תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לח · פסוק ב
חפש על איוב ועל דעתו מפני שדבריו היו מכחשי׳ אמונת ההשגחה והעצה הנכונה בענין ההנהגה האלהית ואמר בלי דעת כמו שאמר בו איוב לא בדעת ידבר, והתחיל מן הנקודה האמצעית שהיא הארץ ור״ל בזה שלא היתה לאיוב ידיעה בחידוש העולם ואמר לו על זה הדבר המופלא והוא מציאות העולם מלא דבר, הקמחי פי׳ ממדיה הם הגבולי׳ המדודי׳ כטעם עמד וימודד ארץ, וקו היא הקו הסובב הארץ, וכן פי׳ ראב״ע ג״כ גם פרשו אדניה ההרי׳, ור׳ אברהם פי׳ אבן פנתה היא הנקודה והקמחי אמר היא אבן תחתית שהיא פנה לארץ, ונ״ל כי אלו המפרשי׳ כמו שלא ידעו כונת זה הספר כן לא ידעו לפרש הפסוקי׳ ע״ד החכמה, וכמו שלא הרגישו ג״כ בהתחלות הטבעיות והלמודיות הרמוזות באלו הפסוקי׳ כי כונת שני אלו המעני׳ המיוחסי׳ לבורא היתה לספר לאיוב הדברי׳ הטבעיי׳ כלם על דרך ראשי הפרקי׳ לבד, ודע שזכר בפסוק הראשון הארץ מפני שהיא הנקודה האמצעית, ומפני שאין דרך לפילוסוף להעמידך על אמיתת הצורות הגימטריאיות אלא בדברו בנקודה תחלה, מפני שהנקודה הוא הדבר הראשון לצורות וכל הצורות מתחילות מנקודה וכלות אל נקודה אם שתהיה הצורה קו עגול או ישר או עקום, ואחר הארץ זכר שאר העניני׳ הטבעיים וזכר עם הארץ שלשה הרחקי׳ אשר לכל גשם בעל שיעור, והם האורך והרוחב והעומק, כי באמת מי שם ממדיה רצה לזכור בו שני הרחקי׳ והם הרחב והעומק ובזכרו הקו ר״ל בו האורך ויהיה פי׳ אדניה הטבעו הארבעה היסודות אשר מהם כל הוה נפסד ואמר הטבעו כי הם טבעי׳ ראשוני׳ לכל הגופות, ויהיה אבן פנתה רמז לחומר הראשון שהוא ראש ופנה לכל היסודות הארבעה והוא שרשם ועקרם ויקבל צורתם תמיד ומעמידם על טבעם לעולם.