אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה) חידושים למסכת מעילה › דף ג:

תקנת עזרא (מעילה)· רבי עזרא אלטשולר

חידושים למסכת מעילה · דף ג:

דף ג.

אמר רב גידל א"ר זריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה וכו', הנה שיטת המפרש שהיא שיטת רגמ"ה כאן אות באות [אלא שברגמ"ה יש טעות הדפוס בד"ה זריקת פגול וכו' ובזריקה עשה סתם וצ"ל ובזריקה פגל ג"כ עיין בזה שכן הוא האמת] חמוה בכל סוגיא זו, וגם דבר פשוט וברור הוא דאם פגל בשחיטה לחוד אע"פ ששאר עבודות עשה בשתיקה הוא פגול גמור לכל דבר וחייבין עליו כרת כמפורש בכמה משניות בזבחים דלא כהמפרש ורגמ"ה וצע"ג על דבריהם, אך שיטת התוס' ברורה דרב גידל מיירי בשחט בפגול ושתק בזריקה כמש"כ בד"ה א"ר גידל, וכונתם לומר דאפי' בכה"ג אין הזריקה מועלת אח"כ לענין מעילה ומכ"ש אם פגל גם בזריקה, אלא משום הקושיא מתודה פירשו הכי דהרי הקושיא הכי היא דכמו דאמר רב גידל דבשחיטה לחוד הוה פגול ולא מהני שוב הזריקה לענין מעילה א"כ לא תהני נמי לקדש הלחם כיון דכבר נפגל בשחיטה, אבל ודאי דאין חילוק בין פגל בשחיטה לחוד ובין פגל נמי בזריקה, ומשני ר' אבא דבשחיטה לחוד באמת עדיין לא חשיב פגול גמור והפגול נקבע רק אחר זריקה כהרצאת כשר, משו"ה בתודה אף דהשחיטה היתה חוץ לזמנה מ"מ הלחם קדוש דהרי השחיטה מקדשה ללחם ובשעת שחיטה עדיין לא הוה פגול גמור, אבל לענין הבאה או הוצאה ממעילה כיון דזרק אח"כ הזריקה גמרה הפגול ואינה מועלת לענין מעילה עוד, ותו מקשה מדאמר עולא קומץ פגול וכו' פקע פגולו ממנו מדקאמר פקע מבואר דהיה פגול תיכף אחר קמיצה אמנם לא לענין כרת אבל שם פגול חל עליו קודם הקטרה וה"ה קודם זריקה בבהמה ואפ"ה קידש הלחם וה"נ לענין מעילה וקשיא לר"ג, ומשני איסורא דמייתי לידי פגול אבל פגול גמור לא הוה עד אחר זריקה משו"ה קידש הלחם, ופריך מהא דאם אחרים מביא לידי פגול וכו' ואם לא פקע פגולו ממנו איך מביא אחרים לידי פגול הא עפרא בעלמא הוא, ואם נימא דפגול לא חייל קודם הקטרה אמאי הוה עפרא בעלמא, ומשני דאפ"ה כיון דכבר התחיל ביה איסור פגול עפרא בעלמא הוא אבל שם פגול ממש לא הוה עד לאחר זריקה זהו תמצית שיטת התוס':

ודע דהמפרש והרגמ"ה כתבו גם לעיל (דף ב' ע"ב) ד"ה ומשני הואיל ומרצה לפגולין וכו' דאין נקבע פסול פגול לחייב כרת עד שיקרב כל מתיריו לשם פגול עכ"ל, וכן הוא גם הכא בסוגיין וגם התם לעיל בפי' קדמון הנדפס בסוף מס' מדות מכתב יד בדפוס ווילנא, אבל כבר נתבאר שהדברים האלה תמוהין, ויתר הדברים בפרטיות בדברי המפרש ובדברי התוס' בסוגיא זו עיין בהגהות חק נתן כי אין צורך לכפול דברי המחדשים והמגיהים הנדפסים עם הש"ס וכן בכל המס' לא אכפיל דבריהם רק אם יש להעיר עליהם:

זריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה ואינו מביא לידי מעילה, הרב דרך ים הביא כאן קושיא מספר עמק יהושע סי' י"ז בהגהות הנקראים שפת העמק דלרב גידל מאי פריך הש"ס בכריתות (דף י"ד ע"א) וניתני ה' חטאות ונוקמה כגון דאכל כזית פגול, הא בשבועות (דף כ"ד ע"ב) פריך הש"ס ונתני שבועה ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור עיי"ש, וא"כ המשנה דכריתות ע"כ איירי בבכור שהוא קדק"ל ואם הוה פגול הרי אין בו שוב מעילה לרב גידל ויחסר אשם המעילה דקחשיב במשנה שם, ואין לומר דהמקשה בכריתות לא ידע עוד דהמשנה מיירי בבכור, דא"כ הו"ל להקשות וליתני ששה חטאות כגון שבועה ופגול ביחד, אלא ע"כ מדפריך ליתני חמש דידע דמיירי בבכור שהוא קדק"ל א"כ אליבא דר"ג אין קושיתו כלום כן הקשה הרב שפת העמק, ואין לי ספר זה לעיין בו אם כתב שם גם איזה תירוץ ולכאורה הקושיא גופה קלישתא היא יותר מדי שהרי אין אחריות קושית הש"ס על רב גידל ואם הש"ס פריך שם רק להחולקים על רב גידל מה בכך, ואולי שהקושיא יהיה על הרמב"ם דפסק כר"ג והרי סוגית הש"ס בכריתות בהקושיא ור' זירא ורב פפא דנחתו שם לתרץ קושיא זו ע"כ דלא ס"ל כרב גידלו וא"כ מה דתירץ על קושיא זו הרב דרך ים דרב גידל ס"ל כמ"ד לקמן (דף ה') היתר שחיטה או היתר זריקה שנינו וא"כ גם קודם שנזרק כיון שנשחט או נתקבל הדם בהיתר שוב אין מעילה בבשר קדק"ד וכן יש מעילה באימורי קדק"ל גם קודם זריקה כמש"כ התוס' לקמן (דף ז' ע"ב) ד"ה הא ממונא דבעלים הוא ע"ש, וא"כ י"ל דהא דאמר ר"ג זריקת פגול אינו מביא לידי מעילה בקדק"ל הוא דוקא בשפגל בשחיטה דלא נחית לה עדיין מעילה מעולם, אבל אם השחיטה והקבלה היתה בהכשר ופגל רק בזריקה שכבר חל עליה חיוב מעילה משעה שהיתה ראויה לזריקה, אפי' אם נתפגל אח"כ בזריקה שוב אינה יוצאה מידי מעילה גם לר"ג, וא"כ שפיר פריך הש"ס בכריתות בקדק"ל כלומר בבכור גם לר"ג כגון שפגל בזריקה דיש בו גם מעילה וגם איסור פגול עכ"ד, והרי על הרמב"ם אין זה תירוץ של כלום שהרי הרמב"ם פוסק בפ"ג מה' מעילה דהיתר אכילה שנינו ופוסק שם בפ"ג מה' מעילה כרב גידל, ושני אלה ביחד נסתרו מסוגיא דש"ס דכריתות שם, וגם מלבד זה תירוץ זה מגומגם הוא ואינני רואה צורך להאריך בו:

והנראה לענ"ד לומר בזה דהנה במה דמוקי לה למתניתין דכריתות דיש אוכל אכילה בשבועות שם בבכור, הקשה בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג דהרי בכריתות שם קאמר דהא דחל איסור נותר אחלב הוא משום מיגו דאתוסף איסורא לגבוה אתוסף גם להדיוט, וא"כ בבכור שנאכל לב' ימים ולילה אחר הרי אין כאן מיגו כיון דלגבוה נפסל והוה נותר בעלות השחר הראשון ואז עדיין מותר להדיוט ולא מצי חל איסור נותר אאיסור חלב, וא"כ איך אפשר לאוקמה להמשנה בבכור דא"כ איך חייב חטאת אנותר והיא קושיא נאה, ואף לפמש"כ הדרך ים בשם הרב החו"ב מו"ה אהרן קורץ נ"י דפליגי בזה ר' זירא ור"פ בכריתות שם (דף י"ד ע"א) דמסיק שם הש"ס דבזית אחד מיירי בב' זיתים לא מיירי, ופריך והקתני יוהכ"פ דבככותבת ומשני ר' זירא דמיירי שאכל כוליא בחלבה ורב פפא משני דמיירי דמליא בתמרי ע"ש, וצריך ביאור למה נאיד ר"פ מתירוץ ר"ז, ואמר הרב הנ"ל דבזה פליגי דר"ז ס"ל דכשנעשה נותר לגבוה נעשה נותר גם להדיוט ומשו"ה א"ש דחל נותר אחלב גם בקדק"ל כבכור, דמיגו דאתוסף איסור לגבוה אתוסף גם להדיוט וא"כ הרי מצי לאוקמי לכולי איסורי זולת יוהכ"פ בחלב עצמו, ואיוהכ"פ חייב כגון שאכל כוליא בחלבה ולא חייב אכוליא רק משום יוהכ"פ ולא משום נותר דהוה בשר הנאכל לשני ימים וכשנעשה החלב נותר עדיין הוה זמן אכילת בשר, ור"פ ס"ל דבשעה שנעשו האימורים נותר לגבוה עדיין לא נעשו נותר להדיוט וא"כ אי נימא דהמשנה מיירי בקדק"ל היינו בבכור א"כ תקשה איך חל איסור נותר אחלב, וע"כ צ"ל דהמשנה מיירי בקדק"ד דנעשים נותר לגבוה ולהדיוט בבת אחת וא"כ באכל כוליא בחלבה הרי יהא גם הכוליא נותר והש"ס בעי לאוקמי לכולי איסורי בחלב עצמו משו"ה מוקים לה כגון דמילא בתמרי עכ"ד, ואף דקלסיה הרב דרך ים וכתב שהוא נכון מאוד, מ"מ נראה דלא כוותיה אלא דכו"ע ס"ל סברת הרמ"ע ור"ז ור"פ פליגי בענין אחר עיין מש"כ בזה הרב מחנה לוי בשבועות (דף כ"ה) ע"ש, דאל"כ הרי תשאר לרב פפא קושית הש"ס דשבועות שם דליחשב נמי שבועה כיון דלדידיה לא מצי איירי בבכור וחוץ מזה כבר השגתי עליו בחידושי להרמב"ם הלכות מעילה בזה, אולם הנכון בזה הוא דהנה הבה"ז הקשה בתוס' כריתות שם (דף י"ג ע"ב) ד"ה ארבע חטאות וכו' ומוקדשין דקתני אע"ג דאיתא בשאלה מ"מ השתא דנשחטו ונזרקו דמן ליתא בשאלה עכ"ל ותמה הבה"ז והרי בשבועות שם פרכינן והרי מוקדשין ומשני בבכור, וכתב ע"ז בשו"ת הגרע"א סי' ס"ה וז"ל וראיתי בכמה ספרים ישוב הגון ונכון דסוגיא דשבועות אזלי למ"ד אכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ גם בשבועה השתא ליתא לשאלה, וע"כ דלא חשיב כיון דמעיקרא הי' איתא בשאלה ולזה פרכינן שפיר והרי מוקדשים דג"כ מעיקרא היה איתא בשאלה (והוכרח לתרץ בבכור] ודברי התוס' הנ"ל היא לפי ההלכה דאכלה כולה ג"כ נשאלין עליה, ושפיר י"ל דלא חשיב מאי דעתה איתא בשאלה דהיינו שבועה אבל קדשים [אפי' קדק"ד] השתא לאחר זריקה ליתא בשאלה עכ"ל וע"ש, וא"כ סוגיא דש"ס בכריתות שם לא ס"ל כלל דאיירי בבכור שהוא קדק"ל אלא בקדק"ד מיירי וכן לר"ז ור"פ שם בקדק"ד מיירי, ולפי"ז הרי מתורצת שפיר קושית בעל שפת העמק מסוגיא דכריתות על רב גידל כיון שהסוגיא בקדק"ד מיירי כמובן מאיליו, ודע שכתבו התוס' בחולין (דף קי"ז ע"א) דלר' ינאי דס"ל דאין חייבין מעילה בקדשי מזבח שיש בהן לכהנים ע"כ דמוקי נמי מתניתין דכריתות דיש אוכל וכו' בעולה ע"ש הרי דגם לר' ינאי בקדק"ד איירי ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כרב גידל וזה נכון בעזהי"ת:

ברש"י ד"ה ולחמה חוץ לחומה וכו' ובעינן על בסמוך עכ"ל, לכאורה קשה דהרי בפסחים (דף ס"ג ע"ב) פליגי בזה ריו"ח ור"ל דריו"ח ס"ל דוקא חוץ לחומת ירושלים אבל חוץ לעזרה קידש הלחם ור"ל סבר דחוץ לעזרה נמי לא קידש דבעי על בסמוך והלכה כריו"ח וכדפסק הרמב"ם ולמה כתב רש"י כאן בסתם דבעינן על בסמוך, וגם הרי הגמרא לא נחתה כאן אי חוץ לחומת עזרה או חוץ לחומת בית פגי וא"כ לאיזה צורך כתב רש"י כאן דבעינן על בסמוך, ומצאתי בשו"ת מהר"י הכהן שעמד ע"ז ותירץ דגם ריו"ח ס"ל על בסמוך אלא דפליגי אי בעינן בסמוך ממש בעזרה או דסגי בתוך ירושלים דגם זה סמוך מיקרי, אבל חוץ לירושלים שאינו סמוך כלל הרי גם לריו"ח לא קידש, וא"כ שפיר כתב רש"י דבעינן על בסמוך בטעמא דחוץ לחומה לא קידש הלחם דבעינן על בסמוך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עכת"ד, אולם לפום רהיטא אין לזה מקום כלל דהרי שם איתא והא אפלגו בזה חדא זימנא גבי שוחט את הפסח על החמץ דלר"ל בעי שיהא עמו החמץ בעזרה וריו"ח אמר אע"פ שאין עמו בעזרה, ומשני צריכא דאי אתמר בההיא הו"א בההיא קאמר ריו"ח דכל היכא דאיתא באיסורא קאי עיי"ש בלשון הגמ' בפסחים ובמנחות (דף ע"ח ע"ב) ואם נימא כדברי מהר"י הכהן דבלחמי תודה גם ריו"ח בעי על בסמוך אלא דס"ל דחוץ לעזרה סמוך הוא, וא"כ מאי מקשה והא אפלגי חדא זימנא הרי שפיר אצטריך לאשמעינן דגבי חמץ לא בעי ריו"ח סמוך כלל דהא אפי' אם שחט על חמץ שברשותו רחוק הרבה גם מירושלים נמי חייב לריו"ח כמו שפי' ר"ח שם להדיא וכן פסק הרמב"ם, ורציתי לומר דלדעת רש"י כאן במעילה אה"נ דזהו גופא תירוץ הגמ' דאי אתמר בההיא בההיא קאמר ריו"ח דכל היכא דאיתא באיסורא קאי [כן היא הגירסא במנחות שם] והלשון מוקשה מעט, אלא דהכי פירוש דמשני דאין ענין דין דחמץ לדין דלחמי תודה כלל, דהרי גבי חמץ כל היכא דאיתא באיסורא קאי כלומר דלריו"ח גבי חמץ לא בעינן בסמוך כלל ואפי' אם החמץ הוא חוץ לירושלים נמי קעבר על לא תשחט על חמץ דם זבחי, אבל גבי לחמי תודה דבעי עכ"פ על בסמוך הוה אמינא דמודה לר"ל דבעינן בסמוך ממש היינו בעזרה משו"ה אצטריך לפלוגי ולאשמעינן דמ"מ בסמוך ממש לא בעי ריו"ח אפי' בלחמי תודה, אלא דזה א"ש בלשון הש"ס דמנחות שם אבל קשה להעמיס כן בלשון הש"ס פסחים דשם הגירסא כן היא משום דאיסור הוא וכל היכא דאיתא איתא, וגם הא גופא שינוי הלשון מפסחים למנחות מצוה להבין, לכן נלענ"ד לומר דרך אחרת בזה, דהנה כבר הזכרתי דר"ח והרמב"ם מפרשי בדעת ריו"ח דס"ל גבי חמץ דעובר בהלאו אפי' אם החמץ הוא רחוק גם מירושלים, אכן הר"ש והרא"ש פ"א מ"ח דכלים כתבו דגם לריו"ח בעינן עכ"פ שיהיה החמץ בירושלים, וכדבריהם בדעת ריו"ח מפורש בירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) ע"ש, וא"כ אמינא אנא בעזהי"ת דבזה פליגי גם הסוגיות דפסחים ודמנחות, דהרי בפסחים מקשה הש"ס דלמה להו לריו"ח ור"ל לפלוגי בעל בסמוך גבי חמץ הא אפלגו בה חדא זימנא גבי לחמי תודה, וא"כ ע"כ דס"ל להש"ס שם בפסחים דגם גבי חמץ ס"ל לריו"ח דבעינן עכ"פ שיהא בירושלים מיהו דאל"כ הרי אצטריך לאשמעינן דגבי חמץ לא בעי ריו"ח שיהא אפי' בירושלים, דהרי בתודה מודה ריו"ח דחוץ לירושלים לא קידש הלחם, וא"כ ע"כ ס"ל להש"ס בפסחים כהירושלמי דלריו"ח נמי בעינן שיהא החמץ עכ"פ בירושלים, משו"ה לא מצי לתרץ דאי אתמר גבי חמץ הו"א בהא קאמר ריו"ח משום דכל היכא דאיתא באיסורא קאי וכפי שפירשתי לעיל, דהרי גם גבי חמץ לאו כל היכא דאיתא באיסורא קאי דהא חוץ לירושלים גם לריו"ח ליכא איסור דלא תשחט ע"ח דם זבחי, להכי משני משום דאיסור הוא וכל היכא דאיתא איתא כלומר כיון שיש בידו עבירה שעבר על מצ"ע דתשביתו בזמנו עד חצות משו"ה חייב אף שאינו בסמוך ממש היינו בעזרה, אבל במנחות שם קושית הש"ס היא בהיפוך דכיון דכבר אפלגו בעל בסמוך גבי חמץ למה להו לפלוגי גם גבי לחמי תודה, א"כ י"ל דס"ל להש"ס דגבי חמץ לריו"ח אפי' חוץ לירושלים נמי מחייב ומ"מ פריך שפיר, דהרי גבי תודה אין לטעות ולומר דגם בחוץ לירושלים יקדש הלחם לריו"ח שהרי אם יקדש הלחם הרי יפסל ביוצא ואנן בכשר איירינן, ולכך משני שפיר דאי אתמר בההיא הו"א שאני התם דכל היכא דאיתא באיסורא קאי וא"כ לא בעינן בחמץ בסמוך כלל, אבל בלחמי תורה דגם לריו"ח בעינן בסמוך הי"א דמודה דבעי בעזרה דוקא בסמוך ממש קמ"ל, וא"כ עכ"פ דברי רש"י בכאן גבי לחמי תודה עולין כהוגן לכו"ע ודו"ק שבזה מיושב גם מה שהניח בפסחים הגליון הש"ס בצע"ג על לשון הש"ס שם בפסחים ריו"ח אמר אע"פ שאין עמו בעזרה ע"ש, ועיין בתיו"ט פ"ז דמנחות ואכמ"ל בזה:

תוס' ד"ה אלמא וכו' ופי' רבינו האי וכו' כונתו שמועלין בהן משעת הרמה עד אחר זריקה ודעת רש"י ורגמ"ה לקמן דף ט"ו ע"ב במשנה דלא כרבינו האי ע"ש:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה