תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כז · פסוק ב
י״א חי אל הוא כשבועה וזה הפי׳ בטל כי אדם שהיה מצדיק עצמו נכח השם לא היה צריך לשבועה שלא תדברנה שפתיו עולה ולא אפי׳ להזהיר עצמו בה, ונ״ל שענינו כענין ואני ידעתי גאלי חי ופי׳ הפסוק: אל חי אשר הסיר משפטי על תומתי ועל ישרי ושדי אשר המר נפשי על מיתת בני ואנשי ביתי הוא יגמלני טובה וישיב שבותי, כי איוב לא סר מהיותו בוטח שהבורא יטיב לו באחרונה, ואע״פ שהספר הוא משל המחבר מסדר דבריו שיהיו ניאותים ודבקים קצתם אל קצתם ומספר הדברים כאלו היו.