אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה תנינא) מהדורא תניינא › דף י.

תקנת עזרא (מעילה תנינא)· רבי עזרא אלטשולר

מהדורא תניינא · דף י.

דף ט:

בשר קדק"ד שנטמא אית ליה מצות שרפה לכהנים, לא ידענא בעניי מנין לנו דשרפת בשר קדק"ד שנטמא היא בכהנים, ולכאורה להסוברים דקדשים שנטמאו נשרפין גם בלילה כמש"כ התוס' במנחות (דף מ"ו ע"ב) דלא ילפינן מנותר ע"ש, וכן הוא דעת הרמב"ם כמש"כ הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' צ"ו ופלא שלא הזכיר הנו"ב דברי התוס' במנחות הנ"ל, וכן משמע קצת גם מלשון רש"י במנחות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ותעובר צורתן וכו' משום בזיון קדשים וכו' עכ"ל, ולא בפשוטו דביום הרי הוא יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט, ובליל מוצאי יו"ט אין שורפין קדשים בלילה וע"כ לעבר צורתן. משמע דרש"י ס"ל דרק נותר ואפשר גם פגול דאתקיש לנותר אין נשרפין בלילה אבל לא שאר פסולין, דלא כהשמ"ק במנחות (דף מ"ו ע"ב) אות ג' שכתב דכל הנשרפין נשרפין רק ביום, ונראה דבזה פליגי הר"ר יוסף מארץ ישראל עם היש מפרשים שבתוס' קדושין (דף ל"א ע"א) ד"ה מעקה אבדה ושה"ק שכתבו וז"ל, תימה לרבי בכל הני כתיב לאו [ולמ"ל לומר דנשים חייבות בהן משום דהוו מצ"ע שלא הזמן גרמא] וכו', ויש מפרשים דמ"מ איכא נפקותא כשיהיה לאשה לקיים מצ"ע דאי הוה אמינא דנשים פטורות מעשה דלאו זמן גרמא, כמו כן יהיו פטורות מן הלאווין דאיכא למימר אתי עשה ודחי ל"ת, אבל כשהן חייבות בעשה דלאו זמג"ר אז לא יבוא עשה אחר וידחנו דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, אך הקשה הר"ר יוסף מארץ ישראל על פירוש זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת ושרפת קדשים אינה אלא עשה, אשה דאינה חייבת בעשה דיו"ט דהוה זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שרפה ביו"ט וכו' עכ"ל, וידוע התמיה דמאי מקשה הר"ר יוסף דשרפת קדשים הרי נמי מצ"ע שהזמן גרמא הוא דליתה בלילה ונשים פטורות ממנה, אע"כ דהר"ר יוסף מא"י באמת ס"ל דרק נותר ופגול אין נשרפין בלילה אבל שארי קדשים פסולין נשרפין גם בלילה, משו"ה הקשה שפיר משאר פסולי המוקדשין כקדשים שנטמאו וכיוצא בה דיהיה מותר לנשים לשורפם ביו"ט דכיון דנשרפין בלילה הו"ל מצ"ע שלא הזמן גרמא, והיש מפרשים ס"ל דכל פסולי הקדשים אינן נשרפין אלא ביום כנותר ופגול ומשו"ה לא אכפת להו קושית הר"ר יוסף מא"י דלשיטתם לא קשה מידי, ועיין בשעה"מ פ"ח ה"א מה' עכו"ם ע"ש שאינו בידי עתה לראות מש"כ בענין זה ועכ"פ מה שכתבנו כאן הוא לענ"ד נכון, וא"כ להסוברים דבשר קדק"ד שנטמא נשרף גם בלילה ע"כ דגם זר מותר לשרפם, דהרי אמרינן ביומא (דף כ"ז ע"ב) מתקיף לה ר' זירא מי איכא מידי דכשר בלילה ובעי כהן, ואמת דלפמש"כ התוס' ישנים שם דרק לענין חיוב מיתה בזר איירי שם אין דברינו מוכרחין, אבל מ"מ מנין לנו עכ"פ דבעינן לשרפת קדשים טמאים כהן אפי' לכתחילה וכעת צ"ע, שבתי וראיתי שהדבר מפורש ברמב"ם פ"ו ה"ה מה' מעשה"ק שז"ל שם ושרפת כל הנשרפין כשרה בזר ובלילה עכ"ל, ופלא על הנו"ב בתשובתו הנ"ל שלא הביא גם הרמב"ם הזה המפורש עכ"פ מוכרח בבירור שלא היה רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל גורס כאן מצות שרפה לכהנים אלא מצות שרפה לחוד ולענ"ד זה ברור:

ברש"י ד"ה אין חייבין עליהן וכו' דנותר יליף קודש קודש מפגול וטמא יליף חילול חילול מנותר עכ"ל וכ"כ בפירגמ"ה, ותמוה דבגמ' כאן ובזבחים שם מבואר להיפך דבטומאה יש קרא דאשר יקריב עד שיקריב את מתיריו אינו חייב ונותר יליף מטומאה בגמ' וברש"י ורגמ"ה סוף פרקין, וכבר עמד ע"ו בתוס' רע"א כאן במשניות, וע"כ דלהמפרש ורגמ"ה היה להם איזה גירסא אחרת בזבחים שם, והא דבעינן בטומאה קרא דאשר יקריבו ולא סגי בקרא דכל טהור יאכל בשר הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו ניתר עדיין לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה כבמנחות (דף כ"ה ע"ב) כבר תירצו זה התוס' בזבחים (דף מ"ו ע"ב) ד"ה אחת לכלל, ובזבחים (דף מ"ה ע"ב) בשמ"ק אות ז' הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ בשם מהר"פ דהכא מיירי באכילת גבוה והתם מיירי באכילת הדיוט עכ"ל ע"ש, ומש"כ כאן בהגהות הרש"ש בזה"ל ועיי"ש בזבחים בתוס' ד"ה יש לו מתירין דמאשר יקרב לא ילפינן לדבר שיל"מ עכ"ל הוא פלא שלא נמצא שם כן בתוס':

בתוס' ד"ה רישא ר"ש וסיפא רבנן בסוף הדיבור אבל הכא דמוסיף הוא על דמי חטאת ילכו לים המלח עכ"ל, בהגהות הרש"ש הקשה על דבריהם דהרי גם שם במשנה קתני יביא משניהם ע"ש, ואפשר לומר דהתם שאני דאין חיוב להביא משניהם, רק שלא יצטרכו לילך לים המלח מביא משניהם, אבל כאן מן הדין הוא כן דבתחילתו הופרשו כולן להביא בכל המעות חטאת ודו"ק:

פרק שלישי

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תנינא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה