תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן נג
הנה נתבאר שדעת הרא"ש והטור ור' ירוחם דבכל ספק בשטר היכא דטוען התופס ברי מהני תפיסה אפילו שלא ברשות ואע"ג דדעת הנ"י פ"ק דמציעא אינו נראה כן אלא משמע מדבריו דדוקא כהך דפ"ב דכתובות דתרי ותרי מהני תפיסה הא בשאר ספק שבשטר לא מהני תפיסה אפילו טוען ברי אא"כ אית ליה מגו שכתב וז"ל וא"ת היכי אמרי' דכל ספק דממונא אי תפס תובע מפקי' מיניה והא אמרינן בפרק האשה שנתארמלה וימנין דתפסה מאתים ואמרה אנא בתולה הואי והא דלא אעברי קמאי איתנוסי הוא דאיתנוס אלא דתפיסה בספיקא דממונא מהניא ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מארי' י"ל התם טעמא דמילתא משום דמילתא דעבידא לאגלויי הוא דרוב הנשאות כשהן בתולות יש להן קול ובמילתא דעבידא לאגלויי לא מפקי' ממונא מרשות התופס כדי להעמידו אחזקה דמרי' קמא וראיה לדבר מדאמרינן בפרק המקבל ההוא שטרא דהיה כתוב ביה שנין סתמ' מלוה אומר חמש ולוה אומר ג' מי מהימן פי' כגון שקדם מלוה ואכלינהו לפירות ואסיקנא פירות בחזקת אוכליהן הן עומדים ומקשינן והא קי"ל הלכתא כותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ומפרקינן התם לאו מילתא דעביד' לאגלויי הוא אבל הכא מלתא דעבידא לאגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן אלמא דבמילתא דעבידא לאגלויי שבקינן ממונא ברשות דמאן דתפיס ולא מהדרינן ליה למרי' קמא. וא"ת דהא אמרינן בפרק האשה שנתארמלה כנים החתומים על השטר ובאו שנים אחרים ואמרו כתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים היו נאמנים ואם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומקשינן ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ואסיקנא דלא מיקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבי' ביה אלא אי תפסי לא מפקי' מיניה ואמאי והא התם לאו מילתא דעביד' לאגלויי הוא דתרי ותרי נינהו ותרי כמאה נינהו והוה לן למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' ולא מהני ליה תפיסה י"ל דכל תרי ותרי לא אמרינן אוקי ממונא אחזק מ"ק משום דבכל תרי ותרי סמכי בודאי ואינו בדין שנוציא ממון מרשות התופס כיון ששני עדים מעידים כדבריו. ואף לענין איסור הדין כן דלא אמרינן היכא דאיכא תרי ותרי לא אמרינן אוקי מילתא אחזקתה כדמוכח ההיא דינאי המלך פרק האומר בקי ושין אבל כל ספיקא דממונא דלאו מכח חרי ותרי אתי ונאי מילתא דעבידא לאיגלויי היא אפילו תפס תובע מפקינן מיניה. ומיהו ה"מ דתפיס שלא ברשות אבל תפיס ברשות אפילו בכה"ג לא מפקינן מיניה ראיה לדבר מדאמרינן בסוף פרק השואל כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה כלומר דאף על גב דאיכא לספוקי משום לשון ראשון שאמר כור בשלשים שלא היה דעתו שיקנה אלא אחר שימשיך כל הכור ולא ראשון ראשון כיון דמספקא מילתא משום לשון אחרון שאמר סאה בסלע אמרינן דראשון ראשון קנה וטעמא דמילתא משום דברשות תפיס וזה שפירשו שם בששה סדרים התם מטעמא מאי משום דתפיס הכי נמי הא תפיס כלומר שתפס ברשות. והיינו נמי דגרסינן בפרק השוכר את האומנים השוכר את הספינה וטבעה לו בחצי הדרך רבי נתן אומר אם נתן לא יטול אלמא דאם נתן ברצונו אין מוציאין מידו. (דין בקרקע לא מהני תפיסה אפי' ברשות) ומיהו כי אמרי' דבספיקא דממונא תפיסה ברשות מהני הני מילי במטלטלי אבל במקרקעי אפילו ברשות לא מהניא וראיה לדבר דקי"ל כרב נחמן דאמר בסוף השואל דפלוגתייהו דשוכר ומשכיר בחדש העבור כולו למשכיר משום דקרקע בחזקת בעלים עומדת והא התם ברשות תפיס דהתם נמי בששה סדרים מדמינן לה לכור בל' סאה בסלע שהוא תופס ברשות וכמו שכתבנו ואפילו הכי אמרינן דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולא מהני בה תפיסה ובזה יפה כח הקרקעות מכח המטלטלין אבל לענין תפיסה שלא ברשות כי היכי דלא מהני בקרקעות כך לא מהניא במטלטלים. ומיהו היכא דספיקא דממונא איתיה מחמת טענותיהן של בעלי דבר שהם מכחישים זה את זה ולא נתברר לנו האמת בכה"ג אי תפס שלא בעדים מהני ליה תפיסתו מגו דאי בעי אמר להד"מ אבל היכא שהספק הוא מחמת הדין בעצמו לא מהני תפיסה אפילו שלא בעדים דהא ליכא למימר מגו ובכל הני גווני דאמרינן דלא מהני' תפיסה הני מילי בספקא דממונא שדינן לנתבע לקולא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה אבל תיקו שדינו שיחלוקו שאין אחד מוחזק יותר מחברו אם תפס אחד מהם אין מוציאין מידו וכן כתב הרי"ף ז"ל בהנך בעיא דבריש פרק המפקיד שעלו בתיקו ופסק בהם הרב ז"ל דחולקין משום דקיימא לן דכל ממון המוטל בספק דליכא לאוקמיה אחזקת דמריה קמא חולקים דאם קדם חד מנייהו ותפס לא מפקינן מיניה:
אמר המחבר כללא דספיקא דממונא. בספיקא דממונא יש שני מינין הא' היכא שמוחזק הא' יותר מחברו דקיימא לן קולא לנתבע הוא המין האחד והשני היכא שהאחד אין מוחזק יותר מחבירו. במין שא' מוחזק מחברו יש שני חלקים הא' כשהספק הוא מחמת הדין דעצמו כגון ספק בכור או כור בל' וכיוצא בהם והשני הוא שהספק הוא מחמת טענותיהם כגון זה אומר שלי וזה אומר שלי בחלוק שהספק הוא מחמת הדין בעצמו והתובע תפס אי מפקינן מיניה או לא תלוי הדין כד' תנאים במילתא דלא עבידא לאגלויי ושלא יהא תרי ותרי ושלא יהא ברשות ושיהיו מטלטלים שאם איכא תרי ותרי ואי עבידא לאגלויי לא מפקינן וכן אם הוא ברשות ובמטלטלי אבל במקרקעי אפי' ברשות מפקי' אבל אין חילוק בין אי תפס בפני עדים או שלא בפני עדים והשני שספק מחמת טענותיה' יש חילוק בדין בין תפס בפני עדים או תפס שלא בפני עדים משום דשלא בפני עדים איכא מגו. במין שאין הא' מוחזק יותר מחברו יש חילוק בדין בין אין שום אחד תופס בו דאז קדם הא' ותפס בין בפני עדים בין שלא בפני עדים לא מפקינן מיניה ובין אם שניהם תופסים בו דאז קדם האחד ותקפו מחברו והוה צווח מעיקרא מפקינן מיניה והכל מפורר בפנים ע"כ עכ"ל נ"י: