תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כח · פסוק יב
אף שתגיע החכמה לאדם מן השכל אמר מאין תמצא, להודיענו כי מציאות החכמה אינו כשאר הנמצאי׳ הטבעיים אשר להם מקו׳ ידוע על כל פני׳ שילקחו מהם אבל היא קנויה בשכל, והוא יצא באדם מעט מעט מן הכח אל הפועל באמצעות השכל הפועל, ואף שיש הפרש בין החכמה ובינה במקומות אחרי׳ אבל בזה המקו׳ רצה בשניהם ענין אחד והיא החכמה אשר יחס מקומה לבורא, וכל הדברי׳ יש להם ערך קצתם מקצתם ויושגו עם הממון ועם הכח אבל ערך החכמה הוא ממנה ובעצמה ולא תושג כשאר הקניני׳ ולא בכל כדור הארץ אשר כל מיני בעלי חיים דרים בו, ואין לפרש בארץ החיים המלאכי׳ כי באי זה מקו׳ שיהיו החכמה תמצא בם תמיד בפועל והיא בהם לא בזמן ולא בכלי׳ ולא בקנין, והחכמה אינה מצויה לא בארץ ולא בימי׳, זכר תהום וים להפלגה מפני שהם מקומות רחוקי׳ ועמוקי׳ ואין אדם יכול להכנס בהם ולדעת מה שבתוכם, וכל זה משל שהחכמה דבר קנוי באדם מן השכל האנושי הדבק לנפש לא שיהיה דבר נמצא במקו׳ מיוחד, וכן אמר משה רע״ה על ענין התורה שאין חכמה גדולה ממנה לא בשמי׳ היא ולא מעבר לים היא, ודע כי במה שפירשתי לך בכל אלו הפסוקי׳ הוצאתיך ממבוכת מה שהוא נראה מפשוטיהם ולא ראיתי מן המפרשי׳ מי שירגיש בכונת אלו הפסוקי׳ ואפילו בדבר אחד מהם.