תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק לב
עוד ראיתי לאחרון מדבר בספר דבר בעתו גם הוא להמציא מקור דדבר חשוב מה"ת לא בטיל. מהש"ס דקדושין (דף נ"ז ע"א) אתמר צפרי מצורע מאימת אסורין ריו"ח אמר משעת שחיטה ר"ל אמר משעת לקיחה וכו', גופא כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה, איפוך אנא ומסיק לא אמרה תורה שלח לתקלה, והנה רש"י ותוס' מחולקים שם בדין המשולחת, דרש"י ס"ל שם ד"ה מותרת משעת שחיטה דמותרת לגמרי והתוס' ד"ה משעת כתבו דהמשולחת נמי אסורה משעת שחיטת חברתה עד שעת שילוח, והנה התוס' ד"ה וזה מקשין להך תנא איסור הנאה מנ"ל אליבא דחזקיה דס"ל דלא תאכלו לא משמע איסור הנאה, ומתרצין דגמרי איסור משולחת משחוטה ואיסור משולחת הנאה היא דהא מחיים לא שייך אכילה וה"ה בשחוטה עכ"ל התוס', וזה ודאי ניחא התוס' לשיטתם אבל לשיטת רש"י דמשולחת מותר תשאר קושיתם מנ"ל דשחוטה אסורה בהנאה לחזקיה, אך הנה רש"י בנימוקי החומש אקרא דולקח שתי צפרים חיות טהורות כתב חיות למעוטי טרפות טהורות למעוטי טמאות, והקשה המזרחי מחולין (דף ק"מ ע"ב) דאיתא התם דעוף גם טמא משמע אבל צפור טהור משמע ולא טמא, וא"כ גבי מצורע כיון דכתיב צפרים ממילא ידעינן דטהור משמע דוקא ולמה לי קרא דטהורות למעוטי טמאות, וי"ל דדברי רש"י נכונים דשם בקדושין בסוגיא הנ"ל שם ע"ב מקשה רש"י לרבא דמשני לא אמרה תורה שלח לתקלה א"כ למ"ל קרא דכל צפור טהורה תאכלו, וכתב דבאמת הוה אסמכתא בעלמא, ולכאורה קשה הא אי לאו האי קרא דכל צפור טהורה תאכלו הוה אמינא דמשולחת נמי אסורה, ואי דלא אמרה תורה שלח לתקלה הא באמת אין כאן תקלה כלל דהא בטילה ברוב צפרים דעלמא, ונהי דהשתא דכתיב כל צפור טהורה תאכלו למשרי חדא שפיר משני רבא דמסתברא דלמשרי משולחת אתי דמותרת בלא ביטול דזה יותר מסתברא מלהתיר השחוטה, אבל אי לאו האי קרא הוה ס"ד למיסר תרווייהו ותקלה לא שייך בהו דמשולחת בטילה ברוב, וא"כ לא מקשה רש"י מידי למ"ל אליבא דרבא קרא דכל צפור טהורה תאכלו:
והיה נראה לומר דרש"י הוכיח דגבי צפור לא שייך בטול ברוב. מהא דחולין (דף קט"ו ע"א) דפריך שם שילוח הקן ליתסר משום לא תאכל כל תועבה, ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה, והרי התם אין לנו קרא להתיר שילוח הקן כמו דאיכא גבי צפורי מצורע, ומ"מ קאמר הש"ס בפשיטות דגם נימא דאסורה מלא תאכל כל תועבה יהיה תקלה, וע"כ מוכרח מזה דדבר חשוב לא בטיל מה"ת, כסברת מהר"י אלפנדרי במל"מ פ"ז מה' מעילה ומשו"ה שפיר הקשה רש"י קושיתו, דלרבא למה לן קרא דכל צפור טהורה תאכלו, אך המל"מ שם הקשה דמנ"ל להש"ס גופא בחולין שם דדבר חשוב לא בטיל, ולעשות מזה הוכחה דלא אמרה תורה שלח לתקלה דלמא באמת גם דח"ש בטל ברוב וליכא תקלה, אולם בזה יתורץ גם קושית המזרחי וקושיא חדא מתורצת בירך חברתה, דבאמת אצטריך טהורות למעט טמאות לגמרי, דאי לאו קרא דטהורות הוה אמינא דצפרים אתי להורות דגם טהורות כשרין לטהרת המצורע, דאי לאו קרא דצפרים הוה אמינא דוקא טמאות כשרין שלא אמרה תורה שלח לתקלה, לכך כתיב צפרים להשמיענו דגם טהורות כשרין, אבל אכתי לא הוה ידעינן למעט טמאות שהן פסולות לטהרת מצורע, וא"כ כיון דע"כ אתי קרא דטהורות למעט טמאות ממילא ידעינן מינה דדבר חשוב לא בטיל ברובא מה"ת, דאל"כ אלא דדבר חשוב. נמי בטל ברוב מה"ת א"כ למ"ל קרא דטהורות הרי מצפרים ידעינן למעט טמאות, דאין לומר דצפרים אתי להכשיר טהורות דלא תימא טמאות דוקא שלא אמרה תורה שלח לתקלה כנ"ל, דהרי מה"ת אין תקלה כלל דהרי היא בטילה ברוב, וא"כ מוכח מכאן שפיר דבע"ח מדאורייתא לא בטילי ברוב וה"ה שאר דברים חשובים, וצדקו דברי התוס' סוף מעילה שכתבו דמטבע חשוב ולא בטיל פי' מה"ת:
ובזה מיושב מה שהקשינו לעיל דלרש"י מנ"ל אליבא דחזקיה איסור הנאת צפור השחוטה דמצורע, ולדברינו מוכח ע"כ דקרא דוזה אשר לא תאכלו קאי אאיסור הנאה גם לחזקיה, דאי לא אתי רק לאיסור אכילה בלבד הדרא קושיא לדוכתה למ"ל קרא הנ"ל דטהורות למעט טמאות, דהא השתא דכתיב קרא דוזה אשר לא תאכלו ממילא נודע מצפרים למעט טמאות לגמרי, דאין לומר דצפרים אתי לרבות טהורות דבלא צפרים הוה אמינא דוקא טמאות שלא אמרה תורה שלח לתקלה, הא דוקא טמאות לא מצית אמרת דא"כ קרא דוזה אשר לא תאכלו למה לי לאסור השחוטה באכילה, תיפוק ליה דהא טמאה היא וא"כ בלא צפרים נמי לא הוי ממעטינן טהורות, וכי אתי צפרים ודאי דלמעט טמאין לגמרי אתי והדרא קושית המזרחי לדוכתה, דלמ"ל טהורות למעט טמאות הרי ידעינן למעט טמאות מצפרים, ומדאצטריך הך טהורות למעט טמאות ע"כ דוזה אשר לא תאכלו אתי לאסור שחוטה בהנאה גם לחזקיה ומיושבין כל הקושיות עכת"ד הרב דבר בעתו:
ואמת שהוא פלפולא חריפא אבל רק ע"ד החידוד ולקושטא דמילתא אין לבנות על סמך זה שום בנין, דביבש אין מבטלין איסור לכתחילה לכו"ע מה"ת ועוד נדבר בזה איה"ש בפרקים הבאים, וא"כ אפי' אם דבר חשוב בטיל מה"ת מ"מ שפיר קאמר הש"ס לא אמרה תורה שלח לתקלה ועיין נו"ב מהדו"ת חלק יו"ד סי' מ"ה ובמל"מ פ"ז מה' מעילה וא"כ אזדי לה כל הפלפול הזה, ואין לבנות עליו שום יסוד כלל, ואפי' אילו היה כל הפלפול הזה נכון לדינא מ"מ אין לזה מקום במש"כ התוס' דידן סוף מעילה דמטבע חשוב ולא בטיל מה"ת, דהרי התוס' אליבא דר"ע כתבו כן, והנה עיקר חשיבות דמטבע של פרוטה ודאי דהיא רק משום דהוה דבר שבמנין דהרי חשיבות אחרת אין לה, ור"ע הרי ס"ל דדבר שבמנין שדרכו למנות בטיל דפליג בזה על ר"מ כדמשמע בביצה (דף ג') וביבמות (דף פ') ובזבחים (דף ע"ב) אבל מפני שהערה זו היא לא רק על האחרונים כי אם על התוס' בעצמן, ע"כ לא כן הדבר אלא דמטבע יש לה חשיבות גם זולת המנין ודו"ק: