תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לט · פסוק ה
יש לתמוה על דבר זה מי שלח פרא חפשי והלא שאר בעלי חיים הם גם כן חפשי׳ והולכי׳ כרצונם בכל המקומות שהם רועי׳ ומבקשי׳ מזונם, אבל אי אפשר שיהיה זה השם נאמר על בעל חיים שיהיה אדם יכול למשול בו כאחת מן הבהמות ויש לו תוקף שאינו נתפש ובעבור זה קראו חפשי, ערוד הוא חמור היער, ומוסרות ענינו הדבר שאוסרין בו הבהמות והוא כאלו אמר לא נתנו לערוד מוסרות שיהיה נאסר בהם והוא כמפתח ולא חוגר ונאסר.