירה עדיף. וא"כ הכא ריבוי כמות המלאכה דהרקדה דג' סאים אלים ומכריע ריבוי אכילה בב' סאים טפי דה' סאים ומביא מה' סאים. אבל ע"י מה שיש ריבוי מלאכות הרבה בהני ב' סאים היתרים קצירה וזריי' וכו' ממילא עולים גם בכמות המלאכה כריבוי כמות המלא כה דהרקדה הרבה פעמים ושניהם שוי' וא"כ כשמביא מה' סאים שנתוסף עי"ז גם ריבוי' באכילה. הוי ליה תו ריבויא באכילה בכדי דאסור):
ובהכי מתפרש כשמלה ממילא הא דקאמר בש"ס אאבעי' דרבא פשיטא דמג' מייתי' דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דכי קא ממעט באכילה ממעט בקצירה וכו' וקשה ג"כ מאי שיאטי' דאבעי' דרבא אבל לפי דרכו של הרמ"א א"ש משום דמהא דר' ישמעאל ודאי שמעי' דחייש לריבוי באכילה ומש"ה נקט הכא לאבעי' דידי'. אי אלים נמי למדחי ריבוי' בקצירה אי לאו וגם א"ש נמי מה דהוי ס"ד למפשט מיני' אבעי' דרבא:
דריבויא באכילה אלים נמי מריבוי בקצירה למרחיי' היכא כאלו צריכים לדחות א' מהם. משום דהוי ס"ד דריבוי ההרקדה הרבה פעמים דג' סאים. עולות יותר בכמות מריבוי המלאכות הרבה דב' סאים טפי ומ"מ עבדי' ריבוי ההרקדה אע"ג דמפשי במלאכה כדי שלא ירבה באכילה מה שישאר מזה שאין בו צורך לגבוה וש"מ דריבוי באכילה אלים מריבוי' בקצירה ודחי לה דליתי' אלא כי קא ממעט באכילה בג' סאים ממעט נמי בקצירה. כלומר שאינו מרבה בה וכפ"מ שכתבנו לעיל רק בדרך יותר פשוט ומבורר באופן שעולה הכל יפה כמין חומר:
ולפום האי פירושא אזדא לה נמי מה שהוכחנו לעיל (סי' א') לענין חולה שאנו צריכים להאכילו דברי' אסורים כמה זתים ויש בידנו להאכילו הכל מאיסור אחד הו מאיסורים חלוקים דאסור לנו להאכילו מאיסורים חלוקים משום דמוטב שירבה באיסור א' כמה זתים דהוי שם אחד ואל ירבה באיסורי' הרבה דשמות מוחלקי' ולמדנו מזו דר' ישמעאל דקאמר נמי מוטב שירבה במלאכה אחת וכו' מה"ט:
ולפ"מ שלמדנו מדעתו של הרמ"א ליתא להאי ראי' דבדר"י טעמא אחרינא הוי ולאו מן השם הוא מאי דקאמרי' האי מוטב אלא משום דמרבה באכילה ב' סאים טפי מה שאינו לצורך גבוה ולמדנו עוד לענין מה שנסתפקנו לענין חולה שאנו צריכים להאכילו סולת שיעור ידוע ואין תבואה קצורה לפנינו וצריכים לקצרו ולזרתו וכו' מן המחובר ואפשר להביאו משיעור קטון בקצירה ולרבות בהרקדה הרבה פעמים או משיעור גדול שלא נצטרך לרקד אלא פעם אחת וכהא דעומר שאא"צ לאסרו משום ריבוי מלאכות הרבה לחוד אלא דקאי' בדעדיפא מינה שהוא מרבה באכילה שלא לצורך החולה אם ירבה בקצירה והא ריבוי' באכילה ס"ל להפוסקי' דאסור גם לדידן ולשי' הר"ן איסורו מדין תורה וכ"ז ברור:
מיהו גם אם יהי' דחוק עלינו לפרש לישנא דהש"ס דמנחו' בהאי מוטב שירבה במלאכה א' ואל ירבה במלאכות הרבה דהוא רק משום ריבוי' באכילה אבל לריבוי במלאכות הרבה לא איכפת לן כלל אלא נידוק מינה דחיישי' לריבוי מלאכות הרבה דשמות מוחלקים וכפ"מ שהוא בדעתו של הש"א. מ"מ בזה בע"כ דבריו של הרמ"א קיימים דריבוי' בגברי דרחס"ה דמי לריבוי' באכילה ג"כ שהרי הש"ס מדמי לה להא דר"י והתם ודאי אית בה ריבוי' באכילה ג"כ דהא קושטא מיהו הכי הוי ואין אנו יכולים להכחישו וא"כ גם אם נאמר דר"י חייש גם לריבוי מלאכות הרבה דשמות מוחלקים שיש בזה כשקוצר ה' סאים הא אית בזה תרתי לגריעותא ריבוי' באכילה וריבוי' במלאכות הרבה וא"כ תידוק מינה דריבוי' בגברי דרחס"ה אלים טובא ושקול כנגד הני תרי ריבוי דאכילה ודמלאכות הרבה דאי לאו הכי הוי מדחי לה הש"ס בהכי דלא דמי להדדי ור"י לית לי' דרחס"ה כדדחי לה בגוונא אחרית' משום דבדרחס"ה איכא פרסומי מילתא. ועכ"פ דמיונו של הרמ"א לריבוי' בגברי ריבוי' באכילה מוכרח באין לנטות ממנו ימין ושמאל וזה ברור מיהו גם לפ"ז לא יקשה עלינו הא דלא קא מדחי הש"ס גבי אבעי' דרבא דע"כ לא קאמר ר"י אלא דכי קא ממעט באכילה ממעט נמי בשמות הרבה דמלאכות נפרדות אבל בהא דרבא דלית בה אלא מיעוטא באכילה לחוד לא קאמר דהא לק"מ שאם הי' אומר כן הי' במשמע דבהא דר"י כיון דאית בה הני תרתי מיעוטא באכילה ומיעוטא דמלאכות הרבה אע"ג דמפשי בקצירה כנגדן נמי שרי כמו אם ריבוי' דהרקדה הרבה פעמים עולה בכמות יותר מכל המלאכות הרבה ביחד דב' סאים טפי דמ"מ חיישי' טפי לריבוי' דאכילה ודמלאכות הרבה דהוי תרתי נגד חדא דריבוי' במלאכה ובאמת הא ליתי' דהא הני תרתי ריבוי' לא הוו אלא מדרבנן כפמשכ"ל אבל ריבויא במלאכה הא הוי דאורייתא מש"ה נקט הש"ס קושטא דמילתא דבהא דר"י כי קא ממעט באכילה ממעט נמי בקצירה כלומר דלא מפשי מיהת בקצירה וכפמשכ"ל ודו"ק:
ומה שיש לדקדק לפ"ז לשיטתו דהר"ן בפ"ב דביצה דריבוי' באכילה דאורייתא וא"כ בהא דר"י דאית בה ריבוי' באכילה נמי אסור דאורייתא וא"כ כיון דהש"ס מדמי הא דר"י ודרחס"ה להדדי ע"כ צריך לומר דגם ריבוי' בגברא אסור דאורייתא וא"כ חוזרת ומתגלגלת על הר"ן אותה קושיא בעצמה שהקשה הש"א על הרמ"א דאיך נתיר איסור תורה משום פרסומי מילתא להוציא מדעת הבייתוסים וכן מהא דשבת דקאמר אומן אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה וקשה כיון דלרבוי' בגברי אסור מן התורה כ"ז יתבאר לפנינו בס"ד ועכשיו נשוב למאי דקמן גבי מילה.
תבנא לדיננא דמתבאר מדברי של הרמ"א דריבוי' בגברי וריבויא באכילה שניהם שוים וא"כ אי נימא דבריבוי' באכילה קיי"ל דאסור בכדי הה"נ בריבוי' בגברי נמי אסור בכדי ואע"ג דבעומר קיי"ל דריבויא בגברי שרי היינו ע"כ משום טעמא דפרסומי מילתא אבל בכדי לא שרי' לה ומשום דאיסור שניהם אינו אלא מדרבנן מש"ה הם נדחי' כשיש איזו טעם בדבר ודלא כהש"א דס"ל דריבויא באכילה חמור מפני שהוא מוסיף במלאכה בשיעורי' ואינו ממעט כנגד זה כלל אבל בריבוי בגברי מה שהוא מוסיף באנשים העושים במלאכה הוא ממעט כנגדן מהמלאכה מרובה שהיתה נעשית כולה באדם אחד דהא ליתי' משום דנהי דכמות המלאכה אינה מתוספת אלא מתחלקת מא' להרבה אבל האי ריבוי' בגברי הוי ריבוי כמו ריבוי באכילה דהא מוכח להדיא מהש"ס דמדמי הא דר"י ודרחס"ה להדדי והרי בהא דר"י ודאי אית בה ריבוי' באכילה כדאמרן וא"כ ש"מ דריבוי' בגברי אלים כמו ריבוי' באכילה ואי ריבוי' באכילה אסור לדידן ה"נ ריבוי' בגברי:
איברא דבריבוי' באכילה גופי' מספקא לי' להרמ"א אי אסור בכדי או לאו ולא העלה דבר ברור ואחר שדקדק מהש"ס דמנחות דאסור וכן ממשמעות דברי התוס' שם ד"ה שתיים מייתי' דדוקא ביו"ט דקיל לא חיישי' לריבוי' באכילה אבל בשבת דחמור אסור חזר ודחה זה ואמר דמהתוס' אין ראי' כלל דס"ל הכי לפי האמת אלא אפשר דלא כתבו כן אלא לפי הה"א דאבעי' דהוי ס"ל דריבוי' באכילה אלים טובא למדחי גם ריבוי' בקצירה ולא מצי למפשט מהא דשרי' ביו"ט ריבוי' באכילה משום דשאני יו"ט דקיל אבל בשבת דחמיר לא אבל לפי המסקנא דריבוי' באכילה לא אלים אפשר דגם בשבת נמי שרי לגמרי והביא הוכחה לזה ג"כ מסוף דברי התוס' שם שכתבו דהא דאמרי' בעירובין (דס"ז) גבי ינוקא דאשתפוך חמימי וא"ל דניחום אגב אמי' דאפי' אם נפרש שהוא ע"י ישראל נמי ניחא דהא לית בה אלא איסורא דרבנן ובמקום מילה דהיא גופי' דחי' שבת לא גזרו וא"כ מאחר דשרי להרבות במילה באכילה כצ"ל ולא כפי' שהוא לפנינו במלאכה] הה"נ בתרי גברי נמי שרי ואעפ"י דשם מתחילה כ' התוס' דאיירי ע"י נכרי מ"מ נראה דלדינא לא פליגי עם מה שכתבו בסוף דבריהם וא"כ במילה עכ"פ שרי וסיים עוד דאפשר דגם גבי חולה נמי שרי לרבות באכילה ואפי' בכדי ומה שדקדק תחלה מהש"ס דאסור מדלא נקט בהאבעי' אלא ב' בב' עוקצין וג' בחד עוקץ שאם ימעט באכילה ירבה עי"כ בקצירה ומשמע הא ב' בעוקץ א' וג' בעוקץ אחד דאם יבוא ג' ירבה באכילה בכדי פשיטא לי' דאסור דחה זה דאפשר דנקט בכה"ג דב' בב' עוקצין לרבותא דאבעי' באותו צד שאנו אומרים דלריבוי' באכילה אלים טובא למדחי גם ריבוי בקצירה אבל לפי המסקנא דריבוי' באכילה לא דחי לריבוי' בקצירה אפשר דלא חיישי' לה כלל ואפי' בכדי נמי שרי ומאי דנקט גם במסקנא ע"כ לא קאמר ר"י וכו' אבל הכי דכי ממעט באכילה מפשי בקצירה לא ומשמע דהא בכדי אסור היינו דוקא לר"י דחייש לריבוי באכילה אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו יש לומר דבכל ענין נמי שרי ואפי' בכדי:
והנה מאי דמספקא לי' הכא להרמ"א בריבוי' באכילה לגבי חולה בכדי אי אסור או לאו מפשט פשיטא ליה להמחבר בש"ע א"ח (סי' שכח סט"ז) דאסור שהרי כתב שם חולה שאמדוהו לב' גרוגרת ויש לפננו ב' בעוקץ א' וג' בעוקץ א' אסור לו לקצוץ העוקץ שיש בו ג' דמרבה באכילה בכדי אלא קוצץ העוקץ שיש בו ב' ובב"י הביא זה מהרשב"א והרא"ש והר"ן עיי"ש וגם הרמ"א לא נחלק עליו שם אלא עוד הוסיף עליו דברים מהמרדכי עיי"ש וכנראה דאודוי' קא מודה ליה וא"כ ודאי לא שבקי' פשיטותא דמהמחבר משום ספיקו של הרמ"א בתשובתו ובפרט דכפי הנראה מדבריו שם לדידי' נמי אסור וע' בתשובת נחלת שבעה (סי' ב) וביד מלאכי כללי הש"ע והרמ"א (אות ך) ובגוף משאו ומתנו בהאי דינא דריבויא באכילה לגבי חולה במה שכתב כאן בתשובתו ניחד לזה מקום בפ"ע לפנינו בס"ד ועכשיו נדבר רק בנוגע לגבי מילה מאי דמשמע מדבריו דמוכיח מסוף דברי התוס' דמנחות דכתבו דבמקום מילה דהיא גופא דחי' שבת לא גזרו דלפ"ז מאחר דשרי במילה להרבות באכילה הה"נ לרבוי' בגברי נמי שרי. וכנראה דהבין מסוף דברי התוס' שם דבמילה שרי לרבוי' באכילה גם בשבת ובמחכ"ת הרבה לא דק בזה כלל ולפום ריהטא הוא דכתב הכי דמלבד דהתוס' לא נתכוונו לזה כלל עוד א"א לאומרו כלל ואין הפה יכול לדבר כלל ריבוי' באכילה גבי מילה דלא שייכא כלל גבה וא"כ איך נלמד לריבוי' בגברי גבי מילה דשרי אפי' בכדי משום דדמי לריבוי' באכילה כמש"כ הרמ"א ודברי התוס' מבוארים היטב שלא כתבו אלא לגבי ריבוי' באכילה דחולה דאע"ג דאסור בשבת ה"מ שלא לצורך כהך אבעי' דרבא אבל לצורך מילה שיש באותו שבת ואם לא נרבה באכילה אצל החולה שיהא בהם גם לצורך המילה תדחה המילה לבתר שבת. לפי מה דקיי"ל בשבת (דק"ל) דאע"ג דמילה עצמה דוחה שבת מכשירי מילה כיון דאפשר לעשותן מע"ש אין דוחי' את השבת. וכהאי ינוקא דאשתפוך חמימי שאם לא נתיר להרבות בחמי' אגב אמי' שהיא חולה תדחה המילה לאחר שבת שהרי אסור להחם בשביל התינוק כיון דהוי מכשירים שאפשר לעשותן קודם השבת בכה"ג שרי' לרבוי' באכילה אצל אמו שהיא חולה בשביל המילה שלא תדחה משום דבמקום מילה דהיא גופא דחי' שבת גם במכשירי' דלא דחו שבת לא גזרו על ריבויא באכילה דחולה שיהי' לו מזה הריבוי מכשירי מילה וטעם הדבר משום דריבוי' בשיעורא דהיינו באכילה אינו אלא מדרבנן ומש"ה אע"ג דבכדי אסור לצורך מילה שרי וכמו דאמרי' הכי גבי ריבוי' בגברי דכיון דלא הוי אלא מדרבנן שרו לה משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים הרי דבריהם ברור מיללו דלא איירו אלא בריבוי' באכילה גבי חולה דהיינו אמי' דינוקא ולא בריבוי' דאכילה גבי מילה דלא שייכא כלל וגם ריבוי' באכילה בכדי גבי חולה מתברר מפורש מדבריהם דאסור ולא התירוהו אלא לצורך מכשירי מילה שלא תדחה עי"ז לאחר שבת וכיון דגופה דמילה דחי' שבת בפ"ע גם מכשירים אהנו להתיר לרבות באכילה גבי חולה בשבילם וממילא דגם גבי מילה נמי אילו הי' שייך גבה ריבוי' באכילה הי' נמי אסור בכדי כמו בחולה וא"כ ריבוי' בגברי דשייך גבה וכבר למדנו מהש"ס דדמיא לריבוי' באכילה אסור גם גבי מילה ודלא כהרמ"א:
