תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לא · פסוק כו
לפי הפשט לא היה רוצה לראות אפילו אור השמש ולא אור הלבנה כדי שלא תהיה מתפשט בו השמחה, וזאת הכונה תמצאנה לשלמה לב חכמי׳ בבית אבל, טוב ללכת אל בית אבל, לשחוק אמרתי מהולל, ואולי רמז בזה על ענין אחר יותר גדול מזה והוא שלא היה נמשך במחשבתו אחר דברי׳ הטבעיים אשר לא סרו ולא יסורו מהיותם הולכי׳ אחר סדר טבעם כאור השמש והירח להיות חידושם והתחלת זמנם מסופק אצלו, כלומר אם הם מחודשי׳ או קדמוני׳ כמו שהוא מסופק אצל הרבה חכמי׳ מאומות העולם, כי שזכר השמש והירח הוא הדין בזולתם מן הגרמי׳ העליוני׳ כלם אבל זכר שני אלו שהם מפורסמי׳ ונגלי׳ לכל העולם, ורצה לומר בזה שאם היה לבו נפתה בשום זמן להאמין באלו הנסתרות מה שלא היה ראוי להאמין בהם לא שהה עד שנשק ידו לפיו, כלומר ששתק מזה ומעלות ענינו על מחשבתו כי כן דרך מי שנתחרט שישים ידו לפיו כמו שאמר שים ידך על פיך, וראיה על זה שפרשתי לך שאמר גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל, כי על היות רואה אור כי יהל וירח שהולך יקר לא היה בעבור זה עון פלילי ולא היה מכחש לאל, אבל מי שרגיל להודות על האמת ויש בו צד עיון בחכמה יוכל להבחין בשכלו כי סדר אלו הדברי׳ שזכר איוב בשני אלו הפסוקי׳ אינו אלא לרמז בו ענין נסתר שצריך להשען בו ולקחת ממנו משל על שאין ראוי לחשוב בדברי׳ העמוקי׳ והמסופקי׳ אבל ישתוק האדם מהם ואם חשב בהם יהיה מתחרט עליהם, כי מי שיהיה מסופק על חידוש העולם אשר העידה עליו התורה ראוי לומר שהוא עון פלילי ושהוא מכחש לאל ממעל; וי״א על שהקדמוני׳ היו עובדי׳ לשני המאורות אמר איוב על עצמו כי לא היה עובדם בסתר, והרמב״ן פי׳ על פני׳ אחרי׳ זרים (ע״ש) שאיוב לא ספר בגנות הירח אבל בא לספר בשבחו ושהוא משמח לב האדם בהליכתו, וקראו הולך מפני שהוא סובב כל גלגלו בחודש אחד כאשר יסובב השמש גלגלו בשנה אחת, וקרא אותו יקר בעבור השמחה מפני שזה השם מחובר עם מיני השמחה כאמר אורה ושמחה וששון ויקר, כי ד׳ אלו השמות הם ממין אחד בשמחה.