אור ברסלב
תקפו כהן סימן נה

תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן נה

סימן נד

ומ"ש מהרמ"א דלא כיש חולקי' ואומרים דאפי' בשובר אמרינן ידו על התחתונ' היינו משום שכתב בד"מ שם וז"ל כתב מהרי"ק שורש ז' אפי' כשהוא מוחזק אם בא להפקיע בשטר מה שהוא מחויב בדין אמרינן יד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וכ"כ נמוקי יוסף פ' גט פשוט בשם הריטב"א אמנם כתב שם דהרא"ה חולק וס"ל דאם בעל השטר הוחזק כגון בשובר ידו על העליונה עכ"ל ד"מ. (עוד השגה על ד"מ סי' מ"ב ובדק הבית שם) גם הב"י בספרו בדק הבית בסימן מ"ב תמה על מהרי"ק שורש ז' איך חולק על הפוסקים דאי תפס לא מפקי' מיניה. ולפע"ד ליכא כאן פלוגתא כלל בין הפוסקים דמהרי"ק קאי שם על מי שהיה חייב בלא השטר לפרוע לצדקה לפי ממונו ועתה טוען שאין לו לפרוע להוצאות פדיון שבוים רק שוה בשוה מחמת שהוזכר בשטר שביניהם דבהוצאת צדקה יפרע כל א' בשוה וע"ז כתב מהרי"ק שם דאין פ"ש בכלל לשון צדקה ואמרי' יד בעל השטר על התחתונה ואף על גב דהוא מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר שמכח הדין מתחייב לפי ממונו אלא שמכח השטר בא להפקיע דין תורה עכ"ל ר"ל כיון דבלא השטר הוא חייב בודאי לפי ממונו שהרי אינו טוען שאתם עשית' עמי בפי ולפרוע שוה בשוה גם בפדיון שבוים רק שאומר כיון שעשיתם עמי שטר לפרוע שוה בשוה לצורך צדקה גם פ"ש בכלל א"כ מה יועיל לו תפיסתו הרי הוא חייב בודאי בלא שטר ואיך יפקיע עצמו מכח ספק שבשטר אין ספק יוציא מידי ודאי אבל הך דסי' מ"ב שבטור ופוסקים שהמלוה טוען ברי וכמ"ש לעיל סימן מ"ח ובסמוך סימן נ"ד ואומר שחייב לו בודאי אם כן גם בלא שטר חייב לו לדברי המלוה פשיטא דאי תפס אפילו בעדים לא מפקי' מיניה כיון שטוען ברי וכן בשובר שהלוה אומר אפילו בלא שובר אינו חייב לו אמרינן יד בעל השובר על העליונה כיון שהוא מוחזק. וכן מ"ש הרא"ש בתשובה והש"ע בסימן מ"ג סכ"ז דאם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות שהיו לו עד עכשיו הוי ספק ומספיק' לא מפקינן ממונא היינו גם כן שבעל השובר טוען שמחל לו בפירוש גם שטר זה וכן הריטב"א בנמוקי יוסף פרק גט פשוט מודה דאמרינן בשובר ידו על העליונה כיון שהוא מוחזק. (השגה על מהרמ"א מה שהבין מנ"י פרק גט פשוט בשם הריטב"א) ולא כמו שהבין מהרמ"א מדעתו ולא פליג הריטב"א התם אלא בכתוב בו דינרין דל דיינין דינרין טובא משו' דלשון דינרין משמע רק שנים וכן כתב הרב המגיד סוף ה' מלוה והש"ע גופיה בסימן מ"ב סעיף י"ב גם בשטר שכתב ב בו דינרין ותפס יותר מב' דמפקי' מיניה תדע דאל"כ למה הביא הנ"י שם פלוגתייהו דהרא"ה והריטב"א בברייתא דדינרין ה"ל לכתוב כן מיד לעיל מיניה במתני' דזוזי ק' דאינון ל' סלעים אלא ודאי כמ"ש ע"ש ודוק וזה ברור:

ואין (דין שטר שכתוב בו סלעין דינרין ותפס המלוה יותר מב' מפקי' מיניה דשטר מסייע ללוה) להקשות בשטר גופיה שכתב בו דינרין אמאי מפקי' מיניה אי תפיס יותר מטעמא דשטרא מסייע ליה ללוה הא הוי מילתא דעבידא לאגלויי ודמיא לשטר משכנתא דכתוב ביה שנין סתמא דאמרי' בש"ס פרק המקבל הבאתיה לעיל סימן מ"ד ונתבאר בכל הפוסקים ובטור וש"ע סי' שי"ז דלא מפקינן מהמלוה שאכל ג' וכן נתבאר לעיל סימן נ"ג ומאי הא מסייע ליה שטר' ללוה (ודוחק לומר דהא דמפקינן מהמלוה מיירי כגון שמתו העדים או הלכו למ"ה דבכה"ג מפקינן גם גבי שטר משכנתא מהמלוה וכמ"ש לעיל סימן מ"ד בשם הרא"ש דפשט דברי ה' המגיד והפוסקים לא משמע כן) באמת בספר גדולי תרומה סוף שער ס"ח הקשה על ה' המגיד בזה והניח בקושיא (מה שהקשה מהספר גדולי תרומה סוף שער ס"ח על ה' המגיד לא קשה מידי ואשתימטתיה דברי הנ"י פרק המקבל) אבל באמת לק"מ ואישתמיטתיה דברי הנ"י פ' המקבל שהביא הוא עצמו לשם בדף הקודם וז"ל והא דלא מסייעינן ללוה מלישנא דשטרא דמשמע שתים דכתוב ביה שנין סתמא כדאמרינן פ"ק גבי סלעין דינרין משום דכיון דהניחו לוה למלוה לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדותא דשטר זה הרנב"ר ז"ל עכ"ל וכה"ג כתב בחידושי הריטב"א פ"ק דמציעא. ולפ"ז היה נראה לפסוק להלכה בשובר שכתוב שפרע לו דינרין כהריטב"א שבנ"י פרק גט פשוט ולא כהרא"ה שם כיון דגבי שטר פסקו ה' המגיד והש"ע דאם תפס יותר מפקינן מיניה וכן נראה מדברי הב"ח סימן מ"ב סי"ו לדעת ה' המגיד והש"ע אבל באמת זה אינו דהא הש"ע כתב בס"ס נ"ד (דין בשובר שכתוב בו שפרע לו דינרין מבטל כל שטר שיש לו עליו אפילו הרבה לכ"ע ודלא כהב"ח סי' מ"ב סי"ג) דבשובר שכתוב בו דינרין מבטל כל שטר שיש עליו וכן כתב גם כן ה' המגיד פט"ז מה' מלוה אם כן בע"כ צריך לחלק והיינו כמ"ש הבעה"ת שער נ"ג בשם הרמב"ן והביאו ב"י בסימן נ"ד וז"ל ואע"ג דבפ"ק דמציעא משמע דסתם דינרין לא הוי אלא שנים ההוא בשטרי הלואה דאמרי' כיון דידעי עדים דיד בעל השטר על התחתונה אלו היה יותר משנים היו כותבין בפירוש אבל בשובר אדרבא אמרינן איפכא דילמא לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דמפיק לורעיה עד כאן לשונו. ולפ"ז גם הרא"ה אפשר דמודה בשטר שכתוב בו דינרין דאע"ג דתפיס יותר מפקינן מיניה וק"ל. מיהו נראה דהא דכתב הבעה"ת בשם הרמב"ן דבשובר שכתוב בו דינרין מבטל כל שטר שעליו היינו מטעמא דכיון שהוא מוחזק אמרי' בים יד בעל השטר על העליונה ומ"מ מיד ספיקא לא נפקא אלא דמספיקא לא מפקי' ממונ' ולאפוקי דלא תימא דלשון דינרין מסייע למלוה דלא הוי בבירור רק שתים כדאמרי' גבי שטר לכך כתב דלא דמי לשטר דהתם ברור דלא הוי רק שתים אבל בשובר הוי ספיקא דילמא העדים לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דליפוק לורעיה והיינו שכתב הרמב"ן אמרינן איפכא דילמא לא ידעי סכום ממון השטר כו' ואם איתא דמדין ברור אמרי' כן הל"ל אמרי' איפכא דהעדים לא ידעי כו' ולא הל"ל ל' דילמא העדים כו' ועוד וכי הרמב"ן נביא הוא שיודע מה בלב העדים שהרי בשטר אמרינן שלשון דינרין משמע בבירור רק שנים ודילמא גם בשובר היה כוונת העדים כך אלא ודאי לא קאמר הרמב"ן אלא בשובר כיון דנוכל לומר איפכא לא מפקי' ממונא

(דין דשוכר שכתוב בו שפרע דינרין ותפס המלוה המותר מהב' דינרין בהנך גוני דמהני תפיסה לא מפקי' מיניה) ולפ"ז אי הדר מלוה ותפס המותר מב' דינרין בגוני דמהני תפיסה ע"פ הדרכים שבארתי למעל' מהני תפיסה בשובר שכתוב בו דינרין וכן כתב ב"י ריש סימן נ"ד בשם תשובת הרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א שנשאל על ראובן שהוציא שט"ח ושמעון טוען שפרעו כולו והוציא שובר וכתוב בו כי ראובן מודה שפרע לו דינרין וטען ראובן שלא פרע לו כי אם שני דינרין והעריך בתשוב' ובסוף העלה יש לב"ד לחקור הדבר הרבה ואם לא יוכלו להעמי' הדבר על בוריו ליקום שטר' ביד מלוה ומעות היכא דקיימו לוקמו עד שיתגלה הדבר ואי תפס לא מפקינן מינה עכ"ל (מ"ש בספר גדולי תרומה סוף שער נ"ג דהרמב"ן והרשב"א פליגי ליתא לפענ"ד) ומדברי בעל גדולי תרומה סוף שער נ"ג נראה שהרמב"ן חולק אתשו' רשב"א ולהרמב"ן אפי' תפס מלוה מפקי' מיניה מטעם דהעדים כתבו סתם דכל מאי דליפוק לורעיה ולפעד"נ כמ"ש. וכתב בסמ"ע סימן מ"ב ס"ק ל"ב דדוקא בשטר שכתוב בו דינרין לא מהני תפיסה מטעמא דלשון השטר מסייע ללוה דסתם דינרין אינו משמע יותר משני' אבל בנכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום דאין לו אלא שנים מסתבר דמהני תפיסה אף בעדים. (דין בשטר שכתוב בו דאינון ונמחק הסכום לא מהני תפיס' ולא כסמ"ע סי' מ"ב ס"ק ל"ב) ולא נהירא דבנמחק הסכום פשיטא דלא מהני תפיסה לכ"ע דאם לא כן כל מי שיש לו שטר ימחוק הסכום ויתפוס הרבה אלא ודאי אין דנין מחק אלא להורע' כחו של מוציא כ"כ הטור ושלחן ערוך בסוף סימן נ"ד גבי שובר שכ' דאינון ונמחק הסכום דאין דנין אלא בפחות שבלשונות (ואין לך תפיסה יותר מבשובר שהרי הוא: תפוס ועומד) והוא מטעם הנ"ל וכמ"ש הבעה"ת שער נ"ג בשם הרמב"ן ומביאו ב"י בר"ס נ"ד עיין שם:

תוכן העניינים

תקפו כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה