תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק ו
לעיל פ"ב כתבתי מעט ע"ד המרדכי בענין יבמה שרקקה דם ועתה אשנה איה"ש פרק זה, מפני שראיתי להגאון מאוה"ג בעין יצחק ח"א בחלק יו"ד סי' י"ד ובחלק או"ח סי' כ"ו כ"ז שהאריך בזה וראוי להביא כאן תמצית דבריו, ואדלג על הענינים הבאים שם שאינם נחוצים מאוד למטרת קונטרסי הזה ולהעיר עליהם באיזה מקומן, וזהו דבריו בקצרה:
בהא שכתבתי בספרי באר יצחק או"ח סי' כ"ד במה דפסק הרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח ב' שותפים שחלקו זה נטל עשרה טלאים וזה נטל ט' טלאים וכלב מוציא אחד מהן והשאר מותרין, ותמהו עליו הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה, ותירץ המקו"ח בה' פסח סי' תמ"ח סק"ג דהא דבע"ח חשיבי ולא בטילי הוא מדרבנן דמה"ת בטילי ברוב ובדרבנן יש ברירה [עי' לעיל פ"ב הבאתי שהמהרי"ט תירץ ג"כ כן, אולם יש להעיר שהדרבנן בא ע"י הביטול והוה ע"י גלגול ומ"מ אמרינן ברירה, אלא דהכא הדאורייתא והדרבנן באים כאחד ודו"ק היטב] אך להמרדכי ביבמה שרקקה דם שכתב דבנולד האיסור בתערובות לא בטיל, א"כ כה"ג נמי לא שייך בטול כיון דלא היה ניכר המבטל לעולם בפ"ע, ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל להאי כללא [כ"כ גם הפמ"ג יו"ד סי' י"ד בשפ"ד סקי"ב ועיין מש"כ לעיל בפ"ב] ודאי שדברי נכונים וכ"כ המקנה בקדושין (דף ס"ד) גבי מקדש אחת מבנותיו דאסורות לו כל הבנות מה"ת ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש, והוכיח דכל כה"ג לא שייך בטול כמש"כ המרדכי ביבמה שרקקה דם וכו' הרי דס"ל להמרדכי דדבר שנאסר אחד מהן בתערובות לאחר שנתערב כיון שלא היה ההיתר ניכר בפ"ע, והיה ראוי כל אחד מהן לאיסור כמו חבירו לא אזלינן בזה בתר רובא, ובזה ניחא מה שהקשו המפרשים ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' בש"ך סקי"ב גבי גיגית מלאה ענבים דאם אין האיסור ניכר בתחילה בטל אף בדשיל"מ והקשו מהך דסוף מעילה דתנן או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דמעל ולא אזלינן בתר רובא והתם הא האיסור לא היה ניכר ואמאי לא בטיל אף בדשיל"מ, ולפמש"כ א"ש דלא שייך למזיל התם בתר רובא כיון שההיתר לא היה ניכר קודם התערובות כי כל אחד הרי ראוי להיות קודש עכ"ל המקנה, ובאמת הכו"פ הקשה בסי' ק"ב מתוס' דסוף מעילה ולא נחית לזה, ועיין בדורש לציון דרוש י"ג שכתב ג"כ כהמקנה ובהגה שם ביאר כן כונת אביו הנו"ב, הרי דגם הם סוברים כמש"כ, לענ"ד יש לתמוה על המקו"ח שסותר דברי עצמו שהרי בסי' תמ"ז סק"ח באמצע הס"ק כתב וז"ל דאטו אם נתערב קמח חטים בקמח שעורים ואח"כ נדר אחד מקמח חטים לא יהיה בכלל דשיל"מ כיון שנתערב קודם שנדר ודאי לא וכן מוכח בכמה דוכתי עכ"ל, והוא כמעט ממש האי דינא שהבאתי לעיל ספ"ב מהפמ"ג שכתב דבטיל שפיר מכח פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד', וכבר תפס על המקו"ח הגרע"א בחידושיו ליו"ד סי' ק"ב סעי' ד' ועיי"ש בהגהות גליון מהרש"א וע"כ דס"ל להמקו"ח כהמקנה, וא"כ אינו עולה יפה תירוצו על הרמב"ם בהא דעשרה טלאים ודו"ק]:
ומוכרח לומר כן דאל"כ קשה בתמורה (דף ט"ו ע"ב) דמוכיח הש"ס דאין חטאת ציבור מתה משעירי רגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתיה מתרומת הלשכה דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי ש"מ דאין חטאת ציבור מתה, ופירש"י ד"ה ה"ט וכו' דאע"ג דאיכא למימר מתו מרייהו קצת מאותן שהביאו השקלים עכ"ל, וקשה הא מבעיא ליה להיות בטיל ברוב ואף דמטבע חשוב ולא בטיל אין זה רק מדרבנן, ושם הרי רוצה ר"פ להוכיח דמדאורייתא אמרינן דאין חטאת ציבור מתה, ובפרט לשיטת האו"ה הובאה בפמ"ג ליו"ד סי' ס"ט שם במשבצות ס"ק ל"ה דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין חתיכות מלוחות ונתבשלו כיון דדם שלא פירש מותר מיקרי נולד האיסור בתערובות ובטל אף בחתיכה הראויה להתכבד, וכ"כ החו"י סי' קל"ג בהך דיו"ד סי' ט"ז בבהמה שיש לה בת שנתערבה באחרות דלא שייך לדון התם דין דבע"ח חשיבי ולא בטילי כיון דנולד האיסור בתערובות, תקשה ביותר הך דתמורה אף אי נימא דמטבע חשוב, [לכאורה התם יש לחוש דמתו בעלים קודם שנתן המעות בלשכה כגון ששלח ע"י אחר] אלא ע"כ לומר כמש"כ דהיכא דלא היה המבטל ניכר מעולם בפ"ע לא בטיל מה"ת ושם במטבע גם קודם התערובות לא הי' על המבטל שם היתר חלוק ומובדל לגבי הבטל דעל כולם יכול לחול האיסור דחטאת שמתו בעליה וכה"ג אין כח בהרוב לבטל המיעוט, ועיין בנו"ב מהדו"ת סי' נ"ד בחלק יו"ד שהביא דבריו בצל"ח פסחים (דף ל"ד) ולדברי המל"מ פ"א ה"ה מטומו"מ הי"ד, ועיין ביומא (דף נ"ה ע"ב) גזרה משום חטאת שמתו בעליה ועיי"ש ברש"י שכתב שמא מת אחד מהם והו"ל מעות חטאת שמתו בעליה והולכות לים המלח וכו' משנתן מעות לשופר ועדיין לא קרבו וכו' אולם לפי מש"כ לתרץ הא דתמורה א"ש כל זה וכל זה ברור בעזה"ש, דאין לומר דלכן אינו בטיל ברוב מטעם דממון לא בטיל כדאיתא בסוף ביצה דהרי חטאת שמתו בעליה למיתה אזיל והמעות הולכות לים המלח, ואין להיורשין רשות וזכות כלל בהנך זוזי ואין שייך לדון בזה דממונא לא בטיל, ועיין ביצה (דף ל"ח) דמחלק שם בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין ומוכח לומר דלא בטיל מפני שנולד בתערובות עד כאן דברי העין יצחק (זולת מה שכתבתי בין ב' חצאי מרובע כמובן] והאריך עוד בדברים שאינם נחוצים לענינינו:
ובזה אמרתי ליישב קושית התוי"ט בשקלים (פ"ד מ"א) גבי שומרי ספיחי שביעית דחיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה, ואמאי מקבלין שקלים מנשים ועבדים וקטנים דפטורין ולא חיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה ועיי"ש מה שתירץ, ודחו לתירוצו המל"מ פ"ד דשקלים והשעה"מ שם, וגם התוס' הקשו קושיא זו ביומא (דף ל"ב ע"ב) ותירצו שני תירוצים וגם שניהם דחה המל"מ שם עיי"ש, והשעה"מ שם תירץ וז"ל דיש לחלק דבשלמא גבי עומר ושתי הלחם חיישינן שמא לא ימסרום לציבור יפה משום דנוח לו יותר שיקריבו משלו וכו' משא"כ בשקלים אין לחוש שמא לא ימסרם לציבור יפה, דמה ירויח אם לא ימסרם לציבור הרי נתבטלו בשקלים של כל ישראל, ואע"ג דמטבע חשיב ולא בטיל היינו מדרבנן אבל התמידין והמוספין ודאי שלא יהיו שלו, לכן לא חיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה ומקבלין מהם, ואע"ג דלכתחילה אם אינו מוסר לציבור לא סמכינן אביטול ולא מקבלים מנייהו היינו לפי שאין מבטלין איסור בידים, אמנם כשמוסרן לציבור מקבלין מהם ולא חיישינן שמא לא מסרן יפה כיון שכבר נתבטלו בשקלים של כל ישראל ולא יהיו קריבין תמידין ומוספים משלו, וממילא אמרינן דמוסר לציבור יפה כיון שאין לו ריוח אם לא ימסור יפה שהרי נתבטלו, אלא דלפי"ז קשה מאוד ללשנא בתרא דסוף בבא מציעא דהחשש הוא לרבנן שמא לא ימסרו הד' זוזי שכר השמירה לציבור יפה וכו' ונמצא אין תמידין ומוספים באים משל ציבור עיי"ש ברש"י, והרי שם הד' זוזים הם כבר בלשכה וכבר נתבטלו ברוב הממון שבלשכה ומה חשש יש כאן שלא ימסרו לציבור יפה וכו' עיי"ש בשעה"מ, אבל לפי ההנחה שנתבארה לעיל אתי שפיר, דכיון דצריכין לשלם להשומרים ד' זוזים ויש עתה להשומרים ד' זוזים בהלשכה הרי נולד האיסור בתערובות ולא היה ההיתר מעולם בפ"ע, לכן אינם יכולים להתבטל מה"ת אלא דעיקר חילוקו של השעה"מ קשה לי דהרי אתי עלה מטעם ביטול והרי אנן קיי"ל דממונא לא בטיל וא"כ שפיר יבואו תמידין ומוספים משלהן אם לא ימסרו הנשים והעבדים והקטנים לציבור יפה, וכן אין אני מבין מש"כ השעה"מ בה' שקלים פ"א ה"א שהקשה דאיך מקבלים שקלים מקטנים והרי קיי"ל דקטן אינו מקנה שום דבר לאחרים מה"ת עד שיגדיל ויביא ב' שערות וא"כ מאי מהני מסירתו לציבור, אף דמדרבנן מקנה, מכ"מ מה"ת לא מקנה ומדאורייתא יבוא התמיד משל יחיד. כדאמרינן גבי לולב לא ליקני אינש לולב לקטן ביומא קמא משום דאקנויי לא מקנה והיא קושיא עצומה, ותירץ דמה"ת אף בלא מסירה לציבור מהני משום דכיון דרובן של שקלים מבני חיובא אינהו בטלים ברוב, אלא דכיון דמטבע חשוב ולא בטיל בעינן שימסור לציבור, וכל דברים החשובים דלא בטילי הוא מדרבנן כמש"כ הרשב"א בתו"ה, ומש"כ התוס' סוף מעילה דמה"ת מטבע לא בטלה המה דברים תמוהין כמש"כ המל"מ פ"ו מה' מעילה, וא"כ כיון דהאיסור אינו אלא מדרבנן אתי קנין שיש לקטן ומפיק איסור דרבנן כנ"ל נכון וברור עכ"ד, ובעניי אין אני מבין דבריו אלה כלל, חדא שהוא סותר דברי עצמו בפ"ד מה' שקלים שהבאתי לעיל דעכ"פ בעינן מסירה לציבור לכתחילה משום שאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת ביבש עכ"פ כמש"כ המל"מ בפ"ו מה' מעילה ראיה מהא דאמרינן גבי צפרי מצורע לא אמרה תורה שלח לתקלה, והרי זה הקטן אין מסירתו לציבור כלום מה"ת ואיך מהני תקנתא דרבנן שתקנו שיהיה קנינו קנין להפקיע איסור דאורייתא דאין מבטלין איסור לכתחילה, ותו דאפי' לאחר שנתערב הרי ממונא לא בטיל מה"ת ואיך יהיו שקליהם בטיל ברוב, והרי גם לקטנים יש ממון שהם שלהם מה"ת כירושה ושכר פעולה דג"כ שלהם המה מה"ת כמש"כ התוס' בסנהדרין (דף ס"ט) דלא דמו למציאת קטן עיי"ש:
ואפשר לדחוק בזה ולומר דמטעם ממון אפשר שיתבטל כיון דמחמת קנין דרבנן שתקנו קנין לקטן יכול הקטן להקנות ממילא אינו יכול עכ"פ לתבוע להשיב לו שקלו, וא"כ הו"ל ממון שאין לו תובעין דשפיר בטל כדאיתא בסוף ביצה, ואפי' למאן דלא ס"ל שם לחלק בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין, הוא משום דהתם בין השמשות שהיו המים והמלח ביד המשאיל היה עדיין ממון שי"ל תובעין, אבל כאן בעת חלות האיסור כבר היה השקל של איסור ביד הקדש ולא היה הקטן יכול לתבוע וכ"כ גם בעין יצחק, ואפשר לומר דגם בשומרי ספיחי שביעית לא שייך לומר דמטעם ממון לא בטיל, כיון דלענין ממון קיי"ל דברים שבלב אינן דברים וא"כ אפי' אם לא מסרן לציבור יפה לא איכפת לן וכבר הקשו כן המל"מ בפ"ד מה' שקלים והגרע"א במשניות שם ונשארו בצ"ע, והתפארת ירושלים במשניות שם רוצה לתרץ קושיא זו ודבריו צריכים עיון וחקירה, וע"כ לומר דעכ"פ גנאי הוא לתמידין ומוספין שיקרבו משל יחיד שלא מסר לציבור יפה בלב שלם ובנפש חפצה, אבל לתבוע בדין ודאי אינו יכול דהו"ל דברים שבלב וא"כ הו"ל נמי ממון שאין לו תובעין ובטל שפיר, ובזה לא נצטרך עוד לדוחק של השעה"מ דלהכי בעינן שיאמר עכ"פ שהוא מוסרו לציבור ולא סמכינן אביטול גרידא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כמו שהבאתי דבריו לעיל, דבפשוטו ניחא דאם לא היה אומר בפיו שהוא מוסרן לציבור לא היו יכולין להתבטל מטעם דממונא לא בטיל, אבל אחר שאמר בפיו שמוסר לציבור אע"פ שבלבו אינו מוסר שפיר בטלים ברוב השקלים שבלשכה, דעתה הו"ל ממון שאין לו תובעין ע"פ הדין כיון דדברים שבלב אינן דברים וזה נכון לענ"ד, אבל מ"מ קושיתי הראשונה דאיך סמכינן בשקלי הקטנים על ביטול ברוב שקלי הגדולים, הא קיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ביבש מה"ת כידוע וכמש"כ הנו"ב במהדו"ת במקומה עומדת וצ"ע ודו"ק ועיין בהגהות הג"מ ר' יוסף שאול נאטאנזאהן למשניות שקלים פ"א מ"ה: