תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן נד
מכל מקום נקטינן בהא ככראיס כהרא"ש וטור ורבי' ירוחם דבכל ספק שבשטר וטוען התופס ברי מהניא תפיס' אף שתפס בעדים ושלא ברשות שכן נראה גם כן להדיא דעת התוס' (דף כ' ע"א) והמרדכי פרק ב' דכתובות ותשובת מיימוני דספר משפטים סימן ל"ט וכן בתוס' פרק בית כור דף ק"ה סוף ע"א וכן מוכח להדיא מדברי ה' המגיד שהבאתי לעיל סימן נ"א וכן דעת מהרי"ק שורש קס"א. רק שכתב שם מהרי"ק דמדברי הסמ"ג עשין צ"ה שהבאתי לעיל סימן ב' משמע לכאורה דאפי' היכא שהמוחזק טוען ברי לא מהניא תפיסה מדהבי' ראיה מפ"ק דכתובות א"כ משמע דלא מחלק בין טוען התוקף ברי או לא דא"כ מאי ראיה מייתי נימא דשאני התם דהלוה טוען ברי ומנ"ל דיש לחלק בין תפס קודם שנולד הספק או אח"כ כו' והבאתי לשונו לקמן סע"ה (מ"ש מהרי"ק שורש קס"א דמדברי הסמ"ג מוכח דאפילו טוען המוחזק ברי לא מהני אחר שנולד הספק לפע"ד לא מוכח מידי) ולפי עניות דעתי משום הא לא מוכח מידי די"ל דהסמ"ג מודה מבחוץ דבברי מהני תפיסה בכל ענין אפילו תפס אחר שנולד הספק וכמו שכתבו התוספות אלא דמשמע ליה דהך דפרק ב' דכתובות מסתמא משמע בכל גווני אפילו טוען המלוה שמא וכמו שכתוב בחדושי ריטב"א פ"ק דמציעא בשם הראב"ד והר"ן פרק ב' דכתובות בשם איכא מ"ד דמפרשים הך דפרק ב' דכתובות שהמלוה טוען שמא כגון שמצא שטר זה בין שטרותיו ואינו ידוע מה טיבו כו' ע"ש. ועי"ל שהרי הסמ"ג לא הביא ראיה מפ"ב דכתובות רק שכתב וכן פירש"י פ"ב דכתובות כו' ור"ל דלפי מ"ש קודם לכן דתפיסה קודם שנולד הספק מהניא יש לפרש גם דברי רש"י כן ועיקר ראייתו הוא ממסכת בכורות לר"ע כו' תד שהרי בראי' זו שהביא ממסכת בכורות כ' תדע שהרי במסכת בכורות כו' ובהך דפ"ב דכתובות לא כתב לשון תדע או לשון ראיה אלא משמע כוונתו כדפי'. תדע דע"כ הסמ"ג גופי' מודה דבברי מהני תפיסה דהא מהרי"ק גופיה כתב שם דלאו רוקא בטענת ברי אלא אפינו טענת קים לי דחשיב' כטענת ברי והבאתי לשונו לקמן סימן ע"ט אלמא דמאן דס"ל דבפלוגתא דרבוותא מהני תפיסה כ"ש דס"ל דבטעת ברי ממש מהני תפיסה והוא פשוט ומבואר ג"כ מעצמו (וכן משמע להדיא במהרי"ק גופיה שם דלהסמ"ג לא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא ע"ש) וכיון שהוכחתי לעיל סימן ז' דס"ל להסמ"ג דאפי' בתיקו מהני תפיסה אפי' אחר שנולד הספק כ"ש בפלוגתא דרבוותא וכמ"ש לקמן סימן ע"ט דאפילו מאן דס"ל בתיקו לא מהני תפיסה מודה בפלוגתא דרבוותא מהני תפיסה א"כ כיון דס"ל להסמ"ג דבתיקו מהני תפיסה פשיטא ופשיטא דפשיטא דבטענת ברי ממש סבירא ליה דמהני תפיסה וזה נראה לי ברור ודלא כמהרי"ק לדעת הסמ"ג. ומכל מקום לענין דינא גם מהרי"ק גופיה כתב שם דסמכינן אשנויא קמא דתוס' דתפיסה בטענת ברי מהני בכל גווני וע"ש. וכן נראה להדיא דעת הת"ה סימן שכ"א וכן נראה מדברי שאר כל הפוסקים ומהר"ר יוסף ן' לב כתב בספר א' סימן מ"ו דף ע"ו ע"א וסימן ס"ז דף צ"ד ע"ד דתפיסה אחר שנולד הספק לא מהני לפי דברי רוב הפוסקים אפילו כשטוען ברי והבאתי לשונו לקמן סימן קי"ח (מהר"י ן' לב לא דק במ"ש דאף בטוען ברי לא מהני תפיסה לרוב הפוסקים) ונ"ל דלא דק או אישתמיטתיה כל הנך פוסקים שהבאתי וכ"כ ה"ר חיים בנבשתי בתשוב' שבתשוב' מהר"ר יוסף טראני סימן קנ"א דף ר"ב ע"ב שרוב הפוסקים הסכימו דתפיסה שלא ברשות לא מהני אלא בטוען ברי וכמו שבא הדבר מבואר בתשוב' לרב מהר"ש חיון ז"ל סימן ל"ג עכ"ל אלמא דבטוען ברי פשיטא דמהני תפיסה לכל הפוסקים ומשמע שם בפשיטות שגם מהר"י מטראני מסכים עמו בזה וכ"כ עוד מהר"י מטראני בפשיטות בתשובות בסימן ע' דף צ"א ע"ב ע"ש (דין כל ספק שבשטר אם תפס המלוה וטוען ברי אפי' תפס בעדים שלא ברשות לא מפקינן מיניה) וכ"כ הבית יוסף בש"ע בסימן מ"ב סעיף ח' וז"ל בכל הני דאמרינן לעיל שיד בעל השטר על התחתונה אי תפס מטלטלים לא מפקי' מיניה עכ"ל (ופשיטא דמיירי התם אפילו תפס בעדים דאל"כ פשיטא דאפי' בלא שטר נאמן משום מגו וכן פי' הסמ"ע שם ס"ק כ"ב דמיירי אפילו תפס בעדים שלא ברכות והוא פשוט) גם מהרמ"א הוסיף והגיה שם וז"ל וכל שכן שאומרים בשובר יד בעל השטר על העליונה הואיל והוא מוחזק דלא כיש חולקים ואומרים דאפילו בשובר אמרינן ידו על התחתונה עכ"ל ובסמ"ע שם ס"ק כ"ג וז"ל והא דכתב דכ"ש הוא ר"ל מאחר דבתפס שלא ברשות מרשות בעלים לאחר שנולד הספק מהני כל שכן בשובר שמוחזק ועומד בשלו הוא דאין מוציאין מידו וכן הוא דעת מור"מ ז"ל אבל קשה די"ל דלא מהני שובר שלשונו מסופ' נגד שט"ח מבורר שהוא ביד המלוה ויש לו בשטר שעבוד קרקעות וכן מוכח דאל"כ קשה דדברי הרב אלפס וטור שבסי' זה יסתרו למ"ש הרי"ף וטור לקמן סימן ע"א סעיף ל"ד בדין מלוה שהאמין ללוה שצריך הלוה לישבע שפרע משום דיד בעל השטר על התחתונה ואמרינן דלא הימני' אלא לבטל השטר דמלוה ולעשות כמלוה ע"פ והיינו מטעם כיון שהחוב ברור בשטר שביד המלוה וכמ"ש שם בדרישה ומזה קשה גם על ב"י שכתב בסוף סעיף י' גבי ספל וקפל וז"ל ונראה שאם הוא שטר מחילה לא תלינן בזבוב דהמע"ה עכ"ל ודו"ק עד כאן לשון הסמ"ע (השגות על דברי הסמ"ע סי' מ"ב ס"ק כ"ג) ולפע"ד דברי מהרמ"א בהג"ה ודברי הב"י נכונים וברורי' בטעמם דכ"ש בשובר אמרינן יד בעל השובר על העליונה ומ"ש הסמ"ע דאל"כ קשה דדברי הרי"ף והטור יסתרו כו' לק"מ דלכולם אמרינן יד בעל השובר על העליונה לבטל השטר שכן דרך לכתוב שובר לבטל השטר ואם כן יד בעל השטר על התחתונה נגד השובר ממילא יד בעל השובר על העליונה נגד השטר אבל אחר שנתבטל השטר א"כ ה"ע לבטל השובר לענין תביעת בעל פה בעל השטר ושפיר אמרינן גבי' יד בעל השטר על התחתונה לענין דצריך לישבע תדע דע"כ בסימן ע"א אין הטעם כמ"ש בסמ"ע כיון שהחוב ברור בשטר שביד המלוה דהא מועיל השובר לבטל השטר ופשיטא דקרעינן ליה לשטרא מיד שאומר פרוע אלא הטעם כמו שכתבתי וגם בהך דסימן מ"ב פשיטא דצריך הלוה לישבע היסת כתביע' בעל פה ומ"ש מהרמ"א יד בעל השובר על העליונה היינו לבטל השטר גם בדין אי תפס לא מפקי' מיניה שכתבו הטור וש"ע והפוסקים שם אם תובע למלוה יכול להשביעו היסת וכמ"ש הטור וש"ע שם סי"ב גבי כתוב בשטר סלעים מלוה אומר ה' ולוה אמר ב' נותן לו ב' ונשבע היסת על השאר עכ"ל וכ"ש באם תפס מלוה דצריך לישבע היסת. (עוד השגה על דברי הסמ"ע הנ"ל) גם מ"ש הסמ"ע ומזה קשה גם על הב"י שכתב בסוף סעיף י' כו' לא קשה מידי מטעמא דאמרן ודברי הב"י נכונים וכן מבואר בתשובת הרא"ש בכמה תשובות ומביאם ב"י בס"ס מ"ג וכן בש"ע סי' מ"ג סכ"ה וכ"ו וכ"ז דאמרינן בשובי יד בעל השובר על העליונה ע"ש (השגה על דברי ד"מ סימן מ"ב) גם בד"מ סי' מ"ב ראיתי שכתב על דברי ב"י דגבי ספל וז"ל וע' בסמוך בדברי מהרי"ק דלא משמע כן עכ"ל ולפי מ"ש לקמן סי' נ"ח גם מהרי"ק מודה ודו"ק: