תקנת עזרא (מעילה תנינא)· רבי עזרא אלטשולר
מהדורא תניינא · דף יא.
במשנה יצא לנחל קדרון מועלין בו, בפירוש קדמון הנדפס בש"ס דווילנא כתב וז"ל, יצא לנחל קדרון מועלין בו משום דחזר לקדושתו הראשונה שהיתה לו קודם שנשחטה כדאמרינן בגמ' המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו עכ"ל, ולקמן ע"ב כתב וז"ל אפי' תימא כראב"צ אתיא מתניתין דקתני אין מועלין בנסכים, והנ"מ קודם שירדו לשיתין אבל לאחר שירדו לשיתין לא משום דאקלטו קדושה מקרקעותיו של שיתין, דמתניתין דקתני גבי הדם דלאחר זריקה אין מועלין בו ויצא לנחק"ד מועלין בו, ובתחילה קודם שנשחטה מועלין בדם הקזה וה"נ בהנך נסכים וכו' עכ"ל, וכמה תמוהין דבריו לענ"ד חדא דהא דיש מעילה בדם קודם שחיטה לאו משום דם הוא אלא משום דאז גם הדם דין בשר יש לו והוה כגופה של הבהמה, כמש"כ לקמן (דף י"ב רע"ב) בפירש"י ורגמ"ה, ותו דא"כ דמטעם דחוזר לקדושתו אתינן עלה א"כ איך נמכרין לגננים לזבל הרי קדוה"ג אין לו פדיון, ועוד דלדבריו א"כ דם קדק"ל דמחיים לית בהו מעילה גם כשיצא לנק"ד אין מועלין בו וזה לא שמענו, ומתניתין סתמא קתני דמשמע דדם קדק"ל ודם קדק"ד שווין דמועלין בהן אחר שיצאו לנחק"ד. וגם בעיקר הדבר הרי רק בנסכים שירדו לשיתין שייך לומר שקלטו קדושה מקרקע השיתין, שכרן דוד המע"ה כמו דאיתא בסוכה ובמכות פ"ב והיה בהן קדושה יתירא, כדאמרינן בסוטה (דף ט' ע"א) דדהמע"ה לא שלטו עכו"ם במעשי ידיו שנאמר טבעו בארץ שעריה ע"ש, אבל נחל קדרון איזה מעלה היה בו הרי כתוב מפורש (מלכים ט"ו) וגם את מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון, ועוד כתיב (מלכים כ"ג ו') ויצא את האשרה כו' מחוץ לירושלים אל נחל קדרון וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך אח עפרה על קבר בני העם, הרי מפורש דהמקום הזה עכ"פ לא היה בו שום קדושה, ועיין בע"ז (דף מ"ד ע"א) דגם שם מבואר שהיה מקום חול וא"כ במה היה כחו גדול להשיב להדם קדושתו וצע"ג:
ודע דבפסחים (דף כ"ב ע"א) פירש"י נחל קדרון כמו לנחל איתן עמק, ועיין בתוי"ט פ"ט דסוטה מ"ה דהרמב"ם פירש נחל איתן נחל ממש של מים, וכבר האריכו שם האחרונים והדברים עתיקים, מיהו נחל קדרון דכאן נראה דלכו"ע פירושו עמק דכן מבואר בע"ז שם, וגם אם היה נחל של מים היה הדם מתערב לגמרי במים וכבד היה לאספם למכרם לגננים לזבל, ומ"מ נראה דהיה בעמק ההוא גם איזה הילוך של מים ממש, שהרי האמה של מים שהיה בעזרה היה שוטף לשם כמבואר בכ"מ:
והנה בשואל ומשיב מהדורא ג' סי' קי"ג העיר דאיך נמכרין לגננים לזבל והא אין עושין סחורה בדבר האסור, וכתב דדם שאני דכתיב על הארץ תשפכנו כמים ומותר לעשות עמו סחורה, וא"ת בפסחים (דף כ"ב) לפי הס"ד דלא ידע עדיין מקרא דהקיש הכתוב דם למים, למה פריך מהא דנמכרין לגננים לזבל רק לר' אבוהו הרי גם לחזקיה קשה דעכ"פ הרי אסור באכילה ואיך עושין בו סחורה, י"ל עפ"מ דקשה לכאורה על דעת האו"ה הארוך שכתב דדם שנתערב במים מותר מה"ת כמו דם שמלחו כיון דלא חזי לכפרה, א"כ מאי פריך על ר' אבוהו הרי נתערבו באמה עם המים ומותרין מה"ת גם באכילה ומכ"ש בהנאה, אכן יש ליישב ע"פ מש"כ הסמ"ג לאווין קל"ט דהא דדם שמלחו אינו עובר עליו זהו דוקא בחטאות הפנימיות, דכתיב וטבל והזה ויצא מכלל דם, משא"כ בחטאות החיצוניות כדמחלק הש"ס במנחות (דף כ"א ע"א), ועיין בכרתי ופליתי ריש סי' ס"ט שכתב כן מדעתיה דנפשיה, וא"כ בנחל קדרון שנתערב שם ודאי דמים הפנימיים עם דמים החיצוניים ביחד כמש"כ רש"י ביומא, וא"כ בדמים החיצוניים דלא כתיב וטבל והזה אף שנתערב במים שמיה דם כמו דם שמלחו וחזי לכפרה, וא"כ שפיר פריך הש"ס לר"א מדם חטאות החיצוניות, וא"כ מיושב גם הקושיא הנ"ל דכיון שנתערבו דם פנימיות וחיצוניות יחד שפיר נמכרין לגננים ואין בהם איסור סחורה, מידי דהוה אנזדמנו לו טמאין וטהורין יחד דמותר לסחור בהן להכי מותר למכור ולכך לא מקשה רק לר"א דאסור בהנאה את"ד השו"מ שם ויש להתיישב עוד בזה:
בגמ' ואני נתתיו לכם שלכם יהא, קשה לי דבפסחים (דף כ"ב) פריך למ"ד לא תאכל גם הנאה במשמע והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם ל"ת דם וכו', והשתא מאי קושיא הא בדם קדשים כתב רחמנא לכם שלכם יהא כ"ש דם חולין שמותר בהנאה, ואין לומר דאי לאו דכתב התם היתר הנאה בדם מתשפכנו כמים כמו דמסיק שם, הוה אמינא האי לכם דהכא להתיר דם בהנאה אתי ולא למעט ממעילה, הא ודאי אי אפשר לומר כן כיון דהא קרא דלכם גבי קדשים כתיב דמותר בהנאה ממילא מכ"ש דאין בו מעילה, ובשלמא להסוברים דדם שמלחו או שבשלו אינו עובר עליו מה"ת כלל, שפיר צריך היקש דם למים להיתר הנאה דאי מהכא הוה אמינא דלא אמר רחמנא לכם שלכם יהא אלא לענין איסור קדשים אבל לא לענין איסור משום דם, ונפקא מינה כשפקע איסור דם ע"י בישול או מליחה דליכא איסור הנאה משום קודש, אבל דם כל זמן שלא פקע איסורו ע"י בישול ומליחה אסור בהנאה קמ"ל היקש דם למים דמותר, אבל לפי הסוברים דדם שבשלו ושמלחו נמי אסור מה"ת ודאי קשה, דכיון דכתיב גבי דם קדשים דמותר בהנאה ממילא ע"כ דדם חולין נמי מותר בהנאה דאטו משום דרבע עליה נמי איסור קדשים גרע ושרי בהנאה אתמהה, וצ"ל דלשיטה זו דדם שמלחו או שבשלו אסור מה"ת, עפ"מ דאיתא בפסחים (דף כ"ד) דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואכילתן משום דאכילה כתיב בהו, וכלאי הכרם לוקין עליהם גם שלא כדרך אכילתן משום דלא כתיב בה אכילה, וכן בשר בחלב למאן דמפיק איסור דידיה מג"ש מנבלה אע"ג דבנבלה גופא כתיב אכילה ואין לוקין עליו אלא דרך אכילה, מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופו דבשר בחלב לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו עיי"ש, וא"כ במעילה דלא כתיב לשון אכילה בגופו אע"ג דילפינן לה מתרומה נמי לוקין עליה גם שלא כדרך הנאתן, וא"כ אי לאו היקישא דדם למים ה"א דמקרא דלכם ידעינן רק היתר הנאה דקדשים היינו שלא כדה"נ, אבל כדרך הנאה חייב משום איסור דם ואתי היקישא דדם למים להתיר אפי' כדרך הנאה ודו"ק. גבו"א ליומא: