תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן א
שאלה דשאילנא קדמיכון. בחולה שאמדוהו הרופאים להאכילו בשלשה זתים דברים האסורים. ואפשר להאכילן כולם מאיסור אחד או משלשה איסורים נפרדים השווים בחומרתן בלאו או במיתה בי"ש וכרת אם יש קפידא בדבר שלא נאכילנו אלא מאיסור אחד ולא מאיסורים נפרדים א"ד כיון שעל כל כזית יש בו איסור תורה וכל האיסורים שווים בחומרם זה כזה כך לי אם נאכילנו מאיסורים נפרדים כמו אם נאכילנו כל השיעור מאיסור אחד:
ואת"ל כהצד הראשון שכיון שאפשר לנו להאכילו הכל מאיסור אחד. אין אנו רשאים להאכילו מאיסורים נפרדים יש להסתפק עוד אם הוא באופן שכשנאכילהו הכל מאיסור אחד נצטרך להאכילהו שיעור מרובה כמו עד"מ ד' זתים ואם נאכילהו מאיסורים נפרדים יהי' די בשיעור מועט כמו עד"מ ג' זתים מי אמרי' בכה"ג נמי. דאכתי מוטב להאכילו מאיסור אחד אף שיעור מרובה משנאכילהו מאיסורים נפרדים אעפ"י שיהי' די בשיעור מועט יותר א"ד בכה"ג כל למעט בשיעורא עדיף טפי וכיון דאם נאכילנו הכל מאיסור אחד נצטרך להרבות בשיעורא מוטב שנאכילנו מאיסורים נפרדים כדי למעט בשיעורא:
תשובה ה"ר יונה כתב בשערי תשובה (שער א' סי' ז') ז"ל ועוד תדע כי השונה עבירה אחת עשר פעמים וכו' הנה הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות וכן אמרו רז"ל כי אם יאמרו לנזיר אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה לוקה באחרונה על כל אחת ואחת כמשפט האוכל טרפה בהמה טמאה וכו' עיי"ש והוא ממתני' דמכות (דכ"א) נזיר שהיה שותה יין כל היום וכו' א"ל אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא וכו' חייב על כל ארא עיי"ש ומתבאר מזה שאין חילוק בין אם מרבה בשיעורים בעבירה אחת הרבה פעמים ובין אם מרבה בעבירות חלוקות:
אבל בש"ס דמנחות לא משמע הכי דגרסי' התם ברפ"ו (דס"ג) לענין קצירת העומר ר' ישמעאל אומר בשבת הי' בא מ"ג סאים ובחול מחמש וחכ"א אחד חול ואחד שבת מ"ג הי' בא והוי עלה בגמ' בשלמא רבנן קא סברי עשרון מובחר מג' סאים אתי ול"ש בחול וג"ש בשבת:
אלא ר"י מאי קסבר אי עשרון מובחר לא אתי אלא מה' אפי' בשבת נמי אי מג' אתי אפי' בחול נמי אמר רבה קסבר ר"י עשרון מובחר בלא טירחא [פירש"י שא"צ לנפות כ"כ] אתי, מחמש בטירחא [שינפו הרבה פעמים] אתי משלש בחול מייתי' מחמש דהכי שבוח מילתא טפי [דהוי העשרון מובחר טפי שאינו מוציא מכל סאה אלא מעט. אותו סולת דק היוצא ראשון] בשבת מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה פירש"י שירקד הג' סאים הרבה פעמים ולא יקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקר ב' סאים טפי]. ופשטא דסוגיא משמע דזה גופי' הוא טעמי' של דבר לר"י מה דמייתי בשבת מג' סאים:
ולא מה' סאים כמו שמביא בחול משום דעכשיו כשמביא מג' סאים אעפ"י שהוא צריך לרקדם הרבה פעמים יעולה ריבוי ההרקדה הרבה פעמים דג' סאים כמו מספר ההרבה מלאכות שצריך לעשות בחול כשמביא מה' סאים. עד"מ ריבוי המלאכות דב' סאים טפי לפי מה שמנה אותם רש"י בחמש מלאכות עולה כאלו עושה מלאכה אחת בעשר סאים וריביי מלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים דג' סאים לפי החשבון דנתמעט המדה בכל פעם עולה ג"כ לעשר סאים. ומש"ה אע"ג דשיוים הם שיעור ריבוי מלאכה א' דג' סאים:
עם שיעור ריבוי מלאכות הרבה דה' סאים מ"מ מוטב ריבוי דמלאכה א' מריבוי דמלאכות הרבה וכן הבין בזה הגאון בעל ש"א (סי' נ"ט) עיי"ש יהנה חומר ריבוי מלאכות הרבה יותר מריבוי מלאכה אחת הרבה פעמים. הוא משים דקיי"ל דחילוק מלאכות לשבת כדאי' בשבת (ד"ע) דיליף לה מקראי וחייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה כאלו אכל חלב ודם ונותר ופיגול וטמא דחייב על כל א' וא' אעפ"י שלא הי' לו ידיעה בנתיים אבל מרבה במלאכה א' הוי כאוכל חלב וחלב שאם לא הי' לו ידיעה בנתיים אינו מביא אלא אחת וזהו חומר דמלאכות הרבה יותר ממלאכה אחת הרבה פעמים.
ושם עוד לקמן (דס"ד) בעי רבא חולה שאמדוהו לב' גרוגרת ויש שתים בב' עוקצין וג' בעוקץ אחד הי מייתי' ב' מייתי' דחזי לי' א"ד ג' מייתי' דקא ממעט בקצירה:
ומסיק פשיטא דג' מייתי' דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי קא ממעט באכילה ממעט בקצירה וכו' עיי"ש. וש"מ דחולה וקצירה העומר שוו להדדי לענין חילול שבת ולמדנו מזה גם לענין חולה שאנו צריכים להאכילו שיעור ידוע סולח וצריכים אנו לקצור ולזרות וכו' מן המחובר ואפשר לנו לקצור שיעור פחות ולרבות בהרקדה הרבה פעמים וגם אפשר לנו לקצור שיעור מרובה ולא נצטרך לרקד אלא פעם א' ושיעור שני האופנים שוה דריבוי ההרקדה הרבה פעמים של שיעור המועט עולה בשיווי עם שיעור הריבוי מלאכות נפרדות דהשיעור המרובה שדינו ג"כ לקצור שיעור מועט ולרקד הרבה פעמים ולא לקצור ולזרות וכו' שיעור גדול שיהי' הריבוי במלאכות הרבה וכהא דאמרי' גבי עומר:
מיהו נראה דכל זה אינו אלא בשבת דווקא אבל ביי"ש בכה"ג אפי' להני רבותא דס"ל דכולהו מלאכות דעד לישה אסירי גם ביו"ט מדאורייתא ומייתו לה מירושלמי מקרא דושמרתם וכו' כדאי' בתוס' ריש ביצה (ד"ג). מ"מ נראה דאין חילוק ביו"ט בין מלאכה אחת הרבה פעמים ובין אם מרבה במלאכות הרבה דהא קיי"ל במכות (דכ"א) דאין חילוק מלאכות ביו"ט וכמו שפסק כן הרמב"ם בריש הלכות יו"ט עיי"ש:
ונחזור לנד"ד דדון מינה לכל איסורים שבתורה דג"כ אמרי' בהו דמוטב שירבה באיסור אחד הרבה פעמים ואל ירבה באיסורים הרבה נפרדים שזה חמור מזה בודאי ודלא כה"ר יונה שהרי כולא חומרא דמלאכות הרבה בשבת יותר ממלאכה אחת הרבה פעמים אינו אלא משום דכיון דקיי"ל חילוק מלאכות לשבת ה"ל כאיסורים נפרדים:
וכ"ש איסורים נפרדים ממש.
ולפי שלא נתברר לנו האי ריבוי דמלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים דקאמרי' עלה דההיא מוטב שירבה בה ולא במלאכות הרבה כמה היא עולה אם בשיווי עם הריבוי מלאכות דב' סאים ומש"ה הוא דקאמרי' עלה דמוטב שירבה במלאכה אחת וכו' אבל אם היתה אותה מלאכה אחת מרובה בשיעורא לא הוי חיישי' לריבוי' דמלאכות הרבה:
משום דריבוי דמלאכה חמירא טפי מריבוי השמות דמלאכות הרבה א"ד האי מלאכה אחת הרבה פעמים דהרקדה עולה נמי טפי מריבוי דמלאכות הרבה דב' סאים טפי ואפ"ה אמרי' דמוטב שירבה במלאכה אחת דהרקדה אעפ"י שהיא במדה גדולה ואל ירבה במלאכות הרבה אפי' שיעור קטון מזה וזהו כלפי חלק הב' משאלתנו לענין אכילת איסורים שאם כשנאכילנו מאיסור אחד נצטרך להרבות בשיעורים. אם ג"כ אמרי' דמ"מ מוטב לרבות באיסור אחד ולא בהרבה איסורים ע"כ נסתפקנו בה בשביל אשר באנו לבית הספק בפירושא דהש"ס דמנחות כמו שאמרנו:
איברא דגם בגופא דמילתא שלמדנו מהא דמנחות דחמורה מלאכות הרבה שהם שמות נפרדים. ממלאכה אחת הרבה פעמים דהוי שם אחד אני מסתפק עוד כ"כ לאידך גיסא דאפשר דלא חיישי' להא כלל וכמו שמראים דבריו של ה"ר יונה ששניהם שוים והא דקאמר בש"ס דמנחות מוטב שירבה במלאכה אחת הרבה פעמים ואל ירבה במלאכות הרבה אינו כלל משום שזה גופי' גורם להאי מוטב דקאמרי' דהכא הוי שם מלאכה אחת והכא שמות מלאכות הרבה וכמו שהבין גם הגאון בעל ש"א אלא כולא טעמא הוי משום דריבוי הרבה פעמים דמלאכה אחת דהרקדה אינו עולה כ"כ מרובה במלאכה כשנצרפם יחד כמו ריבוי מלאכה שעולה ע"י קצירה וזריה וכו' דב' סאים טפי שעולה יותר בשיעור מלאכה מכפי הצטרפות הריבוי מלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים ומש"ה בשבת מביא מג' סאים ומרבה בהרקדה הרבה פעמים דס"ס עולה פחות מהצטרפות כל המלאכות דה' סאים בהרקדה פעם א' דעושה בחול אלא כלפי האי קושיא דמ"ש שבת מ"ש חול דפריך מעיקרא הוא דמשני הכי דבחול מביא מה' סאי':
דהכי שביח מילתא טפי כדי שלא יצטרך לרקד אלא פעם א'. אבל בשבת מוטב שירקד הרבה פעמים אע"ג דלא שביח כ"כ כדי שלא ירבה עוד ב' סאים מלאכות הרבה קצירה וזריה וברירה וכו' אבל טעם הדבר אינו כלל בשביל זה גופא דאי משום הא לא אירי' דכך לי מלאכה אחת הרבה פעמים כמו מלאכות נפרדות אלא דריבוי' דהרקדה. דהאי מלאכה אחת עולה פחות במלאכה מכפי העולה חשבון הריבוי מלאכות הרבה דעוד ב' סאים אעפ"י שלא ירקד אלא פעם אחת והא דנקט הש"ס בלישנא דמלאכה אחת הרבה פעמים ומלאכות הרבה סימנא בעלמא נקטי'. דהכא קושטא הוי דבג' סאים הוא מרבה בהרקדה דלא שביח כ"כ ובה' סאים אינו מרבה בהרקדה אלא פעם א' דשביח טפי וכנגד זה הוא מרבה במלאכות הרבה העולות בחשבון מלאכה יותר מכפי הריבוי דהרקדה. ולא השם מלאכה אחת והשמות מלאכות הרבה הם שגורמות להאי מוטב וכו' דקאמרי' אלא מיעוטא דמלאכה ממש שבא כשמביא מג' סאים וכן מוכח מריהטא דלישנא דהש"ס אאבעי' דרבא שהבאנו דקאמר עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי קא ממעט באכילה ממעט בקצירה וכו' ואי איתא דריבוי מלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים עולות בשיווי בג' סאים עם המלאכות הרבה דה' סאים מאי מיעוטא בקצירה ואכילה דקאמרי' דאיכא כשקוצר בשבת מג' סאים:
הרי הוא מרבה כנגד מה שממעט בקצירה בריבוי ההרקדה:
א"ו כפמש"כ דריבוי ההרקדה הוי פחות מריבוי המלאכות הרבה דקצירה וכו' וזהו שגורם להאי מוטב וכו' דקאמר:
ולא חלוקת השמות כפ"מ שאמרנו:
ברם דמהא דקאמר שם בש"ס עוד דר' ישמעאל דאמר דבחול מביא מה' סאים ובשבת מג' ור"ח סגן הכהנים דאמר בחול קוצר בג' בני אדם ובשבת ביחיד:
אמרו דבר אחד ודחי לה דעד כאן לא קאמר ר"ח התם אלא דאי בחד אי בג' צורך גבוה מתעבד כהלכתו אבל הכא דלא אתעבד צורך גבוה כהלכתו אימא כרבנן ס"ל וכו' עיי"ש מכאן יש ללמוד דריבוי ההרקדה דג' סאים הרבה פעמים. אינו עולה יותר מכפי מלאכות הרבה דה' סאים דאלת"ה עדיפא מיני' ה"ל להש"ס למימר דעד כאן לא קאמר ר"ח אלא בריביי' בגברי דכשממעט בגברי ועושה ע"י אדם אחד אינו מרבה בשום מלאכה כלל וגם בגברי הוא ממעט אבל בהא דר' ישמעאל כשמביא מג' סאי' ומרבה בהרקדה הרבה פעמים הרי הוא מרבה במלאכה יותר מכפי מה שהי' מביא מה' סאים בכל המלאכות ביחד מנלן לדידי' שיהא כדאי האי טעמא דעדיף טפי ריבוי מלאכה אחת. מהרבה מלאכות נפרדות ומוחלקות בשמות להכריע גם ריבוי המלאכה שהוא כשמרבה בהרקדה הרבה פעמים יותר מכפ"מ שמרבה במלאכות הרבה א"ו דגם ריבוי ההרקדה גופה אין שיעורה עולה יותר מכפי הצטרפות המלאכות הרבה דה' סאים:
ויותר יש לנו ללמוד זה מהא דחזי' דמדמי הש"ס ריבוי מלאכות הרבה נגד הרבה פעמים במלאכה לריבוי בגברי דאיירי בה רחס"ה ולא מחלק בינייהו אלא משום דבהא דר"י לית בה משום פרסומי מילתא להוציא מהבייתוסים להאי גיסא א"נ משום דבהא דרחס"ה בחד נמי מתעביד צורך גבוה כהלכתו לאידך גיסא וש"מ דהא בלא"ה שניהם שוים וא"כ נלמד דבתרווייהו אין בהם אלא איסורא דרבנן לחוד בין לרבות בשמות מלאכות הרבה בין לרבות בגברי משום דסוף סוף אין כאן ריבוי מלאכה כלל אלא שמתחלק מלאכה גדולה ומרובה אחת דהרקדה הרבה פעמים להרבה מלאכות חלוקות לכאו"א רק חלק מאותה המלאכה המרובה דהרקדה וכנגד מה שמרבה באותן מלאכות הרבה הרי הוא ממעט עי"ז בהרקדה דג' סאים:
שנושאת בד בד עם כל אותן המלאכות הרבות וכן בגברי כנגד מה שמרבה בגברי הוא ממעט אותה מלאכה מאילו היתה נעשית ע"י אדם אחד כולה ביחד ומתחלקת להרבה אנשים ומש"ה איסור שניהם אינו אלא מדרבנן לחוד וראי' לזה מהא דקאמר לגבי ריבוי' בגברי דמשום פרסומי מילתא אפשר דשרי' לה ואי איתא דאסורה מן התורה קשה אטו משום להוציא מהבייתוסים נתיר מלאכה דאורייתא הא בורכא. א"ו דריבוי' בגברי אין אסורה אלא מדרבנן וא"כ הה"נ ריבוי' במלאכות הרבה שמוחלקים בשמות נגד הרבה פעמים במלאכה אחת נמי אין איסורו אלא מדרבנן לחוד דהא בש"ס מדמי לה להדדי וזה ברור וא"כ ממילא פשוט הדבר דריבוי מלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים בג' סאים אינו עולה ביותר מצירוף כל המלאכות הרבות דה' סאי' שאנ"כ איך נדחה ריבוי מלאכה שאסורה דבר תורה משום האי איסורא דרבנן דהוי בריבוי מלאכות נפרדות בשמות נגד מלאכה אחת דשם אחד א"ו שווים הם ומש"ה הוא דחיישי' להאי איסורא דרבנן דחששו לריבוי שמות דמלאכות הרבה. ונפשט החלק הב' משאילתנו שאם כשנאכיל להחולה מאיסור א' נצטרך להרבות בשיעורים ומאיסורים נפרדים יהי' די בפחות מזה דודאי אסור לנו לרבות בשיעורים שיש בזה איסור תורה כדי לחוש להאי חומרא דאיסורים חלוקים בשמות שאינו אלא מדרבנן לחוד וכמו שאמרנו וגם זה ברור:
ומזה הנה מקום אתנו לפשוט גם מה שנסתפקנו לעיל לאידך גיסא למימרא דלא חיישי' כלל לריבוי שמות דאיסורים נפרדים ושניהם שווים לגמרי והא דקאמר בש"ס מוטב שירבה במלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים ואל ירבה במלאכות הרבה אינו משום שזה גורם רק משום דהרקדה הרבה פעמים דג' סאים אינו עולה ביחד כשיעור הצטרפות המלאכות הרבות שהוא כמביא מג' סאים דגם הא ליתי':
אלא שווים ודאי בכמות המלאכה דהרקדה הרבה פעמים דג' סאים עם המלאכות הרבה דה' סאים דאלת"ה מלבד דאיכא למידק לפ"ז ג"כ אהא דקאמר דר' ישמעאל ור"ח סגן הכהנים אמרו דא' ולא דחי לה להאי גיסא דעד כאן לא קאמר ר"י התם דמייתי' מג' סאים ולא מה' אלא משום דממעט ממלאכה שכשמביא מג' סאים אעפ"י שהוא מרבה לרקד הרבה פעמים מ"מ אינו עולה בחשבון כ"כ מרובה:
כמו אם יביא מה' סאים ויצטרך להרבות במלאכות הרבה. ואית בי' תרתי למעליותא כשמביא רק מג' סאים חדא שממעט עי"ז במלאכה שעולה בפחות מאילו הי' מביא מה' סאים והי' צריך לקצור ולזרות וכו' ה' סאים ותו גם ריבוי השמות דמלאכות הרבה מוחלקות נגד מלאכה אחת הרבה פעמים שאין בה אלא שם מלאכה אחת אבל כשממעט בגברי ואינו נקצר אלא ביחיד אין כאן שום מיעוט במלאכה שהרי אותו יחיד צריך לעשות אותה מלאכה עצמה כולה מה שהיתה נעשית ע"י ג' ר"י נמי מודה לחכמים דלריבוי' בגברי לחוד לא חיישי' אלא אפ"ת בזה דריבוי' בגברי לחוד אלים להש"ס כמו ריבוי מלאכה ממש וגם ריבוי השמות דמלאכות נפרדות ומש"ה לא מחלק בהכי אכתי תקשה אי איתא דריבוי במלאכות הרבה דאיירי בה ר' ישמעאל הוי גם ריבוי במלאכה ממש ולאו ריבוי' בשמות לחוד א"כ ודאי איסורא דאורייתא איכא בהא וא"כ ריבוי' בגברי נמי דמדמי לה הש"ס להדדי ולא מפליג בהכי נמי אסורה מן התורה. וא"כ קשה טובא היכי קאמרי' דאפשר דמשום פרסומי מילתא להוציא מהבייתוסים נתיר איסור תורה זה ממה שאין הפה יכול לדבר וכפמשכ"ל א"ו דריבוי ההרקדה דג' סאים עולה בד בבד עם ריבוי המלאכות הרבה דב' סאים טפי. ומש"ה אין כאן מיעוט מלאכה כלל כשמביא רק מג' סאים שהרי מרבה כנגדן בהרקדה הרבה פעמים אלא משום דהוי שם אחד ולא שמות הרבה וזה אינו אלא מדרבנן לחוד ודמי לריבוי בגברי דג"כ מתחלק מאחד לג' בני אדם וגם הוא אינו אלא מדרבנן ונדחה משום פרסומי מילתא כמו שאמרנו והא דאמרי' בש"ס אאבעי' דרבא ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי קא ממעט באכילה ממעט בקצירה וכו' ודאי לאו בדוקא קאמר לה ולפום מסקנא דאוקימתא דרבה דלעיל בטעמי' דר"י אלא לפום רהיטא דפשטא דמתני' דבשבת מביא מב' סאים פחות משום כדי למעט במלאכה ובזה קאמר דכשממעט במלאכה להביא מב' סאים פחות אינו משום מיעוטא באכילה לחוד ואעפ"י שמרבה עי"ז בקצירה דומיא דאבעי' דרבא אלא כדי למעט בין באכילה בין בקצירה ואינו ענין כלל להא דאבעי' לי' לרבא אבל לקושטא דמילתא לפי מה דאסיק רבה לעיל בטעמי' דר"י דכשממעט להביא מג' סאים הוא צריך להרבות כנגדן בהרקדה פעמים הרבה. ה"ל למימר דהתם בדר"י אין בו מיעוט מלאכה כלל אלא דמשני מריבוי מלאכות הרבה מחולקות לעשותם בריבוי מלאכה אחת מרובה כנגד כולם ואינו ענין כלל להך אבעי' אלא משום דהתם לא עסיק אלא בהך אבעי' לא נחית להך הוי' דרבה דלעיל בטעמי' דר' ישמעאל:
היוצא לנו מזה דלמדנו מהא דר' ישמעאל דאמר דבשבת הי' מביא מג' סאי' ומרבה במלאכה אחת דהרקדה הרבה פעמים ואינו קוצר ב' סאי' טפי כמו בחול כדי שלא יצטרך לרבות במלאכות הרבה דקצירה וזריי' וברירה וכו' דיש חומר טפי בעבירו' שיש בהם שמות מוחלקים. מריבוי בעבירה אחת שאין בה אלא שם אחד כמו שיש חומר בריבוי' דגברי שנעשה המלאכה ע"י אנשים מוחלקים. ממלאכה גדולה ומרובה שנעשה ע"י אדם אחד וחומר שניהם אינו מדין תורה אלא מדרבנן לחוד ומש"ה נדחי' משום איזו צורך כמו ברבוי' דגברי מפני הבייתוסים אבל בכדי מיהת אין לנו לעבור גם אחומרא דרבנן דריבוי' בשמות נפרדים וריבוי' דגברי ומש"ה לענין חולה שיש לנו להאכילו מאיסור אחד או מאיסורים הרבה צריכים אנו להאכילו מאיסור אחד דוקא ולא מאיסורים חלוקים לחוש להאי חומרא דרבנן מיהו ה"מ בשגם אם נאכילנו מאיסור א' לא נצטרך לרבות בשיעורים ולהאכילו טפי מאם הינו מאכילים אותומאיסורים חלוקים אבל להאכילו טפי בשיעורים כדי שיהי' רק מאיסור א' הא ודאי לא עבדי' כיון דכולא מילתא חומרא דרבנן בעלמא הוא איך נעביד איסורא דאורייתא דריבוי' בשיעורים בכדי למעט שמות מוחלקים שאינו אלא מדרבנן לחוד וזה פשוט:
ובזה כבר מתישבים דברי החסיד ר"י ע"ה בהשוותו חומר עבירה אחת בעשותו הרבה פעמים כאילו עשה עבירות מוחלקות כאו"א פעם אחת משום דדין תורה ודאי הכי הוא באמת לכן החסיד ע"ה שבא להראות צד החמור שיש בזה כדי לברוח מהעבירה אמר כי בשנותו באולתו בעבירה אחת הרבה עונו גדול כעובר על עבירות חלוקות כמו שהוא מדין התורה באמת ולא תקשה לדידי' מהא דר"י שאינו אלא חומרא דרבנן בלבד אבל במקום שאנו רשאים לעבור על אחת מהן לצורך פקו"נ גם איהו נמי מודה שראוי לנו לבחור את הרע במיעוטו ולחוש גם לחומרא דרבנן שהחמירו טפי בריבוי שמות מוחלקים מבשם עבירה אחת:
ברם דבכולא האי כללא שנלמד מהא דר' ישמעאל לפום אוקימתא דרבה דמוטב לרבות במלאכה אחת הרבה פעמים ואל ירבה במלאכות הרבה אית לן למידק טובא אי קיי"ל כוותי' להלכה או לאו שהרי שם בדוכתי' לענין עומר הא פליגי רבנן עלי' וס"ל דבין בחול בין בשבת בא בשווה מג' סאים וקיי"ל כוותייהו דהוו רבים נגד יחיד וכדפסק הרמב"ם הכי (בפ"ד מתמידים ומוספים) וליתא להא דר' ישמעאל אבל לא נתברר לנו טעמייהו בהכי אי משום דרבנן פליגי אהאי כולא כללא דכייל ר' ישמעאל ואמר מוטב שירבה במלאכה אחת ואל ירבה במלאכות הרבה. א"ד בעלמא מודו נמי להאי כללא ולא פליגי עלי' אלא הכא לחוד גבי עומר וכמו שנפרש דברינו דהנה בטעמי' דר"י לפי אוקימתא דרבה ס"ל דעשרון מובחר בלא טירחא דהיינו בהרקדה פ"א אתי מחמש בטירחא דהיינו בהרקדה הרבה פעמים אתי משלש ורבנן ס"ל דעשרון מובחר מג' סאים אתי ול"ש בחול ול"ש בשבת ולא אתפרש לן בדרבנן דקאמרי' לדידהו דעשרון מג' סאים אתי היכי הוי אי בטירחא דהיינו הרקדה הרבה פעמים כמו לר"י א"ד לדידהו פליגי אדר"י בהא וס"ל דגם בלא טירחא אלא בהרקדה פ"א נמי אתי עשרון מובחר כמו לר"י מ"ה סאים ברם דאי נימא דבלא טירחא נמי אתי עשרון מובחר מג' סאים ממילא שאם הי' בא להביא אותו עשרון בטירחא דהיינו בהרקדה הרבה פעמים הי' די בפחות מג' סאים וכיון דס"ל דל"ש בחול ל"ש בשבת מייתי מחד שיעורא ש"מ דפליגי נמי אהאי דכלל לן ר"י ואמר מוטב להרבות במלאכה אחת ואל ירבה במלאכות הרבה דאלת"ה הי' צריך בשבת למעט מג' סאים ולרבות בהרקדה הרבה פעמים כמו דממעט לר"י בשבת בפחות מה' סאים מה"ט אבל אי נימא דגם לרבנן נמי מג' סאים לא אתי אלא בטירחא בהרקדה הרבה פעמים כמו דאמרי' אליבא דר"י וא"כ בפחות מזה א"א כלל גם בשבת והא דלא מייתי בחול נמי אלא מג' סאים אע"ג דלא אתי מזה עשרון מובחר אלא בטירחא צריך לומר דלא חיישי להא דקאמר ר"י דבחול שביח מילתא טפי למייתי מה' סאים. כדי שיבוא מזה עשרון בלא טירחא וא"כ שפיר מצי' למימר דאהאי כללא דס"ל לר"י דמוטב שירבה במלאכה אחת ואל ירבה במלאכות הרבה לא פליגי כלל רבנן עלי':
ולכאורה הי' נראה כהאופן הראשון דבגופי' דמילתא דקאמרי' אליבי' דר"י דעשרון מובחר לא אתי מג' סאים אלא בטירחא בהרקדה הרבה פעמים לא פליגי רבנן עלי'. דהא האי מילתא הוי במציאות ולא בסברא. גם מדחזי' דלגבי' פלוגתא דר' ישמעאל ס"ל לרבנן דגם בחול אינו מביא אלא כמו בשבת אליבי' דר"י ואילו בפלוגתא דרחס"ה דאמר דבחול נקצר ב"ג ובשבת ביחיד. ס"ל איפכא דגם בשבת נקצר בג' כמו בחול אליבי' דר"ח ש"מ דברישא כולא פלוגתייהו בחול הוי דלר"י מייתי' מה' סאי' דהכי שביח מילתא טפי ורבנן לא חיישי להא כלל:
איברא כד דייקי' בהא חזיני' דהא לית' וא"א לאומרו כלל דכולא פלוגתייהו דרבנן ור"י אינו אלא בחול אי מרבי' להביא מה' סאים כדי שיבוא עשרון מובחר בלא טירחא בהרקדה פ"א או לאו. דא"כ קשה טובא אהא דקאמרי' בש"ס דר' ישמעאל ור"ח סגן הכהנים אמרו ד"א. וטרח הש"ס למפלג בינייהו וקשה דמאי שיאטי דהך פלוגתא דר"י ורבנן דפליגי בחול אי מרבים להביא ה' סאים כדי שיבוא עשרון בלא טירחא בהרקדה פ"א או לא חיישי' ומביאי' מג' סאי' ומרקדים הרבה פעמים. להך פלוגתא דרחס"ה ורבנן דהוי בשבת אי מותר לרבויי' בגברי או לאו א"ו ברור הדבר דלרבנן דר"י כדמייתי' בחול מג' סאים בא ג"כ עשרון מובחר בלא טירחא בהרקדה פ"א ואילו בא לרקד הרבה פעמים היה די בפחות מזה אלא דמייתי' טפי דהכי שביח מילתא ומ"מ גם בשבת נמי מייתי' באותו מדה לא פחות ולא חיישי' להא דקאמר ר"י דמוטב לרבות במלאכה אחת ואל ירבה במלאכות הרבה ומש"ה ס"ד דהש"ס דה"נ לא חיישי בשבת לריבוי' בגברי דדמי להא וכפמשכ"ל ונתברר לפנינו דרבנן ל"ל להאי כללא דר"י גבי עומר בהא דקאמרי' לדידי' דמוטב שירבה במלאכה אחת וכו' וא"כ הה"נ לגבי חולה בכה"ג נמי לא חיישי' להכי כלל לא בכה"ג ממש היכא שאנו צריכי' להאכילו סולת שיעור ידוע ולא כשאנו צריכי' להאכילו דברים האסורים ואפשר להאכילו מאיסורים הרבה או מאיסור אחד שאנו יכולים לעשות כך או כך ואין חילוק בזה כלל:
אבל עדיין יש להסתפק לגבי חולה גם אליבי' דרבנן דר' ישמעאל מצד אחר משום דאפשר לומר דנהי דגבי עומר פליגי רבנן אהא דס"ל לר"י דמוטב שיקצור בפחות וירבה במלאכה אחת ואל ירבה במלאכות הרבה וכפ"מ שהוכחנו דלדידהו אע"ג דאפשר לקצור בשבת בפחות מבחול ולרבות בהרקדה הרבה פעמים לא חיישי' להכי ומייתי בשיעור שמביאי' בחול היינו משום דס"ל דכי היכא דלתעבוד צורך מצוה כהלכתו ע"צ דשביח טפי בהרקדה פ"א. דחי' להאי ריבוי' דמלאכות הרבה נגד מלאכה אחת הרבה פעמים שהרי אינו אלא חששא דרבנן לחוד כפ"מ שהכרחנו לעיל וא"כ כמו דכל עיקר קצירת העומר דוחה שבת מקראי ה"נ שבח המצוה שיהי' עשוי ע"צ היותר טוב דוחה נמי להאי איסורא דרבנן וכמו דאמרי' בש"ס האי סברא גופא אליבא דרחס"ה דעד כאן לא קאמר דבשבת נקצר ביחיד ולא בג' אלא משום דגם בחד מתעביד צורך גבוה כהלכתו כמו בג' אבל למעט בקצירה בשבת דלא אתעביד צורך גבוה כהלכתו ע"צ דשביח טפי שהוא בהרקדה פ"א כרבנן ס"ל עיי"ש. וא"כ איכא למימר דטעמי' דרבנן נמי משום הכי הוא דהוי אבל בעלמא גם לדידהו אמרי' האי סברא דמוטב לרבות במלאכה אחת ולא בהרבה מלאכות. דמדרבנן אסור לרבות במלאכות הרבה בכדי וא"כ דון מינה לענין חולה שאנו צריכי' לו סולת כה"ג דטעמא דשביח מילתא טפי לא שייך גבי' גם לרבנן נמי מחויב למעט בקצירה ולרבות במלאכה אחת דהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה וכן לענין איסורים חלוקים וחד איסור ששאלנו עליו נמי דכוותי' שמוטב להאכילו איסור אחד הרבה שיעורים ולא איסורים חלוקים משום דמדרבנן מיהא חמור זה מזה וספקנו עדיין במקומו עומד:
ונראה דהא תלי' באשלי רברבי במה שנחלקו הפוסקים לענין מילה בשבת אי שרי למול ע"י שנים שהא' ימול והשני יפרע או לאו כדאי' ביו"ד (סי' רסו) והנה מקור פלוגתתם שם הוא אי שרי לרבוי' בגברי בכדי או לאו מפני שמצינו לגבי עומר דחייש רחס"ה לריבוי' בגברי בשבת ואוסר ורבנן פליגי עלי' וס"ל דגם בשבת נקצר בג'. וקיי"ל כוותייהו דהוו רבים נגד יחיד וכמו שפסק הרמב"ם (שם) הא חזי' דלא חיישי' לריבוי' בגברי התם אבל לא נתברר לנו טעמייהו דרבנן אי דלא חיישי כלל לריבוי' בגברי וגם בכדי בלא טעם נמי שרי א"ד דווקא התם הוא דנא חיישי לריבוי' בגברי משום דאית בה טעמא דפרסומי מילתא מפני הבייתוסים כדקאמר התם ה"ט גופא לדחות מה דס"ד למימר דר' ישמעאל ורחס"ה אמרו דבר א' ודחי לה דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל דבשבת נקצר בפחות אלא משום דלית בה משום פרסומי מילתא מפני הבייתוסים. אבל שיקצר ב"ג דאית בה פרסומי מילתא כרבנן ס"ל עיי"ש. וה"נ אמרי' ה"ט אליבייהו דרבנן דמש"ה פליגי עלי' דר"ח. אבל בעלמא מודו דחיישי' לריבוי' בגברי ובכדי בלא שום טעם ודאי אסור ומש"ה במילה אסור דהמתירי' ס"ל כסברא קמייתא דלרבנן ל"ח כלל לריבוי בגברי ולאו מה"ט דדחי לה הש"ס אליבא דר' ישמעאל קא אתו טלה והאוסרים ס"ל כהסברא השני' דטעמא דרבנן נמי הוי רק משום האי סברא דדחי לה הש"ס אליבי' דר"י. הא בעלמא מודו דחיישי' לריבוי' בגברי והנה הא גופא הוי ספיקא דקמן. בהא דרבנן דר"י. לית להו גבי עומר ה"ט דמוטב שירבה במלאכה אחת דקאמר ר' ישמעאל אי משום דל"ל כלל האי טעמא בשום דוכתא וגם בכדי בלי שום טעם נמי שרי. א"ד דווקא בעומר הוא דפליגי ומשום ה"ט דדחי הש"ס אליבא דרחס"ה דע"כ לא קאמר אלא משום דבחד נמי אתעביד צורך גבוה אבל בדר"י דלא מתעבד צורך גבוה כהלכתו וכו' וכפמשכ"ל אבל בעלמא מודו להאי כללא דמוטב שירבה במלאכה אחת וכו' וכבר כתבנו דמתבאר מהש"ס דריבוי' בגברי וריבוי דמלאכות הרבה שווה להדדי אי לאו ה"ט דמחלק גבי עומר אבל לגבי חולה לא שייכו כלל ונמצא דדיניהם שוה וכזה כן זה וכיון דגבי ריבוי' בגברי מצינו להפוסקים גבי מילה שנחלקו בזה וחולה ומילה דינם שווה כדמוכח ביומא (דפ"ה) דר"א בן עזרי' יליף לפקו"נ שדוחה שבת מק"ו ממילה גם לפ"מ שבארנו אותו טעם דנחלקו הני פוסקי' במילה שייכא נמי גבי חולה למדנו דדבר זה שאנו עומדים עליו לגבי חולה בכה"ג דעומר כשצריך לסולת שיעור ידוע ואפשר להביאו כשיקצור מרובה וירקד פ"א או בשיעור מועט וירקד הרבה פעמים אי שרי לקצור הרבה ולרבות במלאכות נפרדות או לאו אלא אינו רשאי לקצור אלא שיעור מועט ולרבות במלאכה א' דהרקדה וכן לענין להאכילו מאיסור אחד או מאסורים הרבה תלי בהך פלוגתא שנחלקו הפוסקים לענין מילה ויתבאר לפננו בס"ד ועכ"פ מחלוקת הפוסקים הוא:
ועוד יתבאר לפננו דבר חדש לחלק לגבי חולה. בין אם הוא צריך לשיעור ידוע סולת ואפשר להביאו משיעור מועט בקצירה שירקד אותו הרבה פעמים ומשיעור מרובה בקצירה שירקד אותו רק פעם א' ובין אם אנו צריכים להאכיל את החולה כשיעור כמה זתים מדברים האסורים ואפשר להאכילו מאיסור אחד או מאיסורים חלוקים בדבר נחמד שחדשנו בעזה"י אחר שעמדנו בזה בעומק השמועה.