תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כח · פסוק ט
[ט-יא] זכר עוד מטבע היסודות הארבעה ומפעולותיהם ואמר שההרי׳ נהפכים משרשם מסבת הרוח הנחבא תחתם, ולפעמי׳ יתבקעו הצורי׳ מכח המי׳ הבאי׳ אליהם וירחקו אותם וכשימצאו מקום רך ואספוגי יצאו ממנו המים ההם ויהיו נעשי׳ יארי׳ בהתפשטם בארץ, וכל יקר ראתה עינו יהיה כנוי עינו עין החכם המעיין באלו הדברי׳ או עין הבורא שלפניו נגלו וכנה אלו העניני׳ הטבעים יקר כמו שאמר על הירח יקר הולך, והשם יעצור ויתפוש בכי הנהרות שהם הגלי׳ והוא לשון מושאל מן הבכי שמגלה השני׳ שהם לבני׳, ועל ירידת הדמעות, כן הגלי׳ בהתהפכם ישובו לבני׳ ומשליכי׳ טיפות מים כדמות דמעות, ותעלומה הוא דבר כולל כל הדברי׳ הנעלמי׳ בעולם ההויה וההפסד ונעלמי׳ אצלנו למיעוט השגתנו וידיעותנו בהם, והבורא יוציאם מן הכח אל הפועל תמיד, ועל כן זכר החכמה לצד זה הדבר הנזכר מפני שחכמת הבורא אשר הוא וחכמתו דבר אחד בלא ריבוי הוציאה כל תעלומה לאור.