באופן דמדבריו דהרמ"א גופי' בתשובתו מתבאר לנו היפך דעתו שם מפני שזה למדנו בבירור מדבריו דריבוי' בגברי וריבוי' באכילה שניהם שווים ודבריו מוכרחים חזקים כצור אין לזוז מהם אלא שהוא נוטה לצדד להתיר גם ריבוי' באכילה גופי' ואפי' בכדי וזה כבר נתבאר לנו בטול דבריו האחרונים מהש"ע וממשמעות דעתו שם דלא כמו שכתב בתשובתו. אלא דריבוי' באכילה ודאי אסור בכדי גבי חולה וגם מה שכ' בסוף דבריו דמהתוס' דמנחות מוכח דבמילה שרי ריבוי' באכילה בכדי וא"כ הה"נ ריבוי' בגברי שרי בכדי כבר בררנו דליתי' ובמילה לא משכח' כלל ריבוי' באכילה דלא אפשר ולא שייכא גבה כלל ודברי התוס' שכתב להוכיח זה אין להם ענין כלל להא ואילו הוי משכח"ל ריבוי באכילה גבי מילה אה"נ שהי' אסיר כמו גבי חולה דמהכ"ת נחלק ביניהם וא"כ ריבוי' בגברי דמשכח"ל גבי מילה ודאי אסור כמו ריבוי' באכילה גבי חולה וא"כ מתברר לנו דאסור למול בשבת ע"י ב' מוהלים כיון דאפשר בחד וע' לקמן סי' ה':
ומ"מ אעפ"י שלמדנו מדבריו של הרמ"א דמדמי ריבוי' בגברי לריבוי' בשיעורא דהיינו באכילה מהא דקאמר בש"ס דר"י ורחס"ה אמרו דבר אחד להחמיר עי"ז במילה בריבוי' בגברי דכיון שמצינו בש"ע לגבי חולה דריבוי' באכילה בכדי אסור הה"נ לריבוי' בגברי דדמי לה אבל לפי דרכו של הש"א דהא דמדמי' דר"י ודרחס"ה להדדי אינו אלא לריבוי' במלאכות הרבה נגד מלאכה אחת וגם הא גופא לא נדע אי אסור לדידן בכדי ודוקא בעומר שרי משום דאית בה טעמא דשביח מילתא טפי כשמביא מיותר א"ד בכל גונא שרי לדידן יש בזה להקל מ"מ למדנו גם להקל לפי דרכו של הרמ"א לענין ריבוי' בגברי במילה ביו"ט:
אע"ג דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הא לכל מילי זה וזה שווי' וגם נענין מילה שלא בזמנה נמי כמו שאינו דוחה שבת אינו דוחה יו"ט וכדאיתא בשבת (דקל"ז) מ"מ לענין ריבוי' בגברי אע"ג דבשבת אסור משום דדמי לריבוי באכילה ביו"ט מיהא שרי דהא ריבוי' באכילה גופיה נמי שרי ביו"ט באוכל נפש כדתניא בפ"ב דביצה (די"ז) והרי התוספות דמנחות דימו חולה לאוכל נפש גבי יו"ט וכמו דבאוכל נפש שרי ריבויא באכילה הה"נ בחולה נמי שרי וחילקו בין יו"ט דקיל דהוי באיסור לאו ובין שבת דחמיר באיסור סקילה וטעם הדבר משום דריבוי' באכילה אין איסורו אלא מדרבנן מש"ה לא דמי יו"ט לשבת וכדאמרינן כה"ג ביבמות פרק חרש (דקי"ד) שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן וא"כ הה"נ ריבוי' בגברי דדמי לה כדמוכח מהש"ס ואסור נמי מדרבנן וה"מ בשבת דחמיר ולא ביו"ט דקיל וכ"ז לפי דרכו של הרמ"א דמדמי' בש"ס ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה אבל לפי דרכו של הש"א דמדמי' ריבוי' בגברי לריבוי במלאכות הרבה נפרדות נגד מלאכה אחת הרבה פעמים. לא נדע בריבוי' בגברי אם יש להקל בה ביו"ט יותר מבשבת דאין לנו ממה שנלמדנה ולא מצינו בזה שום קולא ביו"ט שהרי ביו"ט ליתי' כלל להאי דינא דריבוי במלאכות הרבה נפרדות נגד הרבה פעמים במלאכה אחת ולא שייכא גבה שהרי קיי"ל במכות (דכ"א) חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט וא"כ מאין נדע ללמוד לריבוי' בגברי להקל ביו"ט ואין לומר דהיא הנותנת ומכאן גופא נלמוד להקל בריבוי' בגברי ביו"ט כיון שמתבאר מהש"ס דריבוי בגברי דמי' לריבוי במלאכות הרבה נגד מלאכה אחת הרבה פעמים. וכיון דביו"ט אין חילוק מלאכות וליתא גבה האי חומרא דריבוי' במלאכות הרבה גם ריבוי' בגברי נמי ליתא גבה. הא בורכא דאטו מי מדמי' ריבוי' בגברי לריבוי במלאכות הרבה גבי יו"ט דאין שם חילוק מלאכות כלל הא אנן לריבוי' במלאכות הרבה דשבת מדמי' לה שיש בה חילוק מלאכות ואסור וא"כ ביו"ט נמי נהי דריבויא במלאכות ליתא גבה משום דלא שייכא שאין בה חילוק מלאכות שנחמיר בהם יותר מבמלאכה אחת ריבוי בגברי דשייכא גם ביו"ט כמו בשבת שהרי גופין מוחלקין למלקות לעולם אימא לך דאסור גם ביו"ט דאיסור לאו כמו בשבת דאיסור סקילה:
ברם דגם לפי דרכו של הש"א דלא מדמי' ריבוי' בגברי לריבוי' באכילה מ"מ יש ללמוד דריבוי' בגברי ביו"ט דקיל שרי לפי מה שדימו בתוספות חולה למלאכת אוכל נפש גבי יו"ט והרי מעשים בכל יום דגבי אוכל נפש ביו"ט לא חיישי' לריבוי' בגברי כללי דהא לגבי שבת תניא בפ"ד דביצה (דל"ד) אחד נותן את האור ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן לתוכו תבלין ואחד מגיס כולן חייבים ואלו ביו"ט כה"ג אנו עושים כל המלאכות ע"י כמה ב"א וכיון שלמדו התוספות דמנחות לגבי חולה מאוכל נפש דיו"ט לענין ריבוי' באכילה ה"נ נלמוד אנן לענין ריבוי' בגברי גבי מילה ביו"ט מאוכל נפש דלא חיישינן לה:
אלא דלפ"ז לכאורה יש לנו ללמוד דגם בשבת שרי לרבוי' בגברי גבי מילה כיון דשרי ביו"ט ותנן בפ"ק דמגילה (ד"ו) ובביצה (דל"ז) אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ואי איתא דריבוי' בגברי גבי מילה שרי ביו"ט ואסור בשבת הא איכא נמי הא כמו דהוי שם הש"ס בביצה מהא דתנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת עיי"ש וכן דקדק הש"א מכח זה לפי שיטת הר"ן ג"כ באופן זה עיי"ש. אבל אותה קושיא בעצמה קשה ג"כ לפי שיטת התוספות דמנחות שכ' לענין ריבוי' באכילה דאסור בשבת דחמיר ושרי ביו"ט דקיל וקשיין הני מתני' לדידהו בשלמא לשיטת הר"ן דמחלק בין אוכל נפש דיו"ט דהותרה ובין חולה שאינה אלא דחוי' לק"מ דבחולה באמת אסור ביו"ט כמו בשבת. והא דשרי ריבוי' באכילה באוכל נפש כבר הוי בכלל מאי דתנן אלא אוכל נפש בלבד אבל לשי' התוספות ודאי קשה מחולה ומה שכתב הש"א דגם להתוספות יש לומר הכי. דמשום דריבוי' באכילה לא משכח"ל אלא באוכל נפש תו ה"ל בכלל אוכל נפש דתנן דהוי בינייהו וסיים בזה והדבר יובן מאליו ואני אין ני לב להבין את מושל דאטו מי לא משכח"ל גבי חולה בישול סמנים לרטי' שראוים לצבע ולא לאוכל נפש ומ"מ לשיטת התוספות שרי ביו"ט לרבות בשיעורים ולבשל קדרה גדולה מהן ביו"ט אעפ"י שא"צ אלא לקטנה משום דביו"ט דקיל לא אסרו חכמים לרבות בשיעורים אע"ג דבשבת דחמיר אסור וא"כ מ"ט לא תנן בה התם ודברי הש"א תמוהים ויתבארו עוד לפננו בס"ד: