תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק ב
הרב תפארת ישראל על המשנה דכאן האריך בקושית התוס' וכתב וז"ל, ולכאורה היה נ"ל דמעל דמתניתין היינו מדרבנן וכדאשכחן ר"פ ה' בתלש מחטאת מתה דתני התם מעל והיינו מדרבנן וכן בכמה דוכתי במכילתין וכו', וע"ש שהוא מכריח מסוגית הגמ' דכאן דדוחק הוא לומר כאן דמעל מדרבנן קאמר, ומה שתירצו התוס' כאן דמיירי שלא היה בהכיס רק עוד פרוטה אחת אית לי' להרב תפא"י שהוא דוחק גם הצ"ק כתב שהוא דוחק מה"ט גופא אבל השמ"ק הביא ראיה לתירוץ זה מלשון התוספתא ולפנינו יבואר איה"ש] אולם התפא"י בחגיגה פ"ג משנה ד' תירץ קושית התוס' דכאן ע"פ דברי המרדכי סוף חולין שכתב דכל דבר הבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל אף אם אינו דבשיל"מ, כיבמה שרקקה דם דלא בטילי צחצוחי הרוק בדם וכשרה הרקיקה לחליצה כדאיתא ביבמות (דף ק"ה), וא"כ ה"נ כיון דהאיסור וההיתר שניהם היו בעין קודם שקרא שם הקדש על הפרוטה הו"ל כאילו נולדו האיסור וההיתר ביחד ולא בטיל מדאורייתא אפי' לקולא וכ"ש לחומרא עכת"ד שם, ובאמת כבר ישבו על מדוכה זו הרבה אחרונים ורצו לתרץ ככה קושית התוס' דכאן שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש בהכיס, אבל מ"מ באמת אין התחלה כלל לתירוץ זה כמו שאבאר בזה בעהי"ת:
חדא דיש אחרונים דס"ל דהא דדבר שנולד בתערובות לא בטיל מה"ת היינו דוקא בנולד בתערובות בטבע כהא דיבמה שרקקה דם, וכ"כ הגאון מלבי"ם בארצות החיים סי' ט' סק"א דכל שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות אז דוקא לא בטיל ע"ש, וז"ל הג"מ נצי"ב בספרו משיב דבר ח"ג סי' ס"ז ומה שהוסיף מעכ"ת נ"י לחקור אם הנטיעה יונק ממקום אסור וממקום כשר אם בטל האיסור ונכנס לחקירת הגאון בצל"ח ז"ל במש"כ המרדכי סוף חולין דבאינו ניכר האיסור לא בטיל והקשה מהא דקיי"ל להיפך דאפי' בדשיל"מ בטל כה"ג, לא אכחד ממעכ"ת שאין דעתי נוחה מהקושיא והישוב ע"ז, דהמרדכי לא אמר רק בבא לעולם בעירוב כמו רקיקת דם וש"ז שיש בהם מתחילת ביאה לעולם רוק וזיבה. אבל אם בא לעולם בלא עירוב כמו טיפה הנסחט בשבת מן הענבים הרי יצאה הטיפה בפ"ע אלא שלא ניכר לנו עד שנתערבה בזה בטילה אפי' בדבר שיל"מ, והוא ע"פ הירושלמי ריש מס' ביצה דמשו"ה ביצה מוקצה לא בטילה וכו' דוקא כשהוכרה לנו מכבר ונתערבה אבל כשלא הוכרה לנו עד שנתערבה בטילה עכ"ד, ואם שיש לי מה לדבר באותה תשובה אבל עכ"פ ס"ל כבעל ארצה"ח הנ"ל:
וביתר ביאור כתב הגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן זצ"ל בתשובתו שבסוף ספר בציר אליעזר, דעל מה שכתב הבציר אליעזר על המבי"ט שהובא בשעה"מ פ"ג ה"א מה' גירושין שתירץ דעת הרמב"ם ספ"ד מה' איסורי מזבח שפסק דאי לא טפי דמי כלב מחד מינייהו מפיק חד מינייהו ואחרינא שרי, והקשה הלח"מ דהרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ואיך מהני דליפוק חדא, וכן הקשה היש"ש בב"ק והמג"א באו"ח סי' קנ"ג ס"ק מ"ז, ותירץ המבי"ט דהתם ליכא רק איסור דרבנן דמדאורייתא בטל מחיר הכלב בתשעה הנותרים ובדרבנן יש ברירה, והקשה עליו הבציר אליעזר מהמרדכי הנ"ל דכל שבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל, וא"כ גם התם מחיר הכלב הרי לא היה ניכר מעולם בפני עצמו ובא האיסור לעולם בתערובות ואינו בטל מה"ת, וכתב ע"ז הג"מ רי"ש נ"ז וז"ל, הנה בדברי המרדכי האלה האריכו האחרונים הרבה, והכו"פ ביו"ד סי' ק"ב והצל"ח בפסחים (דף ל"ד ע"ב) הקשו דברי המרדכי אהדדי דבמרדכי ספ"ז דשבת הובא במג"א סי' ש"כ סק"ה דיין שזב בשבת ליין של ערב שבת בטל אף דהוה דשיל"מ כיון דבא לעולם בתערובות, הרי דהמרדכי סותר א"ע וחילקו בחילוקים עיי"ש בדבריהם, ואני בעצמי לא ראיתי בזה שום קושיא שאני היכרתי מדברי התבו"ש סי' י"ד ס"ק י"ב וט"ז שהבין שדברי המרדכי סוף חולין הוא מטעם איסור קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכבר זה רבות בשנים הארכתי בזה בתשובה לק"ק מעזעריטש במדינת מעהרין, ולפי"ז דוקא שם שכן הוסד בטבע הבריאה שצחצוחי רוק מעורב בדם וצחצוחי זיבה בש"ז של זב שא"א בטבע הבריאה באופן אחר, לכן הוה קבוע בטבע ולא שייך ביטול דהוה כמחצה על מחצה, אבל מה ענינו ליין שזב בשבת הרי אין שם קבוע הניכר ובקבוע שאינו ניכר לא שייך קביעות עיין יו"ד סי' ק"י ושפיר בטיל וכו' וא"כ גם מה שהקשה בעל בציר אליעזר על המבי"ט ג"כ לא קשה וכו' עכ"ל, וכבר הקדימם בזה המהרי"ט אלגזי בה' בכורות אות למ"ד ד"ה אשר ע"כ נלע"ד והאריך בזה ע"ש:
וכן ס"ל גם הפמ"ג לאו"ח בפתיחתו במשבצות לסי' תמ"ז שכתב וז"ל, שאלה ראובן ושמעון היה להם תבואה ונתערב מתבואת שמעון בשל ראובן במינו ויש רוב בתבואת ראובן, ואח"כ נדר ראובן הנאה משמעון ומכל מה שלו אם מותר התערובות שכבר נתערב, חשובה לכאורה למה דקיי"ל נדרים הוא דשיל"מ וכו' ועיין ביצה פ"ה מאי דאמרינן הרי שנתערב [קב שלו בט' קבין של חבירו, ולקמן נדבר איה"ש בזה בארוכה] יאכל הלה וחדי, שוב ראיתי למש"כ הרב ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' מאו"ה דכל שלא היה ניכר האיסור פעם אחד בפ"ע לא הוה דשיל"מ כמו גיגית, ה"נ כאן כיון שנתערב מקודם אפי' לא נתבטל בטל הוא עכשיו עכ"ד ע"ש שהוא ממש דומה לדין פרוטה בכיס זה הקדש וס"ל להפמ"ג דשפיר בטל וע"כ דס"ל דלא דמי ליבמה שרקקה דם מפני שבנידן שאלתו לא היה התערובות בטבע הבריאה וס"ל כהאחרונים שהבאתי לעיל בזה, ויש לי להעיר בדברי הפרמ"ג האלה הרבה ואכמ"ל] וא"כ ה"ה בנידן דידן בפרוטה בתוך כיס זה הקדש נמי כיון שאין התערובות בא בטבע הבריאה שפיר יש לפרוטה של הקרש דין ביטול וקושית התוס' קמה וגם נצבה, ובפרט לדעת המנחת חינוך מצוה ג' דכונת המרדכי הוא רק כשהמבטל והמתבטל גם שניהם באו לעולם ע"י תערובות אז דוקא לא בטיל אבל אם אחד מהן אפי' האיסור בא קודם שפיר בטיל ומיישב בזה שלא יהיה סתירה להמרדכי מנדרים (דף נ"ח ונ"ט) דגדולי היתר מעלין את האיסור ע"ש ודאי דקושית התוס' חזקה.
ועוד דאפי' לפי מה שכתבו שאר הרבה אחרונים שהובא דבריהם בספר שדי חמד בכללים מערכת הב' סי' ל"ט באורך נפלא כדרכו בקודש, דלא חילקו כחילוקן של הגאונים שזכרנו לעיל, וס"ל דדברי המרדכי אמורים בכל ענין שהאיסור חל בתערובות אף שלא בטבע הבריאה דג"כ לא בטיל ועוד נדבר בזה איה"ש להלן, מ"מ ודאי דאין ליישב בזה קושית התוס' שלפנינו דלבטיל הפרוטה ברוב, דהרי ע"פ דברי המרדכי לא יתורץ רק בבא דפרוטה בתוך כיס זה הקדש דנולד האיסור בתערובות, אבל בבא דרישא דקתני נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו שלא נולד האיסור בתערובות שם תשאר קושית התוס', ולשון התוס' הרי דייק הכי שכתבו וז"ל תימה ולבטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכו' עכ"ל הרי שדייקו קושיתם על הרישא בנפלה דלא נולד האיסור בתערובות ודע דבחלק יעקב סי' ב' ר"ל דעיקר חידוש המרדכי הוא רק במין בשאינו מינו אבל מין במינו גם נולד בתערובות שפיר בטיל ומסביר הדבר מעט, אבל כל גדולי האחרונים לא ס"ל כן ולכן קצרתי בזה, אכן אח"כ ראיתי שגם הגאון הגדול ר' ראובן זעליג ביינגעס שליט"א כתב כן בספרו לפלגות ראובן חלק ג' דף י"ט ע"א, משום דמין במינו הוה הרכבה מזגית שא"א שיתפרדו לעולם משו"ה בטל המועט ברוב גם אם המבטל אינו ניכר בפ"ע קודם שנתערב דלא משום חשיבות אתינן עלה שיבטל בהחשוב רק משום דנתמזגו ונעשו הכל אחד כמו הרוב, אבל מין בשאינו מינו דהוה רק הרכבה שכונית ואפשר גם להפרידן זמ"ז והביטול הוא מגזה"כ אם אינו נו"ט, מקרא דאחרי רבים להטות, בעינן דומיא דסנהדרין שהמבטל ניכר בפ"ע, להכי רוק בדם וכיוצא בו מין בשאינו מינו בשלא הוכרו מקודם אינו בטיל, משא"כ יין ביין גם דשיל"מ שפיר בטיל דהוה מין במינו כיון דלא הו"ל חשיבות שלא הוכר בפ"ע מעולם ויש להאריך ואכ"מ ודו"ק: